|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
||
|
|
|
||||
|
|
|
||||
|
|
תיקי פיכס: עניין של זמן
מאת: זיו
קיטרו, אמיר איתן "אמיר, תרים ת'טלפון
ותתקשר כבר במקום לבזבז לי את החיים" אמר זיו לאמיר שלא הפסיק לדבר על
החברה החדשה שגילה "טוב, טוב שים כבר את
הסרט, לא ראיתי אותו מספיק פעמים, אני חושב שאני לא הפנמתי את העלילה במלוא
העוצמה." אמיר הרים את הטלפון וחייג,
מהצד השני נשמע קולה המרגיז של הטלמרקטינגית. "זמן בטוח שלום, אנחנו
מבטחים את מה שאתם מבזבזים. מה אפשר לעזור?" "וואללה? פתיחה ארוכה יש
לך, אתם עוברים קורסים לזה?" שאל אמיר את אשת הטלמרקטינג שהתנשפה בצד השני
של הטלפון. "מצחיק אדוני, אתה לא חושב
שכדאי שתעשה אצלנו ביטוח לפני שאתה מבזבז את הזמן של שנינו?" "תקשיבי לי טוב חמודה. את
מתחצפת אלי? יש לך מושג עם מי את מדברת?" "די אמיר, די לריב, אין לי
כוח לזה. אולי דבר איתה ותראה מה הם מציעים, אנחנו מבזבזים את הזמן שלנו ועוד לא
ביטחנו אותו." התלונן זיו. "אתה, אל תרגיז אותי אחרת
אני תכף מזנק עלייך ועושה לך בריח כזה שלא תצא ממנו שבועיים." ירה לעברו
אמיר ואז לטלפון אמר "לא, לא דיברתי איתך ומה את עדיין עושה על הקו שלי?
תעבירי לי את המנהלת שלך!" מוסיקה החלה לבקוע מתוך השפופרת
ואמיר נאלץ להרחיק אותה מאוזנו. "נו מה עכשיו?" זיו
שכב על המיטה ובהה באוויר "זיו, אולי תעשה משהו? אתה
עוד לא מבוטח" צעק עליו אמיר "אתה מוכן להפסיק לצעוק
עלי? איך בכלל הגענו אליהם ולמה אנחנו עושים את השיחה הזו?" "הם חילקו פליירים
בטכניון. ממה שכתוב שם זה פשוט דרך מצוינת לעבור את המבחנים ולהשיג את התואר כי
אתה מבטח את הזמן שלך ואם בזבזת זמן אתה יכול למשוך זמן מהביטוח ולהשתמש בו
בשביל ללמוד עוד במקום לבזבז...או לבזבז את כל הזמן שהשתמשת בו ללימודים ולא
יכולת לצאת לסרט, אלא אם כן אתה ממש חרשן או ממש בטלן ואז אתה משתמש בכל הזמן המבוטח
שלך למשהו אחד והוא תלוי מה אתה, זאת אומרת...רגע...כן, כלומר אם אתה בטלן או
חרשן." זיו בהה באמיר עכשיו והתחיל
להכות את עצמו עם בובת הקת'ולהו שלו "ואנחנו רוצים את זה
כי?" "כי ככה אנחנו נוכל לעשות
מה שאנחנו רוצים, לטעון שבזבזנו זמן ולהשתמש בו שוב. תחשוב על כל הדברים שנוכל
לעשות עם הזמן הזה: לראות עוד סרטים (במיוחד "ברינג יט און"), להסתכל
על כוסיות (כמו קריסטין דנסט מ"ברינג יט און"), להתעמק בשאלות קיומיות
(כמה פעמים אפשר לראות "ברינג יט און" ברצף) ובטח יש לזה עוד שימושים
כמו... להשתתף בפגישות של העמותה לקידום משחקי תפקידים או...סתם...להכות ... את
עצמ...מה אתה עושה שם?" שאל אמיר את זיו שנאבק בבובת הנמר שלו "מה זאת אומרת? אני נאבק
בנמר הזה, הוא מנסה לאכול לי את הקת'ולהו" זיו פלבל בעיניו, לא מבין מה לא
ברור במעשיו. "הם עדיין מנגנים לי
באוזן. אתה חושב שאפשר לטעון השבת זמן על הדקות היקרות האלו בהן אני מקשיב ל
"אל תשחקי עם לב של גבר" ולא עושה המון, המון דולארים?" "נראה לי שכן, אין לך טופס
תלונה במחשב לזה?" "לא" ענה אמיר ועל
פניו נצנוץ של השראה "אבל זה הדבר הראשון שאני אעשה כשאקבל את הביטוח
שלי." "שלום, אפשר לעזור
במשהו?" שאל קול אחר מבעד לטלפון. "תקשיבי, ליידי, אין לי
הרבה זמן ואני רוצה לבטח אותו" צעק עליה אמיר. "תירגע... תנשום עמוק,
תנשוף, תשאף..." אמר הקול האחר. "לפני שאני בא לשם ודוחף
לך משאבה לתחת ואת תתחילי לשאוף ולנשום דרך מכונת הנשמה עד סוף החיים שלך, כדאי
שתתחילו לתת פה שירות!" צעק עליה אמיר. "אתה לא חושב שעם כל הזמן
הזה שאנחנו מבזבזים פה בלהשיג ביטוח על זמן יכולנו לעשות דברים יותר
מועילים?" שאל זיו בתמיהה. "כמו מה?" שאל אמיר. "אפשר לראות את
"ברינג יט און" עוד פעם" צעק זיו בהתפעלות. "אוקי, ליידי , יש לי
"ברינג יט און" טעונה בוידאו ואני חייב לראות את זה בפעם ה18"
אמר אמיר. "אז מה הבעיה?" שאלה
הגברת. "אז אני רוצה לבטח את הזמן
שכרגע אני עומד לבזבז!" צעק אמיר. "אבל כרגע אמרת שאתה הולך
לבזבז אותו אז איזה אידיוט יבטח לך אותו?" שאלה הגברת. "מה עם הזמן שאתה מבזבזת לי????
תבטחי כבר!" צעק אמיר. "אוקי, אוקי..."
המשיכה הגברת "מה השם?" "אמיר" "שם משפחה?" "פרו" "מין?" "לא טוב... אבל אם תבטחי
לי את הזמן אז יהיה לי יותר זמן לבזבז בלחפש מושא מין" אמר אמיר. "אז אתה גבר?" שאלה
האישה. "לא אני דו חיים!, כן ,
אני גבר..." אמר אמיר בציניות. "גיל?" "848723984687586235836"
אמר אמיר בלקוניות. "מה? מה? רגע,
רגע..." צעקה הגברת. "אין רגע, את מבזבזת לי את
הזמן... לא הספקת בעיה שלך, תכתבי חזקה למעלה" אמר אמיר. "מקצוע?" "במה אנחנו עובדים
בעצם?" שאל אמיר את זיו. "פורמלית?" שאל זיו
בחשאיות. "א-פורמלי" אמר אמיר
בנחישות. "נכון לאיזה שנה ואיזה
מספר זהות?" "1986 וכמה תעודות זהות
רשומות יש לנו בכלל?" "מספר השנים כפול 6" "כל חדשיים אנחנו מחליפים
זהות?" שאל אמיר את זיו בעצבנות. "לא ממש, היתה פעם תאונה,
ב1657 , שהזהויות שלנו נהרגו בקצב מחריד... כולם מסתבר היו על אותה רכבת
שנשריפה... או משהו. ביג לוסט" "אז מה אנחנו עושים?"
שאל אמיר. "אנחנו מרגלים" קבע
זיו. "אנחנו מרגלים" אמר
אמיר לגברת הטלפונית. "של איזה מוסד
בבקשה?" שאלה הגברת כדרך אגב. "יש לכם סעיף
לזה????!?!??!?!" צעק אמיר. "מה היא רוצה?" שאל
זיו. "היא רוצה לדעת לאיזה מוסד
אנחנו משתייכים" אמר אמיר. "מוסד הכאפ"ה"
חזר אמיר לגברת. "מוזר מאד. לא שמעתי
עליו...." ענתה הגברת. "את מאד קרובה לשמוע אותו
בצד המזרחי של הראש שלך" אמר אמיר. "מאד מצחיק אדוני בקצב הזה
לא נגיע רחוק..." הגברת החזירה בציניות. "טוב, טוב... עבור!"
צעק אמיר. "הכנסה?" שאלה הגברת. "היו חמישה כנסי טמ"י
+ פעילויות העמותה לקידוד משחקי תפקידים שמעלנו + פרוטקשיין באיזור השרון + מפעל
המלט בשטחים + החברה ליצור מחטים דקים + הסטרט-אפ שלנו + העיתון רשת שלנו שמונה
10,000 קוראים ליום + מכירת כליות של סבתא של זיו + תספורת לקיץ לכלבים חולי
שחפת..." "אבל את זה אנחנו עושים
בהתנדבות" הזכיר לו זיו בקטיעה. "אה, נכון... זה מה שאנחנו
אומרים... אה עושים. לכמה הגענו? –סכום לא מבוטל של 24.67 שקלים חדשים
בחודש" אמר אמיר "זה פחות מאלף?" שאלה
הגברת, בודקת את התחום אותו היא אמורה לסמן. "כן, ובקצב עליית הדולר פה
זה עוד מעט יהיה גם שלילי" אמר אמיר. "מספר כרטיס אשראי?" דממה.... "ליזה או מאסטר
יושי?" שאל זיו את אמיר. "ליזה או מאסטר
יושי?" שאל אמיר את הגברת. "מה?" שאלה הגברת. "מה הבעיה? מה לא
ברור?" שאל אמיר בעצבנות. "מה זה כרטיסי האשראי
האלה?" שאל הגברת. "כרטיסי אשראי מהטובים
שהנפיקו בנקי ישראל... מה את רוצה לשמוע כ.א.ל, אמריקן אקספרס ואלה?" שאל
אמיר. "יש עוד?" שאלה
הגברת. "לבעלי הכנסה נמוכה ביותר
הנפיקו את ליזה ומאסטר יושי" הסביר אמיר. "ומה מסגרת האשראי
שלהם?" שאלה הגברת בהתעניינות. "זה משמש כמו ארנק
בערך..." אמר אמיר. "מה מסגרת האשראי?" "תלוי איזה מכנסיים את
לובשת... אם את לובשת ג'ינס אז אי אפשר ארנק גדול... למה זה נכנס לביצים ואי
אפשר להתיישב באוטו. אם את הולכת עם מכנסי ברמודה אז את יכולה לקנות את
מייקרוסופט במזומן" "אה..." "תן לי אותה" אמר זיו
בנחישות וחטף את הטלפון. "תקשיבי לי טוב, את יודעת
עם מי את מדברת? תקראי את השורות הראשונות, את מדברת עם קיסריה כאן ובמקרה את
זכית לדבר עם אמיר-פרו בכבוד ובעצמו. לא רק שאת מבזבזת לסוכן הטוב ביותר מאז אבי
טולדנו את הזמן את גם מעזה לעשות את זה בתחום טלפוני של ממשלת קיסריה שהיא חלק
בלתי נפרד ממעצמת העל של אוסם ובמבה שנשלטות ע"י לא אחר מאשר אבי
"הרופא" סבג ואת לא רוצה ש"הרופא" יבוא לעשות לך ביקור בית
כי הוא לא מהסוג שאת ואני מכירים כרופאים, ברור???" "אז אתה אומר שאתם בעצם
שניים?" ענתה הגברת מהצד השני "מה? כן, אנחנו שניים ואת
לא המנהלת שם? "כן, למה?" "כי הסיבה שבכלל ביקשנו
אותך זה כי העובדת שלך לא יודעת לתת שירות. אני דורש פיצויים" "טוב, נעשה עסק, אתה והחבר
שלך..." "הוא לא חבר שלי" "אה?...מה זאת
אומרת?" "אנחנו חברים אל הוא לא
חבר שלי, יש לי חברה אוקי...אלא אם כן את מנסה לרמוז משהו?" "לא, לא ממש" "כי לא שיש משהו רע עם זה
אבל אני לא אוקי...אני אוהב אותו מאוד אבל לא בצורה כזו" "אני חושבת שהבנתי
אדוני" "אני שמח מאוד. אז
קדימה." "מה?" "תמשיכי עם הביטוח" "טוב...שם? "זיו" "משפחה" "המגניב" "באמת?" "לא ממש...זה "הממש
מגניב" אבל זה הקיצור" "טוווב...גיל" "אנתרופלוגי?" "מה?" "או גיאולוגי?" "סליחה???" "כי אם כן אז אני
במזזוזטרון אבל אנתרופולוגית...אה...לא ירדתי מהעץ" למרות שלא ראו את הדברת היה די
ברור שהיא מחליפה צבעים, ממש ברגעים אלו "חכי רגע, אני בודק את זה
בוטנית" זיו כרת את אצבעו והתחיל לספור מעגלי גיל של עצים "אדוני..." יללה
הגברת "רגע, קרצייה, את שאלת
נכון? מה את רוצה שאני אשקר לך? שאני סתם אזרוק מספר? את לא יודעת מה ההשלכות של
זה? אחר כך אני אשב בגיהינום כי העליתי דבר שקר לפי ואת תשבי כאן ותמשיכי להטריד
אנשים בשאלות לא מקצועיות." "מצטערת" "זה בסדר, לא הייתי צריך
להתפרץ עלייך את סתם טיפשה" "כן" ענתה, לא בטוחה
על מה "טוב התשובה הסופית היא
42" "אוקי, את צעיר מהחבר שלך
אז?" "הוא לא חבר שלי, אנחנו
חברים ותזכרי שזה רק בוטני אוקי, גיאולוגי אני הרבה יותר מבוגר...את יודעת זה
חשוב, אחרת הוא מתחיל לתפוס תחת ולוקח לי את המקום במיטה" "מה?" "לא כזו מיטה, אנחנו ישנים
במיטות נפרדות...כלומר לא באותו בית, אנחנו יושבים במיטה לראות סרט, אצל אח שלי
בחדר...את מבזבזת לי זמן כאן עם השטויות האלו. מה השאלה הבאה?" "לא-לא זוכרת...אה מין?" "יש, ברוך השם, כמו שפן.
מה שפן... שפו נראה שחקן תפקידים לידי, אני מזיין כמו-כמו דולפין, כל
היום...ובנות כן? רק בנות" "אז גם אתה זכר" "למה את רומזת?" "כלום...אני רק רוצה להיות
בטוחה?" "עזבי’ עזבי, אני בטוח
בגבריות שלי, הכל טוב, תכתבי" "מקצוע" "מהנדס פורים אטומי" "מהנדס מה?" "מהנדס גרדומים "סליחה?" "מהנדס סרגלים" "אדוני?" "מהנדס רצפי קוונטום, כן
זה מה שאני עושה, החקירה הצולבת שלך הצליחה, גילית את זהותי הסודית, אני בעצם לא
זיו אני אמיר שממשיך לדבר איתך, את לא רואה שאם את מציבה את הנתונים באופן אנכרוניסטי
את מקבלת...אה...משהו...כתום כזה...כמו-כמו גזר?" "אני לא חושבת שאני יכולה
לעמוד בזה עוד הרבה" "אל תדאגי הדרך עוד...קצרה
או משהו." "אז במה אתה עוסק?" "אמרתי לך אני מהנדס את
הכחולים האלו ששמים בפקק של קוקה קולה... קולים קוראים לזה. אני מהנדס אותם ידנית, ממש
ככה." "לא יותר פשוט להשתמש
במכונה?" דממה. "וואללה, יש פה משהו,
יודעת מה? יודעת מה?" אמר זיו ופנה בלחש לאמיר "אמיר, אני חושב שהיא
מהאינטרפול, תאזין לקו, אני שומע רחשים." אמיר הרים את טלפון הזחל שלו
מאחד הפרקים הקודמים ותוך כדי הסיט בנונשלנטיות אגדית את הוילון. "זיו" לחש אמיר
חזרה" יש פה כל מיני גורמי אה...גורמי אה ביטחון כאלו בכחול וירוק. "תגיד להם שאני כבר
בא?" "אתה מכיר אותם?" "לא, אבל מה אכפת לי
להגיד, עולה לי כסף?" "אדוני? אני עדיין כאן?
התחלת להגיד שאני יודעת משהו?" "כן, התכוונתי להגיד שעלית
פה על סטארט-אפ ושאני לוקח סמים...אה זכויות" מורטת את שערותיה שאלה המנהלת
"אז מה לכתוב בעיסוק?" "חולץ פקקים" "אתה בטוח?" "למה יש לך גלגל הצלה
בשבילי? כן אני בטוח, לא ברור לך שאני יודע על מה אני מדבר?" "כן...אני חושבת" "טוב, מה השאלה
הבאה?" "הכנסה" "מכניס כל היום, אמרתי לך,
כמו משוגע, אי אפשר לעצור אותי, אני לא שולט בזה, אני תכף מכניס לשפופרת
פה" "כמה כסף?" "למה שאני אכניס כסף
לשפופרת יא סוטה? יש לי מה לעשות איתו" "מה לרשום בגודל
ההכנסה?" "17.52 סנטימטר" "אתה מתכוון שקלים" "כן, כן זה עיתון משחקי
תפקידים למה מה חשבת שאמרתי? אין לך בושה? יש לנו קוראים צעירים כאן? את והשמיעה
הסלקטיבית שלך" "אוקי, הגענו לסוף
הראיון...מה הכרטיס אשראי שלך?" "תלוי?" רעש יריה נשמע "הלו? הלו?" צעק זיו
לשפופרת ואז אמר לאמיר "נראה לי שהם מנסים להתחמק מאחריות פיצויים." "הלו?" נשמע קול אחר מהצד
השני של הטלפון, לא ממש הצד השני כי הוא היה מופנה לקיר אלא ממש, ממש רחוק בצד
השני של הקו למעשה. "מי את?" שאל זיו "המנהלת המנהלתית של
זמן-בטוח" "יופי לך, תרשמי כרטיס
אשראי" "רושמת..." "1" אמר זיו "1" ענתה המנהלת "2" המשיך זיו "2" חזרה המנהלת "3" אמר זיו בביטחון
הולך וגובר "3" ענתה המנהלת בחשש
הולך וגובר "4" הכריז זיו כאילו
גילה את אמריקה "שתוק כבר" צעק אמיר
שרצה לראות את "ברינג יט און" שנכנס להרצה השלישית שלו "4?" שאלה המנהלת. "תגידי? את מפגרת נראה לך
שזה המספר שלי? מה את בסדר?" "אני רוצה את המנהל שלך עכשיו." "אמיר, רוצים אותך?"
קרא זיו לאמיר ותפס את מקומו במיטה, עליה אמיר כבר לא שכב "מה את רוצה?" צעק
אמיר, לא נותן זמן לחשוב "אולי תבטחי אותנו כבר? אנחנו בסוף העמוד החמישי,
ערן יבכה והוא, הוא לא מבוטח, הוא גם לא יבוטח כי הוא זקן ואין ביטוח לזקנים כי
הם יכולים ללכת כל רגע אז מה הטעם?" "אה...אה...מה?" "סליחה" "לא, לא סליחה, תשתקי כבר
ותבטחי אותנו, לפני אני מוריד עלייך איזה לטמה הפוכה" "טוב הביטוח נכנס לתוקף
החל מרגע ניתוק השפופרת" "אמיר, תרים ת'טלפון
ותתקשר כבר במקום לבזבז לי את החיים" אמר זיו לאמיר שלא הפסיק לדבר על
החברה החדשה שגילה. |
|
|
||
