לשחק סדרות טלוויזיה

בעיות ופתרונות
מאת:ברוכי מלביץ'

סדרות טלוויזיה הם אחד מהמאפיינים הרבים של החברה המערבית כולה במספר העשורים האחרונים. החל מסיטקומס אמריקאיות ועד לסדרות אנימה יפניות.

ובכל אחת מאלה יש משחק תפקידים. יש דמויות מאופיינות (חלק היטב, חלק פחות), יש איזשהי חוקיות, איזשהו היגיון שמוביל את הסדרה. יראה לכולם מוזר אם בNYPD יגלו שהפושע שמחפשים הוא לא אחר מדארת' ויידר, או יותר גרוע- ארצ'י באנקר (למי שבכלל יודע על מי מדובר). לכל סדרה יש אווירה ייחודית, הגיון מנחה, דמויות מאופיינות, ואת כל אפשר לבנות למשחק תפקידים.

ובכל זאת, קשה להתעלם מהעובדה שאי אפשר לשחק כל סדרה שרוצים ושזה יהיה מעניין. כמובן שיש סדרות מספיק עשירות כדי שכל דבר יקרה בהן. למשל ב"סימפסונס" לאף אחד זה לא יראה מוזר אם פתאום יראו את יודה (שנראה הפעם קצת צהוב) עושה מדיטציה במרתף של מו... (טוב, זה יראה מוזר, אבל זה מתאים להיגיון של הסדרה... תארו לכם שזה יקרה ב"פרקליטים").

 כמו כן, יש סדרות מספיק מפורטות כדי שתוכלו ליצוק לתוכן כמעט כל אלמנט שתרצו. אם זה יהיה אלמנט הרומנטיקה, או אלמנט ההומור. שני אלה מתאימים היטב לסדרות שבגדול נחשבות לסדרות אקשן דוגמת "באפי ציידת הערפדים" או "דרגון בול זי" (מצטער, אני לא אחטא ואתרגם את השם לעברית... זה יכול לצאת ממש רע...).

 לפעמים חוסר הפירוט בסדרות דווקא הוא זה שגורם להן להיות קלות למשחק. ב"אבירי האור הקסום" למשל חסרים הרבה אלמנטים. יש טירות, אבל אין חיי חצר. אין טכנולוגיה ולמרות זאת בקושי מתייחסים לאיכרים אלא אם כן רוצים להשתמש במצב הרע שלהם בשביל רקע לסכסוך בין הכוחות. ולעומת זאת, לא קשה לדמיין איך זה יראה, ויש חופש פעולה מספק.

תארו לעצמכם למשל לשחק מדענים בפריזמוס, בזמן שהטכנולוגיה עזבה את העולם. ויותר מכך, פתאום מתחיל להופיע קסם, ואלה שמשתמשים בו מצליחים להפעיל רכבים, וטכנולוגיה חדישה... תופעה מעניינת...

 ויש סוג אחר של סדרות. סדרות ספציפיות מדי. למשל בNYPD, אתם יכולים לשחק את הדמויות הפועלות, או את האויבים שלהן, אבל מעבר לזה, זה כבר לא יהיה קשור בכלל לסדרה. אבל לעומת זאת, בהחלט אפשר לאפיין את הדמויות, או סתם לשחק אינטראקציה מסויימת איתן. זה יכול להיות דווקא מעניין, אבל מגביל מבחינת התמה.

 יש, גם, דברים שאי אפשר לשחק בכלל. תדמיינו לעצכם את הסצינה הבא:

מנחה: "אתה מניח אותו על השולחן. הוא פצוע די קשה..."

שחקן: "אני בודק אם הוא נושם..."

מנחה: "בקושי, אתה מרגיש שאתה עומד לאבד אותו..."

שחקן: "אני צועק 'לעזאזל בן אדם, אני לא אאבד אותך! לא ככה!' ושולף איזמל."

מנחה: "האחות מגיעה ונותנת לך כפפות..."

שחקן: "אני אומר 'אין לי ברירה, אני מקווה שתבינו. בבקשה שזה יצליח', אני מתכונן נפשית, ומבצע ניתוח מעקפים כפול..."

מנחה: "תטיל קובייה..."

וכדי לסכם את הפסקה העליונה: לא!!!

 

תזכרו: יש סדרות שנראות טוב רק בטלוויזיה. מה זה אי אר בלי נהרות של דם שזורמים בכל חדר שני? בלי טרגדיות חוזרות ונשנות לכל דמות?

זה נחמד לשבת ולבהות בסדרה שחוזרת על עצמה רק עם מקרים קצת שונים, אבל אני חושב שהסדרה מיצתה את עצמה כבר עכשיו מספיק כדי שלא תרצו לשחק אותה. ואין בה כל כך הרבה מה לעשות. אז פעם בשתי פגישות יהיה איזה שחקן שיגלה שיש לו סרטן... בשלב מסויים זה כבר לא ביג דיל. או כמו שאמיר ניסח את זה: "לא לקחת סדרות כמו אי.אר כי ספק אם מישהו בקבוצה יודע לבכות כל כך הרבה".

 סדרות הומור מסויימות גם הן קשות למשחק, כי הרוב נשאר אותו דבר, רק הבדיחות משתנות. קחו את חברים לדוגמא... אז יש אהבות בין הדמויות, ויש בדיחות. זה הכל. ובכל זאת יש לסדרה הרבה מאוד צופים. אבל יש לזכור שהבדיחות אפילו לא נראות כמו בדיחות ספונטניות. אפשר לשים לב שלקחו רעיון של בדיחה, והכניסו אותה לסדרה, וכל דמות בסדרה עשויה ככה כדי שהיא תוכל לספר סוג מסויים של בדיחות, או לגרום לצחוק בדרך אחרת.

 עוד בעיה עם סדרות כמו אי אר זה הויזואליות של הסדרה. תתארו לעצמכם את אי אר, בלי תמונות מחדר הניתוחים. רופא מגיע אומר: "מת לי חולה..." רופא אחר אומר: "הא לך! אני הצלתי היום חיים..." וככה הם יושבים וממשיכים לדבר. ולעומת זאת, יהיה קשה מאוד לתאר איך הלב של החולה פועם למרות שיש לו חור עצום בחזה. ולהעביר את הלחץ הזה בתיאורים יהיה מאוד קשה, כי יש גבול לעד כמה מהר אפשר לתאר כזה דבר.

 ודווקא יש את הסדרות הויזואליות שקל להעביר בתיאורים. בעיקר סדרות מצויירות. שיא הויזואליות. קחו סדרות אנימה. כשדמות עומדת לבכות אז העיניים שלה גדלות ומתחילות להתמלא בדמעות, השפתיים רועדות. כשדמות כועסת היא חושקת שיניים, ונעמדת באיזשהי עמדה שגורמת לה להיראות מאוד מרוכזת בכעס שלה (הדם פועם מהר, השרירים מתנפחים, יש הבעה נחושה על הפנים).

ואפילו דברים יותר ברורים: כשדמות מופתעת היא נופלת כמו שהיא, בלי להזיז שריר.  וכשהיא במבוכה רואים טיפה על המצח או על הלחי שלה. ולכולם ברור למה הכוונה. לכן, עד כמה שזה נשמע כיף לשחק בסדרות, צריך לקחת בחשבון שלא תמיד כיף לשחק בכל הסדרות.

 זכרו שהסינון הוא אפילו יותר בררני אם אתם רוצים להלביש רעיון על סדרה, כי לא כל סדרה תתאים לרעיון (אפשר לעשות שינויים כמובן, אבל על זה אני אדבר בכתבה אחרת). לעומת זאת אם אתם בנקודת מוצא של לשחק בסדרה מסויימת כי זה מגניב אז את הרעיון אפשר לקחת מקונספטים של הסדרה.

 נ.ב- בכתבה הזאת ניסיתי להביא מספר אלמנטים שצריך להתחשב בהם כשבאים לשחק בסדרת טלוויזיה, וזה רק בשלב הראשון של בחירת הסדרה. אני מקווה שבהתאם למה שכתבתי כאן תוכלו ליצור לעצמכם איזשהו פילטר כדי להחליט במה כדאי לכם לשחק, ותקבלו מושג על כמה משתנים שצריך להתחשב בהם.