נוביליס, ראיונות מיגידרסיל

מראיין: זיו קיטרו

 

אי אפשר להוציא סקירה על המשחק המצוין הזה מבלי לבקש הצצה קלה אל מאחורי הקלעים של היצירה ולשם כך פנינו אל היוצרת והעורך, רבקה בורגסטורם וברוס באו.

הראיון מדבר בעד עצמו אז ללא מילים מיותרות נוספות...

 

דימונס: אנא הציגו את עצמכם.

ריבקה: היי! שמי ריבקה בורגסטורם. אני כותבת דברים, לפעמים הם מגניבים.

ברוס:    שמי ברוס באו, אמריקאי בן 36. גדלתי בדרום קליפורניה קרוב מאוד לאותם מקומות שראיתם בטלוויזיה ובסרטים, כרגע אני חי בצפון מערב הפסיפיק. יש לי בעיה רפואית שקשה לאבחן (וקשה לטפל בה) – מערכת החיסון שלי לא עובדת כמו שצריך. אני לא בדיוק "נער הבועה" הקלאסי אבל המון הצעות עבודה ואפשרויות בחיים הם מעבר להשגה עבורי לכן זה ממש טוב שאני מאוד אוהב לכתוב ואני יכול לעשות הרבה מזה כל שנה. הקול שבראשי הוא תמיד זה שלי בתור בן 13 כשגיליתי לראשונה את משחקי התפקידים וחשבתי שזה הרבה יותר ממגניב.

 

דימונס: רבקה,איך הגעת לכתוב את נוביליס? האם הציעו לך את הפרויקט או שאת ביקשת אותו? האם את שמחה עם הבחירה?

ריבקה: למעשה חלמתי שאני בקניון ענק ובנקודה מסוימת נכנסתי לחנות משחקי תפקידים ומצאתי כמה דברים מגניבים. הייתה שם הרפתקת CHAMPIONS שאת פרטיה אני לא זוכרת וכמה הרחבות ותוספות לנוביליס (אלא שלא קראו לזה נוביליס עדיין) חשבתי, אחרי שהתעוררתי "יודעת מה, המשחק הזה יכל להיות ממש מדהים" אז התחלתי לחשוב איך לגרום לזה לעבוד.

 

דימונס: ברוס? איך הגעת אתה לעבוד על הפרויקט?

ברוס:    חבר משותף הציג אותי לפני ריבקה בשיחה על הרשת והיינו בקשר לכל אורך השנים שהיא כתבה והכינה את המהדורה הראשונה של נוביליס. כשג'יימס ווליס (מנכ"ל Hogshead, החברה המוציאה את נוביליס – הערת העיתון) הציעה לה לעשות הוצאה שנייה דרך Hogshead Publishing הם הסכימו שהמהדורה תרוויח מעריכה מחודשת ונראה שאני הייתי בראש הרשימה. זינקתי על ההזדמנות, כמובן.

 

דימונס: נוביליס הוא משחק גדול, עולם המערכה נראה, לעיתים, גדול מידי, גדול 

 משאפשר לדמיין, איך בכלל מתחילים לכתוב משחק כזה?

ריבקה: האמת היא שהמערכה של נוביליס אינה כל כך מסובכת, קרוב לוודאי שהיא פשוטה יותר ממשחקים אחרים שעוסקים במספר עולמות רבים בו זמנית. ההבדל הוא בז'אנר. הז'אנר של נוביליס דורש שאני אאכלס את העולמות הרבים והשונים בהמון דברים אינדיבידואליים – תשוקות, חובות, בחירות ודברים פיסיים שונים – בסקאלה שמעתיקה את הנשימה (ברור שאני לא מצליחה לעשות את זה תמיד) בגלל שהפרטים האינדיבידואליים הם גדולים הכל נראה הרבה יותר גדול ממה שהוא.

 

דימונס: מה היה מקור ההשראה שלך למשחק? אולי אומנים אחרים וסופרים?

ריבקה: ניל גאימן וסדרת הקומיקסים שלו Sandman (ניתן למצוא סקירה על הקומיקס ב http://www.demons.org.il/sandman.html - הערת העיתון) כמובן היוו השפעה עצומה יחד עם עבודותיו של רוג'ר זילאזני (אדון האור, בריות של אור וחושך). לא קראתי את סדרת הספרים המופלאה של סוסן קופר The Dark Rising מזה שנים כאשר פיתחתי את ההוצאה הראשונה של המשחק אך בקריאה מאוחרת יותר אני בטוחה שהייתה להם השפעה גדלה עלי. הפנטזיה האורבנית של צ'רלס דה לינט היו גם הן השפעה על העבודה, במיוחד בכל הקשור לקסם ואגדה אם כי ברור שלאגדות הקלאסיות יש מקום חשוב גם כן.

דימונס: ברוס, מה חשבת על המשחק כששמעת על הרעיון לראשונה?

ברוס: אני, אה, הזלתי ריר. או משהו דומה לזה. אני מעריץ חם של רבים מהסופרים שהשפיעו על ריבקה ותמיד רציתי לראות משחק שעושה משהו דומה. אז קראתי את המשחק ומצאתי שהיא עשתה זאת טוב משיכולתי לדמיין. האם יש משהו טוב יותר מלבוא עם ציפיות גבוהות ולגלות שכולם התגשמו ועוד יותר מכך?

 

דימונס: ואיך זה לעבוד עם רבקה?

ברוס:    זהו תענוג מופלא. היא חושבת בצורה מאוד צלולה ועמוקה על מה שהיא רוצה לעשות כך שעד שכתב העת הגיע לידי הוא כבר עבר ביקורת עצמית קשה מאוד והערכה מחודשת בידיה. כפי שכבר הבחנתם מהערות השוליים של המשחק היא לעיתים מצחיקה מאוד – לעיתים ביקרנו בחיים או על הרשת באיזשהו מקום והייתי צריך לעצור לרגע מהתקפי הצחוק שהיו לי מדברים שלה. היא מאוד קשובה ופתוחה לביקורת שלי. כמו המון שחקנים יש לה חוש סגנון מחשיפה למגוון רחב של סוגי ספרות, לא תמיד הטובים כאשר זה נוגע לדקדוק אבל היא מקשיבה ולומדת והפכת מסוגננת יותר ככל שהזמן עובר והסגנון משרת את החזון האישי והנגישות באותו הזמן. לא הייתי יכל לבקש שותף טוב יותר לעבודה.

 

אני צריך להעיר שחלק מכל הטוב הזה הוא מעשה ידיו של ג'יימס ווליס. הוא מזהה כישרון ואז מנסה לא לעמוד בדרך עד כמה שהוא יכול. לריבקה ולי יש יד חופשית, כל אחד בתחום שלו, כאשר ג'יימס מציע הצעות ושואל שאלות יותר משהוא קובע חוקים. כמובן שהוא מאוד מתעניין בדחיפת הסטנדרטים האומנותיים גבוה יותר כל הזמן וזה אומר שאנחנו יכולים להציע הצעות שהם מעבר לקויים המוסכמים של משחקי תפקידים ולדעת שיקשיבו לנו. הידיעה הזו עוזרת מאוד.

 

דימונס: מה דעתכם על אלו שטוענים שנוביליס הוא משחק לאינטלקטואלים בלבד? האם אתם מרגישים שהדבר נכון? או האם כל אחד יכול למצוא משהו במשחק שיתאים לו?

ריבקה: אני חושבת שזה טיפשי J הרעיון המרכזי של נוביליס הוא לקחת קונספט אחד  - נאמר שקרים, סופה, מכוניות או צבעים – ולבנות מיתולוגיה אישית סביבו. אם אתה רוצה הדבר יכל להיות נורא עמוק ואינטלקטואלי. אני מכירה פילוסופים שאני בטוחה שיכולים לשחק דמות בצורה עמוקה הרבה יותר משאני אוכל! אבל אתה צריך גם להבין שמספר עמודים קצרים על בוהק הקשת יכולים להיות מיתולוגיה באותה מידה של 200 עמודים של עבודת תזה על צבעים וגם שניתן "לשאול" את דמותם של זאוס או ת'ור בכדי לשחק את "סערה" אבל אתה גם יכל לכתוב 200 עמודים ולנסות להבין את המורכבות של "מכוניות", אם זה מה שאתה רוצה.

 

הייתי במשחקים, כמו משחק האינומינה המעולה של ג'ניבה קוגמן Fiat Justitia  (אני מזכירה אותו בשם שכן ניתן למוצאו בחיפוש בגוגל והוא מהווה קריאה מהנה מאוד), בו השחקנים נהנו לשבת בין הפגישות ולכתוב קטעים מחוויות הדמויות שלהם, או לדמיין קטעי חיים דמיוניים מחיי הדמות או לדבר כשחקנים על חיי דמויותיהם.
הייתי גם במשחקים שכל מה שקרה בין הפגישות היה חלוקת שלל
J

ברוס:    אני משער שזה תלוי בהגדרה שלך ל"אינטלקטואל" J אני חושב שזה אפשרי לשחק נוביליס בצורה קלילה ולא רצינית, בצורה ישירה מאוד וליהנות מאוד מהמשחק.

המשחק לא מתאים לכולם, כמו שציינתי קודם לכן אבל אני חושב שאנשים שרוצים לעשות, נגיד, משחק על ישויות דמוי-אלוהיות במסע שכרות בדרכים יכול לעשות זאת בקלות בנוביליס וכמו כן הם יכולים ליצור משחקים בעל מוסר עמוק וסיפור מורכב. הטריק הוא להניח בצד את החלק במערכה שאתה לא מעוניין בו. אני מקווה שספר ההרפתקות שיצא ידגים את העניין ביתר בהירות.

 

דוגמת המשחק (אותה ניתן להוריד מהאתר והיא זו שהעלתה את הטיעונים האלו בפורומים שונים – הערת העיתון ) יוצאת מנקודת הנחה של סוג המשחק הראשון שכן הדבר נתן לי יותר מרווח לפיתוח הדמויות, אולי הייתה זו טעות שכן היא כנראה תרמה לויכוח "האינטלקטואלים" אבל הרצתי נוביליס בסגנון הבירה והבייגלה (רק עם תה במקום בירה) ואנשים נהנו מאוד ולא היה אף לא שמץ של פילוסופיה בסביבה.
אני לא חושבת שכל אחד ימצא משהו במשחק אבל ללא ספק הוא תומך במספר סגנונות משחק.

 

דימונס: רבקה, כפי שכתבתי לך באימייל הראשון שלי אלייך, מצאתי את נוביליס מרתק ולראשונה קראתי חוקי משחק/עולם שלא יכולתי להניח לרגע, נהניתי ממנו כמו מספר טוב. האם כיוונת לכך? האם את חושבת שכל המשחקים צריכים להיכתב כך או שנוביליס הוא משהו מיוחד?

ריבקה: האמת היא שהשאלה גורמת לי לחוסר נוחות. אני שמחה שנהנית מהמשחק אבל יש עוד הרבה כותבים טובים J, ניסיתי כמיטב יכולתי.

 

דימונס: אחד הדברים שהכי אהבתי בנוביליס הוא הקנבס הענק שהוא יוצר למנחה (או HG כפי שמכונה המנחה בנוביליס) לעיתים זה קצת מבלבל אבל כאשר מבינים את העניין המשחק מעניק אפשרויות רבות למשחק והזדמנויות רבות למשחקים עמוקים , מעניינים ואומנותיים.
לאחר שאמרתי את זה אני לא יכל לנער את התחושה שביצירת משחק כזה לא פספסת את ההזדמנות לפנות לשחקנים שפשוט מוצאים את הרעיון מפחיד. האם את חושבת כך גם או שאני ממש לא בכיוון?

ריבקה: ובכן, למעשה נראה שזה מה שקורה או לפחות האנשים המדברים בפורומים שונים ביטאו את החשש הזה אבל אני לא מבינה את זה, באמת, בגלל שאני לא מחלקת ציונים אחרי כל מפגש משחק J
עכשיו, אנשים שזקוקים לזמן בכדי לספוג את אווירת המשחק – בין אם הם בוחרים לעשות זאת או לא – את זה אני יכולה להבין! לוקח לי זמן מה לספוג באמת משחקים אחרים בתקופה האחרונה,
Exalted לדוגמה הוא מאוד נגיש, כמו נוביליס הוא ספר גדול ולקח לי שבועות לעבד את הכל.

 

דימונס: ברוס, למשחק שבסיסו הוא התגשמות פיזית של רעיונות ואבני הבניין של העולם יש נטייה, בסופו של דבר לגעת בעצב חשוף. בתור עורך האם היה חומר שלא הסכמת להכניס אל תוך הספר בתוך פחד מביקורת או חשוב יותר מפגיעה בקוראים?

ברוס:    אפילו לא פסיק אחד, כשזה נוגע לפגיעה בעצב חשוף. יש כמובן אנשים לא יציבים שמזנקים על המשחק ובאים ממקום לא בריא בכלל ומשתמשים במשחק בכדי לברוח מהמציאות ומנושאים חשובים. הייתי אחד מהם למעשה, בתקופת נעורי ולכן אני מבין את הנושא מבפנים. אבל בסופו שלד דבר אין דרך לאטום משחק כנגד התעללות מסוג זה שכן הפגם אינו במשחק כלל וכלל, הפגם נמצא באנשים בעלי האובססיה. אני חושב שנוביליס מעביר בצורה ברורה שאין מדובר בעולם האמיתי וזה מספיק. אם אי פעם נשמע שזה משמש כאביזר לא יאה באסקפיזם של אדם זה או אחר נטפל בזה, בינתיים אנחנו עושים מה שאנחנו עושים.

 

ביקשתי שינויים במספר פסקאות שהכילו חומר לא שייך. אני לא רוצה שקוראים יסבלו מתחושה שהפוליטיקה בעולם האמיתי עומדים בניגוד למדיניות של נוביליס או משהו כזה. אבל השינויים האלו היו מועטים מאוד וריבקה שיתפה פעולה.  דעות קדומות, אם היו כאלו, התגנבו פנימה בצורה שלא ניתן לזהות - אחרי הכל, מעטים מאיתנו מתכננים להיות לא הוגנים.

 

דימונס: חלק ממה שהפך את המשחק מהנה כל כך, רבקה, וקל להבנה היו הדוגמאות שנתת. יותר מכל, עבורי לפחות, היו אלו שהראו כיצד לעשות משהו מאוד מיוחד עם רעיון (פרקי התכונות, מערכות ובניית עולמות הכיס הם רק דוגמה קטנה). מהמשובים שאת מקבלת עד כה את חושבת שהדוגמאות עזרו לקוראים אחרים? באיזו צורה? (האם זה נתן להם מבט רחב יותר על הדברים, הביא אותם לכיווני מחשבה חדשים?)

ריבקה: הא!
אני לא בטוחה. אף אחד לא ממש ציין את זה אבל רבים משתמשים במערכת הדוגמה כבסיס למשחק שלהם (היה זה הרעיון של ג'יימס ווליס – מנכ"ל החברה  - לכתוב אחת, כל הכבוד ג'ימס!) גם אם לא עזרו לאף אחד הן עדיין מועילות, הן גרמו לי לחשוב מחוץ לקופסה בכמה מקרים בכדי לכתוב אותן וזה הוביל לרעיונות שהפכו לחשובים במשחק.

דימונס: ברוס? תגובות שקיבלת אתה על המשחק?

ברוס:    לרוב התגובות אוהדות. לפני צאת המשחק היו כמויות נאות מאוד של התבכיינות מאנשים שחשבו שמשחקי תפקידים לא צריכים לשאוף לכיוונים אומנותיים או שחשבו שתמחור צריך להיעשות בלי התחשבות באינפלציה. (אם מדברים על "לא פייר" כן, זוהי בוודאי דרך שופעת דעות קדומות לסכם את הדיון. אני נטיתי להביט מעבר לכל זה, התבכיינות על משחקים הופכת למעייפת מאוד לעיתים).

כאשר אנשים ממש ראו את המשחק, החלטות ההפצה של ג'יימס זכו בלב האנשים שהיו פתוחים לרעיון, השפה הלירית של ריבקה דיברה בשם עצמה וכמובן שמשוטטים נתפסו מייד.

המכירות טובות מאוד למשחק של חברה קטנה והן נותרות ברמה טובה לשמחתי. (לרוב משחקים מצליחים בהתחלה בשבועות הראשונים ואז המכירות יורדות, זו הסיבה שיצרני משחקים אומרים לכם לקנות משחק שנראה לכם מעניין כשאתם רואים אותו זו לא מזימה לקחת לכם את כל הכסף). אנחנו רואים אנשים חדשים ברשימת הדיוור כל הזמן שמגיעים עם שאלות טובות ועם גישה להוטה ונפלאה ואלו שזוכים לשחק מהמשחק נהנים ממנו מאוד (להרשמה לרשימת הדיוור כנסו לאתר : www.nocturne.org/Nobilis - הערת העיתון).

 

לאחרונה ראינו תלונות מאנשים שמרגישים שהמערכה שבנינו פנטסטית מידי ואינה עומדת בקנה מידה עם תפיסת המוסר של העולם האמיתי שהם רגילים אליה. אבל לכל קונספט דמיוני שתמצא יש את זה שלא יצליח לעשות את ההיקש של השהיית הספק הנדרשת. כל מה שזה אומר הוא שהמשחק אינו מתאים לכולם וזה מפתיע כמעט כמו הרעיון ש"השמש זרחה הבוקר".

יש לי תחושה שיהיו מספר חיקויים לנוביליס שנה הבאה כאשר אנשים ינסו לחקות את סוד ההצלחה שלנו ולגרום לה לעבוד עבורם. כמובן שהסוד האמיתי הוא: יוצרת מבריקה, פתיחות דעת ומוציא לאור שעובד קשה, אלו דברים שקשה להשיג.

 

דימונס: עיצוב הספר הוא מאוד מיוחד. העטיפה מושכת והעיצוב הפנימי נקי ומיוחד והאומנות...מהפנטת, לעיתים מטרידה, תמיד מבריקה. כשמביטים בספר רוצים לרכוש אותו מייד, גם אם אותו אדם הוא לא שחקן תפקידים. איך בכלל חשבתם על כל הרעיון? ידעתם אילו אומנים רציתם שיעבדו על הספר? איך ראשי החברה הגיבו לרעיון?

ברוס:    רעיון העיצוב היה של ג'יימס ווליס כשהתרומה שלי הייתה הזלת ריר מולהבת. אני כן הצעתי מספר אומנים וזכיתי להיות הראשון שיפנה לצ'רלס וס (שהוא ג'נטלמן אדיב וחביב ביותר). Hogshead היא למעשה ג'יימס ווליס ועוד שלושה אנשים כל שאם ג'יימס מרוצה אז הבוס מרוצה, שכן הוא הבוס.

 


דימונס: האם תוכלי לתת רמזים לתוכניותיכם לספרי נוביליס הבאים?

ריבקה: אני יכולה!
"משחק הכוח" (The game of power) יצא עכשיו, הוא מכוון ראשית להרצת נוביליס כמשחק חי אבל אם אתם לא מעוניינים לעשות את זאת זה בסדר שכן ישנם שמעדיפים את חוקי המשחק החי עבור משחק השולחן שלהם – הם מדויקים יותר, תוכננו כך שהם דורשים פחות מידע מהאדם שמריץ את המשחק. וישנם עוד דברים שם כמו שימוש ביכולות מנטאליות לא אנושיות, אני בטוחה שזה יגרום הנאה לרבים.

 

"אש הבריאה" (The Fire Of Creation) היא תוספת של הרפתקות שתצא בקרוב. הספר מכיל קבוצת הרפתקות קצרות, לכל אחת הסגנון והגוון שלה. בנוסף ישנו סיפור מקשר אופציונאלי ודמויות שנכתבו מראש לאותם זמנים בהם רוצים להריץ משחק במהירות ואין זמן להתכונן.

ברוס:    המצבה מכילה את:

E. Deirdre Brooks, Eric Burns, Gareth Hanrahan, Elizabeth Holmes, James Maliszewski, John Shockley, and David Wendt.

חלק מהקוראים יזהו את האנשים האלו בתור אלו שתרמו ל:

the World of Darkness, Exalted, Shadowrun, In Nomine, GURPS, d20 Star Wars ולמשחקים נוספים שאני לא זוכר כרגע.

אלו אנשים כישרוניים ורב-גוניים מאוד. הספר יצא בסביבות סוף השנה או בתחילת שנה הבאה, תלוי במשחקי הניסיון ובהוצאה עצמה.

רבקה: "חברה של פרחים" (A Society of Flowers) הוא התינוק שלי ואני סופסוף מסיימת את הטיוטה J. זה הולך להיות ספר גדול, אם כי קטן משמעותית מנוביליס עצמו, והעטיפה שלו...וכבן, יש המון דברים. הספר מדבר על על המבנה החברתי המקיף את הנוביליס. פרקים קטנים יסקרו נושאים כמו דמוגרפיה וצורת הפנייה הרשמית. חלקים גדולים יעזרו ביצירת הפמליה של הנוביליס ואת אנשי הבית שלו, הרבה מזה יגיע בצורה של מידע על העולם עצמו. בנוסף הספר יגע בכל הישויות שאינן נוביליס ושנמצאים באינטרקציה עם עמם. בנוסף יהיו הרחבות חוקים וקווים ליצירת אותן ישויות. הספר מכסה את נושאי האירגונים הסודיים והציבוריים בתוך הנוביליס ומסביר יכולות מיוחדות שניתנות לנוביליס שמפנים את הזמן לחקור דרכים נדירות ומסתוריות של כוח. למעשה הספר מכיל עוד הרבה יותר J

ברוס: הספר מכיל באמת המון דברים, החל מטקסי חתונה אינדונזיים ועד להיסטוריה של הקבורה באפריקה ואטימולוגיה של הדבר. כל הנושאים עוברים דרך מסנניה של ריבקה. אני לא בטוח מתי הספר יצא, אנחנו עובדים על פי עקרון שעדיף לקחת את הזמן לעשות את זה כמו שצריך שכן זהו ספר בסגנון-ריבקה.

רבקה: אנחנו עובדים גם על מדריכים אזוריים למציאות המיתית והרגילה, לעולמות הכיס והַאָש ועל עוד ספר על בני תמותה בנוביליס (הספר יכיל גם חוקים מורחבים וגם מידע מערכתי על בני תמותה חשובים).

 

דימונס: את חושבת שאחרי שתסיימי את ההרחבות של נוביליס תרצי ליצור משהו חדש או שמה תשארי עם נוביליס וזהו זה?

ריבקה: זה תלוי! אני חושבת על משחק או שניים שבנויים על המנוע של נוביליס – אחד ממש מבוסס עליו והשני עם שינויים משמעותיים. אני אעשה את זה קרוב לוודאי לפני שאעזוב את שטח משחקי התפקידים לחלוטין. בסופו של דבר אני בטוחה שאני ארצה לעשות משהו שונה אבל יש זמן.

 


דימונס: ברוס, אתה מתכנן לעבוד על פרויקטים נוספים למעט נוביליס?

ברוס:    כן. עוד עבודות בדיוניות, כמה דברים של עולם האפלה, עבודת פיתוח חדשה שאין אני יכול עדיין לדבר עליה בציבור, כמה עבודות של ק20... אני מצפה לשמור על עצמי עסוק.

 

דימונס: מה יש לך לומר על ההשפעה של המשחק כבר יצר על הקהילה העולמית של שחקני תפקידים? אני אישית לא ראיתי כל כך הרבה אתרים שצומחים להם בתקופה קצרה כל כך ומעולם לא יצא לי ליהנות מרשימת דיוור מעניינת כל כך בהם רעיונות זורמים בחופשיות וכולם שמחים לעזור זה לזה.

ריבקה: ההשפעה צריכה להיות גדולה יותר! חייבת...למכור....עוד...עותקים *מצחקקת*.
אני מאושרת מהצורה בה הדברים מתנהלים.

 

דימונס: אני חושב שאני יודע את התשובה לשאלה הבאה אבל, האם אתם רואים נוביליס ק20 בעתיד? (בבקשה לא להרביץ לי J )

ריבקה: אני חושבת על זה לפעמים אבל רק בגלל שאנשים ממשיכים לטעון לפני שזה לא אפשרי J

ברוס:    יש לי חברים שרוצים לעשות את זה. אם זה יעבוד זה יהיה מעולה.

 

דימונס:אני מאמין בנוביליס אני חושב שזה משחק מדהים ושמגיע לו לזכות בכל ההצלחה שהוא רק יכול לקבל. אני גם מאמין שקהילת שחקני התפקידים פה בארץ יברכו את נוביליס בזרועות פתוחות. יש לך משהו לומר לשחקנים החיים במדינה הדינאמית שלנו?

ריבקה: היי! *מנפנפת לשלום*

ברוס: היי!

דימונס: עוד משהו שתרצו להוסיף לגבי המשחק?

ריבקה: חייכם יהיו לא שלמים עד שלא תרכשו שלושה עותקים. (אחד בשביל הגוף, אחד בשביל הנפש ואחד בשביל לתת לקבצן שמבקש ספרים ברחוב, לעולם אי אפשר לדעת מתי בחור כזה הוא למעשה מלאך בתחפושת).

 

דימונס: ועכשיו לכמה שאלות אישיות (בערך):

איך הגעת למשחקי תפקידים?

ריבקה: *צוחקת* מבוכים ודרקונים, בגיל 9 J אחר כך Champions הופיע בחנות בה קניתי את משחקי המחשב שלי.

 

דימונס: האם אתם מוצאים זמן לשחק היום? אם כן, מה?

ריבקה: כרגע אני במשחק ממלכות נשכחות של המהדורה השלישית של מבוכים ודרקונים ובמשחק של "Big Eyes, Small Mouth" שמושפע למעשה מ Magic Knight Rayearth. אני מפתחת מערכה המבוססת בערך על Revolutionary Girl Utena and the Chronicles of Narnia. אני לא בטוחה באם אני אשתמש בסופו של דבר בחוקים של נוביליס או לא.

ברוס:    הדבר היחיד שמונע ממני לשחק היא הבריאות שלי. אני אוהב לשחק ואני חושב שזה חשוב ליוצר לשחק.

 


דימונס: יש משחקי תפקידים אהובים?

ריבקה: בוודאי! אני אוהבת את Teenagers from Outer Space, הוא מוזר וכיף. אני אוהבת את Big Eyes, Small Mouth במיוחד את ההרחבה Sailor Moon. אני חושבת שאינומינה יכל להיות מגניב ביותר. Champions הייתה השיטה ששיחקתי בה את המשחק האמיתי הראשון שלי – בניגוד לרעיונות ששיחקנו בהם בבית ספר יסודי במבוכים ודרקונים -  וזה המשחק שלנצח עיצב את מחשבתי על הדרך בה משחקים צריכים לעבוד.

Adventure! הוא משחק מצוין, עבודה מצוינת כמו ב Exalted. אני אוהבת את המהדורה השלישית של מבוכים ודרקונים – אני טכנית בליבי למרות שאני לא טובה בזה J. Ars Magica יצרו כמה רעיונות מבריקים, היה לי כיף בכמה משחקי ניסיון של Wraith שהייתי מעורבת בהם. אה כן ו Mutants & Mastermindsשיצא לי לבקר במספר משחקי ניסיון שלו לאחרונה. האמ. אני משערת שאני מחבבת את נוביליס. חלק קטן ממני אוהב עדיין את המהדורה הראשונה של מבוכים ודרקונים ואני חייבת לאהוב את משחק התפקידים Dying Earth.

ברוס:    נוביליס, כמובן. Adventure! שהוא ממש ממש מה שרציתי שיהיה. Trinity כמשחק מצוין בעל תוכן וחוקים מעולים. Wraith כמשחק מורכב בעל אווירת ברוק יפיפייה. למעשה אני די אוהב כל משחק שאי פעם עבדתי עליו (אני לא יכול לעשות עבודה טובה אם לא נהניתי ממנה). חוץ מאלו שהזכרתי יש את..."Big Eyes, Small Mouth" , "Pendragon",  "Over The Edge"ו  "Everway".

 

דימונס: ברוס, האם שיחקת בנוביליס בעצמך?

ברוס:    אני עובד על זה. להרים מערכה לחברים זה דבר קשה לעיתים, בגלל שיש להם כל כך הרבה רעיונות טובים שזה קשה להגיד להם לא. או לגרום להם להסכים על משהו, כולל מה השעה.

 

דימונס: ספר אהוב?

ריבקה: Araminta Station של ג'ק ואנס, האיש הוא אל.

ברוס:    ספר אחד? אתה בטח מתלוצץ.


דימונס: סופר אהוב?

ריבקה: ג'ק ואנס, האיש הוא אל J

אני רוצה להיות ג'ק ונס כשאני אהיה גדול, רק ש...אתה יודע, בת. (למרות שטכנית אני משערת שאני צריכה להגיד "רק ש...אתה יודע אלה")

ברוס:    ואני רואה שאתה ממשיך את הבדיחה.
בין המון, המון סופרים אהובים יש את:
Neil Gaiman, Gene Wolfe, Dan Simmons, Charles Williams, Jack Vance, Thomas Ligotti, Iain Banks, James Ellroy, Raymond Chandler, William Burroughs, Philip Dick, John Ostrander... למעשה אני יכל להמשיך עוד הרבה מאוד זמן.

 

דימונס: לאיזה מוסיקה את אוהבת להאזין?

ריבקה: אני די אוהבת את  Shriekback, לפחות כרגע למרות שבטווח הארוך השירים האהובים עלי שייכים לטורי איימוס וסוזן וגה.

ברוס:    מוסיקה טובה (אין לי דרך טובה יותר לחבר בין מוסיקה אלקטרונית, אופרה, ג'ז, פיוזין ,מוסיקה עולמית ורוק כבד, פסי קול של סרטים, מחזות זמר מברודוואי ומוסיקת ברוק ועוד כל מיני דברים).


דימונס: סרטים טובים שיצא לך לראות לאחרונה ושהיית רוצה להמליץ עליהם?

ריבקה: וואו. בקושי יוצא לי לראות סרטים אז זה לא ממש פייר לסרטים שלא ראיתי J אבי אהבתי מאוד את לילו וסטיץ', התחלה טובה וזה משתפר ככל שזה ממשיך. אני חושבת שזו גאונות לשמה בסוף.

ברוס:    Session 9 הוא סרט רוחות רפאים הטוב ביותר שראיתי השנה ומאחר ואני עובד על סיפור רוחות רפאים זה הדבר שיושב בקדמת ראשי. Boogiepop
Phantom
נמצא מייד מאחוריו אם אומנות שמזכירה את "Serial Experiments
Lain"
והוא אולי תוסס הרבה יותר מליין.
The Manchurian Candidate
נותר הסרט המתח הפוליטי הטוב ביותר מראה כמה טוב פראנק סינטרה יכל להיות כשהוא רצה בכך.

 

Rebecca Borgstrom and

Bruce Baugh - Writer of Fortune
bbaugh@mac.com (general), nobilis@mac.com (Nobilis)

           

 

 

הראיון עם רבקה היה מעניין מאוד, אני חושב שבאופן אישי אני מכבד אותה אפילו יותר וללא ספק רשימת הקריאה שלי גדלה בשניים שלושה ספרים.

ברוס מצטייר כאדם מאוד מעניין שבהחלט מדגים שאפשר להגשים חלומות ולעשות כל מה שאתה רוצה גם כשהחיים מגבילים אותך.

אני מאחל לשניהם הצלחה רבה בהמשך דרכם ואני לא יכול לחכות כבר לצאת הספרים הבאים.

אני מקווה שיצא לנו לראיין את השניים שוב בעתיד.