קצת יותר וקצת אחרי

מאת : איתי רוזן

 

וולרו הסיר את קסדתו העקומה ומוכתמת הדם. גופת הדרקון היתה מונחת על הרצפה, במספר מקומות. "מה חומרת הפציעה?" הוא שאל את קורן הכוהן, בהצביעו על גופתו המרוטשת של ראגלר. "לא משהו אני לא יכול לתקן" הוא השיב. "פשוט אחד מתריסר כדורי המוות שלו התפוצץ מוקדם מדי". קורן אחז ביחד אחת בראשו המנותק של ראגלר, בידו השניה החזיק בגופה, מלמל דברי תפילה לאלו, והגופה חסרת החיים השתעלה, מצמצה וגירדה בצלקת שסימנה את מקום כריתת הראש האחרונה. "שוב פעם פספסתי? " שאל ראגלר "אני ממש חייב לדבר עם אל הקסם שוב, הטריק הזה לא עובד".

וולרו הנהן בראשו והחל מעמיס את אוצרו של הדרקון לתוך השק האין-סופי שלו. עוד יום עבודה נגמר.

 

התיאור הזה נשמעה לכם דמיוני, או שאולי מוכר? כל מי ששיחק משחק פנטזיה ארוך זמן בוודאי נתקל בתופעה. הדמויות קיימות זמן משחק ארוך, אפילו עשרות שנים. עקב אורך חיים פעיל משהו, הם צברו כוח רב, כלי קסם, קשרים במקומות גבוהים ויכולות רבות. אפילו המנחה המקמץ ביותר לא יכול להימנע מהופעתן של הסופר דמויות. אבל בעולם הפנטזיה אין זה יוצא דופן יתר על המידה שדמויות מסוימות יהפכו לחזקות וברות השפעה במיוחד. מה עושים איתם? הרי אין טעם לצאת לעוד "מסע צייד" של מפלצת כזו או אחרת, האתגר כבר לא מה שהיה פעם. וכיצד משפיע העניין על הדמויות עצמן? מי שיכול בהינף יד לקטול צבאות שלמים או להחזיר אנשים מהמוות נוטה להיות בעל נקודת מבט שונה על החיים מהרפתקן צעיר היוצא להציל את הנסיכה.

בכתבה זו אנסה לגעת במספר נקודות בהשפעת הניסיון והשנים על הדמויות וכן על הדרך להתמודד איתן.

 

דמויות הנמצאות במשחק זמן רב נוטות, מן הסתם, לצבור כוח רב. כסף, ממון, חפצים שונים והשפעה במקומות גבוהים. אחת הדרכים לאתגר את השחקנים הוא פשוט לשלול מהם את מה שצברו. מלחמה אזורית, פשיטות של גנבים, יכולים להוריד מנכסיו כל עשיר. הרפתקן חוזר לביתו רק לגלות שהלורד המקומי הכריז עליו כבוגד, החרים את כל רכושו וכעט הוא נמלט מהחוק. חזרה למצב של חוסר כל תזכיר לדמויות מהיכן באו ותפגיש אותן עם מצבים ישנים-חדשים. אבל לכל מטבע שני צדדים, כוח אישי לא מגיע בהכרח מחפצים בלבד, ודמות חזקה יכולה להיות מסוכנת עדיין גם ללא שריון עור הדרקון שלה. כמו כן שחקנים נוטים להתרגז משהו כאשר לוקחים מהם כל מה שהשיגו פעם אחרי פעם. לכן יש להשתמש בגישה זו במנות מדודות וקצובות בלבד.

 

דרך אחרת היא הפגשת הדמויות עם מצבים בהם הכוח והעושר לא יכולים להועיל בדרכים ישירות. הכוונה היא כמובן לעולם התככים והמזימות של השלטון המקומי. יהי זה חצר המלך או הסנט, לא משנה העובדה כי אתה והאלים אכלתם מאותו מסטינג. הברון שלידך מחזיק יותר אדמות, הכנסותיו ממסים רבות יותר, ואוזנו של המלך קשובה לו. שחקנים שנטו לפתור כל בעיה בכוח הזרוע יאלצו לחפש דרכים אחרות להתמודד עם בעיות ואויבים. למרות שאתה יודע שהרוזן הוא בוגד במלך, אין באפשרותך פשוט לקצוץ אותו לגזרים. הוכחות הן חובה ותמיכתם של מספר ברונים אחרים תעזור גם היא.

 

שילוב נוסף של גורם זה הוא עול השלטון. רוב השחקנים יקפצו על ההזדמנות לשלוט בממלכה קטנה משלהם, אבל ההבדל בן חיי ההרפתקנות לחיי השלטון הוא הבדל שמיים וארץ. לרוב נוטים הרפתקנים כאלו לקבל ריבונויות באזורים בעייתיים יותר. חבל ארץ שטוף פורעי חוק, אזורים מועדים למלחמה או כל מקום אחר בו החיים לא קלים. על ההרפתקנים להוכיח את עצמם למלך/שלטון, לפני שיהפכו לחלק אינטגראלי יותר מכוחות השלטון. כאן הכל באמת תלוי בידי השחקנים. האם יהפכו את חבל הארץ שלהם לאזור משגשג ע"י פתירת הבעיות ופתיחת נתיב מסחר חדש או שמה חוסר יכולת להתמודד עם הנטל החדש יכריע אותם והממלכה שלהם תהפוך במהרה לתל חורבות ומצבה לחוסר יכולתם?

 

כל משחקי השלטון הללו יכולים להשכיח מהשחקן את עברו המפואר כקוטל מפלצות, משחרר נסיכות ומשמיד כוהנים רעים. אבל לא כולם שוכחים, המתלמד במקדש האל השחור שנמלט מהטבח גדל ובגר, צבר כוח רב ועכשיו הוא במסע נקמה אישי. הדרקון שהרגתם היה בן זוגה של דרקונית שעכשיו מרכזת את כל כוחה באיתור הדמויות והשבת "טובה" באותו מטבע. אבל לא רק אויבים לשעבר יכולים לרצות ברעתם של הדמויות. הברון המנושל מהסיפור הקודם חותר תחת שלטונם, המלך שהעניק להם אחוזה רוצה בחיסולם הקרוב מחשש לכוחו שלו. ככל שלאדם יש יותר כוח, יש לו גם יותר אויבים. חלק הם אנשים שנפגעו ממנו במהלך השנים, וחלקם פשוט חוששים מכוחו ההולך וגובר שיכול להוות סכנה אישית להם, בעיניי עצמם לפחות אם לא במציאות.

 

השלכות מעשיהן של הדמויות הן צד אחד בלבד של התפתחות הדמות. כוח ועוצמה עושים דברים מוזרים לאנשים, כסף עוד יותר. לפלאדין הצעיר שיצא להציל את העולם לפני עשרים שנה, לא תהיה אותה השקפת עולם כיום, לאחר שראה והתנסה בדברים רבים. בן אדם עובר תהליכים רבים בחייו המושפעים מסביבתו ומניסיונו האישי. כיצד כל זה משפיע על הדמות? האם מישהו שיכול להחיות במגע יד, יגלה עניין בצרתם של מספר כפריים הסובלים מהתקפות אורקים? אדם שצבר ממון רב ויושב כיום בטירה מרווחת מלאה משרתים, האם באמת איכפת לו מאיזו נסיכה חטופה? ואולי יהיה לו איכפת אם היא ביתו של מלך שיכול להעניק לו תואר אצולה? ראיית העולם של אנשים משתנה. לרוב הצעירים נוטים להיות אידיאליסטים יותר ושקולים פחות. ככול שאדם מתבגר וצובר ניסיון הוא רואה דברים באור אחר. הפלאדין מקודם היה בוודאי קופץ לעזרתו של כייס עני שנתפס מנסה לגנוב לעצמו קצת אוכל. אבל כיצד היה מגיב לו היתה מכת פשע בממלכתו הקטנה שתושביה דורשים חוקים נוקשים יותר, ללא קשר לצדקת הפשע?

 

התמודדות עם מצבים חדשים, ראיית עולם שונה, וקונפליקטים מהעבר יכולים לתת לאותם דמויות זקנות עוד קצת מטעם ההרפתקאה. אבל חשוב לזכור שלעיתים מגיע הזמן להוציא את בראון, הלוחם האהוב לפנסיה, לתת לו ליהנות קצת משללו הנצבר בחיים של סכנה, ולשחק את בנו הצעיר שלא שומע לעצתו של אביו. אבל אל תזרקו עת דף הדמות הזה עדיין, סכנה עולמית, המאיימת על המשך קיום הממלכה, תחזיר מגמלאות את האנשים היחידים שיכולים לפתור את הבעיה, הזקנים!!!