עולם האמונה

התחלת ההתחלות
מאת:איתמר ראוך

"...ותהיה ארונאת בודדה באחד הימים ותיצור לה בעל מן השממה, ויהי שמו אקרונאס. ותהר לו ארונאת שלושה ילדים, ברוכים הם וחזקים, ויהי הרביעי חלש וקטן ועיניו פגומות. ויהיו שמות הילדים קייאפרה, אריאגון, תלמיאש, וקטאל, ותראה ארונאת כי הכל כי טוב. ולאחר זמן אין ספור יעבדו קייאפרה ואריאגון את הקסם. ותאבד קייאפרה בנבכי הקסם אל הרוע והכפור והשממה ושדי הקרח הנצחיים. ויהיה אריאגון מלך הקסם לעולמי עד. ותהי תלמיאש בודדה, ותברור לה את הטוב מכל העולמות ותיצור לה עולם מלא בגבעות, אגמים ועצים ותקרא לה שלה, ותצור לה מן המים אנשים בדמות אמה ואביה. ותשכון לדיראון עולם באחת הגבעות, היא הפתח לכל העולמות, ובעמק הכי נמוך ישכון קטאל. ויכסה עצמו קטאל בעפר למען עיניו לא יהרסו מאור היום..."

 בריאה. ההתחלה של ההתחלה. ראשית כל הדרכים. אם כל הגזעים. איפה שהכל התחיל. מישהו היה שם, משהו קרה שם והמקרה הזה הוביל לאמת שאנו מכירים כיום.

לבריאה, או לסיפור הבריאה, ישנן השלכות רבות על הדת המשתייכת לאותו סיפור בריאה, על התרבות המתפתחת מהדת המדוברת וכמו כן על אספקטים אחרים אפילו בחיי היום יום.

 ראשית, אני רוצה להבהיר כי לא תמיד קיים סנכרון מלא בין סיפור הבריאה לבין הבריאה עצמה. על כך אני ארחיב מאוחר יותר. להבא, אני אתייחס ל"בריאה" כעל הבריאה המתוארת בספרי הדת. במהלך הכתבה אני אתייחס לקטע הפתיחה כדוגמה לדבר הבריאה, אך ניתן להסיק מסקנות על דתות אחרות באותו אופן. זוהי סתם דוגמה לצורך המחשה.

 אז איך הבריאה משפיעה על אופי הדת?

בבריאה מוצגים בפנינו האל/אלים עליהם נשענת הדת, אם בכלל קיימים אלים. אחד הדברים הראשונים שמוצגים בסיפור הבריאה הוא את מי אתה סוגד. כפי שציינתי בכתבה הקודמת, וכפי שאני ארחיב באחת הכתבות הבאות, אלים הם מושא האמונה. מה שהם אומרים חקוק באבן, ואף בכוחם לשנות את החקוק באבן.

במקרה ובדת אין אלים, אנחנו לומדים משהו על אופי הדת. ולא פחות אם האלים קיימים אך לא בסיפור הבריאה. כאשר אין אלים, אתה יודע שאתה תסגוד איזה מרכיב מסוים בחיים, גם אם זה החיים או המוות עצמם - מה שהדת מעודדת. אם ישנם אלים אך לא בבריאה, אתה יודע שהאל אותו אתה סוגד הוא לא אל יוצר, או שהוא לא אל שהיה קיים מאז ומעולם, או שהוא היה עסוק בענייניו באותו זמן עתיק, או כל סיבה אחרת. הוא לא היה שם, וזה מצביע על משהו באופיו של האל, ובאופייה של הדת גם כן.

 בנוסף למי האל ולשאלת קיומו, אנחנו למדים משהו על אופיו של האל, על מראהו, על כוחותיו, כישרונותיו וכדומה. לדוגמה - מהפתיח אנחנו לומדים כי ארונאת היא מלכת האלים, היא היוצרת של הכל. קייאפרה אבדה בתוך רוע וכפור כתוצאה מהקסם. אריאגון יודע לשלוט בקסם ביד רמה. קטאל חלש ופגום. תלמיאש ניחנה בכישרון היצירה והבריאה. לעומת זאת, על אקרונאס לא כתוב כלום.

לכל מאפיין ותכונה יש משמעות, וזה מתבטא באופי הדת. הדת הסוגדת לאלים הנ"ל (מעתה - ה'אקירי') תהיה פמיניסטית. הן תלמיאש והן ארונאת יוצרות ובוראות. בקרב הקוסמים, או מאמינים השמים את אריאגון במרכז מעמד הגבר אולי ישתווה או יהיה עליון על מעמד האישה. הכוהנים, לכן, יהיו נקבות ועל הגבר ייאסר להתקרב לבית התפילה. קסם ייחשב דיי מסוכן, הרי אלה נפלה בו אל תוך הרוע – מכאן ניתן להסיק שקסם הוא רע. כפור יעלה אסוציאציה של רוע ולהיפך. קטאל הוא הילד הרביעי, הוא חלש וקטן, על כן המספר ארבע יהיה פחות או יותר שקול למספר שלוש עשרה בדת הנוצרית. המספר ארבע יהיה מספר של מזל רע, של חולשה. קרוב לוודאי גם שילד רביעי במשפחה דתית יהווה קללה על המשפחה וסימן רע לבאות. לארונאת נולדו 3 ילדים חזקים ובריאים. המספר שלוש יהפוך למספר של עוצמה, של בריאות, של מזל. יש להניח כי במשפחה דתית 3 ילדים תחשב לברכה נצחית על הבית, בעוד שפחות ייראה כלא מספיק ויותר ייחשב כהפרת הברכה.

 אך לא רק האלים מעצבים את אופי הדת מתוך פרקי הבריאה. גם הפרטים הקטנים יותר יעצבו את אופי הדת, ואת גישתה לעולם ו/או לכל דבר אחר. לדוגמה, חשיבות המספרים בסיפור הנ"ל או בכל סיפור אחר. משמעות המספרים בבריאה תשפיע על גישתה של הדת למספרים הללו. בסיפור הבריאה ביהדות, ביום השביעי נח אלוהים ומאז למספר 7 יש חשיבות רבה, 7 הוא מספר מזל.

בסיפור הבריאה בפתיחה, נבראו האנשים מתוך המים. המים ייראו כדבר קדוש, כחומר הבריאה של הגזע, כמקור כל החיים גם אם אותו גזע לא צריך מים כדי לשרוד. כדי להראות עד כמה באמת הבריאה משנה, נשנה כמה פרטים בבריאה נראה איך אופי הדת משתנה בהתאם. אם ארונאת ותלמיאש היו זכרים, ואקרונאס היה נקבה, אזי היוצרות היו מתהפכים. הדת הייתה הופכת לשוביניסטית, הרי היוצרים הם זכרים ולא נקבות. ניתן לראות זאת גם ביהדות- הנקבה נוצרה בצלם הזכר ולכן מעמדה נמוך יותר.

 ניתן להמשיך את זה עוד, אבל העיקרון ברור. בפרקי הבריאה חבויים, או לפעמים גלויים, פרטים מסוימים שמשפיעים רבות על אופי הדת. גם פרטים דיי זניחים יכולים להתגלות כמשני גורלות. מה שאני מנסה להגיד הוא, שכאשר אתם בונים או מנתחים דת חישבו טוב על כל פרט ופרט, קטן ככל שיהיה. כפי שאומרת האמירה הידועה "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים" J.

 כדרכם של תרבויות עתיקות, גם התרבות האקיראית התפתחה על בסיס הדת אקירי (אותה דת עליה דיברתי עד עכשיו). כתרבות כזאת אופייה הוא כאופי הדת. היא תקבל עליה את מנהגי הדת ואת חוקי הדת. מכיוון שאופי הדת מושפע רבות מן הבריאה, כך תהיה גם התרבות. בנוסף, מנהגים שיתפתחו מאוחר יותר יתפתחו בהשפעה, ולו הקלה ביותר, מן הדת. נאמר והתרבות אינה מתוקנת, גברים יסבלו ממעמד ירוד בהשוואה לאישה, יום רביעי בכל פרק זמן מסוים ייחשב כחסר מזל וכו'.

 אך ההשפעה של הבריאה על התרבות היא הדדית. כפי שבחברה מעופפת שלא נוגעת ברצפה האלים ישכנו על הרצפה, כך באותה חברה סביר להניח שהבריאה לא תתאר את הקרקע יותר מדי. כלומר, בדרך כלל החברה תואמת את הבריאה (והדת בכלל), והבריאה את החברה. הגזע הסוגד את הדת קשור גם הוא לבריאה. הבריאה תתאר את הבריאה של אותו גזע, לכן כל דבר אשר יכול להשתנות מגזע לגזע יהיה קשור אך ורק לאותו גזע. כלומר, אם ישנם מאפיינים מיוחדים לגזע מסוים, הם יתוארו בפרקי הבריאה של אותו גזע אך לא של גזע אחר, גם אם שניהם סוגדים לאותה דת. כל עוד שני הגזעים לא מודעים אחד לשני, פרק בריאה אחד לא יכלול את מעלליו של גזע מפרק בריאה שונה.

 הבריאה מתארת לא רק את תולדות הגזע והאלים, גם את הגיאוגרפיה בסביבת אותו גזע.עד תקופה מסוימת בתולדות חברה נתונה, שטח חייה הוא ברדיוס של קילומטרים בודדים ממרכזה. כלומר, חיי בן גזע פשוט לא עברו את הסביבה המיידית שלו. כתוצאה מכך אין הוא מכיר את שאר העולם. למה זה משנה? אם החברה לא מכירה בעולם החיצוני, אזי בסיפור הבריאה שלה לא יתואר העולם החיצוני. תתואר רק הסביבה המיידית. סיפור בריאה של חברה שחיה במישור לא יכלול הרים וגבעות, הרי החברה לא יודעת מה זה בכלל הר, איך היא תדע לכתוב על זה? היא חיה כל תקופתה במישור.

 בנקודה זו אני רוצה להתייחס קצת לבריאה האמיתית ולמדע. עם התפתחות המדע, חברה שסיפור בריאתה אינה תואם למציאות, תתחיל לגלות לאט לאט את העדר האמת מאחורי הסיפורים. מצב זה דומה מאוד למצב שתיארתי בכתבה הקודמת. (לרענון - חברה אשר משוכנעת שהאלים משכנם בשמים, מצליחה סוף סוף להמריא אל על ולגלות שהשמיים ריקים מאלים) תדהמה מכה את המאמינים, בהלה בקרב אנשי הדת. מה יקרה עכשיו? אם הדת חזקה מספיק, היא תטייח את זה ותגרום למכפיש שם הדת לחזור בו, עד לתקופה רחוקה יותר בה לא יהיה כל צל של ספק ותתגלה האמת לתמיד. ואז? אז כוחה של הדת יפחת. הדת כבר לא תהיה אמינה, ואף יכול להיות גל של אנשים שיחזרו בשאלה עד שאולי הדת תעלם.

 הערה אחרונה וחשובה לסיום - חלק המקרים עליהם כתבתי הם מקרים בהם הדת שקרית קמעה, מפוצצת טיפה או לא אמינה בעליל. כמובן, כל אחד יכול לכתוב סיפור בריאה בו האל מתאר איך הוא בורא כל פרט קטן בעולם ואז רוב טענותיי לא משנות כהוא זה, אבל בדרך כלל בסיפור הבריאה של דת מסוימת, הסיפור מציג את נקודת המבט של אותה דת על העולם ומכאן כל הטענות.

דבר אחד אחרון ובטוח - סיפור הבריאה משפיע על אופי הדת. בין אם היא אמיתית ובין אם היא פרי המצאתם של בני אדם. גם אם האל עצמו כתב את סיפור הבריאה בצורה אובייקטיבית, ניתן ללמוד על הדת אשר תתפתח מאותה בריאה.