ארינאה – קומיקס ישראלי חדש

ראיון מאת: זיו קיטרו

 

כששמעתי שעומד לצאת קומיקס חדש בעברית הרגשתי שני דברים: הראשון שזה פרויקט ששווה להציץ בו והשני, שאין טעם להתלהב יותר מידי כי זה עלול להיות עוד קומיקס של ציורים מחתרתיים בסגנון כל שאר הקומיקסים שיצאו עד כה בארץ (למעט אורי-און למי שמכיר אבל זה היה לפני שנים רבות).

יצרתי קשר עם היוצרים והתיישבתי איתם לראיון, מאותו רגע ההתלהבות שלי רק הלכה וגברה, כפי שאתם רואים מהאומנות המצורפת שום דבר פה לא מחתרתי ואני חושב שהגיע הזמן להביא את הבשורה:

יש קומיקס ישראלי טוב!

 

את אביב אור וערן אביאני פגשתי בקניון שבעת הכוכבים שבהרצלייה.

לאחר מסע כומתה זריז בחיפוש אחר מקום שקט בו נוכל לדבר התיישבנו ושלפתי את ידידי הנאמן, הרשמקול. אני חייב לציין שעוד לפני שהתחיל הראיון ניתן היה לראות את הקשר המיוחד שיש בין השניים, קשר שהבטיח לי שהקומיקס הזה יהיה מיוחד, הוא לא יכול להיות דבר אחר לא כששני אלא בכסא הנהג. הם משלימים אחד את השני ונהנים מהומור פרטי מאוד מיוחד, חשוב מכך הם משרים אווירה נעימה, בסוף הראיון לא רציתי ללכת. נדיר למצוא אנשים כאלו ואני שמח שהזדמן לי לפגוש בהם.

 

דימונס: טוב, לפני שנתחיל בוא ונבחר צבעים שייצגו אתכם בכתבה.

אביב: כחול.

ערן: שחור, אני מאוד לא צבעוני.

הערת העורך: היו פה צבעים אבל זה נראה מה זה רע, אז פשוט דמיינו שלכל אחד פה היה צבע אחר כשהוא מדבר.

 

דימונס: אוקי, אז בוא נתחיל בכך שתציגו את עצמכם.

ערן: אני ערן

דימונס: אתה ערן, ומה תפקידך בכוח?

ערן: לא יודע. מה תפקידי בכוח (פונה לאביב)... כל מה שהיא לא עושה אני נאלץ לעשות.

אביב: טוב, הוא כותב, עושה אינקינג (השלב השני בציורי קומיקס...זה נותן לי רעיון לכתבת קומיקס – המראיין) ועושה כל מה שלא קשור לאומנות כמו להפיץ, לפרסם, לדבר עם המון, המון אנשים.

ערן: איכס.

אביב: גועל נפש, אני לא יודעת למה הוא עושה את זה, אני לא עושה את זה.

ערן: אני עושה את זה כי את לא עושה את זה.

אביב: אני מציירת ומסתבר שגם צובעת למרות שזה לא היה מתוכנן.

 

דימונס: מה זאת אומרת לא מתוכנן, רציתם שזה יהיה שחור לבן?

אביב: לא, חיפשנו מישהו שיצבע את זה. זה לא קרה.

ערן: קשה למצוא הרבה פריירים כמונו.

 

דימונס: פריירים? למה פריירים?

ערן: למה פריירים? אוקי, כי עובדים הרבה...

אביב: עובדים הרבה זה בלשון המעטה

ערן: כן, אני חושב שזה מסכם את זה, אין משהו אחר פשוט עובדים הרבה.

 

דימונס: אנחנו מדברים על גיליון אחד או שיש יותר מאחד מוכן?

ערן: בסופו של דבר זה יהיה ארבעה גיליונות שיצאו בהפרשים של שלושה חודשים.

      הראשון שיוצא הוא שמתחיל את הסיפור והוא אמור לצאת בראשון לאוקטובר

     כשלמעשה ההשקה שלו תהייה באייקון (23-25 לספטמבר בסינמטק ת"א - המראיין). אנחנו

     נמכור רק באייקון ואז מהראשון לאוקטובר נמכור דרך האתר שלנו (קישור מצורף בסוף הכתבה – המראיין) ובשאיפה

    שיימכר בחנויות ספרים.

אביב: הקומיקס נקרא ארינאה, רק בשביל הרקורד.

 

דימונס: למה?

ערן: *צוחק* אתה בטוח שאתה רוצה להיכנס לזה?

דימונס: בטח.

אביב: במשך 20 עמודים זה נקרא "Whatever chronicles" עד שישבנו במשך שלושה

        ימים אני חושבת...

(כאן הגיעה העוגה שהזמנתי שלא הייתה משהו אבל העניין גרר שיחה קצרה בין השניים שהכריזו על כך שהמלצרית היא ארנבת. תהיתי לגבי העניין אך לא קיבלתי הסבר מלא למעט שהם מקטלגים אנשים לחיות. הובטח לי שהם יספרו לי מה אני, בהמשך)

דימונס: אוקי, שלושה ימים העברתם ו...?

אביב: מכיר את כל מנגנוני ייצור השמות באינטרנט? לא מצאנו שום דבר.

ערן: עברנו איזה 20 אלף שמות, רבים עוד רשומים בכל מיני מקומות.

אביב: ואז בחרנו בזה באופן רנדומאלי והחלטנו שזהו זה.

דימונס: זה שם הגיבור, גיבורה?

אביב: ממלכה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


דימונס: לפני שניכנס לנושא הקומיקס וכולי בוא נתחיל ב"למה"?

           ואיך בכלל מגיעים לכתוב קומיקס? זה לא משהו מפותח בארץ, יש לזה קהל אבל לא רב, מיליונים בטוח 

           לא תעשו וזה מאוד חלוצי.

אביב: הרבה שואלים אותנו את זה לאחרונה (מביטה אל ערן)

ערן: מישהו צריך להתחיל את זה. הגעתי למסקנה שעם מישהו צריך לעשות את זה זו היא (מצביע על אביב) כי ראיתי ציורים של אביב ואמרתי לעצמי "ככה זה צריך להיות".

דימונס: אפשר לראות דוגמא או שהקלסר הזה הוא סתם?

ערן: (ערן פותח את הקלסר וכל מה שהיה לי לומר הוא "אאוצ'". זה היה מדהים. האומנות ממש נפלאה, בטח לא "המחתרתיות" שציפיתי לה) הרבה מאוד זמן רציתי לעשות את זה, ממש הרבה זמן ולבד לא יכולתי לעשות את זה ואז פגשתי את אביב, ראיתי מה היא יכולה לעשות וזו הייתה הדחיפה

         האחרונה למעשה.

 

דימונס: כמה זמן את מציירת?

אביב: בכלליות אני מציירת מכיתה ז' וקומיקס אני מציירת שלוש שנים אני חושבת.

דימונס: זה אומר שאת בגיל?

אביב: 18.

דימונס: ואתה?

ערן: 25.

 

דימונס: החלטת לעשות קומיקס, פגשת את אביב...מה עכשיו?

אביב: עכשיו אנחנו נפגשים בבורגר קינג וממציאים סיפור וזה לקח בערך שעתיים?

ערן: אפילו לא.

דימונס: משהו שהיה לך או המצאתם באותו רגע?

ערן: הכל הומצא באותו רגע. נתנו לעצמנו את הדד-ליין של אייקון ונפגשנו אחרי צהריים

      ישבנו שעה וחצי, המצאנו עלילה. היא הלכה הביתה לצייר את הדמויות, אני הלכתי

      הביתה לכתוב את העלילה ו...זהו, השאר היסטוריה כמו שאומרים.

דימונס: איך את מתחילה לצייר דמות?

אביב: החלטנו על דמויות קלאסיות של פנטזיה ומשחקי תפקידים. היה לנו את האלף, הגמד, הלוחמים, הקוסם וכוהנת. אז לוקחים את הדמות המאוד בסיסית הזו ומוסיפים לה. יש לנו לוחמת כלשהי ואני תמיד דואגת שתהייה דמות שתהייה מבוססת על עצמי, זה מאוד כיף. אז מוצאים משהו אישיותי ומדגישים אותו קצת. זה יוצא בסוף, אין לי מושג. מתחילים ובודקים מה נראה מעניין ואז טעות מובילה למשהו שמתאים ואז פתאום יש שם וזה דבר שלא קל. אז אני מראה את הדמות לערן והוא אומר לי משהו שלא חשבתי עליו ואז אני משפצת ושוב הוא מעיר הערה וככה ממשיכים. זה תהליך מאוד מעניין כשזה שני אנשים שכותבים. למעשה הם חיות אנחנו לא עושים שום דב, הן עושות את זה לבד.

 

דימונס: כמה זמן לקח לפתח את הקונספטים המרכזיים של כל דמות להחליט שזו הדמות, ככה היא נראית?

אביב: ההחלטה הראשונית לקחה חמש שעות, ציירתי את כולן בשביל הבדלי הגובה. אבל זה לא סופי, הם כל הזמן משתנים. אני חושבת שלאורך כל הקומיקס הם משתנים קצת.

 

דימונס: למה פנטזיה?

אביב: פנטזיה זה כיף (אומרת עם חיוך חולמני משהו על פניה).

דימונס: תשובה מעניינת ובכל זאת? למה פנטזיה ולא מדע בדיוני?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


אביב: במדע בדיוני יש המון קווים ישרים, שימוש בסרגל. בפנטזיה פחות. אני לא מתחברת לחלליות ורובוטים ושצריך להסביר כל דבר. במדע בדיוני אתה אומר "זה העולם שלנו בעוד אלף שנים" פנטזיה זה אחר, זה קסום, זה חלומות, זה משהו אחר.

ערן: ויש תלבושות.

אביב: (שוב אותו חיוך עם מבט שנוסף לו) תלבושות...

 

דימונס: אתם באים מרקע של משחקי תפקידים או רק מתוך ספרות?

אביב: הלוואי. רק מתוך ספרות. הייתי רוצה לשחק אבל 

         לא יצא לי.

ערן: יש לי את המשחק כבר כמה שנים אבל לא יצא לי

       לשחק.

 

דימונס: בלי להסביר יותר מידי אבל מה קורה שם בקומיקס?

ערן: (מביט באביב) מה את מסתכלת עלי?

אביב: אתה כתבת את זה.

דימונס: כן אתה כתבת אז אתה תסביר.

ערן: הסיפור הוא מסע. כמו שקורה בהרבה משחקים וסיפורים. יש רשע עתיק שמאיים על קיומה של הממלכה השקטה שלנו. חשבנו על כל מיני דברים כדי ללכת נגד הרשע, בחרנו בחבורה שהיא לא ממש בטוחה מה התפקיד שלה, לא כל אחד מהם יודע מה הוא רוצה. גודאר, הגמד, בא בכלל רק כדי להרוג אורקים. זהו סיפור קלאסי.

אביב: רשע גדול, בואו ונעצור אותו.

 

דימונס: קומיקס הוא מדיום מדהים שיש בו מן הציור ומן הספרות ובספרות יש המון קלישאות. קלישאות יכולות לשמש לטובה ולפעמים מפילות את הסיפור. השאלה היא האם אתם משתמשים בהם? מתרחקים?

ערן: הסיפור הוא ז'אנרי. בחרנו בסיפור מוכר, לא ניסינו להתחמק מקלישאות. מה שמניע את הסיפור, מבחינתי, הם הדמויות ולא שום דבר אחר. יש לנו את הדמויות שאנחנו מכירים אותם ומדברים עליהם כאילו הם אנשים...

אביב: כאילו הן אנשים?

ערן: סליחה. אלו אנשים חיים שאנחנו פשוט מציירים אותם וכותבים אותם. כשאני כותב אני לא מוסיף המון כי אני יודע שאביב מכירה את הדמויות ויודעת מה הם יעשו. הסיפור הוא להכיר את הדמויות לאהוב אותן ולראות מה קורה אותן. מבחינת קלישאות, אין לנו כוונות להתחמק או להשתמש, הרעיון הוא ליהנות מהסיפור.

 

דימונס: שאלה שמייד עולה לי לראש היא האם רציתם לעשות את זה פשוט כדי שיהיה נגיש? אני משער שהדמויות מתפתחות כמו שאתם אומרים אבל נראה לי שכאשר משתמשים בסיפור קלאסי לרוב הדבר נעשה כדי להפוך את הסיפור לנגיש. זה עלה לכם לראש?

אביב: זה עלה לנו לראש, אני בטוחה. אבל מעבר לזה אני רציתי ליהנות מהחוברת הזו. סיפורים עמוקים ודרמטיים זה כיף אבל היות ואנו מתחילים רצים להיכנס לאווירה של כיף רצינו ללכת על משהו פשוט ולא רצינו לשחק עם הרבדים העמוקים של הסיפור אלא פשוט עם הדמויות

ערן: עוד משהו שחשוב הוא שקומיקס זה דבר שלא מפותח בארץ. אם נתחיל במשהו מורכב ומסובך שאנשים לא יודעים איך לקרוא אותו אז לא עשינו כלום. אם ניקח משהו מוכר וידוע יהיה להם יותר לגשת למדיום המדהים הזה.

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דימונס: אני רואה שיש ביניכם "קליק". זה משהו שהיה מההתחלה? או משהו שהתפתח?

ערן: מההתחלה. פשוט יש לנו אותו ראש.

 

דימונס: יש דברים שאת לא אוהבת לצייר? אני יודע שיש אומנים שלא אוהבים לצייר נגיד מכוניות ואז הכותבים משתדלים להימנע מסצנות של מרדפים למשל. אומנם זה סיפור פנטזיה ואין מכוניות אבל יש דברים שאת מנסה להימנע מהם?

אביב: אני לא אוהב לצייר כל דבר מכני אוטומטי שקיים כרגע, אני לא אוהבת לצייר דברים עם סרגל, חוץ מקווים של פרספקטיבה שזה נורא נחמד ואני חושבת שזהו.

דימונס: ופעולות שאת לא אוהבת לצייר, סצנה שהוא יכתוב ולא יתחשק לה לכתוב?

אביב: בוא נראה לך אחת (פותחת את הקלסר שוב ואני נהנה מהצצה לדברים מדהימים שמסתתרים שם. היא מצביע על אחת הפאנלים שבו יש הרים) זה נורא נחמד לצייר את הקטע הקטן שבקצה ואז זה כבר לא כיף. אבל גם לו זה לא היה כיף כי הוא היה צריך לעשות אינקינג לכל הדבר הזה.

ערן: בגלל זה אני נשען רק על יד אחת. בוא נגיד כזה דבר, לא משנה מה אני אכתוב היא תחזיר לי הודעה שהיא שונאת אבל זה בגלל שהיא משקיעה בכל הפרטים.

דימונס: אני רואה, במיוחד בבגדים שיש המון פרטים

אביב: המון פרטים...יותר מידי פרטים.

דימונס: אני אוהב את זה.

ערן: אני גם נהנה מכל רגע, מכל פרט ופרט כאן.

אביב: בתכלס אני אוהבת לצייר הכל אבל לא יותר מידי ואז אני שונאת את זה שבוע שבועיים וזה עובר.

 

דימונס: פרפקציוניזם...

ערן: אוהו

אביב: מה זה היה?

ערן: כלום, סתם נשענתי אחורה.

דימונס: באמת, הוא סתם נשען אחורה ויצא לו אוויר.

 

דימונס: פרויקטים נוספים בעתיד? יתרחשו באותו עולם? מקום אחר?

אביב: אני מאמינה שהמיני סידרה הזו היא זה אבל יכל להיות שאם אנחנו נהנה מאוד ולא ימאס לנו בחוברת הרביעית ואנשים ייהנו אז אולי כן נחזור לעולם הזה, אולי לא עם אותן דמויות.

ערן: יהיו עוד פרויקטים, די מגוונים, אנחנו ניידע אותך אל תדאג. האתר שלנו גם יפתח כמו שאמרנו וקטע הסטודיו שבו יתעדכן ויספר על פרויקטים.

 

דימונס: הסטודיו מצליח. אתם מוציאים הלאה דברים, אתם מחפשים להכניס עוד אנשים?

ערן: אנחנו מחפשים אבל יש עם זה בעיה. או שאין אנשים שמציירים או שהם לא מכירים קומיקס. בגלל זה אנחנו צריכים להכשיר אותם.

דימונס: אומנים בשביל להחליף אותה? או תוספת. בגלל שהיא עוזבת אותך?

אביב: רוצים להחליף אותי אני לא מאמינה.

ערן: נראה לך שאני מחליף אותה?

אביב: כשאני אעבוד על הגרפיק-נובל שלי אני לא אוכל להתרכז בדברים אחרים וצריך עוד אנשים.

ערן: אנחנו נרצה אנשים כתוספת.

דימונס: מצוין. זה מה שרציתי לשמוע.

ערן: אמרנו לאנשים את זה גם בפסטיבל קומיקס האחרון. אמרנו להם שיביאו לנו דוגמאות. אנחנו נשב איתם אם צריך נעיר הערות, נעבוד איתם צעד צעד ונכשיר אותם כי אין את האנשים האלו.

 

דימונס: איך אתה כותב לה את הקומיקס? יש המון דרכים לכתוב לאומן, המון דברים שצריך לקחת בחשבון, איך לבנות את הפאנל, איך לביים את הסצנה. מה אתה כותב לה?

ערן: אני לא כותב הרבה. אם יש לי רעיון לזווית אני מוסיף לה בשולי הדף או מודיע לה והיא מחליטה.

דימונס: והיו מקרים שהוא כתב לך זווית שלא נראתה לך? אני יודע שאתה מצייר ולכן אני סומך על זה שרוב הסיכויים ש"הוראות" הבימוי" היו נכונות, אבל בכל זאת?

אביב: היו שלושה מקרים שהוא כתב לי משהו ואני הסכמתי איתו. זה פשוט היה נכון ולא ראיתי דרך אחרת לעשות את זה. לפעמים הוא כותב סימן שאלה של סתם רעיון שעלה לו ואז אני יכולה לומר "לא זה לא זה, אני עושה את זה אחרת".

ערן: כן, אלו פעמים שסתם עולה לי רעיון ואני לא לחוץ על זה ממש, שוב אני סומך עליה. היא אומרת לי מה היא רוצה ואנחנו מסכימים.

 

דימונס: ואיך אתה יושב לכתוב בכלל. לכתוב קומיקס זה שונה מכתיבת תסריט רגיל?

ערן: (פונה לאביב) לספר את הקטע שיגרום לו לצחוק עלי?

דימונס: כן, כן, בהחלט.

אביב: אני לא חושבת שהוא גורם לצחוק, זה די מרגש.

ערן: אני כותב את הקומיקס בצורה ויזואלית, אני רואה את זה, לרוב בתנועה ממש. בכל מקרה ישבתי מול המחשב וישבתי המון זמן ואז לקחתי דף וציירתי מלבנים קטנים והסתכלתי על המלבנים עד שראיתי מה שרציתי לראות ואז התחלתי לכתוב.

 

דימונס: היו אנשים שהראיתם להם את העבודה ונתנו לכם פידבק או שאתם שומרים לעצמכם הכל והכל סודי?

אביב: לפני חודש היינו למעלה (בקניון) והיינו עם עמוד מאוד מפורט והיו שם מלא ילדים שהסתובבו וראו והסתכלו ונורא התלהבו

דימונס: אני מבין אותם

אביב: זה הכי כיף, זה הכי ספונטני. מעבר לזה קצת חברים ומשפחה אבל לא מעבר לזה.

 

דימונס: כמה זמן אתה קורא קומיקס?

ערן: 15 שנים, מגיל צעיר מאוד. קראתי אורי-און כשיצא, מארוולס כשיצא. גרתי בחו"ל אז הייתה לי גישה.

אביב: אני בקושי קוראת. לרוב אני קונה דברים שנראים לי יפים כי אני קונה יותר בקטע של הציור.

דימונס: לא דחפת לה דברים?

ערן: אני משאיל. בעיקר את MARVELS של אלקס רוס וקורט ביוסיק, קרוסג'ן, לובו. דברים שאני מאמין שהיא תאהב, לא בא להכריח אותה לקרוא קומיקס.

דימונס: מה דעתך על אלקס רוס?

ערן: עבור.

דימונס: עד כדי כך רע?

אביב: רע? הוא נפלא. סיימתי לקרוא את מארוולס ותהיתי מה אני עושה כאן בכלל. אין מה להגיד.

דימונס: את יודעת אלקס רוס מאוד מוערך אבל יש לי חברים שחולים קומיקס, קוראים קומיקס מגיל צעיר והם לא אוהבים אותו כי הם אומרים שכשהם קוראים קומיקס הם רוצים ציור ולא "צילום" והסגנון של אלקס רוס מאוד מאוד ריאליסטי.

אביב: אפשר להבין.

ערן: אם כל צייר אחר היה מצייר קומיקס זה היה משעמם אפילו וואלחו שהוא מדהים. אלקס רוס הוא לא רק כישרוני הוא יודע לצייר קומיקס. הצורה, העיצוב, הפאנלים, הפרספקטיבה. זה מה שעושה את זה.

 

דימונס: נחזור לקומיקס. מי הנפשות הפועלות? שמות ומי הם? (כאן אני שוב נהנה להציץ באומנות, הפעם תמונת צבע – אאאאאאאאאא, זה מדהים. ערן מצביע ואביב מסבירה)

אביב: מאריק, לקח לנו זמן להמציא לו את השם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


ערן: בכלל כל מה שהתחיל ב W היה בעייתי. Warrior, Wizard ן Whatever (ערן מתייחס לשם הקומיקס עצמו כפי שציינו בהתחלת הראיון).

אביב: מריק הוא לוחם. זה גודאר הגמד והוא מקסים

דימונס: מי זה הבחור המגניב הזה?

אביב: נכון? נכון שהוא מדהים? זה סת', הוא הקוסם. הוא פשוט כלי.

(ערן מצביע על הדמות הבאה) זו אג'א-לן, לוחמת, היא אחותו של מאריק וזו דאנארה, הכוהנת החביבה שהצטרפה ויש את האלף סנתיוס.

 


דימונס: הצביעה היא לא במחשב נכון?

אביב: זה מחשב, המון מחשב, כמה שיותר מחשב.

דימונס: למה מחשב?

אביב: זה המדיום הכי מקובל כרגע. זה מהיר יותר מכל דרך אחרת.

דימונס: אתה איתה או שאתה מעדיף סגנון אחר.

אביב: (מתפרצת) אם הוא היה צובע לא היה אכפת לי מה הסגנון צביעה.

 

דימונס: אוקי. הסרט Chasing Amy מעלה את אחד הויכוחים הכי גדולים...

אביב: טרייסר או אינקר?

דימונס: טרייסרים, בדיוק.

ערן: אני רוצה שאת תעני על זה, אני רוצה לדעת מה לך יש להגיד על זה.

דימונס: אני רוצה לדעת מה לך ולה יש. היא דיברה יותר מידי עד עכשיו.

ערן: היא קודם ואז אני אומר מה שיש לי להגיד

דימונס: אוקי, אביב?

אביב: אינקינג זה ממש לא טרייסר מסתבר. זה המון עבודה. ערן משקיע המון ויש הבדל. זה לא רק לעבור על קווים. זה להפוך את הציור לחי יותר. זה לדעת את העובי הנכון, והקווים הקטנים והכתמים שאני לא ראיתי שצריך והסלעים בקטע המצוק שאני רק ציירתי קווים והוא הפך לסלעים אמיתיים, אין לי מושג איך הוא עושה את זה.

ערן: אני לא יכל להתווכח עם זה.

 

דימונס: עתיד המזרח התיכון בקומיקס?

אביב: אני מאמינה שאני יוצאת מהצבא למשהו מפותח יותר

ערן: אני אעבוד על זה

אביב: אני לא חושבת ש"המצב הביטחוני" או התרבות הארץ ישראלית צריכים למנוע את ההתפתחות של קומיקס. ערן הוא האופטימי מבינינו ואני נוטה להאמין לו.

 

דימונס: אמרתם בתחילת הראיון שמדובר בהרבה עבודה. איך הסביבה מקבלת את זה שאתם מציירים ועובדים עד השעות הקטנות?

אביב: לקראת הסוף, שזה המון עמודים והמון לחץ ולהספיק כמה שיותר ביום אז המשפחה נכנסת לחדר ושואלים אם הכל בסדר ואומרים שאני לא ידידותית כמו שהייתי פעם ואין לי מושג על מה הם מדברים, אני מאושרת אני עושה קומיקס. זה משפיע, בעיקר עכשיו, בהתחלה שאנחנו עושים הכל לבד ויש דד ליין. אני מקווה שזה יהפוך לעבודה, הולכים לסטודיו, עובדים בסטודיו וחוזרים הביתה

דימונס: ואיך הם מקבלים את זה שאת עושה קומיקס? מקבלים בכלל או שחושבים שאת סתם חולמת?

אביב: אחד הדברים שלי הופיעו בעבודה שלי באומנות וזה מרגש. את הקומיקס הראשון שציירתי הם רצו לצלם בעשרים עותקים ולהראות לכולם. הם מאמינים שאם אני מאמינה שזה יקרה אז זה אמיתי, הם לא אומרים לי להפסיק לחלום. חוץ מזה אני בת 18 אז מותר לי לחלום.

דימונס: מותר לחלום בכל גיל. חובה לחלום בכל גיל.

אביב: אני מסכימה איתך. בסה"כ הם תומכים ואין שום בעיה בגלל שזה קומיקס.

דימונס: ואתה? חברה? חבר? הורים?

ערן: חברה אין. שברתי את הפלפון שלי אז אין לי מושג מה אנשים חושבים. אני די מנותק אבל זה למטרה טובה.

דימונס: גר לבד?

ערן: לא. אבל עד עכשיו לא הייתי הרבה בבית וגם עכשיו שאני שם אני לא ממש שם, אני סגור בחדר ואין לי קשר.

דימונס: כל ההשקעה שלך, אתה באמת רוצה לתת את אינקינג למישהו אחר?

ערן: את ארינאה אני לא רוצה, אני מרגיש שזה משהו שלנו, ארינאה של אביב אור וערן אביאני. את הצביעה אין בעיה להעביר הלאה אבל האינקינג מיוחד לי, אני מתלבט.

דימונס: אז אתם רואים בעתיד, לא עכשיו, מצב שאתה כותב, אביב מציירת מישהו עושה אינקינג מישהי אחרת צובעת?

ערן: את הכתיבה אני רוצה לשמור לעצמי. אני מאמין שיהיו פרויקטים שאני כותב ואחרים עושים את השאר. ויהיו פרויקטים שאני גם אצייר או אעשה אינקינג. לא יודע, נראה כבר. רק אינקינג קשה לי לראות אותי עושה.

 

דימונס: תודה רבה. אני אמתין לגיליון הראשון (סקירה שלו תמצאו בדימונס הבא – המראיין) ובינתיים שיהיה לכם בהצלחה.

ערן: תודה רבה

אביב: תודה.

 

כדאי להיכנס לאתר של השניים לקבלת עדכונים על הקומיקס ובכדי לרכוש אותו: http://www.comicom.co.il