Thief of Time / Terry Pratchett

מאת: ערן בן-סער

 

גנב הזמן הוא הספר ה-26 בסדרת עולם הדיסק של טרי פראטצ'ט והוא, לדעתי האישית, חגיגה של ספר לכל המכורים לסדרה. אני מודה שדעתי האישית מאד משוחדת בכל הנוגע לספר הזה, שכן הוא שייך לתת-הסדרה שאני מכנה, ביני לבין עצמי, "הסדרה של סוזן ומוות" וכבר עבר די הרבה זמן, מאז Hogfather שהיה הספר ה-20 בסדרה, מאז שטרי חזר לסדרה הזו.

 

מה קורה בעולם הדיסק הפעם? ובכן אם אתם זוכרים את המשגיחים, אותם יצורים אפורים אשר משגיחים על היקום ודואגים שהוא יפעל על פי חוקים מובנים וצפויים מראש, אתם ודאי זוכרים את שנאתם התהומית לבני האדם הכאוטיים והבלתי מובנים. ובכן ב"גנב הזמן" הם מנסים, פשוטו כמשמעו, לעצור את הזמן על ידי בניית שעון כה מדויק עד כי הוא עלול לתקוע את היקום.

 

כנגדם יוצאת סוזן, נכדתו של מוות, שכרגיל נגררת נגד רצונה למאבק הנצחי בין מוות אוהב האנושות והמשגיחים. בפעם שעברה שעזבנו את סוזן היא ניצלה את יכולותיה המיוחדות על מנת לעבוד כאומנת במשפחת אצולה זוטרה, אין כמו להיות קצת בת-אלמוות כדי לטפל בילדים. הקרירה שלה, תשמחו לדעת, התפתחה מאז – היא היום מורה בביה"ס באנק-מורפורק שם היא מנצלת היטב את יכולתה המיוחדת לראות דברים שבאת קיימים.

 

במקביל לסוזן יוצאים לו-טזה, המטאטא של מסדר נזירי ההיסטוריה, ושולייתו המוכשר יתר על המידה למצוא את השעון ולעצור אותו לפני שהוא יתקע את היקום. בעזרת החוק הראשון, כמה אומניות קרב מגע, כגון אוקידוקי, אפסידייזי ודז'ה-פו וצוברי זמן ניידים (מתנה מהסדנא של קוו) הם יוצאים בקו ישר ובזמן מקוצר אל מטרתם זו, לפני שמישהו יסיח את דעתו של ראש המנזר בעזרת איזה דובי צעצוע מרתק ויעצור אותם.

 

בשילוב של הופעות אורח מרתקות של איגור (או לפחות אחד מהאיגורים, הם מאוגדים היום), רוני – רוכב האפוקליפסה החמישי (שעזב לפני שהם התפרסמו), נני אוג המכשפה הכי ישירה בעולם, מוות העכברים והמון, המון שוקולד, גנב הזמן הוא, כרגיל, חגיגה כאוטית המשלבת הומור בריטי משובח, מבט חד על התרבות האנושית ומבט חד יותר להיות אנושי. שווה, בטירוף.