המדריך המקוצר להרכבת קבוצה

מאת: יהונתן זילבר

 

הכנתם את הקמפיין, המבוכים שורצים דרקונים והנבלים מחכים להתחיל במזימותיהם השפלות. כל מה שאתם צריכים עכשיו הם כמה נשמות אמיצות המוכנות לחרף את נפשן ולהציל את העולם שבניתם. אבל איפה מוצאים את האנשים? ויותר חשוב—אילו אנשים?

 

פרופ' גילה פינץ'-מאנצ'קין מאוניברסיטת ביר-זית מציינת כי הרכבת הקבוצה חשובה יותר להצלחת הקמפיין מכל דבר אחר שתעשו בתור מנחים; למעשה, רמת המשחק נקבעת על פי רוב לפי רמת השחקנים, ולא לפי רמת הכתיבה (כלומר, שחקנים טובים יהפכו גם את הסיטואציות הנדושות והמשעממות ביותר למרתקות—ולא משנה עד כמה התאמצתם לכתוב אפוס רומנטי מרתק, חבורה של שחקנים גרועים יהפכו את המשחק לאוסף של חיסולים וקטילות.)

 

מאמר זה מתיימר להציג כמה עמדות בסיסיות שהמנחה צריך להכיר בדרך להרכבת קבוצה חדשה. הנאמר כאן מובא מתוך נסיון אישי; ייתכן מאוד שלגביכם, חלק מהעצות כאן יהיו נכונות יותר וחלק פחות. נסו בעצמכם.

 

הסכנות—דע את האוייב

פרופ' פינץ'-מאנצ'קין מציינת כי כיום, בערך 3 מתוך 5 קמפיינים לא מסיימים את דרכם היעודה אלא מתפזרים בצורה זו או אחרת. מתוך השלושה שמחזיקים, שניים בדר"כ מורכבים מחברים המכירים אחד את השני מקמפיינים קודמים או מחוג חברתי אחר. מה מפיל כל כך הרבה קבוצות חדשות? יש שלושה מצבים ברורים של חוסר התאמה:

 

הראשון הוא מצב שבו נבחרו שחקנים ברמה שונה מרמת הקמפיין. זה יכול להיות מצב של שחקנים רציניים בקמפיין קליל, שחקנים מאנצ'קיניסטים בקמפיין פסיכולוגי בוגר וכן הלאה. בכל מקרה, הציפיות של המנחה יתרסקו מהר מאוד לתוך קרקע המציאות, והוא ייאלץ להריץ קמפיין אחר ממה שהתכוון או לסגור את הבסטה.

 

המקרה השני הוא חוסר התאמה בין השחקנים למנחה. במצב כזה השחקנים והמנחה לא מתאימים ברמה אישית: הם לא נהנים להיות ביחד, יש להם שפה ועולם ערכים שונה, וכאן, גם אם השחקנים מתאימים לקמפיין, אף אחד לא יצליח להינות מהמשחק עצמו. המנחה לא יצליח להעביר את ההרפתקה בצורה שתהיה מקובלת או אפילו מובנת ע"י השחקנים, ותיווצר תחושה של "משחק גרוע" גם אם המנחה העביר הרפתקה בצורה שהיתה גורמת לקבוצה נכונה יותר להרגיש שהגיעו לקמפיין הכי טוב בעולם.

 

הסיטואציה השלישית היא חוסר התאמה בין השחקנים עצמם. זה המצב הגרוע ביותר למרות שהוא מגיע בכמה רמות חומרה. במצב הזה, השחקנים לא נהנים מאותו סוג של משחק (עמוק/שטותי, קרבות/דיפלומטיה), באים מעולמות שונים (טווח גיל שונה, חיילים מול סטודנטים וגו') ולא מוצאים עולם ערכים משותף, או סתם לא סובלים אחד את השני. מה שיקרה במצב כזה הוא שהשחקנים לא יצליחו להרגיש בנוח בקבוצה, לא יתחברו לדמויות של השחקנים האחרים, "ימשכו" את ההרפתקה לכיוונים מנוגדים ובאופן כללי יריבו וימררו אחד לשני את החיים.

 

איך נמנעים ממצב כזה? בונים נכון את הקבוצה מראש.

מה צריך לדעת לפני שמרכיבים קבוצה?

הבעיות בהרכבת קבוצה מתחלקות לשני דברים שהם אוניברסלים ונכונים תמיד: שחקנים מוכרים עדיפים; אי אפשר להבדיל בין שחקן חדש טוב לרע.

 

הנקודה הראשונה היא אולי בנאלית אבל עדיין חשובה: הקבוצה שהכי קל לשחק איתה היא של אנשים שאתם כבר מכירים כשחקנים. אני מדגיש, כשחקנים ולא כחברים מבי"ס או כעמיתים ללימודים—אלו מגלים לרוב פנים שונות כשהם יושבים ליד שולחן המשחק. קבוצה של אנשים שמכירים אחד את השני קלה יותר להנחייה: אתה יודע מי עומד מולך, מה הוא אוהב, מה אפשר לצפות ממנו, ואולי הכי חשוב—למה אי אפשר לצפות.

 

לעומת זאת, למשחק עם קבוצה חדשה יש יתרונות לא מבוטלים, שדומים מאוד לחסרונות של משחק עם קבוצה ישנה: לא תצטרך יותר לפגוש את גלית, לא תצטרך לצפות שוב באהבות החולניות של אברם לאכילה יצירתית של צ'יטוס, ותוכל להרכיב קבוצה שתוכל לצפות ממנה לקצת יותר מהקבוצה הקודמת, שנודעת ברחבי העולם שלך כ"המציתים העליזים."

 

אני עדיין ממליץ להשתדל לשלב בתוך קבוצת משחק חדשה לפחות שחקן אחד שאתם מכירים וסומכים עליו. בנקודות קשות של "אילוף קבוצה" תוכלו להסתמך על השחקן שמכיר אתכם ואת שיטת ההנחיה שלכם כהוגן.

 

הבעיה השניה היא חמקמקה יותר: קשה מאוד לדעת מי יהיה שחקן טוב ומי יהיה שחקן רע מראש—זוהי למעשה מיומנות קשה כמו הנחיה טובה. בנוסף, אין היום מנגנון להערכה או להתאמה של שחקנים כמו שיש בכל מיני מקומות אחרים (סוכנויות שידוכים ומרכזי הערכה למעסיקים הם שתי דוגמות.) 

 

שאלות שתצטרך לענות עליהם לפני שתרכיב את הקבוצה

רוצה להצליח בהקמת הקבוצה שלך? לפני הפרסום בפורומים או המכתב לגילדה, ענה או עני לעצמך על השאלות הבאות. אפשר אפילו בכתב.

 

כמה אנשים אני רוצה? שני גורמים משחקים כאן. הראשון הוא הרמה שלך כמנחה. ידוע כי ככל שמספר האנשים גדל כך קשה יותר לארגן ולשלוט במשחק. הגורמים השני הוא התאמה למשחק ולמנחה. אני למשל לא אוהב קבוצות קטנות. הן גורמות לי להרגשה של חנק, וחוץ מזה, אני כמנחה אוהב לתת לשחקנים ליצור את העלילה ובקבוצות קטנות יש הרגשה שאני צריך לספק את האקשן כל הזמן.

בנוסף, משחק פוליטי עם המון אינטריגות הוא מסובך ודורש השקעה אישית בשחקנים, ולכן מספר המשתתפים בו צריך לקטון; משחק אסטרטגי כיף יותר לשחק עם חבורה גדולה שבה לכל אחד יש תפקיד, ולכן המספר צריך לגדול. אפשר לשחק משחק עם שני שחקנים, ואפשר לשחק משחק עם שנים עשר—אבל מקובל יותר שהמספר הנכון נח לו בין ארבעה לשישה שחקנים.

 

אילו אנשים אני רוצה? כאן עונים על כמה שאלות משנה:

הומוגניות מול הטרוגניות – יותר כיף לשחק בקבוצה שבה יש כל מיני אנשים שונים, אבל גם קשה יותר. אם יש לכם שחקן דתי, שחקן אתאיסט קיצוני, חייל קרבי, קב"ניסט ותלמיד בכיתה י', אני מבטיח לכם רגעים מרתקים של משחק תפקידים, אבל רק אם הקבוצה הזאת תצליח להתחבר אחד לשני – וזה לא יהיה קל.

אופי שונה למשחקים שונים – צריך שחקנים בוגרים לקמפיין בוגר, וזה כמעט לא צריך להיאמר, אבל חשוב גם להבין שלמשחק פוליטי של אינטריגות רצוי לקחת שחקנים שהם בליבם קצת מנייאקים, ושלמשחק אפי של "הצלת העולם" שחקנים ציניים יהיו כמו רעל. באותו אופן, משחק אימה—אוהבי אימה וגועל נפש, ובקיצור: בכל משחק, השחקנים צריכים להיות קצת דומים לדמויות.

תכונות אופי שלא מתיישבות יחד בקבוצה: שחקנים בעלי אגו גדול, אנשים אסרטיביים מאוד או חזקים מאוד, למרבה הצער, לא נכנסים יחד לקבוצה אחת. כאן ההשוואה ללהקות מתבקשת. להקות שמכילות המון אגואים גדולים (כמו כוורת, תיסלם וכד') * מחזיקות מעמד זמן קצר מאוד ומתפרקות. להקות שמכילות אגו אחד גדול ואנשים אסרטיביים פחות מסביבו יכולות להחזיק מעמד שנים – תראו את הרולינג סטונס. (הביטלס זה לא דוגמה).

עוד תכונות אופי שלא מתיישבות טוב בקבוצה: שחקנים אוהבי אקשן עם אנשים שנצמדים לחוקים; חיילים פלצנים ("כשתהיה חייל תבין") עם מי שעוד לא עשה צבא או רחמנא ליצלן עם ג'ובניקים; אנשים דעתנים מאוד משני צדדים שונים של המתרס (ובעברית: פעיל במרצ עם פעיל במולדת, בחור דתי קיצוני עם הומו מוצהר וכן הלאה.)

הפילוסופיה שלי: אולי אין כאן ענין של הצלחה או חוסר הצלחה של קבוצה, אבל כשאני מצליח למצוא מישהי שרוצה לשחק בקמפיין שלי, אני בדר"כ חוטף אותה, אפילו אם זה אומר שאני נותן לה עדיפות על פני שחקנים זכרים טובים. הסיבה היא שיש כל כך מעט שחקניות עד שהתחביב הזה הופך להיות כמעט משהו של בנים, הגרסה האינטלקטואלית לכדורגל. כמו בכדורגל, זה לא צריך להיות ככה, וככל שיותר בנות ישחקו משחקי תפקידים כך התחביב הזה יהפוך להיות יותר נפוץ ופחות "שוליים".

מיקום, מיכון, לו"ז – כשמקימים את הקמפיין וכולם בשלב ההתלהבות הראשונית, קל להבטיח לכולם שתצא כל פעם מהבית שלך בקריות, תאסוף את מוקי מנס ציונה ותבוא לשחק בנתניה. אחרי שההתלהבות הזו שוככת, אתה תקוע עם קבוצה שמפוזרת ברחבי ישראל ושנדרש מאמץ אדירים להביא אותה ביחד כל שבוע. כאן למי שלא עבר את גיל 17 יותר קל, לכאורה: אין כמעט אופציה להקים קבוצה פזורה וצריך להתמקד באיזור המגורים שלך. אבל זאת עצה טובה גם למי שיש לו ג'יפ שטח והעבודה משלמת לו על הדלק: הצמדו לאנשים שקל להפגיש בצורה קבועה.

אותו הדבר נכון גם לגבי לו"ז: צריך לוודא ומראש שכל חברי הקבוצה שלכם אכן יכולים להיפגש ביום אחד בשבוע לפחות, ומספיק גמישים כדי להיפגש גם ביום אחר במקרים הלא-נמנעים שבהם אי אפשר לשחק ביום הקבוע. שתי הדרישות האלו הן חובה, כי הקוטל מס' 1 של הקבוצה הממוצעת הוא חוסר יכולת לתאם לוחות זמנים.

 

3 שיטות לתיאום שחקנים נכון

עצתי היא: השתמשו בכל השלוש.

 

  1. סינון קווים אדומים. לאחר שעניתם לעצמכם על השאלות בחלק הקודם, אתם יודעים את מי אתם לא רוצים בקבוצה שלכם. למרות שיש דברים שאי אפשר לשאול ישירות ("האם יש לך אגו גדול?") הרוב ניתן לבירור פשוט: עיסוק, גיל, מקום מגורים, רכב, זמינות של שעות וכד'. נפו את כל מי שלא מתאים לקבוצה. בשלב הזה אני ממליץ לא להיות רחמנים יותר מדי. לא מתאים לקטגוריות—לפסול.
  2. במקרה שבין סעיף 1 לסעיף 3 נשארים יותר מדי שחקנים, השיטה המומלצת היא שאלון יותר מסובך. יש כל מיני שיטות לגלות איזה אדם עומד מולך. שיטה אחת היא ה"שאלון הסיני" ("איזו חיה היית אם היית חיה? אם היית צבע, איזה צבע היית?") יתרונותיו של השאלון הם בכך שהוא לא מוצא כלום, אבל זה נראה נורא מיסטי. שיטות מוצקות יותר יכולות להיות לבקש מהשחקנים ליצור דמות שלדעתם תתאים לקמפיין (זה גם חוסך זמן בשלב בניית הדמויות) או לשאול אותם סדרה של שאלות על העדפותיהם כשחקנים.
    הערה: יש כאלו שברגע שירגישו שיש כאן תהליך של סינון, ייעלבו ויילכו ("זה משחק, אני לא צריך להרגיש כמו בראיון עבודה.") נסו להסביר להם בנימוס שבסך הכל אתם דואגים גם להם—הם הרי לא היו רוצים לשבת בקבוצה בה הם לא ייהנו.
  3. משחק נסיון. הציעו לכל מי שנשאר בשלב הזה הרצה חד-פעמית "להתנסות". הריצו משחק חד-פעמי שדומה באופיו לקמפיין שלכם. הרכיבו כמה קבוצות, לפי מי שנשאר בשלב הזה. במהלך המשחק, נהלו רישום של השחקנים (המהדרים מקליטים את הסשן.) בדקו את ההתאמה של השחקנים אחד לשני, חפשו את בעלי האגו הגדול, הילדותיים, השחקנים שפשוט לא יודעים לשחק ואת אלו שלוקחים את ההרפתקה שלכם לכיוונים שאתם לא רוצים ללכת בה. בנוסף, בכל אחד מהמשחקים יהיו שניים או שלושה שמתלבטים לטובה. קחו את אלו והרכיבו לכם קבוצה.

 

נספח: 3 שיטות להכרת שחקנים חדשים

רוב הקוראים מכירים את השיטות האלו, זה נכון, אבל למי שלא יודע, הנה מדריך קצר למציאת שחקנים חדשים:

 

א.      הגילדה.  הגילדה היא מאגר של שחקנים ישראלים שבו תוכלו לקרוא עליהם בתור שחקנים ולחפש לפי גיל ואיזור מגורים (וגם לפי שיטת משחק מסויימת!) אם לא נרשמתם שם בעצמכם, עכשיו הזמן.

ב.     הפורומים השונים: בשלושת הפורומים השונים תוכלו לפרסם הודעות בשם "קבוצה חדשה באיזור X” והם מתקבלות בשמחה (למרות שרצוי לשים את המודעות באיזור "קהילה" ולא "משחקי תפקידים".) הפורומים הם:
שדים מתחת לכיור
(זה אנחנו!)
העמותה לקידום משחקי תפקידים
העז הכאוטית

ג.      חברים! כן כן, פרסמו את המשחק שלכם בין חבריכם. שאלו אותם אם הם מכירים אנשים שאולי ירצו לשחק. השיטה הזאת עובדת יופי.

 

יהונתן זילבר