מחשבות

על העמותה, על כנסים ועל איכות מול המוניות
מאת: ערן בן-סער

 

פעם בכמה זמן אני מתגעגע לטור העורך שלי. זו היתה הפינה הקטנה שלי לחלוק עם הקוראים כמה מחשבות פרטיות או איזו הלצה טובה. פעם בכמה זמן יש דברים שאתה פשוט רוצה להגיד לקהילה - אבל לא בפורום, בצורה 'מכובדת' יותר. אז אם תרשו לי אני הולך לנצל את היותי, עדיין, כתב בדימונס על מנת לחלוק מחשבה בצורה הכי לא הוגנת שיש - אני אדבר, אתם יכולים רק לקרוא (ואולי לפתוח איזה עץ באיזה פורום). יותר מזה, אני הולך לטרטר לכם בשכל על נושא שאולי ממש לא איכפת לכם ממנו - העמותה לקידום משחקי תפקידים בישראל. אני מקווה שתקראו בכל אופן, אבל אני לא אכעס אם לא. אני רק יצוד אתכם, אחד אחרי השני, בחשכת הלילה.

 נתחיל? ובכן בזמן האחרון, זה התחיל מעט לפני אייקון ואירוע עכו ונמשך מאז, ישנו דיון לגבי איכות הכנסים מול הקהילתיות שלהם וההמוניות שלהם. הוא משולב יחד עם דיון על שחיקת פעילים (דיון מוזר - השחיקה היא עובדה, אני לא מבין מה יש לדון על זה), דיון נוסף על ההצלחה או האכזבה של שילוב איגור ואייקון ודיון אחרון על האחווה ומה שהלך בעכו. כולם דיונים ראויים, אבל הדיון הסמוי על האיכות וההמוניות קצת הלך לי לאיבוד ברקע - והוא חשוב לי.

 אתם מבינים, או אולי לא, זה תלוי כמה זמן אתם בקהילה של העמותה, כאשר העמותה לקידום משחקי תפקידים בישראל קמה לה היא לקחה על עצמה את כנסי איגור. יש אפילו האומרים שברמה מסויימת העמותה קמה על מנת שיהיה גוף מאורגן שיארגן את איגור בצורה קבועה, אבל זו סתם קטנוניות. בכל מקרה העמותה קמה, היא קראה לעצמה "העמותה לקידום משחקי תפקידים בישראל" ולקחה על עצמה את כנסי איגור. אל תשאלו אותי בדיוק מאיזה איגור העמותה אחראית, אני לא ממש יודע, אבל אם יצא לכם להיות באיגורים הקדומים ההם - בלי ספק הם שונים מאד מהאיגורים של היום, הביגורים של היום וגם מהשילוב אייקון-איגור האחרון. הם היו, איך נגיד בעדינות, המוניים פחות ואיכותיים יותר. באמת, אין טעם להגיד אחרת ולהתכחש למציאות. הם היו איגורים של כמה עשרות משתתפים (במקרה הטוב) שרובם הכירו זה את זה, ועל אף שהגבלת הגיל הרישמית היתה 16 - הגיל הממוצע היה גבוה הרבה יותר. היתה להם תחושה של (הנה באה המילה האיומה) אליטיסטיות. כאילו טובי שחקני התפקידים בארץ נאספו להם והקימו חדר בו השחקנים היו טובים יותר, המשחקים היו טובים יותר והאווירה היתה הרבה יותר טובה.

 אבל העמותה לקחה לעצמה שם, והשם היה "העמותה לקידום משחקי תפקידים בישראל" ואנשיה החליטו, בצדק רב, לנסות לעמוד בשם הזה. השאלה היתה, כמובן, מזה בדיוק "לקדם משחקי תפקידים"? החלק של "בישראל" היה די פשוט - הלבנונים יכולים להקים עמותה משלהם, וגם האוסטרלים. אבל מה זה לקדם? שאלה נהדרת, העמותה לא ממש החליטה על כך לעולם. אני יודע, אני חבר עמותה בעצמי (כמו חלק ניכר ממערכת עיתון זה) ולכן אני שותף באשמה, אם לקרוא לזה אשמה, אבל לעמותה עד היום אין אג'נדה מסודרת, אין החלטה מאורגנת של מהן מטרותיה וכיצד היא תנסה להשיג אותן. יש שחושבים שזה טוב (רמז: לא אני), ויש שחושבים שזה רע (רמז: אני), אבל זה לא הדיון להיום. להיום זוהי עובדה פשוטה שהפעילים השונים מתמודדים איתה, משום שיש כמה דרכים לפרש את המונח "קידום משחקי תפקידים", ולכל פעיל דעה משלו. מכאן נוצר הדיון, ועל זה אני מעוניין לדבר החודש.

 לקדם משחקי תפקידים יכול להיות הרבה דברים. זה יכול להיות לקדם את המודעות על משחקי תפקידים - שיותר אנשים יכירו מה זה ולא יחשבו שאנחנו מגלגלים קוביות כדי לקבוע את מי מעלים היום קורבן לבעל זבוב. זה יכול להיות לקדם את נפיצותם של משחקי תפקידים - שיהיו יותר שחקני תפקידים בארץ והקהילה תגדל לה למימדים חמש ספרתיים. זה יכול להיות לקדם את איכותם של שחקני התפקידים הקיימים - לקחת את כל המנצ'קינים שחושבים שמשחקי תפקידים זה מאבק לנק"ן וללמד אותם מהו באמת Roleplay וזה גם יכול להיות לקדם את האיכות של הפעילויות הקיימות לאנשים שכבר משתתפים בהם ממילא - כדי שהאנשים שהיו בעמותה ועם העמותה בתחילתה, האנשים האיכותיים, יהנו יותר. כל זה יחשב "לקדם משחקי תפקידים", תלוי מי קורא ואיזה פרשנות הוא מעדיף.

 הדבר הכי בעייתי, בעיני, בכך שהעמותה מעולם לא אמרה "זה כן וזה לא" על כל הפרשנויות האלו היא שבשתיקה העמותה מנסה לעשות את כולם. זה נהדר להניף את דגל הפלורליזים ולהגיד שהעמותה מקדמת כל פירוש אפשרי למונח "קידום משחקי תפקידים", אבל המציאות היא אויב אכזר לאידיאליסט הנלהב - חלק מהפרשנויות הללו סותרות אחת את השניה. ספציפית יש פרשנות אחת שעומדת בסתירה מוחלטת לאחת אחרת ומפריעה מאד לשלישית. הפרשנות האומרת שלקדם משחקי תפקידים פרושו להביא אותם אל הקהל הרחב, להגדיל את הקהילה, ליצור ביגורים של אלף איש ואיגורים של שלוש מאות, היא פרשנות שמבטלת לחלוטין את זו האמורת שמטרת הקידום היא ליצור איכות גבוהה יותר למי שכבר בעסק ומפריעה מעט לפרשנות של לשפר את כלל שחקני התפקידים בארץ על מנת שכולם יהפכו לאיכותיים, על פי איזה תו תקן דימיוני של איכות במשחקי תפקידים.

 זה לא עובד ככה, וזו בעיה לחלק מהקהילה שלנו. מה לעשות, אין מה להסתתר מהמציאות, המוניות מביאה עימה ירידה באיכות, ככה זה. השאלה היא האם הפתרון הוא ויתור על הרעיון של הגדלת הקהילה למען אחד משני הרעיונות האחרים, או אולי אפילו שניהם? לדעתי אחד משני הרעיונות האחרים הוא מובן, אבל לא רלוונטי לעמותה. אני לא חושב שמטרת העמותה צריכה להיות לשפר את האיכות למען פעיליה ומשתתפיה הותיקים והקבועים. למזלי, ולמזל רבים אחרים, הפרשנות הזו מעולם לא נלקחה ברצינות של ממש, ומספר האנשים שחושבים שזה מה שהעמותה צריכה לעשות קטן מאד (למרות שלאחרונה יש מי שמקטרים על נפילת האיכות של הכנסים ומעלים את המטרה הזו כאופציה חלופית). אבל בלי ספק שהפרשנות האומרת שחלק מקונספט הקידום הוא לשפר את השחקנים הקיימים היא פרשנות חשובה ונכונה.

 אז איך חיים יחד? איך משפרים את הרולפלייר הישראלי ובו זמנית מגדילים את קהילת השחקנים החדשה? איך ביגור בן 1000 איש יצליח לשמר את האיכות של האיגורים הישנים ההם? האם זה בכלל אפשרי? לא יודע, אבל אני חושד שלא. השאלה היא מה עדיף לעשות, לערוך כנסים גדולים יותר או לערוך כנסים איכותיים יותר? זו שאלה מאד-מאד מציקה, משום שלחלק מהאנשים הרעיון של להישאר עם כנסים קטנים, שנראים מאורגנים בקושי (אני מקצין בכוונה) ומשאירים רושם חובבני פלוס נשמע זוועה. אני אחד מהאנשים האלו, אני אישית רוצה לראות כנסים שישאירו את הלסת שלי על הרצפה, ובינתיים רק ביגור 2 התקרב לכך. זה לא בגלל שאני לא אוהב את הכנסים במתנ"סים, אני מאד אוהב, אבל אי אפשר לדרוך במקום, אם לא זזים קדימה זזים אחורה. מצד שני יש אנשים שהרעיון של ביגור ובו 1000 איש מזעזע אותם, ובצדק. לראש עולות להם תמונות מימי טד"י (טפו) העליזים של חברת מיצוב, כאשר הדרדקים רצו חופשי בגני התערוכה, התחפשו לרייסטלין והתווכחו אם כהן רשע עדיף על לוחם ניטראלי. מבחינתם אם צמיחה פרושה כנסים ירודי איכות אין טעם בכלל בעמותה, לארגן כנסים המוניים כל גוף מסחרי יכול, העמותה צריכה לעשות משהו מעבר לכך על מנת להצדיק את קיומה.

 אז סוף-סוף, לאחר כמעט 1000 מילים, הגעתי לנקודה שלי - לאן הולכים ואיך? אז תקראו לי תמים, אבל אני חושב שאפשר למצוא את דרך המלך בין האלטרנטיבות האלו, זה רק ידרוש יותר מאמץ ויותר תכנון. אני כן רואה, בדמיוני הפרוע, כנסי ביגור שבו זמנית מארחים כמות ארבע-ספרתית של שחקנים ובו זמנית מרימים בהצלחה את דגל האיכות, אבל זה אומר שהעמותה צריכה להחליט שזו המטרה שלה ולפעול על מנת להשיג אותה, וזה גם אומר שכל 'צד' ידע שהוא עומד בפני פשרה. מי שחולמים על כנסים המוניים צריכים לדעת שאם חותרים לכנסים איכותים והמוניים אז החלק ההמוני יהיה קטן יותר. זה לא מתוך סנוביזם, זה מתוך העובדה הפשוטה שאם אתה מרים סטנדרטים גבוהים חלק רציני מההמון מחליט שזה לא בשבילו, זה כבד לו מדי בשביל התחביב של סופי השבוע. מי שחולמים על כנסי איכות מטורפים צריכים להבין שאם חותרים לכנסים המוניים ואיכותיים אז האיכות לא תהיה מה שהיא היתה יכולה להיות בכנס של שלושים שחקנים שנבחרו בזכות הרקורד האיכותי המרשים שלהם, ולו משום שלא כולם שחקנים אליליים - גם אם ממש נעזור להם להיות כאלו. הרוב הגדול של השחקנים לא יהיה אבי סבג (כן, כן - כמו שתמיד אמרתי, השחקן האולטימטיבי) לא משנה כמה סדנאות יעברו וכמה משחקים ישחקו עם מנחים כמו זיו קיטרו (אוקי, עליתם עלי, אני מחלק מחמאות לחברים, תקפצו לי). אבל הם שחקני תפקידים טובים וסבירים, ומקומם בקהילה ובכנסים, אם הם ירצו לבוא.

 דרך המלך הזו נמצאת בכך שנערוך במקביל לכנסים שלנו ומהלכם מאמצים כנים להציג את הרעיון של שאיפה לאיכות לשחקנים החדשים שמצטרפים בכל כנס וכנס ולתת להם את הכלים ללמוד מאיתנו למה בדיוק אנחנו מתכוונים. בביגור 2 היתה סדנת שחקנים וסדנת מנחים, זה בדיוק לב העניין, זו ההתחלה הנכונה. פעם חשבתי שסדנת מנחים זה רעיון מעולה - כי כל מנחה 'משופר' חוזר אח"כ הביתה ומשפר את השחקנים שלו, אבל זו היתה טעות. על מנת לרצות להשתפר, ובלהשתפר אני מכליל את העניין של לחשוב כמו הדמות, לדבר כמו הדמות, לעשות משחק (acting) טוב וכו', צריך קודם להבין למה זה טוב, למה כדאי לשחק טוב יותר - מה התגמול הנהדר שזה נותן בהנאה מהמשחק, ולא כל מנחה שעבר סדנת מנחים יודע לחזור הביתה ולהסביר את זה לשחקנים שלו. אם אנחנו רוצים לראות מתישהו בעתיד הלא רחוק מדי כנסים גדולים ואיכותיים אנחנו צריכים להתחיל להגיע אל השחקנים שאנחנו מצרפים לקהילה בצורה אגרסיבית יותר.

 מה זה אומר? לא יודע. כרגע שחקנים המצטרפים לקהילה נוטים לנשנש מעט מהפורומים, לקרוא קצת דימונס וגרגוייל (אם הם מצטרפים למועדון) ולבוא לכנסים. הפורומים, כבודם במקומם מונח, הם לא המקום הכי טוב להפוך לשחקן יותר טוב דרכו - חלק גדול מהדיונים שם הם על נושאים אחרים לגמרי. שלא לדבר על זה שלמישהו חדש הקליקה הפורומית היא אגוז קשה לפיצוח. דימונס עושה את שלו, אני מניח, זה אחד המקומות שאפשר ממש לקרוא בהם מאמרים על מה זה להיות רולפלייר באמת. אבל קריאה היא עניין אחד וישום הוא עניין אחר לגמרי. הגרגוייל נוטה, מעצם מהותו, לפנות יותר לשחקנים שכבר "יש להם את זה", עזבו את דעתי האישית בעניין - זוהי עובדה, מתי היה בגרגוייל מאמר על טכניקות להיכנס לראש הדמות? כנסים הם מקום שנראה שטבעי להשתפר בהם - אבל המציאות מוכיחה אחרת. כשמגיע שחקן חדש לכנס, מהסוג הנפוץ שלא כל כך הפנים את עניין ההפרדה בין הדמות לשחקן ולא כל כך יודע מה לעשות עם עלילה שרובה דיבורים ויש בה מעט מאד אקשן, הוא מתישב בשולחן שבד"כ המנחה ורוב השחקנים האחרים כן יודעים כיצד 'מקובל' לשחק באיגור - ותוך דקה וחצי מקבל את הסטיגמה של 'השחקן הרע בשולחן', גם אם המנחה ממש-ממש-ממש נחמד אליו (וזה לא כל כך נפוץ, בד"כ פשוט מתעלמים ממנו ומקטרים אח"כ שהשחקן הזה דפק לך את המשחק) הוא עדין מרגיש מחוץ לסוד העניינים, ויותר משזה מושך אותו להשתפר, זה דוחף אותו חזרה הביתה והחוצה מהקהילה.

 אני חושב, כמו הרבה אחרים, שבשנה האחרונה היו יותר מדי כנסים והפעילים נשחקו הרבה יותר מדי. אולי הפתרון הוא לא רק צמצום מספר כנסי העמותה בשנה לשניים, אולי הפתרון הוא להוסיף מעבר לשניים האלו איזו פעילות רצינית שמטרתה, מתחילתה ועד סופה, לעמוד בקונספט הקידום שאומר שקידום זה לשפר את השחקנים הקיימים. אולי צריך לערוך סדנאת שחקנים וסדנאת מנחים קבועות כל שנה? אולי העמותה צריכה להקים מערך דמוי משכילון/הארה ולערוך משחקים בכל מני מתנסים - אבל עם מטרה של איכות ולא הכנסה כלכלית? אולי, אולי, אולי. הלוואי היה לי רעיון טוב באמת - אבל אין לי ממש, חבל. אולי למישהו בחוץ, שקורא את זה, יש רעיונות חדשים שהמוח המזדקן שלי כבר לא מסוגל לספק, אולי. אבל לדעתי הגיע הזמן שהעמותה תחליט על חזון כלשהו, לכנסיה לכל הפחות, ותתחיל לחשוב איך מגיעים לחזון הזה, צורת העובדה הנוכחית, בהעדרו של חזון, לא מובילה לשום מקום בכל הנוגע לקהילת שחקני התפקידים.

 מצד שני, אולי אני פסימיסט? לכו תדעו.