נאפס (לבריאות)

NPC- Non Player Character

מאת: מוריטישיה

 

דמות מנחה או דב"ש - דמות בלא שחקן. תעצרו רגע ותחשבו על המונח הזה – כמעט עצוב, דמות שלא התמזל מזלה ואין שחקן שלם שישחק אותו. היא שם למטרה מסויימת, ולא ממש איכפת לשחקנים מה יקרה לה, אחרי שתסיים את תפקידה בקידום העלילה.

 כולנו נתקלנו בהן מתישהו, הדמויות מוקפות בדב"שים, לאן שלא יפנו, הן שם. חלקן חשובות יותר, רובן חשובות פחות, כמו ניצבים בסרטים. לא משנה כמה טוב המנחה, הדב"ש היא עיסוק צדדי בשבילו, הוא לא יכול להשקיע יותר מדי בדב"ש שלו, כי הוא צריך להתעסק בהיבטים אחרים של מלאכת הג'יאום: חיפוש טבלה, זריקת קובייה ותיאור נוף ו.. [זיו, פסססטטט.. מה עוד מנחים עושים בעצם...]

אני חושבת שגם למנחה מוכשר ביותר הדב"שים יוצאים איכשהו דומים זה לזה. מה גם שבאיזה שהוא שלב השחקנים לומדים לקרוא את המנחה שלהם והוא עלול להסגיר פרטים ששחקני הבית לא היו מוציאים משחקן ניטראלי.

 הסכמנו שהמנחה לא טוב בלשחק דב"ש, ויש להקדיש להן שחקנים אמיתיים, בני אדם בשר ודם. יש שיאמרו "רגע, אבל עכשיו הן כבר לא עונות על ההגדרה של דב"ש, יש כאן סתירה ולולאה אינסופית" - שיגידו.

 אז מה בעצם ההבדל בין נאפס (דב"ש שמשחק אותה שחקן) לדמויות האחרות, למה בעצם הם נאפסים ולא שחקנים מן השורה? ובכן יכולות להיות המון סיבות לכך, אל תשכחו שהנאפס עובד בשביל המנחה, הוא יודע יותר מדי, דברים שלשחקנים ודמויותיהם אסור בשום אופן לדעת. הוא חזק מדי, המשחק יהיה לא מאוזן ולא הוגן כלפי הדמויות האחרות, מה גם שבתור דמות הנאפס יוכל לפתור את ההרפתקה בהקשת אצבע. או...
שהנאפס פשוט לא חשוב מספיק בשביל להיות דמות באמת, יש לו את התפקיד שלו בעלילה ובסיומו – הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת.

 למה שנרצה לצרף מישהו לסשן כנאפס? ובכן, היחס אל הנאפס ישתנה ללא היכר אם יגלם אותו שחקן משלו שישקיע בו, כי רק בשביל זה הוא שם. גילום נאפס עשוי להעסיק כל מיני אנשים שנמצאים בבית, כאלה שאם לא ניתן להם משהו לעשות הם יפריעו לנו. הופעת אורח חד-פעמית לא מחייבת, כנאפס יכולה להראות את האור ולהמיר את דתם של שחקני מ"ת. אין כמו שחקן אורח לרענון קמפיין, אולי השחקנים שלכם ירצו להשאיר עליו רושם טוב, כדי שלא יפיץ איך באמת הם משחקים.. או שמא הוא ירצה לעשות עליכם רושם טוב ויביא איתו אוכל.. הנאפס יכול להיות גם אחד השחקנים הקבועים שהדמות שלו: מחוסרת הכרה, צריכה להסתגר בחדר כמה ימים כדי ללמוד קסמים חדשים, נחטפה או סתם לא בסביבה .

 למה שמישהו ירצה לשחק נאפס ולא דמות באמת? מי שבדרך כלל מנחה ורוצה לראות את הצד השני של המתרס, אנשים, חיילים לדוגמא, שאין להם זמן להתחייב לקמפיין רציני עם ימים קבועים והשקעה (לא חושבת שצריך לכתוב יומן דמות לנאפס...), נאפסיוּת מאפשרת טעימה מקמפיינים של אחרים וזה עיסוק מצוין למי שאין לו מה לעשות.

אני, לעומת זאת, ממש אוהבת לשחק נאפסים בכנסים. קשה לי לקבוע אם זה האהבה למשחק נאפס או הכמעט שנאה למשחק דמות אמיתית. אתה מגיע למשחק מתיישב מול מנחה שאתה לא מכיר ומקבל דמות שלא אתה בנית, אין לך מושג מי היא ויש לך עשר דקות במקרה הטוב להכיר אותה מספיק, כדי לשחק אותה בארבע שעות (פלוס מינוס) הקרובות. דמות, שבחיים לא היית מכין לעצמך, דמות שלעיתים נוגדת לחלוטין את כל מה שאתה מאמין בו, דמות שאם לא הייתה שלך היית מחסל. תוסיפו לזה את העניין שאתה בקבוצה עם שחקנים שגם הם מקבלים דמויות שהם לא מכירים. לפעמים גם העולם לא מוכר כזה שמעולם לא ביקרתם בו ואין לכם מושג מה החוקים של השיטה הזו. ואם כל זה לא מספיק יש לכם רק כמה שעות משחק להבין מי נגד מי, למה ולסיים הכל. להציל את העולם (שרק עכשיו למדת להכיר), למות... או מה שזה לא יהיה (נשמע כמו תיאור סיוט של מישהו).

 אבל זה אתם, לא אני. מתרוצצים כמו עכברי מעבדה במבוך שבנה המנחה, אני לעומת זאת חלק מזה, אני לא אבודה בחלל אין לי מקומות להיות בהם וחפצים להשיג, אני יכולה להתמקד כל כולי בלשחק את הדמות שלי, וזהו. אם הרגשתם חשובים כי הרי אתם הדמויות והעלילה סובבת סביבכם, אז שתדעו שאני לא פחות חשובה, אם לא יותר. להיות נאפס זה אחריות וכח, לפעמים הדמות שלי יכולה לפורר את שלכם, אבל אני נאלצת להתאפק. אתם צריכים אותי, מקשיבים בשקיקה למה שיש לי להגיד, אולי זה רמז מקדם, מנסים לנתח משמעויות נסתרות. אני רואה איך אתם השחקנים של הדמויות האמיתיות לא יודעים איך לאכול אותי, לא יודעים אם אני שם כדי לעזור לכם או לא... ולמה אני מעבירה פתקים למנחה, מה אני זוממת...

 תשמחו לקרוא שהמצב יכול להיות הרבה יותר גרוע, יכול להיות גם נאפס סמוי, כזה שסמכתם עליו, שחשבתם שהוא אחד משלכם, גילתם לו את הסודות האפלים ביותר שלכם. הוא אפילו לא יכול להנות מהספק, הוא רע. הוא שם כדי לפגוע בכם מבפנים ואתם תגלו את זה רק כשיהיה מאוחר מדי.

 המנחה חייב ל/צריך ל/רצוי שיתדרך את הנאפס לעתיד, בקמפיין מתוכנן היטב, כזה שהמנחה בו צופה מראש את פעולות השחקנים וערוך לכל מיני פניות לא צפויות. הוא יכין דמות נאפס מפורטת עם רקע, היסטוריה וצריך רק מישהו שיפיח בה רוח חיים. הנאפס במשחק כזה יקבל תדרוך מלא באשר לאופי הקמפיין, כל מה שהוא לא רצה לדעת על הדמויות האחרות (דברים שאפילו הן לא ידעו על עצמן), כל מה שעבר עליהן עד עכשיו, מגוון התוכניות שלו בשבילהן לעתיד עד הפנסיה ואחריה. יתכן שהנאפס יצטרך לעבור מבחן או שניים כדי להוכיח עצמו כראוי לתפקיד. אחרי כל ההכנה, מי שיצליח להגיע לשלב הסופי ואכן לשחק עם הקבוצה המיועדת, יתכן שיקבל מדי פעם מין מבט שכזה שיבהיר לו שלא ככה המנחה תיאר לעצמו את הדמות הזו שהיא הרי שלו, ואולי, עדיף היה לו שיחק אותה בעצמו...

 מנחה קצת פחות פדנט ויותר אממ.. אנושי, יתן לנאפס לעתיד קוים כללים לדמותו, ויניח לו להשלים את השאר, הוא יקבל תדרוך לגבי חלקו בעלילה, מה להגיד ובעיקר מה לא, ודרך צלחה. לדעתי זה המצב האידיאלי.

 מנחים מאלתרים, יתנו לנאפס לעתיד (שקרוב לודאי גילה שהוא יהיה נאפס שניות ספורות קודם לכן) את שם הדמות. הוא ישוטט לצד הדמויות וינסה להשאר בחיים. במצב כזה, תשכחו מכל מה שכתבתי על אחריות וכו'. ואולי עדיף לכל הצדדים שהמנחה ישחק אותו...

 כדי למנוע תביעות בעתיד, יש לציין ששחקן שמשחק נאפס לא תמיד מבטיח גן של שושנים, שחקן עם אישיות משלו שאינו חלק מהמשחק עשוי לגרום לבעיות. לדוגמא: נאפס שלא יודע לשתוק, ויתן לשחקנים חבל עגינה במקום קצה חוט. נאפס ששוכח מי הביא אותו ולמה, מצטרף לפארטי ועוזר להם כמו דמות לכל דבר. נאפס עציץ. נאפס פעיל מדי שלא משאיר לשחקנים זמן מנחה. נאפס חזק מדי שלא מהסס להשתמש בכוחותיו תחת כל עץ רענן. או נאפס שתפקידו בעלילה הסתיים אבל הוא מסרב ללכת, משתרך אחרי הפארטי ועוקב אחריהם בהמשך ההרפתקאה שלהם...

 טוב, די. עד שלא תנסו בעצמכם לא תדעו. ספרו לי איך היה.