תמיד אותו דבר


מאת: יובל אורנר

אז התאספנו מסביב לשלוחן, וכל אחד הכין דמות. אחד היה הלוחם, או הקוסם, אבל תמיד רציני וחשוב. שני היה הדמות השטותניקית, לא משנה מה שיחק. אחר תמיד היה דמויות מיוחדות, שבכלל לא כתובות בספר, ותמיד לא היה להן מושג מה קורה, והיה גם השחקן עם הדמות הרצינית-משהו, זו שתמיד יש לה פתרון, השקטה, המבינה. ועוד אחד שאף פעם לא הצלחתי להגדיר אותו.

ואני? אני יצא איכשהוא שאני הגנב השמח ומאושר, שבדר"כ גדל ברחובות ולמד את "המקצוע" לבד.

 מכירים את זה? שאיכשהוא אתם, או שחקן שלכם, או חבר לקבוצה, משחקים תמיד, או כמעט תמיד, את אותה אישיות? לפעמים אפילו את אותה דמות. הרקע אחר, אולי, הסטטיסטיקות קצת אחרות, העיסוק יכול להשתנות, אבל הדמות, או האופי, נשארים בעיקרם זהים.

 ובאמת שיש לי את כל הסיבות הכי טובות בעולם: זה לא אותו אחד בדיוק, הוא גדל עשיר, אבל החליט להיות הגנב המאושר. הוא רציני כי הוא גדל ברחוב. הוא לא שקט, הוא חושב- זה לא משנה, זu עדיין אותה דמות.

 ולמה, בעצם?

 קודם כל, חשוב לזכור שבן-אדם הוא יצור של הרגל. אם יש לי משהו שאני מכיר ויודע, אני, בדר"כ, אעדיף להמשיך איתו. בנוסף, להחליף ולשנות, זה קצת מפחיד, או שונה. ואם אני לא אצליח להיכנס לדמות? ומה אם לא ילך לי?

נכון שמשחקי תפקידים זו לא תחרות, ומותר להחליף דמות, או אפילו יותר, ולנסות, כי הרי זו החוויה, וזה תחביב, ומטרתו ליהנות, אך עדיין, זה לא נעים "להיכשל", או בוא נקרא לזה בשם יותר נחמד - לא להצליח במטרה ששמת לפניך.

חוץ מזה, אם נעים לי לשחק משהו, למה להפסיק, נכון?

 כן ולא. מצד אחד, כמובן וכן. אם אתה נהנה, זה הכי חשוב. תמיד תהיה לך הזדמנות לשחק משהו אחר בכנס (או שלא) או בהרפתקה הבאה (או שלא...).

מצד שני, לא. אחד הדברים הנפלאים במשחקי תפקידים, ובחיים בכלל, זה לחוות, לנסות לשחק (J) עם הדברים, לבחון דברים חדשים, בלי כמעט להסתכן. חוץ מזה, מתישהו ימאס לך לשחק את הדמות הזו, נכון? למה לחכות עד שנמאס לך כדי לעשות את השינוי? תתחיל עכשיו, אח"כ יהיה יותר קל.

 ואז אני מחליט. הפעם אני אנסה, אני אתן לזה את כל כולי.

ואני בונה דמות שהיא שונה לגמרי מהדמות שבדר"כ אני משחק, וזה מתחיל נפלא, ופתאום, אחרי שתיים-שלוש פגישות... אני שוב אותו הדבר, חוזר בדיוק לריבוע שלי, וכמעט לא משנה עד כמה זה לא מתאים לדמות. או שאני פשוט זורק אותה, אומר לעצמי שהיא הייתה דומה מדי, בעצם, לדמות הרגילה, ומכין דמות חדשה, שונה עוד יותר.

 וגם הפעם זה לא ילך.

 כדי לצאת מתבנית מסוימת, לא תמיד הדרך היא לשבור את התבנית. יש אנשים שבשבילם השיטה של לשחק-את-הדבר-שהכי-רחוק תעבוד בשבילם. ויש הרבה שלא. על מנת לצאת ביתר קלות מהתבנית הזו, ממעגל הקסמים הזה, למה לא להתחיל בקטן?

לשנות משהו בדמות, שהוא לא היסטרי, אולי, לא הרה גורל לדמות, אבל בהחלט שונה. לזרום עם זה, לראות איך זה הולך לי. לא הולך? חוזרים חזרה, אבל כמובן רק אחרי שניסינו באמת. לאט לאט אני אמצא את האיזון שלי, עד איפה אני יכול ללכת עם הדמות הזאת, לכופף את החוקים שאני למעשה יצרתי, ולהמשיך קדימה.

ואז, ברגע שהשינויים זורמים לי, ואני רץ עם הדמות, זה הזמן לנסות וליצור דמות חדשה, מבוססת על השינויים שעשיתי.

ולעשות אותו הדבר בדיוק. להמשיך ולבנות, להמשיך לשנות, לבחון, לבדוק, להוסיף, להוריד. בשיטה עם סטטיסטיקות, לנסות לתת משמעות חדשה לנתונים (יש לו כוח גבוה לא כי הוא חזק ביד, אלא כי הוא יכול לסחוב יותר מכולם. הזריזות שלו היא לא בגוף, אלא באצבעות, או בקליטה. וכו' וכו' וכו').

חשוב מאוד התהליך היצירתי, הבניה של הדמות, בקצב שלי, כמו שנכון לי.

 אפשר, ורצוי, להיעזר בחברים. הם יכולים יופי לתת רעיונות מה אפשר להוסיף לדמות, כמו גם לכוון אותי כשאני סוטה מהכיוון אליו רציתי ללכת, ולהראות לי מתי ואיפה אני חוזר לדפוס הישן, המוכר והטוב, ולא פותח לעצמי את הדרך החדשה.

הכי חשוב: להקשיב לעצמך. לראות מה נכון לך, ולראות איך בא לך לשחק. להרגיש אם הדמות בנויה לך, "יושבת" לך טוב.

 כי בסופו של דבר, כמו שאני אומר הרבה פעמים - זה משחק, והמטרה היא להנות.