הפושעים במערב

אביעד "הילד" פארן, ניצן "טאז" בר

 

הרכבת שעטה על הפסים במהירות מדהימה, משני הצדדים שלה חברי הכנופיה דהרו במהירות, הם נאחזו בצידי הרכבת וקפצו עליה עם אקדחים שלופים. שניים התקדמו לכיוון הקטר, ושניים נכנסו לקרון הנוסעים ביריות לאוויר הרכבת. בנדנות כיסו את הפנים שלהם, ורק קולו של אחד מהם פרץ דרך חלל הקרון, נשמע בבירור אומר: "כולם להרים ידיים, זה שוד!"

 

הפושעים במערב הפרוע עם מיתוס כמעט כמו שומרי החוק במערב, אנשים כמו בילי הנער, כנופיית דוסון ואחרים הם אגדות חיות, למרות שרמת הפשעים שלהם הייתה ענקית, כנופיות של גנבים, גנבי בקר, שודדים, אנסים, רוצחים ורמאי קלפים היו חלק אינטגרלי וחי מאוד מהמערב הפרוע. אתה לא יכול לחשוב על המערב הפרוע בלי לחשוב על הפושעים במערב הפרוע.

 

הפושעים במערב נחלקו לשני חלקים עיקרים, הגנבים (שודדים, רמאים וכו' וכו') והרוצחים, אלה שלא יעצרו בכלום כולל מוות של אחרים. צריך לעשות הבדלה בין שתי הקבוצות האלה, הן לא נוגדות אחת את השניה, פושע מקבוצת הרוצחים בהחלט יכול להיות גם גנב ולהיפך. הגבול בין אחד לשני הרבה פעמים נהיה מטושטש, באמצע שוד היית יכול להרוג מישהו בטעות וככה עברת לקטגוריה הרבה יותר "מבוקשת".

 

למעשה, ההבדל היה במקרים מסוימים כל כך דק, עד כדי כך שהפושעים עצמם לא שמו לב מתי חל השינוי ה"קטגורי" שלהם. וזה די מובן, שבמהלך פשיטה על עיר, בזיזת כל החנויות, הכאת כל הגברים, ואניסת כל הנשים, רצח קטן לא יפריע לאנרכיה שהפושעים יוצרים לעצמם. העניין הוא, שרוב ה"גנבים" היו עלובי החיים, עניים שלא מצאו דרך אחרת, שמטרתם לא הייתה לעשות אנרכיה בעולם, אלא לשרוד, או כאלה שהגיעו לזה מתוך שיעמום, נערים לרוב, שנגררים הלאה והופכים ל"רוצחים".

 

 החלק היותר גרוע בעניין, שחוסר תשומת הלב לפרטים קטנים אלו, הייתה משויכת גם ל"קטגוריה הגבוהה" של הרוצחים, ומרצח מזדמן חד פעמי, הופכים הפושעים לרוצחים המוניים, שלא מתביישים לחסל כל מי שמתנשא כלפיהם, פוגע בכבודם, או סתם התנגש בהם ברחוב. רוב הרוצחים הגדולים במערב, לא היו מסוגלים להצליח לספור את מספר הקורבנות שלהם במהלך שבוע אחד בלבד. רצח ברוטלי, אכזרי וחסר רחמים- וכל זה, בלי פחד מכלום.

 

בעצם החבר הטוב ביותר של כל אחד מהפושעים, לא משנה איזה סוג, היה "הפחד", כאשר הפושע מצליח ליצור מצב שמפחדים ממנו, אז הוא יכול לקבל כל מה שהוא ירצה. אם הוא לא יצור מצב של פחד, אנשים ילחמו נגדו, ויש סיכוי שהוא לא יזכה לראות את אור היום הבא. לכן, דאג כל פושע לצייד עצמו באקדח (דבר שבכלל היה שכיח בכל המערב) או שניים שבדרך כלל היו "מפיקים" פחד מצד הקורבנות. שיטות נוספות שהשתמשו בהן הפושעים ליצור מצב של פחד, הוא קול סמכותי ונמוך, מראה מחוספס ומראה שולט ומפחיד, מין הבעת פנים של אדם ששולט בכולם ולא מפחד מכלום.

 

כשאנחנו מדברים על הפושעים במערב אנחנו תמיד נוהגים לחשוב באמת על אותו אדם קשוח בגודל של בניין שמטיל טרור על כולם, אבל רוב הפושעים היו שונים, היו טיפוסים חלקלקים שהיו מנהלים כל מיני רמאיות שונות ומשונות, או גנבים מסכנים שבקושי משיגים משהו לאכול. והיו כמובן את אותם פושעים שהיו מין רובין הודים של המערב שכל מה שהם עשו היה לגנוב ולפרנס עם זה את המשפחה שלהם וכדומה, שלא הייתה להם ברירה אלה להתגלגל לחיי הפשע.

 

אבל כולם היו פושעים וכולם ידעו לאן הם הולכים ובמה הם עוסקים ומה הסכנות, ובחיי הפשע היו הרבה סכנות. ראשית היו אנשי החוק (ראה כתבה קודמת בסידרה) אחרי זה יש כמובן את הפושעים האחרים, היו מקרים רבים שבתוך כנופיות היו בגידות שונות ומשונות, ואם שרדת את כל זה היו כמובן את אותם אנשים תמימים שגנבת מהם שלעיתים היו מתעצבנים, לוקחים את החוק לידים ורודפים אחריך. בסופו של דבר הסכנות היו גדולות מאוד לכל הפושעים במערב.

 

למערב הייתה שיטה מאוד טובה לטפל בפושעים שלו: פרסים. כמעט על כל פושע במערב, אם הוא היה גונב בקר, שודד רכבות או רוצח היה פרס על הראש, והדבר היחיד שהיה שונה היה הסכום, ככה שבעצם כל אדם ברחוב היה מסוגל לנסות לגבות את אותו פרס. ככול שהפשע היה גדול יותר ככה הפרס היה גדול יותר. להיות פושע עם פרס גדול על הראש היה מצד אחד "מכובד" בקהילת הפושעים, אבל מצד שני מסוכן מאוד, כי ברגע אחד החבר הכי טוב שלך יכול להסגיר אותך לשלטונות ולגבות את הפרס השמן שהיה על הראש שלך.

 

חברויות במערב, ובעיקר בקרב הפושעים- היו מוגדרות כ"צבועות וחיצוניות". מה זה אומר? שכל אחד יכול להיות החבר הטוב ביותר שלך, אבל בעצם הוא רק מנצל אותך, רוצה ממך משהו, או סתם מחפש מישהו להתרועע איתו ואף אחד אחר חוץ ממך לא רוצה אותו. מכאן, שרוב החבריות במערב היו לא אמיתיות, אבל מבחינה חיצונית הן נראו נפלא. בחבורות של פורעי חוק, היה יכול להיות למנהיג חבר הכי טוב במשך שנים, אבל טעות הכי קטנה, או שהחבר רוצה לעלות בסולם הדרגות ואתה יכול לקבל יריה בגב.

 

אלו הן הסכנות שהפושעים במערב היו צריכים להתמודד איתם על בסיס יומי, כי בחברה שמתבססת רובה ככולה על מושג הכוח והפחד אתה אף פעם לא יכול לדעת במי מותר לבטוח ועל מי צריך להשגיח בעשר זוגות עיניים. בכנופיות הגדולות אף פעם לא יכולת באמת לישון בשקט, כי לא יכולת לדעת אם תתעורר בסופו של דבר. הסיכונים היו גדולים אבל כך גם הפרסים.

 

ההתעשרות של הפושעים והכנופיות במערב לעיתים קרובות הייתה אדירה, כי לפעמים לא צריך יותר ממכה אחת טובה. שוד אחד של רכבת שמובילה זהב, או שוד של בנק עמוס מזומנים יכלו לסדר שודד או כנופיה להרבה הרבה שנים. עלות המחייה במערב הייתה מאוד נמוכה וע"י "זכייה" בקופה רצינית יכולת לחיות כמו מלך לתקופה ארוכה מאוד.

 

זאת אחת הסיבות שבגללה אנשים במערב התקבצו בכנופיות, כי הסיכוי לתת את אותה מכה גדולה מאוד קטן כשאתה לבד. לאדם בודד יהיה קשה עד בלתי אפשרי לשדוד רכבת או בנק או אפילו כרכרה, אבל כנופיה שכוללת בין ארבעה לעשרה אנשים יכולה לעשות את הדברים האלה בלי יותר מידי בעיות, לכן כמות הכנופיות שהיו במערב הייתה באמת גדולה. וכשאתה בתוך כנופיה אתה לא יכול להראות שום רחמים, כי רחמים נתפסים כחולשה וחולשה אומרת ברוב המקרים מוות, לכן רוב הכנופיות היו אכזריות בטירוף.

 

בסופו של דבר צריך לחלק את הפושעים במערב לשני חלקים, לפושעים שעושים את זה כי הם חייבים, פרנסה, רעב, סחיטה וכו' וכו'. ולאנשים שעשו את זה בגלל שזה כיף, בגלל שזה מרגש ובסופו של דבר כי הם קצת חולים בראש. מדובר פה על הבדל ענק גם בדרכי פעולה וגם בהצטיירות שלהם בעיני העולם, כי כל אחד יכול להבין מישהו שהלך ושדד בנק בגלל שלא היה לו אוכל, לבין אדם שהלך ורצח מישהו כי זה "כיף".

 

הפושעים שעשו את זה בגלל שזה "כיף" ו"מרגש",  שום דבר לא עצר בעדם. לכן הם מצאו לעצמם שיטות חדשות וטובות לענות ולהרוג אנשים, דרכים שיצחיקו אותם, שיחדשו להם (לפושעים כמובן, לא לקורבנות). למשל, הם היו אוהבים לקשור בן אדם לשני סוסים עם שני חבלים אחד לידיים אחד לרגליים, ולהריץ את הסוסים לשני כיוונים שונים, סתם בשביל לראות את הבן אדם נקרע לשתיים. או לגרור אחריהם מישהו במדבר, בעוד הם רוכבים על סוסים והקורבן ברגל. אלה הן רק מספר דוגמאות, ושיטות נוספות ונוראיות לעינויים צמחו להן מן השעמום של הפושעים במערב.

 

בקיצור האפשרויות למשחק של כנופיה במערב הן לא מוגבלות, התככים בתוך הקבוצה, התככים מחוץ לקבוצה והאקשן חסר כל הגבולות הוא אדיר בכל קנה מידה.

לדעתנו אפשר לעשות עם כנופיות במערב הרבה מאוד דברים מגניבים וכיפיים ולגלות מקומות חדשים ורגשות שלא ידענו שקיימים, לראות אם באמת אנחנו יכולים ללכת לישון בלילה בשקט ולהיות בטוחים שבבוקר נתעורר.