מד"ב - החייזרים באים! החייזרים באים!

מאת: ערן בן-סער

 

אוקי – אני מבהיר מראש, אולי זו תהיה סדרת כתבות על משחקי מד"ב ואולי לא! אל תצפו להמשך, אבל אל תהיו מופתעים מדי עם הוא יגיע. אני בראש של מד"ב לאחרונה וזה מה שיוצא לי כשאני כותב. אם יש לכם תלונות אתם יכולים לשלוח אותם עם זיו לשרת הישן שלנו ביפן.

 

אז בואו נשים את הקלפים על השולחן - כולנו, חובבי Star Trek, Star Wars או סתם Starfarers of Catan, יודעים בלב ליבנו שמשהו לא בסדר. כל פעם שאנחנו רואים עוד פרק בסדרה, קולנועי או טלוויזיוני, אנחנו יודעים עמוק בלב – חייזרים לא נראים ככה ולא מתנהגים ככה. אני לא מדבר על הפטיש שליקומים הדמיוניים האלו יש לשפה האנגלית, אני מדבר על האחוז המטורף של חייזירם שאם היו עושים להם ניתוח פלאסטי כולל (ואולי גם מריטת שיער מקיפה) היו יכולים להיות אנושיים לכל דבר.

 

בואו נקח למשל את הוולקנים או הקלינגונים מסטאר טרק. הם נראים כל כך אנושיים שזה מפחיד, אבל זה מילא – אני מוכן לקבל על עצמי צרות של מפיקים שיש להם תקציב איפור מוגבל ולא בדיוק מתאים להם שכל חייזר יהיה מושקע כמו הנוסע השמיני. הם מתנהגים כמו בני אדם. נכון – לוולקנים אין רגשות ויש להם תרבות נורא מוזרה. נכון, הקלינגונים נורא תוקפניים ויש להם איזה קטע עם כלי נשק. אז? אתם רוצים להגיד לי שאתם לא יכולים לתאר לעצמכם תרבות אנושית דומה לזו? הקלינגונים זה פשוט – תסדרו להם את המצח ואתם בכיף יכולים להצניח אותם בתור איזה שבט ברבארי ישר לתקופה הרומית. הוולקנים קצת מוזרים יותר – אבל לא מספיק.

 

פעם, טוב לא ממש פעם – לפני כמה עשורים, היה ויכוח נורא גדול בין מדענים שונים – האם חייזרים תבונתיים יהיו דמויי אנוש או שלא. הוויכוח, אגב,  לא נפתר, הוא רק נרגע קצת. צד אחד טען שהצורה האנושית (עמידה זקופה, ראש מורם למען שימוש יעיל יותר בחושים וכו') היא הצורה הכי הגיונית ליצור תבונתי ולכן סביר שזו תהיה צורתו של מין תבונתי. צד שני טען שהאבולוציה היא דבר שגורם לתורת הכאוס ללכת לפינה ולהתבייש בעצמה ובפרפרים שלה – וגזע תבונתי זר יכול להיות כל כך שונה מאיתנו במראהו עד שאנו עלולים לא לזהות אותו כלל. ויכוח טוב, באמת, על קצה המזלג הוא נשמע טיפשי – אבל היו שם כמה טיעונים ממש טובים לכל צד.

 

מעניין ככל שיהיה ויכוח זה, הוא מתגמד לעומת הנקודה המורכבת יותר של תרבותו ודרך מחשבתו של גזע זר. אני חושב שאין מדען ששכל על כתפיו שיוכל לטעון שתרבות של גזע תבונתי כנראה תהיה דומה לשלנו – יצחקו עליו כל הדרך הביתה. רק תחשבו על ההבדלים בין התרבות האמריקאית לתרבות היפנית המסורתית – לפני כמה עשורים הם אפילו לא הצליחו להבין זה את זה. אז תרבות חייזרית? אפילו אם הגזע האנושי היה נברא יש מאין על כוכב אחר ומתפתח שם 5000 שנה, בערך, היה קשה לנו מאד להבין את התרבות החדשה שלהם – אז חייזרים? שצורת מחשבתם מבוססת על מוח (נניח שהם חושבים עם מוח) שונה לחלוטין משלנו, אינסטניקטים שונים לחלוטין ושפת גוף שונה (מגוף שונה או לא)? יקח לנו המון-המון זמן להבין תרבויות חיצוניות לגמרי.

 

זו הסיבה, כמובן, שמפיקי סדרות מד"ב – סטאר טרק, סטאר וורס, באבילון 5 ושאר שמות מטופשים, יוצרים לנו "חייזרים פשוטים". כאלו שיהיה לנו קל להבין בלי לשבור את הראש יותר מדי – אחרי הכל זה רק קולנוע/טלוויזיה – אם הצופה יאלץ לחשוב יותר מדי הוא יפסיק לצפות. ולרוע המזל כך זה גם ביותר מדי ספרי מד"ב, מקום בו הייתם מצפים למעט יותר דמיון בהתחשב בכך שקהל הקוראים הוא מעט יותר סבלני ואינטילגנטי מקהל הצופים, ובמשחקי מד"ב שונים (חשבתם שלא נגיע למ"ת?). וזה בסדר. באמת. בואו נהיה כנים, זה די קשה לשחק חייזר שחושב אחרת מבן אדם בשעה שאתה עצמך בן אדם. ואני לא מתכוון "הם גזע אלים יותר", אני מתכוון – "אין להם 'אגו' ואין להם תחושה של 'אני'", לך תשחק את זה? אחרי הכל, כמה שלא ננסה, אנחנו בסך הכל בני אדם – ולכן אנו חושבים כמו בני אדם ולא כמו חייזרים.

 

"אוקי," אתם אומרים, "קיטרת לנו במשך חמש פסקאות על בעיית החייזרים-הדומים-מדי. יש לך פתרון שקשור למשחקי תפקידים או שאתה סתם מקשקש לנו בשכל?"

ובכן כן ולא (היי, בלי עגבניות!). אין מה מה לעשות נגד זה שאנחנו בני אדם ולכן תמיד נחשוב כמו בני אדם (בבקשה אל תשאלו אותי מה זה בן אדם או איך להגדיר אותו) – ולכן תמיד נשחק חייזרים כמו שאנחנו חושבים ולא כמו שהם חושבים, אם אתם מבינים את כוונתי. אבל אפשר לעשות כמה דברים מעניינים שיכולים להדגיש מוזרות חייזרית – תרבותית, מנטאלית ופיזית, בצורה ממש מעניינת. אין לי קווים מנחים, ספר חוקים או שיטה – מכיוון שכל רעיון כזה הוא עולם בפני עצמו, אבל יש לי כמה דוגמות שאולי יגרו לכם את הדמיון.

 

הבדלי חושים – החייזר שרואה ללא עיניים (חרלע)

חרלע הוא חייזר נורא מעניין, והוא גם דוגמה מגניבה לחייזר שיש לו הבדל קטן לעומתנו – שעושה הבדל גדול מבחינת המשחק. לחרלע אין עיניים. מה לעשות, האוקיאנוס של עולמו שלו היה כל כך עכור שעיניים שפשוט לא התפתחו שם. הוא לא עיוור, הוא יודע בדיוק איפה ואתה והוא יושיט לך יד לשלום, יש לו סונאר טבעי מעולה. כן, כן – כמו לעטלפים, רק יותר טוב.

 

בהתחלה זה נשמע אותו הדבר, כולו שינוי בטכניקה – הוא "רואה" רק לא כמונו, ככה שאין הרבה הבדל. לא נכון! הוא רואה רק, ואך רק, צורות תלת מימדיות. מסכי מחשב, למשל, לא שווים לו כלום – הוא רואה ריבוע שטוח. אתה גם לא יכול להשאיר לו הודעה על פתק, דף דנייר מבחינתו הוא דף נייר – הוא לא יכול לראות מה כתוב עליו. הוא לא יודע מהם צבעים, חלונות בשבילו זה כמו קיר – הוא לא יכול לראות דרכן. מצד שני אין לו בעיה בחושך – מבחינתו זה אותו הדבר בדיוק, השמש של העולם שלו היא מקור חום מסתורי ובילתי נראה. מצד שני הייתי מת לשמוע את המוזיקה שלהם – תחשבו עלי זה, חרלעים "רואים" בעזרת שמיעה – המוזיקה שלהם לא תהיה צלילים ונעימות, כי מבחינתם צליל מתורגם לתמונה תלת מימדית. הם "רואים" מוזיקה כתמונת עולם שלמה ומלאה, מוצארט היה מת מאושר אם הוא יכול לעשות את זה (הוא מת, רק לא מאושר).

 

גזע כזה, אם יפתח טכנולוגיה, יפתח טכנולוגיה שתלויה כולה על סונאר וצלילים, זה לא פשוט – תחשבו על הבסיס להתפתחות של גזע - היכולת להוריש הלאה את הידע שצברת לדורות הבאים. אצלנו זה היה הכתב, מה זה יהיה אצל החרלעים? הם יצתרכו, אני מניח, ללמוד לפסל ידע – מה שאצלנו הוא ספר אצלהם יהיה פסל ענק. אולי הם יפתחו שיטה של מגדלים בגבהים שונים ועובי שונה שמשמים תחליף לאותיות או הירוגליפים – זה לא ממש משנה מה, אבל זה לא יהיה כמו אצלנו. אם ננחת בכוכב שלהם נגיע למקום של צליל ופסל – לא של אור וקול. בכלל, מעניין אם גזע כזה יגיע לכוכבים לבדו? אחרי הכל מבחינתם אין דבר כזה "שמיים". מה יש למעלה? "אין למעלה – אם היה היינו רואים אותו!" יענו לך החרלעים. אני בטוח שאחת הדתות שלהם, אולי אפילו כמה מהן, יאסרו אפילו על המחשבה הזו.

 

לשחק חרלע זה בעיה, ולא רק בגלל השם המטופש שנתתי להם, השחקן צריך לדמיין לעצמו תמונת עולם ללא צבע, מדוייקת להחריד (אני מניח שחרלע ממוצע יכול לספור את שערות הרגליים של בן אדם ממרחק של שני מטר), שכוללת אך ורק דברים מוחשים המחזירים קול, במקום דברים המחזירים או מפיצים אור. כמו כן השחקן יאלץ לנסות ולהבין שכל מה שהוא שומע מתורגם אצלו לתמונה חיה ונושמת – לכן כשהמחשב שלו מעביר לו מסרים (בתדר צלילי גבוה ומהיר ובעזרת מסך-מגע המחזיר את אות הסונאר שלו בצורה היוצרת אשליה של גופים) הוא ידמיין שהוא "רואה" את המידע שהחשב זורק אליו, לא קורא אותו. כלי החלל שלהם, אם יהיו להם, יהיו בנויים כנראה גם על טכנולוגיה דמויית סונאר – משהו שיכול לחוש מרחוק עצמים אמיתיים ולשדר למסך החללית מבפנים, קיר ממוחשב שמפיק צלילים היוצרים אשליה של תמונה אמיתית, את המידע. אולי אפילו הם יגלו את השימוש באור, ככלי שאין הם מבינים במיוחד אבל סומכים עליו (כמו אנחנו וסונאר).

 

גזע שונה בפרט אחד – ותראו כמה רחוק זה זרק אותנו. וזה בסך הכל הבדל פיזי, זה הכל. הבדל פשוט יחסית – אבל מהותי מאד לצורה שהגזע הזה רואה את היקום, מפענח אותו ומבין אותו. אני אשאיר אתכם עם תמונה אחרונה, קפטן ספינת חלל חרלעי עומד על הסיפון ואוזניו הרגישות קולטות את ההדמיה של החלל שמולו ואת כוכב הלכת שהם מקיפים שמשגדר אליו קיר הצפיה. בעיניו זה לא מסך, בעיני רוחו הוא עצמו עומד בחלל ורואה בעזרת האוזניים שלו את היקום האמיתי.

 

הבדלי תפיסה – חייזר רב גופים

תמחקו את חיוך "שמענו על הבורג כבר" שלכם. הרעיון של מוח כוורת נשחק עד תום במד"ב – ולמרות שהוא דוגמה נהדרת (נראה אתכם משחקים תודעה קבוצתית גדולה), אני רוצה לדבר על משהו פשוט יותר למשחק. הוא מבוסס, אני מודה, על סיפור מד"ב קצר שקראתי פעם (לא זוכר של מי) על מדען חייזרי שאמור היה לארח מדען אנושי. המדען האנושי הגיע לחייזר הביתה, החייזר קיבל אותו ואפילו מזג לו תה והודיע לו שהוא תיכף חוזר הביתה. המדען האנושי שאל למי הוא מתכוון. החייזר הסביר שהוא מתכוון לעצמו, שהוא כרגע יורד מהרכבת ועוד שתי דקות נכנס. "אבל אתה כאן!" התעקש המדען האנושי – ואז החייזר קלט למה כל כך קשה להם להבין את הבעיות של המין האנושי, למסכנים יש רק "אני" אחד!

 

אני לא יודע איך אפילו להתחיל לדמיין מצב כזה – גזע חייזרי שיש לכל פריט בגזע יותר מ"אני" אחד. נתחיל בקטן – שני "אני" לכל חייזר (באנגלית זה נשמע יותר טוב: two I’s per alien). זה אומר שמבחינתם המונח "אם אין אני לי, מי לי?" הוא פארסה, זה אומר שהם אף פעם לא לבד. זה אומר שהפחד הגדול של החברה שלהם הוא אינו מוות אלא להישאר לבד – כי אחד הגופים שלך, אחד ה"אני" שלך חדל מלהתקיים. תחשבו על זה – ישות אחת שיש לה לא רק שני גופים שונים דרכם היא חווה את העולם החיצוני – יש לה שני מונחים של self. זה אומר ששני הגופים האלו הם בו זמנית חייזר עצמאי, כמו בן אדם, וגם חלק מזוג שהקשר ביננו חזק עוד יותר מאשר אצל זוג טלפאתים המחוברים באונה בקידמית. לתודעה שלהם יש שניים!

 

אני מניח שהתרבות שלהם תסתובב המון סביב עניין הזוגיות, הם בטח יספרו בבינארית. גם לחצי יהיה אצלהם משמעות מיוחדת, כי כל חצי הוא בעצם חלק משלם חשוב לא פחות. מעניין אם גזע בינארי שכזה יקיים מערכות יחסים ארוכות טווח? זה אומר שתי תודעות וארבע גופים (אחלה סקס!). מעניין איך תתבצע החלוקה למינים? האם שני הגופים של התודעה האישית יהיו מאותו מין או משני מינים שונים? אני מניח שהם תמיד יוולדו כתאומים, מלבד טראגדיות איומות בהן אחד מהגופים מת מלידה והתינוק הוא "בדיד" אומלל מיומו הראשון (אולי הם הורגים אותם כדי לחסוך מהם את הסבל, סביר להניח שרוב הבדידים כתוצאה מתאונה לחצי השני שלהם יתאבדו במהרה). סביר גם שבחברה של בינאריים כאלו תהיה איזו חלוקת תפקידים מסורתית בין שני הגופים – בימים זוגיים אחד עומל והשני נח, בימים אי זוגיים מתחלפים.

 

אפשר לשחק דבר כזה, בקושי. זה אומר ששחקן אחד צריך לשחק שני גופים שונים, להבין שהוא מודע בו זמנית למה ששני הגופים האלו חשים ויודעים, ושיש לו שני פרסונות נורא דומות – אבל טיפ-טיפה שונות (כי זה, כאמור, לא מוח קבוצתי – זה ממש שני "אני" שונים) בבת אחת. יכול להיות מרתק, כולם יושבים עם דף דמות אחת – ורק לו יש שניים, הוא משחק גם את טכנאי מנוע ההיתוך הקר וגם את מנתח מערכות המיחשוב – כי הם אותו החייזר.

 

כינוס אברים – תודעות שונות, גוף אחד

אתם יודעים איך דולפינים ישנים? הם הרי לא יכולים ממש להירדם – הם חייבים לעלות לפני המים כל כמה וכמה דקות כדי לקחת אוויר. אז הם ישנים בתורות עם עצמם – פעם האונה הימנית ישנה ופעם העונה השמאלית, וכאשר אונה אחת ישנה, השניה אחראית על לעלות לפני המים ולנשום. מגניב, לא? בואו נקח את זה צעד אחד קדימה – הוא נניח שיש לנו גזע חייזרי שבתוך ראשו הקטן שוכנים שתי תודעות שונות. שכל אונה במוח שלו היא מוח בפני עצמה, עצמאית ובעלת פרסונה משלה. זה כמו שתי דמויות עם גוף אחד, כמו מישהו עם פיצול אישיות ששתי האישיויות שלו פעילות בו זמנית.

 

אם יש לגזע הזה מזל אז לכל אישיות מהשתיים יש פה משלה, אם לא אז זה ממש באסה, כי סביר להניח שלא ייתכן ששתיהן תוכלנה לשלוט בגוף בו זמנית. בטח כמו שאנחנו "ימניים" או "שמאליים", אצלהם יש אישיות שלטת ואישיות רוכבת – שאולי יכולות טיפה להתחרות אחד בשניה על השליטה בגוף. אתם יכולים לתאר לעצמכם חברה מבוססת על מצב כזה. אני מדמיין לעצמי שיחה בין שתי פרסונות של אחד מהיצורים האלו, נקרא להם גניחט ראשי וגניחט משני:

 

גניחט ראשי: "וואלה, היה כיף אצל השנוזיות, אני מאד מחבב אותה. נראה לי שכדאי לנו להזמין אותה לסרט."

גניחט משני: "השתגעת? שנוזית משנית ממש מטומטמת, אני לא מבין איך שנוזית ראשית בכלל סובלת אותה!"

גניחט ראשי: "אבל יש להן גוף פצצה."

גניחט משני: "אתה תמיד חושב קודם כל על עצמך. מה זה עוזר לי? לי יש רק סיפוקים מנטאליים."

גניחט ראשי: "אוי, בבקשה."

גניחט משני: "לא, כבר ויתרתי לך פעם ויצאתי עם מיגרנה לא נורמאלית."

גניחט ראשי: "כן, אני זוכר, אפילו אני הרגשתי אותה בצד שלי."

 

אני יכול להניח, אבל זה לא מחייב, שבגלל שאחד מהשניים שולט בגוף והשני לא אז אחד מהם יתמחה יותר בפעילות גופנית ואילו השני יהיה זה שלומד יותר. זה לא צריך להפריע להם – כשהרוכב קורא ספר או משהו הראשי יכול ללכת לישון בכיף, וההפך. מעניין – כשאחד מהם ישן, האם השני שולט בגוף במקומו?

 

אפשר גם לשחק את זה בצורה מאד מעניינת – אפשר לתת לשני שחקנים שונים לשחק את הרוכב והראשי. אם בדוגמה הקודמת היה לנו שחקן אחד עם שתי דפי דמות – עכשיו יש לנו שני שחקנים עם דף דמות אחת.

 

 

לסיכום – תתפרעו, אל תהיו כמו המרובע שכתב את Spacemaster החדש והחליט שיש לו חייזר-זאב, חייזר-לטאה, חייזר-אריה, חייזר-דוב וכו'. תמציאו חייזרים כמה שיותר משונים – פיזית, מנטאלית וחברתית. תזכרו – הדבר העיקרי שעוצר יוצרי סדרות מד"ב הוא תקציב האיפור והאפקטים המיוחדים. לכם בראש יש תקציב בילתי נדלה לזה, תוציאו לעצמכם צ'ק דמיוני נדיב.