עניינים מורכבים – חלק ב'!

מאת: ערן בן-סער

 

תקציר החלק הקודם

נראה לכם? מה אני, עבד? רוצים לדעת מה קרה קודם – תקראו לבד!

 

פתיחה עם סגנון

אמיר פרו ישב בחדרון הקטן וצפה בעניין רב באתר שהיה מוגבל לגיל 18 ומעלה, אם כי אמיר העריך כי היה נכון יותר להגביל אותו לגיל 52 ומעלה, בעיקר את הקטע עם המרק.

הוא היה כל כך שקוע באתר עד שהוא לא שם לב שהקיר מאחוריו התפורר אחורה ומאחוריו התגלה הטכנאי הראשי פלוק.

"אה-אה!" אמר פלוק, "תפסתי אותך!"

אמיר הסתובב אחורה וחייך.

"לא אתה לא." הוא אמר.

"מה זאת אומרת? הנה אתה כאן."

"לא אני לא," אמר אמיר, "אתה יכול להאמין לי – אני חבר של הפונקציה הקיומית."

"וואלה?" שאל פלוק.

"וואלה." הבטיח לו אמיר.

 

הדירה של מורגן, יום ג', 14:12

"כמה זמן נמשיך עם זה?" שאל אבי ביאוש.

"עד ששירי חוזרת." עניתי.

"אוטובוס!" פקדה מורגן שישבה בקצה הספה והחזיקה הגא מפלסטיק.

אבי ואני הרמנו יד למעלה בצייתנות.

"איך קבינימט זה קרה?" תהיתי.

"לא יודע, אולי מרלין עשה משהו?"

חשבתי על זה קצת, אויבה המושבע של מורגן אמור להיות מחוץ ליקום, בתוך כוכב חלול, קשור לסלע אבן בעזרת חוט דנטלי עמיד ושלושה גובלינים אמורים לדגדג את כפות רגליו בלי הפסקה לנצח.

"אני לא חושב, אם הוא היה משתחרר הגובלינים היו מתקשרים."

"ברררם! ברררם!" אמרה מורגן באושר וסובבה את ההגא ימינה שניה לפני שהספה שלה פגעה בשולחן המטבח.

"בסוף נעשה תאונה." העיר אבי.

"תזהר לא לשפשף את הרגל בגלגלים."

 

המכולת של יהויכין, קיסריה שמאלית, 14:13

"יש לך מטרנה או משהו?" שאלה שירי את יהויכין.

"כן, ודאי," ענה יהיויכין, "אבל את לא מעדיפה להניק?"

"לא תודה," ענתה שירי, "היא לא התינוקת שלי – אני רק משגיחה עליה."

"הבנתי. את קרובת משפחה?"

"לא, לא בדיוק. היא המכשפה של בעלי."

עמוק בתוך המוח של יהויכין התת מודע שלו החליט שלא להתיחס למשפט האחרון של שירי על מנת שיוכל להמשיך ולהעמיד פנים שיש לו שליטה על המצב.

"אוקי," אמר יהויכין, "אז בת כמה התינוקת?"

"אלף ומשהו."

"סליחה?"

"אני מתכוונת שנתיים, היא בערך בת שנתיים."

יהויכין עזר לשירי לאסוף כמה מצרכים חיוניים, ושירי הוסיפה לסלסלה גם כדורים נגד כאב ראש.

"יש לך משהו שעוזר לתינוקות להירדם?" שאלה שירי.

"אני יכול להמיץ לך על קלטות מוזיקה מרגיעה."

"יש משהו חזק יותר?"

"מי בדיוק מטפל בתינוקת עכשיו?" שאל יהויכין המודאג.

"בעלי וחבר שלו," ענתה שירי, "אני סומכת עליהם בעיניים עצומות."

 

הדירה של מורגן, יום ג', 14:23

"פיפי!" צעקה מורגן בקול רם.

"אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאההההההההההההההההההה!" צעקנו אני ואבי בחזרה.

 

הפסקה לארוחה קלה

"חשבתי שאנחנו ממהרים." אמר השרת לזיו. הם ישבו על רפסודה קטנה באמצע ים סוף.

"תמיד יש זמן לעצור ולאכול." אמר זיו שחתך רצועות דקות מהדגים שהוא תפס.

"מה אתה מכין?"

"סושי. רוצה?"

"איכס!" ענה השרת, "דגים חיים?"

"זה אחלה." אמר זיו, "מאז שאריאל הראה לי איך להכין סושי אני משתגע על זה." הוא התחיל להתפשט.

"אני צריך לחשוש מזה שאתה מוריד בגדים?" שאל השרת בסרקאזם.

"לא, פשוט ככה אריאל לימד אותי להכין סושי – בערום."

"אני בטוח שזה היה חלק קריטי מההכנה." המשיך השרת בשלו, "היי, תראה, מישהו מנפנף לך מהסירה ההיא."

זיו הביט אל עבר הסירה שחלפה במרחק של כמאה מטר מהם, "וואי, זה טאז ודופלנגר!"

"מה הם עושים פה?" שאל השרת שסבל מהשניים בעבר.

"לא יודע," ענה זיו, "בטח ערן הבטיח להם שהם יהיו במורגן או משהו."

 

הדירה של מורגן, יום ג', 14:37

"שני ילדים." הביעה אישתי את הערכתה אלי ואל אבי.

"היי, אני אולי ילד, אבל אני ילד עם רישיון להרוג!" אמר אבי.

"וואלה, יש לך רישיון?" שאלתי.

אבי הראה לי פיסת נייר עליה היה כתוב בכתב יד: "אני מרשה לאבי להרוג." אבי, אגב, גם היה חתום על זה.

"מרשים."

"אוצה טיול." אמרה מורגן שנמאס לה לראות את הטרולים החמודים ששירי קנתה לה מעלים אחד את השני קורבן לבעל זבוב.

"כמעט שכחתי." אמרה שירי ותקעה למורגן מוצץ ורוד בפה, "הנה."

מורגן הביטה בשירי בעין בוחנת ולעסה את המוצץ בהירהור רב.

"היא חושבת ממש חזק על משהו?" שאל אבי.

"לא," אמרה שירי, "היא עושה משהו אחר."

"שיט." אמרתי.

 

בינתיים בכוך

"לא ידעתי שבן אדם יכול לעשות את זה." אמר פלוק.

"ראיתי דברים מרשימים יותר." ענה אמיר פרו.

"איפה?" שאל פלוק.

"כאן." אמר אמיר ופתח אתר אחר.

הלסת של הטכנאי הראשי פלוק עשתה רעש כאשר היא פגעה ברצפה, בו זמנית הראש של הטכנאי הראשי פלוק עשה רעש אחר, חלול יותר, כאשר אלת הבייסבול של אמיר חבטה בו מאחור.

"אי." הוא אמר והתמוטט הצידה.

אמיר הכניס את הגופה של הטכנאי הראשי לקופסה ריקה של דיסקים במקרה היתה איתו (טריק לא פשוט בכלל, פלוק שקל 98 קילו) ובדק את מערכות המחשב שלו.

הלווינים הסיניים עדיין שידרו למרכז הבקרה תמונות של הולנד, ובמקביל על המחשב של אמיר הן שידרו את התמונות של זיו ושל מה שהוא עשה לטאז ודופלנגר.

אמיר חייך בנבזות ולחץ על "הקלט" במחשב שלו.

 

הדירה של מורגן, יום ג', 15:00

"מה שאני רוצה לדעת," אמרתי מהרצפה, "זה איך היא הגיעה לגיל שלוש."

"אני מהמרת שההורים שלה מתו מתשישות." אמרה שירי ממקומה על השטיח.

"אני מהמר שאם היא לא תפסיק להשתמש בכוחות שלה אני אנקט בצעדים קיצוניים." אמר אבי שישב על המנורה למעלה.

הבטתי בסוזי, אבי שלף אותה קודם תחת מחאותיה הנמרצות של אישתי. מורגן הפכה אותה לאקדח מספוג (עם 36 קנים ירוקים ורכים) ושיחקה איתה בעשרים דקות האחרונות.

"אני חושב," עניתי לו, "שמורגן יותר מסוכנת עכשיו מאשר קודם."

"אלונים!" צעקה מורגן וזרקה את סוזי הצידה. הדירה שלה המלאה בבלונים בכל צבעי הקשת. לא רק שהבלונים היו בכל צבעי הקשת, הם גם היו בצורות של כל מיני חיות שונות ומשונות, ועל כולן ציור של חיוך מטופש ונמשים.

"פאק." אמרתי כשהרגשתי את החמודומטר בכיס שלי רוטט מעומס יתר.

"חבל, זו חולצה חדשה." אמרה שירי כשהשפיצים בגב שלי קרעו אותה לגזרים.

 

הו דרומה, הו דרומה, הו דרומה ל... סואץ?

"ברוך הבא לישראל!" הכריז זיו.

"אני לא יודע," אמר השרת, "לכולם כאן יש כפיה."

זיו הביט סביב עם העין הטובה שלו, "זה בטח פורים." הוא אמר.

"בטח." אמר השרת, שמאז שזיו סיפור בדרך, איפשהו ליד ויאטנם, שפעם הוא חשב שה-Sweep & Clean שהוא עשה על המחשב שלו מחק בטעות חלקים מהאינטרנט, נטה לא לסמוך על המסקנה הראשונה שקופצת בראש הצבעוני שלו.

"סליחה?" צעק זיו בעברית, "פה זה אילת?"

קבוצה של כמה אנשים הביטה בו בתימהון, לא כל יום רואים מישהו שוחה בתעלת סואץ עם שרת על הגב.

 

הדירה של מורגן, יום ג', 15:05

"דיו אוסי! דיו אוסי!" שאגה מורגן.

"הרררגג, הרגגג!" שאגתי אני ודהרתי בדירה של מורגן.

"מורגן, רדי מערן!" צעקה שירי שרדפה אחרינו בבית, "את תפלי ותשברי את הראש."

"אני לא יכול לנשום!" צעק אבי מהמנורה בין התקפי הצחוק שלו.

"ההגגרררג." אמרתי ונעצרתי לנשום קצת ליד הספה (בשוונג גם שיחררתי את עצמי עליה).

"אוסי רע!" צעקה עלי מורגן, "אוסי רע!"

 

לקראת הסוף

אמיר קיפל את המחשבים שלו לאחר שוידא שהלווינים כבר לא קולטים את זיו. הוא חילץ את נעלו הימנית, סובב את העקב שלוש פעמים עם כיוון השעון, פעמיים נגד כיוון השעון ועוד פעם אחת נגד כיוון חץ הזמן.

"לפחות זו הפעם האחרונה שאני עושה את זה." הוא אמר לחלל האוויר בשעה שהוא נעלם לאיטו.

 

ממש לקראת הסוף

"ברוך הבא לאילת!" צעק זיו בקול רם וגרר את השרת החוצה מהמים.

אטוס חיכה לו על החוף. "הגיע הזמן." הוא אמר, "איפה היית?"

"לקחתי פניה לא נכונה במיצרי טירן" אמר זיו והגיש לו את השרת.

"בוא," אמר אטוס לשרת, "יש לנו תוכניות בשבילך."

"תוכניות?" שאל השרת, "חשבתי שאני יוצא לגימלאות?"

"אני רוצה להתקין עליך תוכנה לנעילת עצים."

"למה? מה הם עשו?"

 

הסוף

ווווווווווווווווווש

ברעש מוזר חזרה מורגן לעצמה.

ספלאח!

ברעש נוסף נמרחתי על הרצפה מהמשקל הפתאומי.

השתרר שקט.

"למה אני מחזיקה סוכריה, רוכבת על ערן ולובשת חיתול?" שאלה מורגן.

אבי זחל בשקט אל תוך התקרה דרך חוטי החשמל, שירי נעלמה בפתאומיות.

"ערן?" שאלה מורגן.

"הררררררג?" עניתי בקול חלוש.

 

אפילוג

איפשהו מעל שוויץ בקע ג'וני מכדור השלג והלך לתא הטייס.

"תגידו, יש לכם תה?" הוא שאל.