זמן – מסביב לערן ב-80 פרטים אזוטריים

(בערך)

מאת: שי דינור

 

בסדרת הכתבות שלו על מסע בזמן, דן ערן בן סער באפשרות של מ"ת בתוך מערכה בה קיים מסע בזמן,והתעכב על החומר ה"יבש": המסע עצמו, אפשרות לשינוי המציאות, פרדוקסים...

חשבתי להוסיף עוד כמה פיסות מידע ואפשרויות פיקנטיות, שאני מקווה שיעזרו להפוך את מערכת המסע בזמן שלכם למעניינת יותר. ונתחיל בהתחלה:

 

מה זה זמן ובשביל מה זה טוב

גם למי שהתגובה האוטומטית שלו היא "אני יודע" מומלץ לקרוא את השורות הבאות, כי "זמן" הוא לא שניות, לא שעות, ולא ימים. ההגדרה שמשתמשים בה לתיאור זמן היא דווקא "ממד". ומה זה ממד? אנחנו חיים ב-3 ממדים פיזיים – וכולם שמעו על D3 ויודעים שזה "עם נפח".

 

אבל נעבור עליהם שוב, בקצרה, עם דמיון מודרך שיעזור להבין אותם: אם היינו עומדים מחוץ למציאות, והיינו יוצרים אותה (לפחות את ארבעת הממדים הראשונים), בראשית הייתה לנו נקודה. בלי מידות משום סוג שהוא. נקודת אור בחושך אינסופי.עכשיו נתחיל- הראשון נקרא "אורך" – ולא מודד כלום במטרים. הוא פשוט הופך את הנקודה הראשונית של הקיום לקו. דמיינו קו לבן על רקע שחור. אם נניח שיכולים להתקיים חיים בממד אחד היינו רואים קוים באורכים שונים נעים מימין לשמאל על הקו, עד שיתקלו בקו אחר. לא מרתק במיוחד. עכשיו נוסיף ממד שני, ונקרא לו "רוחב".

 

הממד ניצב (נמצא ביחס של ˚90) ל"אורך" ואנחנו רואים מישור זוהר קלות. החיים על המישור מפותחים יותר, ויצורים יכולים להיות בכל צורה שניתן לחשוב עליה, והם יכולים לנוע קדימה, אחורה, ימינה, שמאלה, - או בכל כיוון, ˚360, כל עוד הם לא נחסמים ע"י יצור או "חפץ" אחר. יקום דו-ממדי כבר מתקרב למה שאנחנו מכירים, והוא כמעט מגיע אליו עם הוספת ממד שלישי, ניצב ל-2 האחרים גם יחד: נקרא לו "עומק". עכשיו יש לנו יקום תלת-ממדי, ואנחנו מוסיפים את המושגים "למעלה" ו"למטה" וקיימים בתוך מבנה תלת-ממדי; אם קודם ראינו מישור, עכשיו נראה מכל הצדדים קוביה, או כדור, או אִיקוֹזָהֶדרוֹן ("קוביה" של 20 פאות, אולי אתם מכירים? J) – אבל עדיין לא נניח שהחיים הם כמו המוכרים לנו, כי אין צורך להניח. היקום קיים, אבל קפוא וריק. מה שדרוש כדי לתת לנקודת האנרגיה במרכזו קיום בתור מציאות, הוא ממד נוסף, של שינוי. נוסיף אותו בניצב לשלושת הקודמים (מי שרוצה להמשיך בדימוי הסטריאומטרי יכול לנסות לחשוב על טסרקט בן 4 חודים [מתחו קו בין כל אחת מהפינות ב"קוביה" של 4 למרכז, וסלקו את הקוביה. זה לא ˚90, אבל אפשר לדמיין ביתר קלות]). לממד הזה נקרא "זמן".

 

ישנן 2 תיאוריות פופולריות על אופן השילוב של זמן במציאות: האחת, שהוא קיים בתוך המציאות ה"קפואה" הקיימת ב-3 ממדים ומניע הכל בתוכה, והאחרת שהוא ציר לכל דבר ושהכל במציאות נמצא במקום ומצב אחד ברגע נתון, ושונה ברגע הבא על הציר – כמו שתנועה היא שינוי במיקום ב-3 צירים במרחב, היא גם שינוי בציר הרביעי – הזמן.

 

בפועל אין הבדל בחיי היומיום שלנו –או של כל דמות בכל מערכה; כל עוד אנחנו חיים בתוך ארבעת הממדים הללו במצב הרגיל שלהם: תנועה בלתי מוגבלת במרחב ותנועה קצובה בכיוון אחד בזמן, מהעבר, דרך ההווה (שעובר אתנו את אותה דרך), אל העתיד במהירות המסחררת של 3600 שניות בשעה, או כל מקבילה אחרת.

 

עוד מונח שכדאי להכיר: "אנטרופיה". זה השם של הנטייה של כל חומר להתמעט, וכל אנרגיה להתפזר, עד 0 (אפס, כלום, חידלון, מוות,סוף). הזמן נע לאורך ציר האנטרופיה בכיוון חיובי – אנטרופיה מתגברת, כלומר חומר ואנרגיה שואפים להתמעט. אני עוד אשתמש במילה הזו בהמשך.

ולסיכום החלק ה"מדעי" (זמן 101 J) שתי שאלות עליהן צריך להחליט כל מנחה כי אין תשובה מוחלטת שהצליחו לבסס עד כה:

א.     האם הזמן סופי או אינסופי?

ב.     האם הזמן רציף או עשוי חוליות מחוברות בשרשרת?

התשובות לשאלות אלו יעזרו לנו להגדיר את אפשרות ואופי המסע בזמן במערכה שלנו.

(האם אנחנו נעים אחורה בקצב כלשהו על הציר או מדלגים לחוליה מסוימת במיקום

קדימה או אחורה יחסית אלינו?, מה יש בסוף הזמן (מסעדה, כנראה J) והאם אפשר לנוע

עוד אחורה לטרום היות היקום?)

 

מה Cool ומתי בדיוק?( /ראיתי אותך בעוד שבוע כבר עם התספורת הזו)

בשנות ה-70, דיסקו היה הדבר. בעשור שלאחר מכן היה IN ללכת עם תסרוקות מוהוק בשלל צבעי הקשת. שלא לדבר על מוזיקה, לבוש, סלנג... ונניח שאתם מעודכנים בכל אלה כי הם מופגזים לכיוונכם מכל עבר, מהטלוויזיה, עיתונים, ברחוב... עזבו האם אתם מנסים ללכת עם הזרם, קובעים אותו, או הולכים נגדו. מה קורה ברגע שנכנסתם למכונת הזמן ונסעתם 5 שנים קדימה? ומה נחשב לוהט ביוון העתיקה 7 שנים לפני האפנות המפורסמות מציורי הכדים? העניין הוא לא רק מה היה מקובל בכל חברה; חלק מהעניין בכל תקופה ותקופה, קרובה כרחוקה, הוא מה היה חדש ונועז, מה היה מיושן ונדוש...

 

ומה שיותר מעניין כאן הוא הרגלי הצריכה של נוסע הזמן בעת שהוא מתכונן להגיע לתקופה מסוימת. כלל אחד חשוב לכל נוסע-זמן אופנתי או מעשי הוא תמיד להצטייד כאילו הוא נוסע לתקופה שנה עד חמש שנים בעתיד יותר מהתקופה המתוכננת. גם תהיה תמיד בשיא האופנה וגם תוכל לקנות פריטים מוזלים (שהמוכר יציין שנחשבו למיושנים ועדיף שתקנה ביוקר יותר את ה"מודרניים" שם, רק 20% יותר אחרי 70% הנחה!) תמיד, שיהיו בשיא הפופולריות בתקופה בה בעצם תהיה.

 

מומלץ גם לעבור קורס רענון לתקופה, ואפילו לשנה לפני כל מסע, כדי לא להתבלט, במידה ואינך משתמש במתרגם אוניברסלי™ ממוחשב שתוכנת מראש... (רק 300, רק היום!). אבל קניות זה לא הכל, ובכלל בלתי אפשרי אם אתה לא יכול לדבר על זה...

 

עוד לא הומצא תחביר מתאים למסע בזמן. זו עובדה. לשון עבר מדברת על עבר שהיה ונשאר במקומו ועתיד שעוד אף אחד לא הגיע אליו. אז כמה חוקים בסיסיים תיאלצו לקבוע, כדי ש"בעוד שבוע ראיתי אותך" יובן. אחרת כל שיחה בין הדמויות, ובין השחקנים אם כבר מדברים על זה תהיה ג'יבריש. המשפט למעלה יכול להתפרש כ: בעבר האישי שלי, הביולוגי, ראיתי אותך בתקופה שנמצאת בעוד שבוע בזמן הביולוגי שלך (לא משנה לאיזה זמן תיסע). הוא יכול באותה המידה להתפרש כ: אתה לא זוכר שנפגשנו כבר, בעבר של שנינו, בעוד שבוע מהזמן בו אנחנו נמצאים, וראיתי אותך?

 

הפתרון הברור והפופולרי ביותר הוא להשתמש בביטויי-עזר כמו "זמן ביולוגי/אישי" ו"זמן כרונולוגי" שהוא כמובן הזמן ה"רגיל" שבו נעים קדימה ואחורה. עוד כמה מילים להוסיף למשפט, והוא נעשה ברור לגמרי. עוד די הרבה אם מדובר באירוע שמורכב מזמנים רבים ושונים מעורבים, ועדיין, הטוב ביותר כרגע.

 

מה שמוביל אותנו לבעיה הבאה, שמתגלה בעת ששואלים אותנו שאלה פשוטה בתכלית:

"בן כמה אתה?" - או בואו ננסה את זה אחרת: "מתי יש לך יום הולדת?".

אנחנו החיים בתוך הזמן נענה מיד את התשובה לכל אחת מהשאלות הללו מכיוון שהזמן הביולוגי שלנו (אנחנו מתבגרים בשניה כל שניה שאנחנו חיים) חופף לזמן הכרונולוגי:

כל שניה מאז שנולדנו הזדקנו בשניה אחת, בדיוק כמו כל חומר, אנרגיה ויצור אחר. יש לנו תאריך לידה, תאריך כרונולוגי נוכחי, והחישוב הוא חיסור פשוט.

 

אבל נניח ואנחנו נוסעי זמן. יצאנו למסע לכבוד יום הולדתנו ה-20 בראשון לינואר שנת 2020. באותה השניה שהתאריך וגילנו התחלפו (אנחנו אנשים מאוד מדויקים, נולדנו בשניה הראשונה של שנת 2000 - איזה כיף?J). נסענו לבקר באירופה בתקופת הרנסנס והסתכלנו מאחורי הכתף על ליאונרדו דה וינצ'י עובד עד שהוא בעט אותנו משם. בילינו חצי שנה ושניה בדיוק (אנשים מדויקים, כבר אמרתי) וחזרנו לתקופתנו שניה אחרי שעזבנו. עכשיו אנחנו בבעיה. ביולוגית, אנחנו מבוגרים בחצי שנה ממה שהיינו, אבל נמצאים באותו מקום וזמן. מבחינתנו, אם נחיה את החיים, ונגיד ויש לנו שעון ביולוגי (מדויק!), יום ההולדת הבא שלנו יחול בראשון ליוני 2020, ולא בראשון לינואר 2021. חיינו את הזמן הזה. כרונולוגית, רק בראשון בינואר 2021 תעבור שנה מיום הולדתנו ה-20. ברגע שנענו בזמן, יצאנו מסנכרון אתו. אפשר כמובן לחזור לעתיד מבחינתנו, בסוף המסע ברנסנס, ולהגיע בראשון ליוני 2020, אבל אז הפסדנו שנה של חיים בזמן שלנו.

 

לא היינו שם כשדודה מרתה נפטרה. פספסנו את טקס הסיום של עבדול. סוף וף הגיע תורנו במוקד הסיוע הטכני לאינטרנט ולא היינו לענות ל"הלו" המיוחל. שלא לדבר על עבודה, לימודים, בילויים, חברה... אז אנחנו מסונכרנים בזמן אבל לא בחוויות – ובניגוד למסע רגיל של חצי שנה, אין הכרח להפסיד כלום מכל זה.

 

מה שלא נבחר, מאותו הרגע שזזנו מזמן-הבית שלנו בפעם הראשונה אנחנו חייבים לשמור 2 "שעונים", מוחשיים או לא: תמיד לדעת מה הזמן הביולוגי שלנו, ומה הזמן בו אנחנו נמצאים כרגע. למי שעדיין מודאג בקשר לשאלה למעלה, התשובה נתונה לשיקול דעתם של כל נוסע ונוסעת, ולרוב מתחשבים בזמן ביולוגי - אם כי התאריך סנטימנטלי עדיין לרוב הנוסעים.

 

שאלה קשה יותר היא האם חוגגים אלה שנשארו בזמן הבית כל שנה בתאריך יום-הולדת לנוסע, בידיעה שאיפה שהוא לא יהיה בזמן, ביולוגית הוא גדל בשנה, או לא –בהנחה שידעו בכמה גדל רק אם יבקר אותם בזמן כלשהו בו הם חיים/יחיו...

 

קסם

קסם??? במסע בזמן?!?!?

אז זהו, שמאוד. לא רק שנסיבות שמאפשרות קסם יכולות להתפתח אם נותנים למציאות מספיק זמן (טכנו-מגיה, מוטציות, עקרונות חדשים במדע, כת מיסטית צדקה כל הזמן... אינסוף אפשרויות, את חלקן אנחנו לא יכולים לדמיין אפילו), אלא שבכל מערכת פנטזיה או סיבר-פאנק וכדומה, עם קסם ברמה מסוימת ומעלה, שינוי זמן (מיצירת "חלונות" להשקפה על זמן מסוים, נבואה –ועד מסע בזמן) קיימים.

אז בואו נראה מה קסם מוסיף או משנה למסע בזמן:

העקרונות וההחלטות שערן מנה, לגבי מציאות ניתנת לשינוי או לא – נשארים.

פרדוקסים – נשארים, אבל קסם נותן לנו אופציה להימנע מהם, בייחוד במערכות פנטזיה בהן הוא נובע מאלים והם מודעים (אם לא היוזמים של) למסע בזמן. קסם משנה את המציאות, ולכן עד גבול מסוים היא ניתנת לשינוי בגבולות הקסם. שינוי-מוגבל. הגבולות, כמובן, לקביעת המנחה.

ההיבטים התרבותיים – נשארים.

אז מה בעצם משתנה?

מה שמאפשר לקיים את המסע בזמן הוא קסם, או כוח אלוהי ישיר, ולא מכונה. זה יכול לתת דיוק גבוה הרבה יותר, ומעבר ללא מכשירים מסובכים, וללא השפעות פיזיות, אבל כל זה תלוי במקור הקסם, ויכול להיות הפוך...

 

קסם אחר יכול להפריע ולכן לא יילקח למסע, או לחילופין קסם בעל השפעות תלויות זמן ישתנה, לפי עקרונות מנחים לדוגמא:

חרב קסומה (בשיטה ממוספרת, נגיד +5, +10 נגד ערפדים, עם יכולת תעופה פעם ביום. תזילו ריר) שתשלח יחד עם בעליה לתקופה בה עדיין לא נוצרה יכולה לאבד את הקסם הטמון בה, כי הוא לא קיים בתקופה הזו, או להישאר כמו שהייתה מכיוון שהיא מקבלת מעמד חוץ-זמני למציאות בדיוק כמו בעליה, או להתהפך; על כל מרחק מהזמן בו נוצרה אחורה בזמן תקבל מינוסים והשפעות הפוכות, עד לזמן מרוחק בדיוק מאותה נקודה כמו ההווה ממנו יצא בעליה, ומשם מי יודע? (היפוך שוב? התגברות?)

[--+--------------+-----------------+-------------+--------------]

[הווה נוצרה אותו זמן עבר רחוק יותר] ציר זמן, למי שלא הבין

[ החרב (ריחוק) לפני-כן -] את הפסקה הקודמת...

קסם זמני שהיה ברשות או השפיע על הנוסע ישתנה גם הוא – מסע לזמן בטרם הוטל יעלים אותו, שימוש בו במהלך המסע לתקופה שונה מהמצופה או ללא השפעה כלל (ואז אולי השפעה מיידית לזמן הצפוי מיד עם החזרה לזמן המקורי... יכול להיות משעשע עד טרגי) ועוד – וכל הנ"ל רק במסע לעבר! וכמובן יש לחשוב על מה קורה להשפעות קסומות מהזמן אליו נסעו הדמויות בחזרה בהווה...

 

עוד שינוי ממסע בזמן ללא קסם הוא השפעות הלוואי (רצויות או לא) על הנוסע. קסם של מסע בזמן יכול לכלול בתוכו, כחלק אינטגרלי, גם שינוי הלבוש, הבנת שפת התקופה, הגעה לתקופה כחלק מהמציאות (כדמות שמאותו רגע קיימת בתקופה, וכולם מכירים או זוכרים) עם מראה, מעמד, היסטוריה ועוד שהנוסעים יצטרכו ללמוד על בשרם אחרי ההגעה. (משהו דומה [בערך] ל-Quantum Leap אם מישהו זוכר, רק לא זינוק לאנשים חיים והחלפתם אלא קיום בתור מישהו שלא ראיתם בספרי ההיסטוריה, וכחלק ממציאות שונה מזו שהייתה בטרם נסעתם לשם)

בכלל, קסם נוטה להפוך מציאות לדינמית יותר, ומכוונת יותר ל"ניתנת לשינוי" מאשר לא.

אבל לא רק על קסם יש השפעות במסע בזמן, ועל כך אדבר ב:

 

השפעות זמן

למעשה יש רבות כאלה, ומגוונות. כל דרך למסע בזמן צריכה להתחשב בהם בתור קשיים וכל מנחה צריך לחשוב עליהן לפני המשחק.

זוכרים את האנטרופיה שהזכרתי קודם? אז הזמן נע על ציר האנטרופיה בכיוון חיובי. אנחנו מתבגרים לא משנה איפה אנחנו בזמן, תאים מתחדשים ומתים, זיכרונות וחוויות מוספים בתור חריצים וקישורים במוח... וכאן הקושי הראשון.

אם אנחנו נעים אחורה לאורך ציר האנטרופיה, מה קורה לנו? האם אנחנו הופכים צעירים יותר? האם הזיכרון נשאר או נמחק עד למה שהיה באותה נקודה בחיינו? מצד שני, אם אנחנו נעים קדימה מהר יותר, נוסעים אל העתיד, האם נזדקן מהר בהתאם? נגיע 50 שנה מאוחר יותר בתור קשישים סניליים?

 

זה הקושי הראשון. בואו נעבור לשני, ואתם מוזמנים לשמור על אותה רמת הלם: נניח ומכונת הזמן החדשנית, חדשה, משוכללת וממוזערת שלנו פועלת על גרגיר זעיר של פלוטוניום וכוח גרעיני נקי ובטוח. כטוב עלינו ליבנו נסענו לנו למצריים בשיא תפארתה, במלכות אחד הפרעונים, לפני 4000 שנה. הכל בסדר. אז החלטנו על קצת אקשן, וקפצנו אחורה למסוזואיקון לצלם כמה דינוזאורים. עובדה שאולי לא ידועה לכם: יסודות רדיואקטיביים כמו האורניום והפלוטוניום הם בעלי זמן מחצית-חיים (הם פוחתים לחצי מהכמות המקורית כאשר החומר בהם משתחרר ומתפזר כקרינה מסוגים שונים) ארוך מאוד. לחלקם הוא מגיע למיליוני שנים. אבל המסע שלנו לקח אותנו בין 71 ל-248 (אם נעגל) מיליוני שנים אחורה! מה קורה אם כמות החומר הרדיואקטיבי מוכפלת? ואם ניקח דוגמא הפוכה, מה עם מסע קדימה בזמן למרחק שמספיק לצמצם את הכמות, לא לחצי, אבל לכמות שלא מספיקה להפעלת המכונה?

 

או בואו נדבר על סיוט-בפוטנציה אחר: אתם נשלחים לתקופה אחרת בטכנולוגיה שמאיצה אתכם מעבר למהירות האור ע"י הפיכתכם לאנרגיה מקודדת קודם לכן. בין הזמן שלכם לאותה תקופה נופל מטאור, או מתגבר אפקט החממה, או מופעל שדה כוח להגנה על הכוכב מגזעים זרים. זרם החלקיקים שלכם פוגע ב- (או מושפע מ-) אחד מהנ"ל ואתם מתפזרים לכל עבר/מוקפצים לזמן ו/או מקום אחרים/משתנים כך שבקידוד חזרה לגוף בשר ודם אתם לא כפי שהייתם...

 

כמובן שיש דרכים להתמודד עם כל בעיה ובעיה אם הטכנולוגיה למסע בזמן קיימת (שליחת גשוש טכיונים וניתוח השינויים בחלקיקים המוחזרים) אבל זה בדיוק העניין – צריך להחליט איפה יהיו בעיות והאם הן נפתרו או לא (או התגלו בכלל) בזמן בו מתחילים נוסעי הזמן לנסוע בו...

עוד השפעות אפשריות שראוי לציין הן:

 

הגעה בין שתי שניות למציאות בין "חוליית זמן" אחת לרעותה (זוכרים את 2 השאלות ב-1.? זה מתייחס ל-ב.). האם אפשר להתקיים שם? ואיך יוצאים? אנרגיה יכולה לגרום למשהו רק תוך זמן מסוים, ואף אחד לא ימצא אותנו כדי להחזיר אותנו, אפילו אם יעברו על שתי השניות האלה שוב ושוב... זהו ד"א הזמן האידיאלי לשינויי מציאות, אם יש גישה אליו וממנו.

 

ניתוק מהזמן, תוך כדי מסע (והשאלה כמה זמן הוא באמת לוקח לנוסע מעניינת בפני עצמה) או בהגעה למקום/זמן מנותק מהזמן הרגיל, במקביל לו, מעורר שאלות נוספות, וכן מעבר דרך זרם הזמן או דרך ניתוק ממנו לצורך המסע למציאויות אחרות (Hyper Time ו-Multiverse הם מונחים המתארים את שלל המציאויות והזמנים האפשריים כמכלול).

 

וממתק אחרון למי שרוצה קצת אקשן מכל התיאוריות (באדיבות רוג'ר זילאזני): קרב-זמן.

תקראו לזה איך שתקראו לזה, מי שיכול לנוע אחורה בזמן כמה שניות או דקות ולהיות במקביל בשני מקומות או יותר, ולסכל פעולות של יריבו, הוא בעל יתרון ברור. אם שניים כאלה ניצבים זה מול זה, הקרב הופך למאבק מוחות ולא רק כוחות, כמו שחמט בכמה ממדים משולב עם מורטל קומבט... ואני לא מדבר על מסע מסודר לעבר ושינוי המציאות מאחורי הגב אלא על חזרה קצרה, ע"י כשרון פנימי...או מכשיר קטן שיכול להעביר רק כמה שניות, רק כמות מוגבלת של פעמים, שנישא עליך וצריך לדעת לנצל היטב.

 

העולם נברא בשישה ימים...

לא בהכרח, וגם אם כן – שישה ימים איפה ומתי? בזמן הבית של הבורא?

התנ"ך, המשמש בסיס ל-3 מהדתות הגדולות והנפוצות ביותר בעולם מלא בזמנים שלאורך השנים פורשו שוב ושוב, מכיוון שהם לא מתאימים לתפיסה שלנו באותן תקופות ו/או היום. העולם שנברא בשישה ימים ושישית מהזמן חלפה במנוחה לאחר מכן מתקבל כאלוהי ולכן – אפשרי, אבל לא היה יכול להיות מחושב עד לאחר הבריאה, מכיוון ש"יום" לא היה עד היום הרביעי, אז היה קיים עולם והוא הקיף שמש והסתובב סביב צירו בקצבים מסוימים (בפרפראזה כמובן, לפי הידע כיום). האנשים הראשונים חיו מאות שנים רבות והיו צלולים ופוריים במשך כל הזמן הזה, כאשר עד מתושלח נשמר אורך חיים מסוים שהוא הגיע לשיאו (969 אם אני זוכר נכון), והוא הדור ה-8, כאשר עד הדור ה-20, אברהם, תוחלת החיים הגיעה עד ל-120 ובה הוא מת "בשיבה טובה"... שלא לדבר על הזמן (בתוך, כחלק מ"יום" אחד, החמישי) שבו התקיימו ה"תנינים הגדולים" –דינוזאורים? דרקונים?- שאנחנו חושבים עליו כתקופה בת כמה מאות מיליוני שנים... בקיצור – בלי להיכנס לאמונה, הזמן והמילים והסמלים שמשמשים אותנו לתאר אותו לא בהכרח מצביעים על אותו דבר תמיד...

 

ואם נרד מעץ אחד ונעלה על אחר, בעוד כמה מאות בודדות, אם מסע בזמן יתגלה ויהיה בשימוש, השמות והמונחים לתיאור זמן ישתנו וישתכללו כ"כ ש"יום" "שבוע" או "שעה" יוכלו לציין כל משך זמן שהוא שיאפשר טיפול במסע בזמן, אם בכלל יתקיימו, וכל תרגום של מונחים אחרים יכול להתפרש בטעות אדירה כתוצאה מאורך חיי וסביבת הדובר לעומת השומע... תסתכלו רגע על הצמרת ממול, של העץ הקודם – רואים?

 

אם תקשיבו טוב אולי תשמעו קול אלוהי אומר "לקח לי רק 6 $#^&&-ים ליצור את העולם היפה הזה, כלום" ואחד של אדם שמכיר רק את משך המסע של האור הזה בשמיים אומר "אהא" ומוריש את הידע הזה לכל הדורות הבאים. כמובן שאולי לא, אבל זה נותן לי דוגמא מתאימה.

אפשרויות "רגילות" יותר לשינוי בתפיסת זמן:

שינוי המשך המינימלי לפי משך מדויק יותר, כפי שנעשה לא מזמן – "שניה" חושבה ע"פ מספר משכי פירוק אטומי של יסוד מסוים ודקה, שעה וכו' מחושבים לפיה ולא שניה היא החלק ה-1 מתוך 31,536,000 של סיבוב כדוה"א מסביב לשמש – יותר מדויק. באותה מידה יכול להיקבע משך אחר ובאפקט מצטבר שעות יהיו קצרות או ארוכות יותר בכמה שניות, שנים בשבועות, וכו'...

 

קביעת שיטה כרונולוגית עשרונית, או על בסיס נוח יותר אחר (120? 360?) בה מאיות ועשיריות השניה יישארו כמו שהן יחסית לשניות שיקוצרו ב-4%, כל דקה תכיל 100 שניות ולא 60, ושעה 100 דקות, יום יהיה בן 9 שעות (לשמירה על סדר יום זהה לנוכחי), וכן הלאה.

 

קביעת לוח זמן חדש לגמרי שמותאם לחברה החיה מתחת לפני המים, או על-פי חישוב "שעון" כוכבי הלכת של מערכת השמש שלנו (סול), או משך רדיואקטיבי מסוים – הכל לפי התרבות השולטת ומה שחשוב באותה תקופה.

 

ומה עם יצורים (בני אדם או אחרים) שמודדים זמן בשעון ביולוגי מדויק לעין שיעור, ומדברים רק עליו?

הנוסעים בזמן צריכים להיות מודעים לא רק לזמן במונחיהם יחסית לזמן המוצא, אלא לדעת לפרש את הזמן והגדרותיו בכל תקופה אליה הם מגיעים.

 

הטאבו ומה שנרשם בו

ואני לא מדבר על נדל"ן אלא על טאבואים חברתיים מושרשים – ובייחוד על טאבו על מסע בזמן. איך יכול להיווצר טאבו כזה? כאן אני אתייחס לרגע להפרדה של ערן בין מצב בו המציאות יכולה להשתנות לבין מצב בו היא לא.

 

אם המציאות יכולה להשתנות, מספיק שבן המאה ה-34 משנה פרט כלשהו אחרי למידת ההיסטוריה במסע למאה ה-35, בזמן לאחר שערך את מסעו, לדוגמא: גונב המצאה של נשק מסוים ורוצח את הממציא בזמנו-הוא, בטרם המציא אותו- ואז עורך את אותו מסע קדימה לעתיד ללא כל הכנה או הגנה מאותו נשק והופך לעריץ הגרוע ביותר בתולדות האנושות. במאה ה-40, לאחר שדורות רבים סבלו מעריצותו העולם חופשי שוב, הטכנולוגיה עברה את שלב האפשרות למסע בזמן מזמן; אבל השואה ההיא חרוטה עמוק כ"כ במוחם של האנשים שאף אחד לא חושב אפילו לבנות מכונה עפ"י המשוואות ולהתחיל לנוע בזמן – החשש ממשהו דומה או גרוע יותר הפכו במרוצת הדורות לטאבו חזק ונטוע עמוק.

 

או מצב פשוט הרבה יותר: אחרי שינוי בשגגה מגיע נוסע בזמן חזרה לזמנו ומגלה שהוא חורבות והיסטוריה של אסונות, חורבן, ומוות בייסורים. מה כן נשאר? היכולת הביולוגית שמתפתחת לאורך כמה מאות או אלפי שנים במין האנושי של טלפתיה. הוא מגיע, וכל אחד ואחד מהאנשים באותו זמן יודע לפתע שהם לא חיים באוטופיה מתקדמת שאפשרה מסע בזמן אלא בהרס והשממה בגלל טעות אחת קטנה בעבר ששינתה את ההיסטוריה. ולאחר שהוא מסייע להם להתאושש, תוך כמה מאות נוספות והרבה מזל, הם מגיעים למצב דומה טכנולוגית, המאפשר מסע בזמן. אף אחד לא יעלה על הדעת להפוך את האפשרות למציאות.

 

טאבואים יכולים להישבר כמובן, אבל נדרש הרבה זמן ומוח שונה בשביל זה.

אם המציאות לא יכולה להשתנות, הגורם לטאבו יכול להיות חשש משינוי שימנע מחקרים שיוכיחו את העובדה שהוא בלתי-אפשרי, השפעה מרתיעה שנופחה; כגון הזדקנות לפתע של הנסיין הראשון, אפילו אם היא נבעה מתקלה פעוטה שהיה צריך לחיות את כל חייו בעבר עד קרוב למותו כדי לתקן ולחזור... אם הוא מת זמן קצר לאחר מכן ההשפעה אחרי שנים של מחקר, ניסיונות וחישובים תיראה כהאצת הזדקנות מחרידה, ומפה לאוזן, שלא לדבר על דעת הציבור, יחנקו את המחקר, ובדורות הבאים ילמדו על הניסוי ככישלון בספרי ההיסטוריה, בעוד ענף המדע עליו בוסס נעלם. למרות שמעל פני השטח קיימת האמונה שמסע בזמן לא אפשרי והדבר הוכח, יכולים ארגונים, ממשלות ועוד לקיים מסעות נוספים בסתר, ומ"ת אפשרי ואפילו מעניין בעולם כזה, עם הטאבו.

 

על נוסעי- זמן

אז ככה: הם מהעתיד, ויש להם טכנולוגיה ש.... אה, רגע. למה בעצם?

הסטריאוטיפ הזה על תרבות מתקדמת ומכונות זמן גרעיניות ומדענים מכל עבר מגיע מספרות המד"ב הקלאסית של אמצע המאה ה-20 והלאה –ואולי אפילו נמשכת מ"מכונת הזמן" של HG Wells (סוף ה-19)... אבל לאור העובדה שטכנולוגית מסע בזמן נובעת מגילוי שכל הידוע באותה תקופה היה בעצם קירוב ולא תיאור מדויק של המציאות, והצלילה עמוק יותר להסתברויות בבסיס כל חומר ואנרגיה, דווקא מי שהלך בדרך אחרת, במקום לשכלל עוד ועוד ענפי מדע עד שישברו ולעבור לאחרים גבוה יותר, יכול היה לטפס למעלה ללא עיכוב עד לאמת.

אבל אנלוגיות בצד, מי יכול היה להגיע לשם לפנינו?

 

קודם כל, מי שלא הגבילו עצמם ע"י דת ממוסדת, או סגדו לדת החדשה, המדע.

כל הקוסמים, ה"נפשות החופשיות", האלכימאים... חלקם עברו להשתמש במדע או העבירו את הידע שלהם אליו לפיתוחו, אבל מי שלא עשה כן, מי שניסה, מי שזכר את התורות הקדומות, בהחלט יכול להיות שמצא דרך לנוע בזמן – בין היתר.

 

נציגים אפשריים: תושבי אטלנטיס, שיכלה להיות מכונת –או רכב- זמן גדולה או להכיל "מקדשים" שבהיעלמם גרמו להתפוררות גשרי יבשה ולתזוזה טקטונית ששיקעה את המקום בו עמדו והסתירה את סודם. כנ"ל לגבי מו ולמוריה, נציגים מתרבויות האינקה והמאיה שמתוארים, הם ו"אליהם" כלובשים משהו שנראה כחליפות חלל...

 

עוד אפשרות היא גזע שונה של בני אדם: הניאנדרתלים.

לאחר שחיו לפני האדם המודרני ולצדו במשך עשרות ומאות אלפי שנים נעלמו כולם והשאירו לנו את העולם. הם היו חזקים במידה שלא תאומן במונחים שלנו, היו להם מוחות גדולים יותר, חושים חדים שהפכו אותם לציידים מופלאים, הם היו מתקדמים כמונו -אם לא יותר- מבחינה תרבותית... מה קרה?

 

אחת התיאוריות גורסת שהומו סאפיינס סאפיינס (אנחנו) היו מתקדמים יותר מבחינה טכנולוגית מהומו סאפיינס ניאנדרתליס (הם). היו להם כלים, הייתה להם אמנות, אבל לאבותינו היה חוש מפותח יותר, או פשוט מזל שנתן להם יתרון טכנולוגי שהביא אותם עד לימינו אנו. אז אם היו להם כל היתרונות האלה, ולא הנטייה כלפי טכנולוגיה, ייתכן שבמהלך עשרות השנים האחרונות לקיומם –לפי עדויות ארכאולוגיות- פיתחו דרך למסע בזמן ופשוט ויתרו על התקופה... או מצאו דרך להתבודד ולהסתתר ומצאו דרך בעשרות הבאות... מוח דומה לאנושי, שפנה לכיוון אחר, עם יתרונות בולטים.

 

אני מבקש לא לצחוק עד שסיימתם את הפסקה. הקבוצה האחרונה שונה עוד יותר משתי הקודמות, מכיוון שהיא לא אנושית כלל. כלבים, חתולים, דינוזאורים, דולפינים...

לכולם מוחות בינוניים עד גדולים. כולם זרים לנו בדרכי חשיבתם. וזה רק מה שמוכר לנו...

דינוזאורים- אותו טיעון כמו הניאנדרתלים, רק עם הרבה יותר זמן ומוח שונה לגמרי. אני גם מניח שאם בשלב מסוים עברה קבוצה של המפותחים יותר מהם הם יכלו תמיד לחזור ולנקות את עקבות האבולוציה שלהם...למרות שיותר ויותר פרטים המתגלים מצביעים על מוחות גדולים יותר ודם חם, בניגוד לדעה שרווחה לפני כמה עשורים...

 

דולפינים - אם אתמול, היום או מחר יערכו מאות דולפינים מסעות לכל תקופה שהיא, לא יהיה לנו שום מושג. הסביבה התת-ימית שלהם עדיין לא נחקרה בחלקה הגדול אפילו, ולמרות שהם מסוגלים להבין בני-אדם ולתקשר אתנו בשפה שלנו, אנחנו לא הגענו לאותה רמה...

כלבים, חתולים וכל השאר – הזנים המוכרים לנו כוללים גרסאות בכל הגדלים ובמגוון עצום של מינים עם תכונות שונות שאנחנו פיתחנו תוך זמן אפסי מבחינה אבולוציונית, ועוד מבחר של זנים טבעיים עם תכונות שונות. האפשרות של מין עם תבונה גבוהה יותר סבירה.

ו...רק אזכור. חרקים וצמחים היו כאן הרבה לפנינו, ובמשך מאות מיליוני שנים ויותר היו עצומים בגודלם עד זעירים מכדי לראות, במגוון מינים שונים עצום הרבה יותר מכל המינים המפותחים יותר, שלא לדבר על פיתוח צורות מחשבה קיבוציות – המונח Hive Mind אחרי הכל בא מהכוורת... אבל מכיוון שאין לי דרך לבחון את האפשרויות כאן אני משאיר את האזכור הזה בתור "נקודה למחשבה".

 

עוד נקודה ששווה לציין – היכולת לנסוע בזמן נפרדת לחלוטין מידע של הזמן, בין אם תיאורטי ובין אם היסטורי. לא רבים מכם יודעים איך עובדת טלוויזיה, אני מוכן להמר. גם מאלה שיודעים אין רבים שהיו יכולים להרכיב אחת אפילו מחלקים מוכנים שהיו מונחים לפניהם, שלא לדבר על לבנות טלוויזיה מאפס. טלוויזיה היא פשוטה בתכלית יחסית למכונת זמן, בכל מובן – כך שנוסעי זמן לא חייבים להיות תאורטיקני-זמן, טכנאי-זמן, או אפילו שיפוצניקי-זמן; כמו כל נהג הם נכנסים לכלי, מתניעים, וזזים. אם המכונה או כל מכשיר שמאפשר להם לנסוע בזמן נשבר או מתקלקל רצוי שיהיה להם אמצעי להזעיק עזרה מקצועית.

 

בדיוק באותו אופן, לא כל נוסע בזמן הוא היסטוריון שערך מחקר מעמיק על התקופה אליה הוא נוסע. יש כאלה המנווטים עפ"י שלטים בדרך, ויש כאלה שקפצו לזרם הזמן ללא הכנה, בכוונה או בטעות, שלא בהכרח יודעים מה זה שלט ואיך לקרוא אותו.

נוסעי-זמן במ"ת יכולים להימנות על קבוצת הגאונים: שהמציאו את המסע, המכונה, ואת החומר ממנו עשוי המחשב ששולט על רובוט שעושה קפה לקראת כל מסע. הם טענו את כל ההיסטוריה של המאות 0 עד 1000000 על שבב ממוזער שהוחדר לקליפת המוח שלהם, ויכולים לבנות מכונה חלופית מאבנים ועלים שפועלת על 20 כוחות-סטגוזאורוס.

 

הם יכולים להיות הסוכנים של ארגון גדול ומסודר עם תמיכה מסיבית לפני כל משימה ואימון להתמודד עם כל דבר בזמן המתאים (J) ובדרך הטובה ביותר. יותר ג'ימס בונד מליאונרדו דה וינצ'י. הם גם יכולים להיות המודל של האדם הפשוט שמוכנס לעולם המסע בזמן ללא כל הכנה ועם יכולות מגוונות שלא קשורות למסע, לזמן, או אפילו לפיקניק בחיק הטבע, ו...כמובן, הם יכולים להיות ה-sidekick הצעיר, נלהב, לרוב לא רצוי ע"י הנוסע ה"ראשי" אבל מביא מגוון כישורים שונה שיכול לסייע.

קבוצה של נוסעים שתכיל עירוב של ארכיטיפים מהנ"ל תשמור על רמת עניין גבוהה, אבל כמובן שכולם יכולים להיות מאותו סוג.

 

זאת מכונת זמן בכיס שלך, או...?

שאלה טובה.

איך נראית בדיוק מכונת זמן? כמה היא שוקלת? האם מיקרוסופט כבר מציעה גרסת חלונות להפעלתה? –האמת?... זה לא חשוב. באותה מערכה יכולים להיות הרבה נוסעי-זמן, כ"א והמכונה שלו. רעיונות שונים ושיטות שונות למסע, פיתוח ושכלול עם השנים; כולם תורמים למגוון גדול במכונות זמן. מה שיותר חשוב לשחקני מ"ת הוא איך משפיעה המכונה שלהם עליהם ועל האפשרויות שלהם.

כמה קווים מנחים שיעזרו, אני מקווה, להימנע מסתירות:

מכונה נייחת חד-כיוונית: זהו בעצם שער, דרכו אפשר לנוע לשער אחר, או לפעמים לנקודה קבועה. אין אפשרות לחזרה אלא מהשער אליו הגעת, ומה שלא לקחת אתך – אין. נוסעי-זמן שמשתמשים בסוג זה הם "ממוסדים", לרוב עם ידע על רשת של שערים כאלו בנקודות שונות בזמן, ועוברים מאחד לשני באותה דרך שאנחנו עולים על קו אוטובוס או רכבת, ויורדים במקום קבוע אחר. כשהם לא במהלך מעבר כזה הם נמצאים בתוך הזמן, חשופים לשינויים ופגיעים כמו כל אדם אחר. למעשה כל אחד יכול למצוא שער כזה ולהתחיל לשוטט, עם או בלי ידע.

מכונה נייחת עם "שלט רחוק": לרוב תהיה גדולה, מסובכת, ו/או עדינה. היא תשמש למסע לזמן מסוים, אבל ניתן לתת לה הוראות, מ-Recall פשוט ועד שימוש בה מתוך הזמן להעברת הנוסע לזמן אחר. נוסעים המשתמשים במכונה מסוג זה יהיו עצמאיים הרבה יותר, אבל תלויים ב"שלט" – בלעדיו לא תהיה להם שום אפשרות מסע בזמן, ובניגוד למשתמשי ה"שערים" אין מקום בו תמיד יוכלו לעלות על "קו" אחר.

 

עוד פרט חשוב: נוסעי-זמן כאלו יהיו תלויים בתקינות המכונה בזמן-הבית שלהם, כך ששימוש

ב"שלט" באופן פיראטי יכול לתקוע את המשתמש בכל זמן –בשני המובנים! – אם מישהו מכבה/משנה/אחר את המכונה עצמה. תתכן אפשרות איתור של מחזיק השלט ושליטה במיקומו בזמן מצד המכונה.

רכב – זמן : מכונה זו היא בעלת גודל בינוני, לא חייבת להיות בעלת אפשרות תנועה חוץ מבזמן, וכל יכולת נוספת (תנועה, מיגון, חישה של מה שמחוצה לה, הסוואה וכו'...) כרוכה בזמן, כסף, וגודל נוסף. כאשר הנוסע בתוך הרכב הוא עצמאי לחלוטין, ללא אפשרות שליטה חיצונית בו או שינוי מיקומו בזמן. מחוץ לרכב הוא אדם רגיל, וחסימת דרכו לרכב תמנע ממנו מלנוע משם – אם יימצא ברחבי הזמן. ברוב המקרים תוצאה של מחקר מצומצם, של אדם יחיד, בניגוד לארגון - שיכול להשקיע הרבה יותר וקרוב לוודאי ירצה במידת שליטה מסוימת על נוסעים מטעמו. בעיות: חומר הנעה בכמות מספיקה, משיכת תשומת לב ואין נקודת התחלה קבועה, כך שיתכנו קשיים בכיול מדויק.

מכונה ניידת: מזוודה. שעון. חליפה מיוחדת. פלאפון. מכונה כזו יכולה להיות בכל גודל וצורה, כל עוד ניתן לשאת אותה עמך, לשימוש בכל מקום. זוהי גרסה ממוזערת במיוחד, עם יכולות מסע עצמאיות, קשר אפשרי למרכז כלשהו, והרבה פחות בעיות מרכב הזמן. עצמאות וביטחון מקסימליים, אבל בעיה אחת רצינית: הכל מוכן, הכל built in.

אם ברכב-הזמן נשרף משהו, מתקלקל משהו, או צריך להשיג עוד דלק, גם הדיוט יכול לאתר את הבעיה ולפתור אותה, עד רמה מסוימת. ברמת המזעור והתחכום של המכונה הניידת זקוקים למומחה, או מומחים - ורצוי מהזמן בו נוצרה והלאה.

"קרן זמן": מהפעלתה, מי ששולט בתנועת הנוסע הוא אדם (או מחשב) אחר, שיכול להזיז אותו מזמן לזמן לרצונו. הקרן ממוקדת על אותו נוסע, ולפי הוראות ממנו או הסכם מראש מפרידה אותו מהזמן בו הוא נמצא ומעבירה אותו לאחר. אין חלקים נעים –אין חלקים בכלל! – ואף אחד לא יכול למנוע ממנו מלנוע הלאה באותו זמן. הבעיה? שתיים בעצם: האחת – אחר שולט בתנועה, והשניה – בניגוד למכונה שיכולה לנוע עצמאית ממקום למקום, לקרן, גם קרן זמן, יש מקור ומוקד-קצה. יתכנו הפרעות טבעיות או מלאכותיות, כולל קרניים אחרות שיעכבו או ימנעו מסע – ואם הקרן מתנתקת, אפשרות החיבור מחדש לא מובטחת...

יכולת אישית/פנימית: האופציה האידיאלית מבחינת עצמאות, ביטחון וחוסר בעיות.

משלבת את כל התכונות הטובות שנמנו לעיל, של כל סוגי המכונות – עם פגם אחד, קל או קשה בהתאם לגישה ולצורך: שליטה ויכולת מוגבלים. יכולת פנימית תלויה במצב כללי טוב, אפשרות לריכוז, והדיוק, כמו גם הטווח משתנים מנוסע לנוסע.

 

לכל סוג (מאלה ומאחרים – מניתי רק כמה מהסוגים העיקריים) יש השפעה על היכולת של הנוסע לנוע בזמן, השפעות אפשריות עליה עקב שינוי זמן, וצורה שונה של אינטראקציה עם נוסעים אחרים. אפילו סוכנים מכל הזמנים שנשלחים יחד למשימה יגיעו כל אחד עם ציוד המוכר לו, עם השכלולים והבעיות שלו... "קנאת-מכונה" עומדת לקבל משמעות פסיכולוגית חשובה במשחק שלכם... J

 

למה למהר? –או תסמונת הזמן הקשור

אם נחשוב רגע, לא אמורה להיות שום סיבה למהר ממש, אף פעם...

הכין ומתי שלא נהיה, תמיד אפשר לומר שכשהכל יסתיים נחזור ונעזור לעצמנו, או לנסוע שעה קודם ולהגיע בזמן... אז אפשר להירגע. לא?

לא. מפני שיש לפחות זמן אחד שאי-אפשר "לשחק" אתו.

הנה שניים לדוגמא: הזמן הביולוגי של הנוסע, שמתקדם ללא רחם היכן ומתי שלא יהיה – וכמה שיותר תשחק בתיקונים ותחזור לזמנים קודמים כדי להימנע מאיחורים, השעון הביולוגי מתקתק לו, ואתה מזדקן. נשאלת השאלה האם שווה לבזבז שנה מהחיים, שאי-אפשר להחזיר ע"י מסע בזמן, כדי שיום, שבוע, או אפילו חודש –או משימה אחת, אם אתה נשלח אליהן- יעברו בשלום ובאופן מושלם?

 

זמן נוסף שקשה להתעלם ממנו אפילו אם אפשרי בתיאוריה (במחיר זמן ביולוגי נוסף) הוא זמן-מוצא. מה זה ולמה אני מוסיף עוד ועוד מונחים עם "זמן-" כל הזמן? השאלה השניה קלה יותר; כדי לתאר תופעות שאין להם שם עדיין. אל דאגה – לא יהיה בוחן בסוף.

 

הראשונה קצת יותר מסובכת: "זמן-מוצא" הוא זמן החולף בזמן-הבית של הנוסע כאשר הוא נמצא בקשר ישיר אתו. כלומר כשנוסע בזמן מקיים איזשהו קשר עם מפעיליו, חבר, מחשב, או כל אחד ודבר אחר, זמן השיחה, וכל דבר אחר שקורה בעת החיבור, חולף במקביל בזמן בו הוא נמצא ובזמן אתו הוא בקשר שניה לשניה. זמן כזה לא חוזר עבור הנמצאים בזמן-הבית, הם נעים קדימה בקצב של שניה כל שניה ולא משוטטים בזמן. אם יוחזר הנוסע לאחר פתרון הבעיה או פשוט בסיום השיחה, הוא יוחזר לזמן מאוחר יותר מזה אותו עזב, במשך הזמן בו היה מקושר עם הזמן הרגיל ממנו יצא: "זמן המוצא".

 

אם יוחזר בכוונה לזמן שלפני הקשר הוא יהיה שם בזמן שמקיימים קשר אתו בזמן אחר – בעיה תיאורטית מכיוון שהוא קיים בשני מקומות באותו זמן יחסית לזמן הבית שלו, אבל גם אם נתעלם מהבעייתיות הזו, הקשר אתו כשהוא ניצב שם ויכול להשפיע עלול לגרום לשינוי המציאות... אם החזרתו לזמן אחר אפשרית בכלל, והוא לא יאלץ לערוך מסע נוסף אחורה בזמן, ולהזדקן עוד קצת...

אז גם אם הכל אפשר לסדר בדילוגים בזמן, לרוב רצוי לעשות את הכל בסדר בפעם הראשונה, ובזמן...

 

הגיע זמן סיום

זהו בעצם, עד שיצטברו לי עוד דברים מעניינים בקשר לזמן.

אני מקווה שנהניתם וקיבלתם קצת מושג על מה שקורה מסביב למסע ה"יבש" בזמן ותוכלו להשתמש בידע במערכות מסע בזמן שתיצרו לכם, או בכלל בכל מערכה.

שאלות ותגובות יתקבלו בשמחה – רק תפתחו עץ בפורום מ"ת ואני אענה. אם לא עכשיו, מקסימום אתמול.

 

שי דינור

 

נ.ב. – מי שנתקל בקשיים לדמיין ממדים מרובים וטסרקטים יוכל לקבל הסבר מופשט יותר גם בעניין זה...