מלחמת הכוכבים: הכניסה לפלצני סטאר-וורז אסורה מאת: יהונתן זילבר גם עכשיו, כמעט 16 שעות אחרי שכתוביות הסיום, כחולות על רקע הכוכבים, עזבו אותנו, עדיין מתנגנת בראש לרובנו (19 החברה שסחבתי לקולנוע) המוזיקה המפורסמת של ג'ון וויליאמס. כשהסרט הסתיים פרץ האולם במחאות כפיים ספונטניות. הסרט "מתקפת המשובטים" היה מה שמעריצי הסדרה חיכו לו במשך הרבה זמן, מהרבה בחינות, והדבר הרע היחיד שתשמעו כאן עליו הוא על התרגום האידיוטי של השם. סטאר-וורז 1977-2005 ג'ורג' לוקאס היה במאי צעיר ונלהב ב 1973, כשסרטו "אמריקן גרפיטי" הקנה לו מספיק פרסום וכסף כדי לייצר את סוג הסרטים שהוא אוהב. לוקאס, חובב גדול של סרטי המד"ב של שנות החמישים והשישים, יצר מיד עולם מדע בדיוני עשיר וגדול הנמצא על סף שבר נוראי: הרפובליקה בת אלף השנים קורסת ומוחלפת באימפריית אופל. רק קומץ מתנגדים—ברית המורדים—מצילה את הגלקסיה מהאיום הזה. לוקאס החליט שהוא יוצר טרילוגיה משולשת, 9 סרטים המתארים את העולם מקריסת הרפובליקה ועד כינונה מחדש, אבל (כמו שקורה להרבה מהמעריצים הכבדים של "מלחמת הכוכבים") המציאות לא ראתה איתו עין בעין: אף אחד לא רצה להפיק סרט אחד כזה, לא כל שכן תשעה מהם. לוקאס לא התייאש, נסע ללונדון וביים שם את הסרט שבעיניו היה הטוב ביותר מתוך התשעה, הרביעי ("תקווה חדשה," שיצא ב1977) . ההמשך ידוע: הסרט הפך להיות הצלחה פנומנלית, לוקאס ליווה אותו בהפקה של שני הסרטים הנותרים ב"טרילוגיה האמצעית" והפך למיליונר. הסרט שינה לא רק את הצורה שבה אנחנו תופסים מדע בדיוני בקולנוע ובטלוויזיה, אלא גם את הצורה שבה יביימו סרטים בעשורים הבאים: מצחיק לספר שלוקאס, שהחל את הטרילוגיה בסרט מד"ב דל-תקציב במיוחד, יכניס את אופנת האפקטים המיוחדים והסרטים עתירי-התקציב להוליווד. הרעיון לחדש את הטרילוגיה בא לאחר שבאמצע שנות התשעים הגיע אחד מספרי הקריאה שמייצרים סופרים סוג-ב' לסדרת סטאר וורז לרשימת 10 הנמכרים של הניו יורק טיימס. לוקאס הבין כי הטרילוגיה שלו, שנגמרה ב 1983, מושכת לא רק את קהל המכורים הקשים אלא גם ילדים ומבוגרים מכל שכבות האוכלוסייה. יצרניות צעצועים כגון מיקרו-משינז התחילו לייצר צעצועי סטאר-וורז, שנחטפו מהמדפים, ולוקאס החל בפרוייקט שאפתני: הוא לקח את כל שלושת הסרטים הקיימים והחל לשפר את איכות הצליל והתמונה שלהם. חלק גדול מהאמצעים הטכניים שעמדו לרשותו בסוף שנות השבעים לא היו מספיקים כדי ליצור את האווירה שהוא רצה—ובגרסה החדשה, ששוחררה ב98, התווספו גם סצינות חדשות לכל שלושת הסרטים. כשגם החידושים הגיעו להצלחה מסחרית, הבין לוקאס כי עליו לעשות את חובתו למעריצי הסדרה ולהשלים את הסאגה של מלחמת הכוכבים. לוקאס החליט כי הוא יוצר את הטרילוגיה הראשונה, המספרת איך הגיעה הגלקסיה הרחוקה למצבה הנוכחי. בטרילוגיה מככבים אובי-וואן קנובי, הג'די האגדי, אנאקין סקאיווקר, אביהם של לוק וליה מהטרילוגיה המקורית, וכן אימו—אמאדלה—וכמובן, המלפפון-חמוץ הנצחי, יודה. מה קורה הלאה? הסרט השלישי, כרונולוגית, יקשר בין שתי הטרילוגיות ולכן הרבה ציפיות רוכבות עליו. לסרט עוד אין שם—הוא מכונה "סטאר וורז פרק III”—והוא מתוכנן לצאת באמצע 2005, כך שלמעריצי הסדרה יש, שוב, זמן ארוך לנחש מה יקרה הלאה, לריב איזה סרט הכי טוב וללהתווכח מי יותר כוסית: הנסיכה ליה או המלכה אמאדלה. החדשות הרעות הן שכנראה לא תהיה טרילוגיה אחרונה, ואנו נישאר עם שישה מתוך תשעה סרטים. "אני פשוט לא רוצה לעשות סטאר-וורז עד שאני אמות," הצהיר לוקאס האנוכי, "וחוץ מזה, אני לא רוצה להפוך את זה לסטאר-טרק." מתקפת, מלחמת לפני שלוש שנים נחתה עלינה פצצת סירחון בצורתו של הסרט הרביעי בטרילוגיית סטאר-וורס, או הראשון כרונולוגית: אימת הפאנטום. כשיצא,היו שטענו כי לוקאס עצמו הפך לקורבן של האופנה שהוא התחיל עשרים ושתיים שנים קודם: הסרט היה קרנבל אפקטים אחד גדול, ללא עלילה או סדר, ולא דמה במאום לעולם האפל והמרתק של מלחמת הכוכבים. בהרגשה שעומד לעבור עלינו סרט דומה, יצאנו אל הקולנוע—והופתענו. הסרט השני (כרונולוגית) בסדרה הוא מופת ליוצרי קולנוע וליוצרי עולמות כאחד. העולם שג'ורג' לוקאס משרטט הוא כל כך אדיר ואמין, עד שיש כאלו שמסרבים להאמין שהוא לא באמת קיים. אני מבין אותם—אחרי המרדף שמתרחש ברחובותיה של עיר הבירה של הרפובליקה, גם אני רוצה לגור שם. לוקאס מצליח במקום שהוא לא טריוויאלי בכלל: הוא יוצר עולם שלם והרגשה של הרפתקה אפית בפרק זמן קצר מאוד, של מספר סרטים מועט. אימת הפאנטום החל לשרטט כמה נדבכים חשובים בהיסטוריה של סטאר-וורז. מתקפת המשובטים ממשיך את העבודה, אבל בחן רב יותר: חיסול הסנאט ועלייתו לכוח אבסולוטי של הסנאטור פלפטין, שיתגלה בעתיד כיותר ממה שהוא מציג את עצמו; התאהבותם האסורה של אנאקין סקייווקר ואמאדלה; ובמיוחד, משיכתו ההולכת וגדלה של אנאקין לצד האפל של הכוח, שתהווה בסרט הבא את נקודת המפנה שתעלה לשלטון את האימפריה המושחתת על חורבות הרפובליקה. הסרט השני אינו דומה לטרילוגיה המקורית. ראשית, הטרילוגיה כולה נוטה להציג את התמונה הגדולה יותר ולהתעסק בעניינים שבסדרה המקורית הושארו ברקע: התככים, הקונספירציות וכן הלאה. מתוך ההכרח להתייחס לסרטים הקודמים ולמעריצים יש הרבה מחוות לסרטים הראשונים ובדיחות פנימיות (שימו לב שידו של אנאקין נחתכת בסרט, כנאמר "מעשה אבות—סימן לבנים"). מתוך צורך להציג כמות גדולה של אירועים ותהליכים, הסרטים תזזיתיים למדי והסצנות קצרות, לפעמים על חשבון האווירה. הסרט גם מתוחכם יותר, אלים יותר ומלא באפקטים מיוחדים (חשוב לציין כי הסרט הזה הוא הסרט הראשון אי פעם שצולם במסרטות דיגיטליות בלבד, מה שמשפיע לא רק על איכות התמונה אלא על העובדה שהסרט יישאר באיכותו גם בעוד מאה שנה.) מהסיבה הזאת, השוואה לסרטים הישנים היא קצת מיותרת. הסרט ללא ספק נופל מהראשון בכמה תחומים, כמו תנופת ההתלהבות והחן התמים והילדותי שאיפיינו את הסרטים המקוריים ונעדרים ממנו כמעט לחלוטין; אבל גם עולה עליו במספר תחומים חשובים. דוגמא אחת קטנה: גיבורי הסדרה הראשונה הוצבו תמיד בחוד החנית של כל פעולה חשובה: היה זה הג'די לוק סקייווקר שחיסל את כוכב המוות הראשון, וחברו האן סולו שחיסל את כוכב המוות השני; אחותו של לוק ואהובתו של האן היא הנסיכה המנהיגה את כוחות המרד, וחבר אחר של האן, לנדו קלריסיאן, מנהיג את צבא המורדים סצינה וחצי אחרי שהוא נמצא ע"י החבר'ה. זוהי סדרת סרטים המורכבת מכמה כוכבים והמון ניצבים. בצד של הרעים זה ברור אפילו יותר: יש דארת' ויידר, יש לו בוס שנותן מדי פעם איזה הערה ועזרה, וחוץ מזה—המון המון חיילים וקצינים שמתחלפים מסצנה לסצנה, ולרובם אין שם. הסרטים החדשים יותר מציאותיים: יש כוחות גדולים וחזקים מהדמויות, והם מזיזים עניינים בגלקסיה, והכוכבים למרות חשיבותם ההיסטורית לא נמצאים בכל מקום ועושים כל דבר. יש גם רעים שונים ומשונים, שלפעמים אפילו נלחמים אחד בשני (לפחות ככה זה נראה...) והכי חשוב: בגלל הצורך להציג את אנאקין, דמות "טובה" של ג'די שהופכת ל"רעה", לסית', הגבולות בין טובים לרעים הם פחות מוחלטים וברורים, פחות נאיביים. עוד נקודה שבה אפשר למצוא יתרונות וחסרונות לכל צד היא השחקנים. לא נותרו שחקנים מהסרט המקורי חוץ מפרנק אוז, הנותן את קולו ליודה (אוז גם הפעיל את הבובה בסרטים המקוריים, אבל כאן החליפו אותה באנימציה ממוחשבת) וג'יימס ארל ג'ונס, שיחזור בסרט האחרון לעשות את קולו של דארת' ויידר. אין ספק שבסדרה המקורית היו כמה שחקנים אדירים, כמו האריסון פורד (סולו) ומארק האמיל (לוק), ושלעומתם היידן כריסטנסן הוא אנאקין סקייווקר די רע, אבל גם פה יש את אלו שגונבים את ההצגה, במיוחד יואן מקגרגור, שיצר דמות המהווה מעבר מוצלח מעניין בין אובי-וואן הצעיר שהוא שיחק באימת הפאנטום לבין אובי-וואן הזקן של הסדרה המקורית, אבל גם כריסטופר לי (דוקו) ואיאן מקדיארמיד (פלפטין/סידיוס), הרעים שכיף לשנוא. אבל איך הסרט עצמו? אחרי שכיסינו את ההיסטוריה ואת המשמעות ההיסטורית של הסרט הזה, נשארת השאלה: אבל בתור סתם סרט, כזה שעולה 33 שקל כמו כל השאר, איך הוא? אם תשאלו אותי (ואם אתם מכירים את כתבת הדגל, אתם יודעים שאין לכם ברירה) הסרט הזה מעולה גם בתור סתם סרט. הוא עשוי היטב—ערוך, מבויים ומשוחק. האפקטים, המרדפים וסצינות הקרבות מעולים. לא היה רגע אחד בסרט בו הוא היה נפוח או מגוחך מספיק כדי להרוס לי את דחיית הספק (מה שאי אפשר להגיד על כמה קטעים בסדרה המקורית,) ובנוסף, סיפור האהבה האסורה בין אנאקין לאמדלה היה באמת טוב. מילת סיום? לפני שלוש שנים בדיוק יצאתי מאוכזב ועצוב מאולם קולנוע אחד בתל אביב. כחובב של הסדרה, היה עצוב לי לראות את השפל שהיא הצליחה להגיע אליו. באותו מעמד קברתי את הסדרה והבטחתי לא ללכת לראות שום דבר שקשור לסטאר-וורז. אני שמח שאתמול, מתוך התלהבות, שכחתי את ההבטחה.