מלך הטריוויה

מאת: ערן בן-סער

 

"20 שניות," שאג אבי בקול רם, "הייתם במטבח של מורגן והבאתם לכולנו בירה! זוז!"

"אבי, אני מעדיף קולה." אמרתי ממקום מרבצי אשר על הספה.

"שמעתם?" שאג אבי אל גביהם המתרחקים של יובל וג'וני, "ערן רוצה קולה, ומה שערן רוצה – ערן מקבל!"

"אם שירי מרשה לו." העירה מורגן שפלירטטה עם השלט בחצי השעה האחרונה.

"אם שירי מרשה לו!" שאג אבי אוטומאטית.

הוא הסתובב ולגם מהשמפניה. "תגידו, למה יובל עוזר לג'וני?" הוא שאל.

"ככה." עניתי.

"הוא לא התנדב כי הוא שמע שצריכים עזרה?" שאלה מורגן.

"לא, לא ממש." עניתי. "הוא נודב כי הוא לא שמע שג'וני בהחלט לא צריך עזרה."

 

ברעש 'ווש' נעצר יובל אורנר מול מורגן, מגבת מטבח מקופלת על ידו הימנית, בקבוק יין אדום בידו השמאלית וחיוך שרמנטי על שפתיו. "עוד יין?" שאל.

מורגן הגישה לו את כוס היין הריקה שלה ובהתה בריקי לייק מחלצת סודות מחדר השינה של לסביות שעברו ניתוח לשינוי מין אחרי גיל שמונים.

"הנה הבירה והקו..." אמר ג'וני, נתקל ברגלו המושטת בתמימות של יובל ועף קדימה על השולחן. בקבוק הבירה של אבי המריא לאוויר בקשת מרשימה והתרסק בקול רם אל הטלוויזיה. הקולה, אגב, סתם נשפכה על מורגן.

"איי." אמר ג'וני, "אני חושב ששברתי את האף."

הוא קם, הסתובב, נעצר ובלע רוק באימה כשקלט ששדה הראיה שלו כולל אך ורק את עיניו האדומות של אבי.

"זו היתה," אמר לו אבי בשקט, "הבירה האחרונה."

השתררה דממה.

"כן?" שאל זיו ממתחת לספה, "אז מה אני אמור לשתות עכשיו?"

 

שלוש דקות מאוחר יותר חיזק אבי את החבלים.

"לא רעיון חכם." הערתי לו.

"למה?" שאל אבי.

"כי עכשיו הם לא יכולים להביא לנו כל מה שנבקש.

ג'וני היה קשור למאוורר התקרה של מורגן שהסתובב לו קלות. מידי פעם נחבט ראשו בקיר. יובל, מצד שני, היה מהודק היטב לתריסים לאחר שתירוצו 'לא התכוונתי שהוא יפול עם הבירה' נדחה על ידי בית הדין העליון לצדק של אבי סבג.

"אני עובד על סיפוק מיידי," ענה אבי לאחר הרהור קצר, "הטווח הארוך לא מעניין אותי כשהוא לא בין הכוונות."

"האפצ'י!"

אבי ואני הסתובבנו לאיטנו אחורה ובהינו במורגן שבהתה בעצמה.

"אני בטוחה שזה היה רק בגלל הקולה." הרגיעה אותנו מורגן, "ייבשתי אותה מיידית."

"כן," ענה אבי ודרך את משקפיו מאחורי גבו, "אני גם בטוח."

"האפצ'י!"

"אני חושב ששירי צריכה שאני אלך הביתה עכשיו." אמרתי.

"האפצ'י!"

"תפסיקי להתעטש תיכף ומייד!" ציווה אבי בקול שבור.

"מה אתם לחוצים מזה שהיא מקוררת?" שאל זיו שקרא 'מעליב' מתחת לספה.

נשמעה דפיקה בדלת.

 

"אאאאאאאאאההההההההההה!" צעק אבי, קפץ על המאוורר ונתלה על רגלו של ג'וני המסתובב.

אני נעלמתי לי לחריץ שבין כריות הספה ומורגן רצה לכיוון השירותים. אולי כדי לקנח את האף.

"מפגרים כולם." אמר זיו ויצא מבין רגליה של הספה. הוא ישר את בגדיו והלך לפתוח את הדלת.

"לא! זיו! עצור!" שאג אבי מלמעלה, "אתה לא יודע מה אתה עושה!"

"פותח לאמיר את הדלת?" שאל זיו ופתח את הדלת.

"שלום." אמר הבחור הצעיר שהתגלה מאחורי הדלת. הוא הביט ברשימות שבדיו, הביט בזיו (שהביט בו והמתין), חזר והביט ברשימות שלו ולבסוף אמר, "זה הבית של מורגן?"

"לא." אמר זיו וסגר לו את הדלת בפרצוף.

"זה בסדר, הוא הלך." זרק זיו לאבי.

"האפצ'י!"

"הוא חוזר." אמר אבי.

נשמעה דפיקה נוספת בדלת.

"אמרתי שלא." אמר זיו כשפתח את הדלת.

"כן, אבל אני חושב שאתה טועה." הסביר לו הבחור, "לפי מה שכתוב כאן זה אמור להיות הבית של מורגן."

זיו לקח את הדף לידו והעיף מבט. "כתוב פה," הוא אמר בקול רם, "סליחה."

קול חבטה נשמע וגופתו נטולת ההכרה של זיו נפלה אל הרצפה. הבחור מהדלת החזיר את פטיש העץ שלו לתיק ונכנס פנימה.

 

"מישהו בבית?" שאל הבחור בקול רם.

יצאתי מבין הכריות. "לא, אין כאן אף אחד. אתה צריך ללכת עכשיו."

"ואוו!" זעק הבחור, "אתה ערן בן-סער!"

אבי חבט במצחו בחוזקה וקלט שלשחרר את היד על מנת לחבוט במצח בשעה שהיא היחד אוחזת ברגלו של ג'וני המסתובב לו על המאוורר זה רעיון רע למדי.

"ואוו!" אמר הבחור שהביט בסקרנות על הריסות השולחן של מורגן, "זה אבי סבג!"

"אין לי מושג על מה אתה מדבר," אמרתי, "קוראים לי חיריק וזה חבר שלי קלאץ'. אתה יכול ללכת עכשיו."

"האפצ'י!"

"מה זה היה?" שאל הבחור במבט מופתע.

"מה?" שאלתי.

הבחור הבהיר לי בשפת הסימנים שאם אוצי את האצבעות מהאוזניים אוכל לשמוע אותו.

"שאלתי מה זה היה?" הוא הסביר.

"מה היה מה?" היתמם אבי, "לא שמענו כלום."

"בהחלט, האפצ'י ענקי? איזה רעיון מגוחך." חיזקתי את דבריו של שותפי הנצחי.

הבחור הביט בנו כאילו משהו לא מתאים לו.

"תראו," הוא אמר, "אני חיפשתי את הבית של מורגן הרבה זמן, אני ממש חייב לפגוש אותה."

"מי זאת מורגן?" שאל אבי בפני פוקר.

"אכן, על איזו מכשפה אתה מדבר בדיוק?" שאלתי.

"בבקשה," התחנן הבחור, "אני לא רוצה להציק. יש לי רק כמה שאלות על משחקי... לאן נעלמתם?"

 

"הרגל שלך תקועה לי באוזן." אמרתי לאבי.

"אתה רצית להיכנס קודם למגירה." אמר אבי, "עכשיו תשתוק ותסבול."

"אבל זה כואב!" נדנדתי.

"אתה רוצה שהוא יגלה אותנו וישאל אותך שאלות?"

שתקתי. מה עוד היה לי לעשות.

"האפצ'י!"

"הוא הולך ומתקרב למורגן." העיר אבי חרישית.

"אני שם לב." אמרתי, "אני גם אוטוטו מדמם מהאוזניים."

"אני שומע מלמולים מהסלון." אמר אבי.

"ג'ין." הכרזתי.

אבי הסתובב אלי. בתוך המגירה זה לא פשוט.

"ערן, מה אתה עושה?"

"משחק ג'ין עם הג'וקים." אמרתי.

"אתה חושב שהוא שיחרר את ג'וני ויובל?" שאל אבי שהחליט להתעלם ממידע שלא מעניין אותו בכלל.

"יכול להיות," אמרתי והעברתי קלפים מצד לצד, "למה?"

"כי שני האומללים האלו יוליכו אותו ישר למורגן."

חשבתי על זה קצת. "מסכנים."

"מסכנים? מה מסכנים? מסכנה מורגן!"

"אני יוצא מתוך הנחה שאתה צודק ואתה הולך להראות להם את דעתך בעניין." הבהרתי.

"אתה צודק." אמר אבי, "אני הולך להראות להם את דעתי בעניין!" הוא פרץ מהמגירה ורץ אל הסלון.

 

סיימתי בנחת את המשחק שלי לפני שהשתחלתי החוצה. רעשים נוראיים נשמעו מהסלון, קולות של רהיטים מתהפכים וזכוכיות נשברות. פסעתי אל המקרר של מורגן, "יש משהו טעים?" שאלתי אותו.

"יש עוגיות שוקולד." הוא אמר.

"תביא."

לקחתי את העוגיות ומזגתי לי תה מהקומקום שמורגן סידרה שיהיה בו כל הזמן תה חם (זה לא היה פשוט, בשבוע הראשון הוא הסכים למזוג רק תה ירוק). התיישבתי ליד שולחן האלכימיה שלה, הזזתי את צלחות הכספית ופתחתי את העיתון.

לאחר כמה דקות זחל יובל אל המטבח.

"מים..."

"אין." אמרתי, כי באמת לא היו.

"פלסטר..."

"יש לאבי."

"ערן?" שאל ג'וני שנכנס למטבח ודרך ליובל על האצבעות.

נעצתי בו מבט ולעסתי עוגיה, "אבי לא הרג אותך?"

"אני הייתי השני בתור," הסביר ג'וני, "ונורא רציתי, אז כשהגיע תורי הסברתי לאבי שאני מוכן לשתף איתו פעולה לחלוטין. אני לא יודע למה, אבל הוא פשוט הלך."

"בטח הוצאת לו את כל החשק." ניחשתי.

 

"האפצ'י!"

"תגיד, ערן," שאל ג'וני, "למה מורגן מתעטשת ככה?"

נאנחתי, "שמע זה סיפור ארוך. זוכר שהיינו עונים בוויז על שאלות של קוראים?"

"כן. הפסקתם כי נמאס לכם לענות לשאלות ורציתם להתרכז בעלילה המפוב... דיווח מדויק של קורותיכם עם מורגן." תיקן את עצמו ג'וני ברגע האחרון.

"כן." עניתי, "זה היה סיפור הכיסוי."

יובל גרר את עצמו בינתיים אל כסא פנוי לידי והתמקד, בקושי, בי. "סיפור כיסוי?" הוא שאל.

"תראו, אחרי כמה שנים של לענות על שאלות מורגן פיתחה מצב רפואי קצת מביך."

"מה?" שאל ג'וני סמוק קלות.

"היא הפכה אלרגית לשאלות על משחקי תפקידים."

"מה?" שאל ג'וני בפליאה, ידו התרוממה אל על, במחוות 'על מה אתה מדבר', פגעה בערכת המבחנות של מורגן והעיפה אותך על יובל אורנר.

"אההה!" זעק יובל שעה שנוזלים שונים נשפכו עליו, "הצילו! אני נמס!"

ג'וני נמלט אל מתחת לשולחן, אני הבטתי ביובל ולעסתי עוד עוגיה. אחרי כמה רגעים הוא נרגע.

"אני לא נמס?" שאל יובל.

"לא, בשבוע האחרון מורגן מנסה להפוך מים לקולה."

יובל טעם את הנוזל שנדבק אל קצות אצבעותיו.

"איכס."

"כן, בינתיים היא הצליחה להשיג רק פפסי."

 

במסדרון של מורגן, בינתיים, סיים אבי למסמר את הבחור החדש לקיר (אל תהיו מגעילים, הוא מסמר אותו מהבגדים).

"אז איך בדיוק קוראים לך?" שאל אותו אבי.

"זה החדר של מורגן שם?" שאל הבחור והצביע לכיוון הדלת משום שידו הייתה ממוסמרת לכיוון שלה.

"לא מכיר שום מורגן." ענה אבי, "מה אתה בכלל רוצה ממנה?"

"אמרתי לך, יש לי שאלות על משחקי תפקי..."

"האפצ'י!"

"אני בטוח שהיא שמה, מי עוד מתעטש ככה?" אמר הבחור ונעץ מבטו באבי.

"טוב, שמע, אני אהיה כנה איתך." אמר אבי, "זה ערן שם בפנים. יש לו את האף הכי גדול בעולם ואם אני אפתח את הדלת אחת משיערות האף שלו עלולה למשוך אותנו אל תוך הנחיר לנצח."

"ראיתי את ערן במטבח."

"שיט. שמע... איך בכלל אמרת שקוראים לך?"

"אסף." אמר אסף.

"איזה אסף?" שאל אבי בחשד.

"הרשקו."

"יו"ר העמותה לקידום מ"ת בישראל?"

"כן." הודה אסף. אני מכור למורגן, אל תספר.

"חשבתי שאתה מכור לריקי לייק."

"אז?" שאל הרשקו.

"רק אנשים בלי שום דבר לעשות עם עצמם רואים את התוכנית הזו." הסביר אבי את דעתו הנחרצת.

"האפ...מה?"

 

חצי שעה מאוחר יותר ישב אסף בסלון ושתה תה עם מורגן.

"אל תזוז." אמרתי ליובל שעמד על רגל אחת ואיזן את אבי על הראש. "אם הוא יפול וישפך המלח הוא מה-זה יהרוג אותך אח"כ."

"בכל אופן," המשיך אסף, "אם במהדורה השלישית של מו"ד מישהו מקבל עוד זוג ידיים מהאלים, האם הוא צריך לקנות feat של לוחמה שני ידיים גם לזוג השני בנפרד או שאפשר להשתמש באותו feat גם לזוג הרגיל וגם לזוג החדש? ואפשר להמציא feat של לחימה בכל ארבעת הידיים יחד?"

"שאלה מצוינת." אמרה מורגן. היא אותתה לג'וני שיתקרב אליה ויהיה מוכן.

"לדעתי ההחלטה הסופית היא של המנחה, אבל אם הוא לא מרושע הוא יתן לך להשתמש באותו feat גם לזוג החדש. לגבי לחימה בארבע ידיים – שוב זה עניים למנחה, אבל אני הייתי מוותרת, זה מפיר איזון."

היא נשענה קדימה...

"האפצ'י!"

ג'וני קפץ מיידית קדימה עם הטישו וקינח לה את האף.

"תודה." אמרה מורגן.

"אין בעיה." אמר ג'וני ושם את הטישו בתיק שלו.