מיתוס: אטלנטיס חלק ג'

מאת: זיו קיטרו

 

אטלנטיס.

רבות סופר על המקום, משוררים ניסו את כוחם בתיאור הארץ המופלאה הזו.

הסיפורים מביאים לנו סגה מופלאה על תרבות שהגיעה אל קצוות היכולת האנושית שהביאו את המדעים השונים לגבולות חדשים, שבנו מבנים שעין אדם לא ראתה מאז.

מי חי שם, על היבשת המשונה הזו? מי היו האנשים ששקעו יחד עם האדמה ונעלמו בין הגלים הסוערים?

 

לפני האסון הייתה אטלנטיס מקום של אור. הייתה זו תרבות מפותחת מאין כמוה ברמה התרבותית, הרוחנית והמדעית.

אנשי אטלנטיס, כך אומרים, חיו תחת שלטון מלוכני נאור. 7 אחים ששלטו כל אחד בשטח אחר בחבל הארץ המדהים הזה. כל הטוב שבאדמה, הפירות הירקות העצים. כל המחצבים, החיות, האפשרויות, גן עדן עלי אדמות. בצפון שלט האח שזכה להיות מלך המלכים והוא שלט במקום שמאוחר יותר יהפוך להיות פוסיאדה, המקום שנותר אחרי החורבן הראשוני. עירו הייתה פלא בנייה מוקפת ב 7 חומות שיצרו מבוך של מים, רק אלו שהכירו את סודות המבוך יכלו לנווט במקום ולעבור בין השערים שהובילו, כל אחד, אל מעגל פנימי יותר. כאשר הצליחו לחדור את כל החומות האלו התגלתה לפני המלכים העיר האגדתית אטלנטיס.

 

דמיינו לעצמכם, הגעתם לנמל העצום ממנו יוצאות ספינות מופלאות שחלקן לא עשויות עץ כלל וכלל. ראו את האנשים השונים שהכינו את ספינותיהם למסע. מעבר לנמל מזדקרת העיר האדירה על מבניה עוצרי הנשימה, מגדלים מחודדים, מקדשים אדירים, טרסות יפיפיות עליהן גדלים עצים ומביניהם מציצים בתים צבעוניים. ברחובות מדברים בשפות שונות והמסחר בשיאו, מרכז העיר נשלט ע"י פירמידה אדירה שכמותה לא ניתן למצוא בשום מקום אחר וראש הפירמידה נוצץ ובוהק, הזהב משיב את אור השמש חזרה. בין האנשים עוברים שומרי העיר, לוחמים מיומנים השומרים על השלום בעיר ובממלכה. הכוהנים נעים לאיטם מחייכים אל העוברים והשבים, משוחחים עם מדענים לבושי גלימות הממהרים אל מעבדותיהם.

למרות השלטון המלוכני באטלנטיס הייתה מועצה שהורכבה מאותם גופים: כוהנים, מדענים, לוחמים, אנשי אדמה ואנשי רוח. למלך הייתה המילה האחרונה אך הוא היה מקשיב לאנשים במועצה, שומע את קול העם.

 

אטלנטיס, לתקופה מסוימת, הייתה אוטופיה.

ומדוע שלא תהייה?

כל המחצבים הטבעיים שרק תרצה, ירק בשפע, אדמה טובה, גישה לים, צי ספינות, התפתחות מדעית ורוחנית, עושר מופלא, כל הנתונים האפשריים בכדי ליצור את התרבות החזקה ביותר בעולם כולו.

וכך הייתה אטלנטיס לתקופה מסוימת.

 

אך כמו בסיפורים כך גם כאן, אנשי אטלנטיס החלו לחשוב על עצמם כעל טובים יותר. הם השתמשו בידע שהיה בשליטתם על מנת לנצל את כל המתנות שניתנו להם. מדענים רבים מצאו דרך לרתום את ההתפתחות למלחמה. ספינות הצי זכו בשדרוגים שונים שכללו בין השאר "קרני חום". בסופו של דבר האדמה כולה רעדה כאשר פרצה מלחמת אחים אדירה באלנטיס, מלחמה בין אלו שדרשו שאטלנטיס תשלוט בעולם ותכניע את האנושות ובין אלו שרצו להמשיך לחיות בשלווה וללמוד את עצמם ואת הטבע שסביבם.

 

במלחמה הזו לא היו מנצחים, האדמה רעדה ושיטפון נוראי, שנוצר עקב הפעלתם של כלי נשק אדירים, הטביע את רוב היבשת. המקום היחיד שנותר היה פוסיאדה, מקומה של העיר אטלנטיס, הבירה. כאן ניסו רבים להציל את תרבותם אך גילו שאת הנעשה לא ניתן להשיב. מתוך ייאוש ומתוך הבנה עמוקה של מצבם החלו בני אטלנטיס בתכנון עזיבתם. רבים שקדו על דרך לשמר את הידע האדיר שהיה ברשותם, אחרים פתחו ערוצי תקשורת עם תרבויות אחרות בכדי שיקלטו אותם.

בתוך שנים ספורות עזבו רבים את האי העצום והחלו את חייהם מחדש ביבשות השכנות, מרוממים את תרבות המצרים, האינקה והמאיה לדרגות חדשות.

 

אך גם שם הדברים לא ימשיכו עוד זמן רב על מי מנוחות. רבים יפנו כנגד החדשים, לבני העור המשונים והקסם שהביאו. לא יעבור זמן רב ואנשי אטלנטיס יחוסלו או ייטמעו בתוך התרבויות המארחות. כשזה יקרה לא יוותר עוד דבר מתהילת העבר למעט מבנים אדירים שאיש לא ידע עוד כיצד לבנותם. היום אנו רואים את מגע ידם של בני אטלנטיס כאשר אנו צופים בפירמידות של מצריים, במקדשים בדרום אמריקה ובמבנים תת קרקעיים באירופה. אטלנטיס ואנשיה נעלמו אך הוכחות לקיומם ניתן לראות בכל מקום.

 

אז מה ניתן היה למצוא באטלנטיס? מי היו האנשים שחיו שם?

על פי המתקשר המפורסם אדגר קייסי בני אטלנטיס היו היחידים מבין "5 ההיטלים" (חמש תרבויות שנוצרו על האדמה לאחר תקופת גן העדן) שהצליחו להתפתח, להתקדם ולצמוח. הם למדו רבות על הטבע ,האל ועל עצמם. בני אטלנטיס בנו ספינות אדירות ומאוחר יותר למדו כיצד לשפר ולחזק אותם בעזרת מתכות ולא רק עץ. הכוהנים עבדו את האל האחד על פניו השונות ובמדיטציות שוחחו עם ישויות אחרות ממישורים אחרים. תרבותם שגשגה והלכה, לא היה איש שיכול היה לעמוד מולם.

 

מבחינה חיצונית בני אטלנטיס דמו לנו אך מבנה הגולגולת שלהם היה מפותח יותר. הבנתם הרבה את היקום העניקה להם יכולות שאנו רואים בהם על טבעיות. יכולת להבין ללא מילים, לחזות את העתיד, לתור את המישורים השונים במהלך מדיטציות.

ככל שעבר הזמן התפתחותם הביאה אותם ליצירת כלי תחבורה שעל פי רמזים ארכיאולוגיים נראים ככלי טייס. התפתחות הטכנולוגיה הביאה להתפתחות ברפואה ובתי החולים שנבנו על שפת הים היו מקומות של ריפוי אמיתי. אנשי אטלנטיס הבינו את ההקשר של גוף, נפש, רוח וטיפלו בניתוחים בעזרת "קרני חום" עדינות ובעזרת קריסטלים, נקודות לחיצה ומגע מרפא. מוסיקה מילאה את העיר במיוחד את מקומות הנופש שם הודלקו מדורות בערבים ומשפחות היו יוצאות לטייל ולהיפגש עם חברים.

 

אטלנטיס היא כמו חלום ואכן סופה היה להעלם כאשר החולם התעורר.

 

ההתפתחות המהירה והתובנות החדשות לא הפכו אותם לטובים יותר. אנשים שתאוות בצע ועונג היו מטרתם השתמשו בידע שהצטבר על מנת לפגוע. בתקופה מסוימת נלכדו אנשים ועברו עינויים נוראיים שקרעו את בשרם ונפשם וכל זאת בגלל שסירבו לבגוד באטלנטיס ובמלך וסירבו לתת לפלגים החדשים עזרה. מלחמת האזרחים קרעה את העם וקרעה את הארץ. חלק מהמלכים ניסו למרוד במלך העליון והם הפעילו את כלי הנשק האדירים שהיום ניתן לתאר רק כנשק אטומי. כאשר הדרמה הסתיימה נותרו מעטים בלבד וכפי שכבר ציינתי גם הם, תוך שנים ספורות יאבדו.

 

הסיפור כולו נשמע כמו אגדה ואולי אכן בכך מדובר. אבל האגדה הזו לא תעלם בקלות רבה ואפשר אפילו לומר שהיא הסיפור האמיתי ורבים שאבו ממנה השראה.

באטלנטיס אנו מוצאים מקור לסיפורים רבים. מייקל מורקוק יצר את מלניבון, עירו של אלריק האגדי, על פי הרעיון של העיר אטלנטיס. סיפורים רבים שאבו ישירות מהפולקלור האדיר שהוא אטלנטיס עצמה. אטלנטיס הפכה לסמל, למקור השראה לתרבויות רודפות צדק שחיפשו דגם מושלם לשלטון.

 

אטלנטיס היא מקום של תככים פוליטיים במועצה המורכבת ממספר גופים שהם עצמם מחולקים בין אלו שביקשו שלטון עולמי ובין אלו שביקשו שיניחו להם לנפשם.

אטלנטיס הייתה תרבות דתית-מדענית תרבות שפיתחה את צידה הרוחני והחומרי יחד ולכן הצליחה כל כך. לא היה מדע בו לא שלטו האטלנטיים, יהיה זה מדע רוח או מדע אחר. אטלנטיס תהיה תמיד חלק מחלומותינו, אולי כי היא מיתוס אדיר כל כך ואולי כי הייתה מקום אמיתי שזכור לכולנו כפי שהוא זכור לנחשי הים וללמינגים.

לא משנה כלל אם אמיתית הייתה או לא, השפעותיה ניכרות בכל מקום.

 

כאן אנו מסיימים את סדרת המיתוס הנוכחית ואני מודה שזו לא הצורה בה רציתי לעשות זאת. ככל שקראתי יותר ולמדתי יותר גיליתי עושר רב ומפחיד ואני חושש שכל כתבה, עמוקה ככל שתהה רק תוריד מערכה של הארץ והאגדה. בכדי לא למתוח עוד זמן את סוף הכתבה החלטתי להביא את החלק האחרון בתור סיפור של אפשרות אחת שאולי הייתה נכונה, אגדה אחת מיני רבות שסופרו על אטלנטיס, אין זה אומר שמה שכתבתי הוא הסיפור האמיתי והנכון אך הוא בהחלט מעורר הדמיון ביותר.

 

אני מבטיח לשוב לאטלנטיס בכתבות עתידיות שכל אחת מהן תעסוק באספקט אחר של המקום. אנחנו נפגש שוב בחצר המלכות של אטלנטיס, בבית המועצה, במקדשים, במעבדות, בשווקים ובחבלי הארץ השונים.

אטלנטיס היא עולם ומלואו ויום אחד אנחנו נחשוף את כולה.

אני מודה לכולכם שליוויתם אותי במסע הזה ומקווה שלא תכעסו יותר מידי על הצורה האלימה והלא מספקת בה סגרתי את הדברים, אני מודה שאני מותיר אתכם תלויים באוויר.

אך כמו שכבר הבטחתי, אנחנו עוד נשוב לדבר עליה, אטלנטיס לא תעלם שוב כל כך מהר.

 

אז עד הפעם הבאה,

שלכם,

זיו.