זן ואמנות משחקי התפקידים


מאת: אביעד רוזנבוים

יום אחד הלכו ליד גדת הנהר צ'ואנג טסה וחברו. הביט צ'ואנג טסה בדגים אשר שחו בנהר ואמר , "הסתכל בדגים , ראה כמה הם נהנים לשחות". "אתה לא דג" , השיב לו חברו , "לכן אתה לא יכול במאת לדעת האם הם נהנים או לאו". "אתה הוא לא אני" , השיב לו צ'ואנג טסה , "אז איך אתה יודע שאני לא יכול לדעת האם הדגים נהנים או אם לאו".

 תורת הזן היא מן התורות העתיקות ביותר הקיימות , מקורה בימים רחוקים מאוד בעבר , בזמנו של הבודהה. בודהה היה האדם אשר ייסד את הבודהיזם , אשר אחד מזרמיו העיקריים הוא הזן , אשר מבטא תפיסת חיים יוצאת דופן. כמובן , שישנם את כל המיתוסים אשר מספרים על ייסודו של הבודהיזם והזן ועל ההגעה להארה של הבודהה , אך אני לא מעוניין לעסוק בכך.

אני מעוניין להציג לכם את תפיסת החיים המיוחדת של הזן , לאפשר לכם לראות דרכו לכמה רגעים את העולם , לחוות זווית אחרת של הדברים.

 מהו הזן ? מטרתו המוצהרת שלה זן היא להוביל את האדם להארה. הוא לא מתיימר להיות דת או מטרה עילאית , אלא כלי פשוט. הזן הוא אמצעי בלבד , ומשתמשים בו רק על מנת להגיע להארה ולא לשום מטרה אחרת , לאחר ההגעה להארה , הוא אינו נחוץ יותר. תפיסת החיים של הזן גורסת אמת אחת משמעותית , החיים הם סבל.

בכל דבר ודבר , מצוי הסבל.

אנחנו רגילים לחשוב על סבל כמכות הקשות בהם מוכה עולמינו , רעב , מוות , מחלות וכו'. אך אופיו של הסבל עמוק יותר , הוא מצוי בכל , מן הדברים הקטנים ביותר ועד לגדולים ביותר. הוא מצוי אפילו בהליכה ברחוב או בעמידה בתור (לנו הישראלים , בעיקר) , ממש בכל דבר.

אך פירוש כאן הוא לא מדוייק , משמעותו האמיתית של הסבל היא לא סבל במלוא מובן המילה , אלא יותר לכיוון של חוסר סיפוק. האדם תמיד נמצא במצב של צורך , הוא תמיד צריך דבר מסויים ואין לו מנוח מכך. כאשר הוא משיג דבר מה , הוא ישר צריך דבר מה אחר - וכך הגלגל ממשיך להתגלגל לו והאדם איתו , תמיד במצב של חוסר סיפוק.

עד עכשיו , תפיסת העולם הבודהיסטית נראית פסימית למדי , הלא כן ? אך לא לדאוג , ישנה אפשרות לצאת מכל הסבל , להשתחרר ממנו. ההארה , אשר מכונה גם "מוקשה" (שחרור בסנסקריט - השפה ההודית הקדומה)  , היא היציאה מהסבל , היא האור אשר אליו כל מאמין בודהיסטי שואף להגיע.

כדי להגיע להארה , הזן מאפשר לנו להשתחרר מתפיסת העולם של ה "אני". תפיסה זו , על פיו , היא תפיסה שגויה והיא אחד מן הגורמים העיקריים לקיומו של הסבל. על פי תפיסה זו , כל אדם הוא אך ורק בורג במכונה אחת גדולה , במכונה של הקוסמוס , אשר מכונה "דהארמה" (לצופי "דארמה וגרג" התוהים - כן כן , זהו פירוש שמה של דארמה , בעברית שמה לא נכתב נכון).

דהארמה היא האמת המוחלטת , החוק העליון אשר חל על הכל. לכל אדם יש ייעוד ותפקיד אשר לו הוא נולד ועליו לעמוד באותו תפקיד בכל ימי חייו ולאפשר את פעולתה של המכונה האדירה הזו. מפתיע ככל שיהיה , ביטול האני לא משמעו בהכרח הפחתת ערכו , להיפך.

עפ"י התפיסה הזו כל פרט ופרט הוא בעל חשיבות עילאית , מן הנמלה חסרת האונים ועד לדגול שבבני האדם , לכל אחד ואחד יש תפקיד במבנה היקום ועליו למלאו - אחרת הכל יקרוס.

ההארה הזאת לא מוזרה כפי שהיא נראית ממבט ראשון. ההארה היא בעצם השחרור המוחלט מכבלי העולם , אשר כופים עלינו את הסבל הנצחי. היא מצב תודעתי טהור , אשר משחרר אותנו מכל הגדרות או כבלים אשר אנו מקובעים להם , באופן קבוע.

האדם המואר מקבל את המציאות כפי שהיא באמת , ללא השפעות חיצוניות או פנימיות. אין לו דימויים של טוב ורע , נכון ומוטעה , הכל כפי שהוא באמת מתקיים. האדם המואר איננו נגרר אחרי האחרים או אחרי מניעיו שלו , הוא מצליח להבין את הסובבים לו ואת מניעיהם ברמה הגבוהה ביותר האפשרית.

עקב כך הוא מקבל את מתת החמלה , את האפשרות להבין את סבלם של האחרים בצורה העמוקה ביותר ולהזדהות איתו. הוא ינסה בכל כוחו , לאפשר גם להם את ההשתחררות מהסבל הנצחי , לעזור להם.

הדבר לאו דווקא קורה בתקופת חיים אחת. הבודהיסטים דוגלים באמונה שבכל משך הקיום אנו מתגלגלים לצורות שונות , בכל תקופת חיים. הדבר נעשה ברצף , ללא הפסקה , ואנו תמיד ממשיכים להתקיים אך בהוויה אחרת כל פעם , דבר זה נקרא בסנסקריט "סמסרה". לעיתים , הדבר עשוי לקחת מספר עצום של מחזורי חיים שכאלה , אך כאשר מגיעים להארה משתחררים ממעגל החיים והסבל , לתמיד , וגלגול הנשמות פוסק.

עוד מושג מרכזי בתפיסת העולם של הזן היא ה "קארמה". הקארמה היא בעצם ההשפעה המתרחשת על כלא דם עקב מעשיו , השפעה אשר קובעת את המשך חייו. אם אדם כלשהו , ינהג טוב כלפי העולם והסובבים אותו , אז הקארמה תטיב עימו וההשפעה עליו תהיה גם היא טובה. באם יתנהג לא כשורה  , כך גם תנהג הקארמה אליו.

רוב מה שתיארתי עכשיו , הם מרכיבים אשר קיימים גם בשאר זרמי הבודהיזם , אולי בצורה קצת שונה ואולי לא , אך ברובם הם זהים. אך ישנו עוד מרכיב , אשר קיים רק בזן. בזן קיימת הקבלה בין הכל ללא כלום , כלומר , הזן טוען שאין בעצם משמעות לכל. שדבר אינו מוגדר בעצם , ושהכל שווה באותה מידה ללא כלום , אין ערך ומקום לחומריות או למחשבות מסוג זה , אשר מבדילות בין השניים.

זאת , ממש על קצה המזלג ובקיצור נמרץ , תפיסת העולם הבודהיסטית.

 חוכמת זן - מהי ?

חוכמת זן היא קובץ של משלים רבים , אשר רובם נהגו ע"י הבודהה בכבודו ובעצמו או ע"י מאסטרי (מורי זן , תיאור מקובל גם של בני אדם אשר הגיעו להארה ונחשבים לחכמי התורה) זן אחרים.

ע"י המשלים הללו , מנסים אותם חכמים להעביר לבני האדם האחרים , הלא מוארים , מעט מחוכמת הזן על מנת לעזור להם להבין את הזן ואת תפיסתו.משלים אלו מעבירים מסרים שונים , אשר מונעים ע"י תפיסת העולם הבודהיסטית ומטרתה גם היא לחנך את המאמינים הבודהיסטים ולהראות להם מהי הדרך הנכונה , אשר בה צריך לצעוד בשבילי החיים. הם מבטאים את דרך החיים הבודהיסטית על מרכיביה ורזיה.

אביא לכם כעת מספר משלי זן שכאלה , בעיקר את המוכרים והמרכזיים שבהם , על מנת לתת לכם לטעום מעט מתפיסת העולם הבודהיסטית ומדרך המחשבה הבודהיסטית.

 תלמיד זן אחד בא אל מורו ושאלו : "מורי , מהו הבודהה ?". ענה לו המורה , "מקל צואה מיובש".

 במבט ראשון המשל הזה נראה טיפשי לחלוטין , אני בטוח שאתם מסכימים איתי. המחשבה השנייה שלכם תהיה בטח , איך הם מעיזים לצחוק ככה על הבודהה ? אני אענה לכם על זה : בקלות ובצדק.

הזן דוגל , כפי שכבר אמרתי , באי חשיבותה של החומריות והממשות , אלא בחשיבות הרוח. משל קצר זה מביע את כך שלבודהה עצמו אין שום משמעות , הוא שימש רק ככלי להעברת תורת הבודהיזם. הבודהה עצמו טען לכך , שהוא חסר כל משמעות או ייחוד , הוא רק שימש ככלי , כבורג בדהארמה.

 תלמיד זן רץ אל מורו באמצע היום ואמר לו , "אוי מורי , המדיטציה שלי נוראה ! אני לא מצליח להתרכז כלל וכלל ואני כלה זמן נרדם , היא פשוט נוראה !". המורה השיב לו מבט וענה כעובדה , "זה יעבור". לאחר שבוע רץ שוב התלמיד אל מורו ואמר לו , "אוי מורי , המדיטציה שלי נפלאה ! אני מרגיש כל כך מודע לעצמי , כל כך שליו , היא פשוט נפלאה !". המורה השיב לו מבט וענה כעובדה , "זה יעבור".

 על פניו , שוב , נראה המשל כדי שטותי. אך מאחוריו טמונות כמה וכמה חוכמות גדולות. הראשונה שבהם , מבליטה את אחד מהמסרים  החשובים של הבודהיזם והזן , הכל משתנה ללא הרף. הכל בר שינוי ואינו נח לרגע , הדבר הקבוע היחיד - הוא השינוי J

כמו כן , תשובת המורה מעידה על חוכמתו הרבה , הוא יודע שבחיים ישנן עליות ומורדות , פעם אתה למטה ופעם למעלה. דבר זה תמיד משתנה וחוזר על עצמו , כמעגל אינסופי. והדבר האחרון , הוא ששוב אנו רואים כאן את המסר של "הכל סבל". התלמיד חווה את חוסר הסיפוק והמורה יודע שהדבר ישוב , שוב ושוב , האדם תמיד יימצא במצב של חוסר סיפוק וסבל עקב כך.

 הקיסר בא אל מאסטר זן , גודו שמו , ושאלו "מה קורה לאדם מואר (שהגיע להארה) , לאחר מותו ?". השיב לו גודו , "כיצד אני אמור לדעת זאת ?". "אתה מאסטר זן ! אתה צריך לדעת זאת !" , ענה לו הקיסר. "אבל אני עדיין לא מת " , ענה גודו.

 משל זה מציג לנו עובדה שחשוב לזכור אותה ושמתקשרת גם למסר במשל הראשון שהצגתי לכם. גם חכמי הזן אינם יודעים הכל וזה טבעי. הדבר בעצם מסמל על כך שלזן אין את כל התשובות , התשובות לא נמצאות רק בו - הן נמצאות בכל אחד ואחת מאיתנו  ואנו צריכים לעשות את המאמץ ולמצוא אותן , לא לחכות שנקבל אותן על מגש של כסף. כמו כן , המשל מנסה לומר לנו , שאנו לא צריכים להתבייש באי ידיעה , עלינו להכיר באי הידיעה שלנו ולהמשיך וללמוד , ללא כל בושה.

 יום אחד התפשטה שמועה במנזר , שאחד הנזירים הצעירים הגיע להארה. שאר הנזירים המופתעים והסקרנים באו אל אותו הנזיר ושאלו אותו , "שמענו שהגעת להארה. האם זה נכון ?" , "כן , הגעתי להארה" , השיב להם. "ואיך אתה מרגיש כעת ?" , שאלו אותו. "אומלל כתמיד" , ענה להם.

 המשל מעביר את המסר המרכזי  ביותר בבודהיזם והזן , הכל סבל. במשל זה , הדבר גם מדגיש את מהותה של ההארה.

כאשר אדם מגיע להארה , חייו לא הופכים בן לילה לחיים מתוקים כדבש , הוא רק הופך להיות מדוע עוד יותר לעולם ולעצמו , ועל כן הוא עדיין חש את הסבל אשר קיים בעולם. המציאות נשארת אותו הדבר , המואר הוא זה שהשתנה.

 ועוד אחד אחרון לסיום :במנזר מסויים היו כללי משמעת מאוד נוקשים. היו בו איסורים רבים והמרכזי שבהם היה האיסור על הדיבור. לנזירים הורת לומר רק שתי מילים על עשר שנים , ביום מיוחד , לאב המנזר. אחד הנזירים בא אליו באותו יום ואמר לו , "המיטה קשה". השיב לו אב המנזר , "הבנתי". לאחר עשרים שנה , חזר אליו הנזיר ואמר , "האוכל מגעיל". השיב לו אב המנזר , "הבנתי". עוד עשרים שנה חלפו ושוב בא הנזיר ואמר לאב המנזר , "אני פורש". השיב לו אב המנזר , "אני מבין למה , אתה כל הזמן מתלונן !".

 במשל הזה מנסים להראות לנו שהזן והבודהיזם פסימיים כמו שהם נראים , לכאורה. אמנם הכל סבל , אמנם תמיד יש חוסר סיפוק - אבל תמיד יש את האפשרות לשחרור , לצאת ממעגל החיים והסבל. כמו כן , המשל מנסה להעביר לנו את העובדה שגם אם הכל סבל , אנו צריכים להמשיך במסלול החיים , לזרום איתם ולא להיכנע לסבל , אלא תמיד לנסות להמשיך ולהתגבר עליו - עד להארה.

ועוד הערה קטנה לפני סיום , הפירושים שנתתי למשלים הינם הפירושים היותר נפוצים להם. ישנם פירושים נוספים , ולמעשה , כל אדם יכול להגיע לפירוש שונה משלו לכל משל ומשל. הבינו אותם כראות עיניכם וכראות עיני אחרים , כך תשכילו כפליים.