לחבר את הנקודות מאת: זיו קיטרו "אלמנטרי, ווטסון יקירי!" שרלוק הולמס, מאת ארתור קונאן דויל. פתרון פשע אינו דבר של מה בכך. כאשר מגיע מצב שבו יש צורך בחקירה, סביר להניח שהדרך לפתרון תהייה ארוכה ומפותלת. כאשר מדובר בחקירה רצינית, אין ספק שיהיה צורך בשעות עבודה רבות של העוסקים בדבר, במעבר על חומר רב שנאסף במהלך החקירה, במוח חריף וחד שיבחין בנתונים החשובים ויידע לראות את עיקר הדברים מבין ערמות של עדויות ורמזים טפלים. חשוב מכל, יש צורך בסבלנות רבה על מנת לאתר דווקא את העדות הקטנה ביותר, את הרמז הבלתי נראה כמעט, הרמז שבסופו של דבר מביא לפיצוח החקירה. הבעיה היא שהרמז המשמעותי באמת אינו תמיד זה שנגלה לעין בקלות. גם בספרות וגם במציאות הפרשיות המסובכות באמת נפתרות בגלל עובדה שנראתה זניחה, רמז מזירת הפשע שלא שמו לב אליו קודם, עובדה לגבי הפשע שהחוקרים הזניחו כי נראה מעורפל מידי, כאילו אינו מוביל לשום מקום. דווקא אותם פרטים קטנים וחסרי חשיבות לכאורה מתגלים לבסוף כבעלי המשקל האמיתי. הבעיה הגדולה מכל היא, בדרך כלל, למצוא את כל אותם פרטים קטנים, את כל העדים שאולי נכחו בזירת הפשע. גרוע מכך, בגלל שהחוקרים הם אנושיים יש הרבה מקום לטעות אנוש שגורמת לדברים להתגלגל לפעמים לכיוונים הלא נכונים. כאשר בלש (פרטי או מטעם המשטרה) יוצא לחקור רצח הוא נאלץ להתמודד עם מסה עצומה של מידע שמגיע אליו מצינורות רבים. הוא נמצא בזירת הפשע וחייב לגלות כמה שיותר פרטים על המקום עצמו, לסרוק את כל השטח בו הוא נמצא ולמצוא כמה שיותר סימנים שיעזרו לו אחר כך בחקירה, הוא חייב לעשות זאת כל עוד העקבות חמים. סימנים רבים (כמו עקבות רגליים או טביעות אצבעות) נעלמים לאחר זמן קצר ומידע חשוב מאוד אובד בקלות רבה מידי. בנוסף הוא מקבל מידע מעדי ראייה בשטח ועליו לאסוף עדי ראייה רבים ככל האפשר על מנת לקבל תמונה שלמה ככל האפשר על מה שקרה בזירה. שעות ספורות אחר כך הוא מתחיל לקבל (בימינו) מידע מהמעבדות השונות. הוא יכל לקבל מידע מבדיקות של שיערות ודם שנמצא באזור ואולי שייך לרוצח, הוא מקבל פרטים מהניתוח שלאחר המוות, הוא מקבל פרטים ממעבדות צילום שסרקו תמונות שצולמו בשטח ואולי גילו פרט שלא נראה לעין הבלתי מזוינת. תוך כדי עיבוד הנתונים שהוא קיבל הבלש מתחיל גם בעבודת השטח וניסיון של קשירת קצוות, כל יום שעובר העקבות מתקררים מצד אחד ומאידך פרטים חדשים מתגלים. החקירה הופכת מסובכת עד מאוד. יש חקירות שלעולם לא מסתיימות, תיקים שלא נסגרים, בין אם מחוסר עדויות או מעודף עדויות סותרות, בסופו של דבר זה אותו הדבר, משהו חסר, אותו רמז חמקמק והכרחי לפתרון. יש חקירות שלאחר שנים לפתע משהו צץ על פני השטח, עדות שהייתה חסרה, עובדה שלא הייתה ידועה עד כה, מידע שלא היה זמין עד כה. אז, שנים לאחר המקרה עצמו, החקירה מפוצחת והאמת יוצאת לאור. אם התמזל מזלם של החוקרים יש גם סיכוי שהצדק יתרחש, שהאשמים יועמדו לדין על פשעיהם ויספגו את המגיע להם. זה נשמע קשה, מייאש, כמעט בלתי אפשרי לפעמים לגלות את האמת. ובכן זה לא רק נשמע כך, זה גם קורה כך בשטח, בעולם האמיתי. פושעים לא מתעוררים יום אחרי ביצוע הפשע ומסגירים את עצמם (למרות שאין לשלול את האפשרות, הדבר כבר התרחש בעבר), העדים האמיתיים לא רצים לחוקרים ושופכים את כל הידוע להם. יש עדים רבים שמפחדים לדבר, יש עדים שחייהם בשפל המדרגה והם מחפשים דרכים להרוויח מנתינת העדות. רמזים לא מופיעים בצבע זרחני ולא מלווים בהוראות מפורטות. מסיבה זו לחוקרים יש עבודה רבה וקשה מאוד. גם למנחים וגם לשחקנים מצפה עבודה רבה כאשר מדובר במשחק של חקירה, של בילוש. המנחים צריכים לעבוד קשה מאוד ביצירת העלילה כולה, האנשים, הרמזים, המידע הקיים, מידע אשר יש סיכוי שיופיע. הם צריכים לחשוב על העולם כולו, התקופה, הטכנולוגיה שבשימוש. יש חשיבות רבה על התקופה בה משחקים. היו זמנים בהם לא היה ניתן להריץ טביעת אצבע שנמצאה בזירת הפשע בעזרת מחשב, מישהו היה צריך לשבת בחדר קטן ולעבור על כל התיקים ולהשוות את הטביעות, תהליך שדרש זמן רב. כל הפרטים האלו חשובים ומנחה טוב לא ישכח אותם. השחקנים יאלצו להפעיל את התאים האפורים ולנסות ולהוציא כל פיסת מידע שתהייה להם האפשרות להשיג. הם יאלצו, כמו חוקרים אמיתיים, לסרוק את השטח, להרים כל אבן ולחטט בין שיחים דמיוניים. הם ישבו מעל המחברות שלהם וינסו לחבר בין כל הנקודות כדי לגלות את התמונה שמסתתרת שם. אין ספק שהמנחה לא יזרוק רמזים על ימין ועל שמאל, אלא אם כן הדבר משרת את הפושע עצמו. הפרטים הקטנים הם דבר שכולם צריכים לקחת בחשבון ואנחנו נעשה ניסיון לעבור על כמה שיותר נושאים בכתבה הזו שלפניכם. חשוב לזכור שכל זירת פשע וכל חקירה מתחילה מדבר אחד בסיסי, פשע שבוצע. נשמע טיפשי להזכיר את העניין, אחרי הכל זה ברור לחלוטין, אבל כאשר אנחנו מביאים את העניין למודע וממש חושבים על הפשע בתור "המשבצת הראשונה" המנחה יכל לחשוב בצורה נכונה על כל תהליך החקירה. השחקנים לעומת זאת חשוב שיזכרו שמדובר במקום בו מספר הרמזים הוא גדול מאוד, המון מידע מוכן לשאיבה מזירת הפשע, אם יודעים מה לחפש. כמנחים עליכם לשאול את עצמכם שתי שאלות בסיסיות. הראשונה היא "מה קרה כאן?", מה התחולל בזירת הפשע? באיזה סוג פשע מדובר? האם הייתה זו חטיפה? רצח? שוד? השאלה השנייה והחשובה לא פחות היא "היכן זה התרחש?" בבנק? פארק שעשועים? בית פרטי? סמטה צרה? מיקום יש חשיבות רבה כמו למאורע עצמו. לפי מיקום נוכל לדעת מה הגיוני שיהיה באזור. טביעות רגליים לא יופיעו באספלט אבל כן יופיעו בבוץ שבחצר אחורית. עדים רבים יותר נמצאים בפארק שעשועים מאשר בבית פרטי. קביעת המקום לא פחות חשובה מקביעת המאורע. כאשר אנחנו מתחילים לחשוב על הדברים שניתן למצוא בזירת הפשע חשוב שנדע כיצד המקום נראה, מה אין בו ומה יש בו. זה נשמע אולי פשוט אבל ישנם המון פרטים קטנים שצריך לקחת בחשבון. אם מדובר בפארק בו התרחשה חטיפה אין הרבה ראיות שיוותרו בשטח אבל מצד שני נוכל לצפות שיהיו עדים במקום (למרות שבינינו, כמה אנשים בפארק שעשועים שמים לב לילד שנגרר ע"י גבר או אישה מבוגרים בעוד הוא צורח ובועט?) אם אנחנו לוקחים בית בתור מיקום לרצח, כאן כבר יש לנו הרבה יותר אפשרויות. ראשית אנחנו צריכים לחשוב על צורת הכניסה לבית, פריצה? או אולי האדם נכנס בקלות. האם הדלת הייתה פתוחה או שהקורבן הכיר את הרוצח ונתן לו להיכנס? האם הפורץ השאיר טביעות אצבעות על המנעול? האם השאיר טביעות אצבעות באופן כללי בבית? אם ניקח בחשבון שהקורבן לא שמח לרעיון שירצחו אותו, יכל להיות שהיה מאבק, במצב כזה יש לנו עוד מספר דברים שחשוב לזכור. בקרב משתמשים בכל האמצעים שעומדים לרשותנו. ציפורניים, שיניים, חפצים שונים הנמצאים באזור, כל דבר שאולי יציל את חיינו. מתוך הנחה זו ניתן להבין שיישארו ראיות נוספות בסביבה. שאריות עור ודם מתחת לציפורני הקורבן, שערות שנתלשו בזמן המאבק והן מוטלות אולי בסביבה, סיבי בגד ובמקרים של אונס ניתן למצוא נוזלי גוף על הגופה, נוזלים שניתן לשלוח למעבדה על מנת לקבל תוצאות די.אן.אי. כל דבר כזה יכל לתת רמזים רבים לחוקרים, אם ידעו מה ואיך לחפש. אם לא היה מאבק יש לחשוב על הסיבה לכך: הכירות עם הרוצח, מיומנות, כוח פיזי רב, בצורה כזו אנחנו יכולים להתחיל לתת כיוון לחקירה, כמובן שזה אומר שבשלב זה בבניית העלילה המנחה צריך לדעת מי הרוצח האמיתי. מדוע אני מדגיש את המילה אמיתי? אם מדובר ברצח מכוון יש סיכוי שהרוצח רוצה להפליל אדם אחר, במצב כזה יכל להיות שיהיה בימוי גדול מאוד של זירת הפשע. העדויות שימצאו במקום עלולות לכוון את החוקרים למטרה הלא נכונה. צורת המוות יכולה לתת גם רמזים: האם הקורבן נרצח בעזרת נשק? אם כן איזה סוג? האם היה זה נשק קר כמו סכין? או אולי מדובר באקדח, במצב כזה יש לנו עוד סימנים שניתן למצוא. כאשר מדובר בנשק קר, קורה שחלקי מתכת, אם לא הסכין עצמה, נותרים בזירת הפשע. אולי הרוצח ניסה לדקור את הקורבן וזה זז, דבר שגרם לסכין להיתקע בקיר ולחתיכה ממנה להישבר. אם היה זה נשק חם, יש לנו עוד יותר עדויות: כדורים, אבק שריפה ואולי, הנשק עצמו (עליו יכולות להיות שתולות טביעות אצבע שקריות). אם הקורבן נרצח בלא שימוש בנשק צריך לחשוב על מה כן הרג אותו. שבירת מפרקת? מדובר באדם חזק שכן לא כל כך קל לשבור מפרקת מהירות רבה או כוח רב צריכים להיות בשימוש על מנת שזה יקרה. חניקה? נותרים סימנים על צוואר הקורבן, ניתן להבחין אם היה שימוש בחבל, חוט דייג או אולי הרוצח השתמש במו ידיו על מנת לסיים את חיי קורבנו (במצב כזה ניתן להוציא טביעות אצבעות מאזור הצוואר, אלא אם כן הרוצח השתמש בכפפות). צורת וסגנון רצח אומרים הרבה על הרוצח עצמו. מתוך שיטת הפעולה יכולים להוציא הפרופילרים (פסיכולוגים מומחים ליצירת פרופיל פסיכולוגי של רוצח על פי שיטות פעולה) מידע רב מאוד. ככל שהרציחות "מוזרות" יותר ניתן לומר בבטחה שכמות הרמזים גדולה יותר. אם לדוגמה הרוצח מכסה את עיני הקורבנות (במקרה ומדובר בקורבנות ולא בקורבן אחד) יש לזה סיבה, אולי הוא מרגיש אשם ולא מסוגל לסבול את מבט המוות שנועצים הקורבנות בו. מין הקורבן, גילו, שעות הפעולה של הרוצח, שיטת הרצח, סממנים שחוזרים על עצמם (כמו בית שאין בו סימני פריצה) נותנים מידע רב על הרוצח. רוצחים רבים משאירים (אם בטעות ואם בכוונה תחילה) "מסרים" לחוקרים. מסרים אלו יכולים להיות בצורה של מכתבים, סמלים, פרחים המסמלים משהו לרוצח, סימן על הגופה עצמה (ציור או אות שנחרטו אל גב הקורבן לדוגמה) או אולי סידור מסוים של חפצים יומיומיים. הסעיף האחרון עליו דיברתי נראה בצורה מצוינת בסרט "שבעה חטאים" בה ציור שהיה תלוי על הקיר מתגלה שהוא תלוי הפוך, הוא מתגלה ככזה כאשר תמונות של זירת הפשע ניתנים לאשת הקורבן לבדיקה והיא מבחינה שהתמונה תלויה במהופך. בדיקה של גב התמונה ע"י החוקרים מגלה מסר חבוי מהרוצח. זהו רעיון מעניין מאוד שנשעה בו שימוש גם בחיים ע"י רוצחים אמיתיים. עניין אשת הקורבן מעלה נקודה חשובה נוספת, עדי ראייה. עדי ראייה יכולים להיות מזנים שונים והם לא תמיד מקלים על החוקרים. כל עד הוא גם בן אדם בשר ודם מה שעושה אותו מלא ברגשות ואינטרסים אישיים. יש עדים שמוכנים לשתף פעולה עם המשטרה אלא שאין להם הרבה מה לתרום. יש עדים שראו משהו אבל לא ברור במיוחד והם משלימים פרטים מהדמיון. ישנם עדים שמבקשים להרוויח מעדותם ולכן לא ידברו לפני שיובטח להם פרס זה או אחר ויש עדים שמפחדים. פחד הוא עניין רציני וחשוב, העד יכל להיות מפוחד בגלל מה שראה, פשוט פחד לא ברור לאוחז בו והוא יסרב לדבר על שראה. יש עדים שהרוצח הגיע אליהם קודם ואיים על חייהם (אם לא רצח גם אותם) שלא לדבר, יש עדים לפשעים שאינם רצח ואז קיבלו שוחד ממבצעי הפשעים (פשעים פוליטיים בעיקר אבל לא רק). ישנם עדים עיוורים. חשוב לזכור את זה, לא כולנו מושלמים מבחינה פיזיולוגית למרות שרבים רוצים לחשוב שזהו המקרה. אין זה אומר שעד ראייה שלא רואה אינו חשוב, ישנם חושים נוספים שהאדם ניחן בהם. אנשים עיוורים ניחנו בחוש שמיעה מפותח יותר ואולי שמעו משהו שיכל לעזור לחקירה, בגלל עיוורונם הרוצח אולי זלזל בנוכחות שלהם בזירת הפשע, מבלבל עיוורון בטמטום, טעות שיכולה להתגלות כהרסנית עבור הרוצח. חשוב לזכור שבני אדם הם אמנם מקור ברור לעדות אבל עולמנו מכיל הרבה יותר מאותן חיות הצועדות על שתיים, ידידינו ההולכים על ארבע יכולים לשמש כמקור מידע אמין הרבה יותר לפעמים. כלב שנכח בזירת הפשע של אדונו יוכל לזהות את התוקף על פי ריח בלבד, תוכי מדבר יכל לחזור על מילה ששמע בזמן הפשע (אם יתמזל מזלם של החוקרים זו גם תהייה מילה בעלת משמעות). חשוב שנפתח את עצמנו לאפשרויות הרבות שיש סביב ולא נתפס לקלישאות הרגילות אחרת החקירה תמשיך להיות בנאלית וחוזרת על עצמה. ניתן להוסיף הרבה מאוד פיתולי עלילה כאשר משתמשים בדברים השונים אבל ההגיוניים כל כך. סימני נוספים שניתן למצוא באזור הפשע הם מכתבים מהקורבנות עצמם. כולנו מכירים את הסרטים בהם הקורבן מספיק לכתוב אות בתוך בריכת הדם הנקוות לצידו או אולי עט שנמצאת בהישג יד יכולה הייתה לשמש להשאיר הודעה. חשוב לזכור שמדובר בהודעות מבלבלות יותר מאשר מועילות שכן לנרצח אין זמן לספר את כל קורות חייו, הוא יספיק לכתוב אות, תחילת מילה אולי מילה שלמה, לא יותר מזה. בחיפוש אחר עדים וראיות אין לשלול אפשרות של מצלמות בטחון, גם לא בבית. אולי הבעל לא בטח באשתו והשתיל מצלמה מיניאטורית בחדר השינה? אני לא אומר שהחקירה תהייה קלה יותר בצורה כזו שכן המצלמה לאיו דווקא צילמה את פני הרוצח אבל היא יכולה לתת הרבה מאוד מידע חשוב אחר אפילו יהיה זה רק מבנה גופו של הרוצח. זירת הפשע והסביבה שלה יכולים לתת מידע רב אבל זה לא הדבר היחיד שיש לחשוב עליו. כמו שציינתי, החקירה רק מתחילה מזירת הפשע, יש לפנינו עוד דרך ארוכה לצעוד בה. כדי לדעת בכין הרמזים הבאים נמצאים אנחנו צריכים לחשוב על התפניות הבאות בחקירה. אם מדובר ברצח עלינו לחשוב לאן הרוצח פונה עכשיו, אם מדובר במציאת נעדר עלינו לחשוב לאן הנעדר פנה. בכל מקרה עלינו לדעת מה בדיוק קרה, מסיבה זו חשוב לעשות את שיעורי הבית כאשר מדובר במשחק חקירה ולא לאלתר את הכל במקום. אם אנחנו מדברים על חיפוש נעדרים חשוב שנזכור שנקודת ההתחלה היא המקום האחרון בו הנעדר היה. חיפוש במקום יביא לנו עדי ראייה שהיו בקשר עם הנעדר, אחד מהם אולי שמע לאן הנעדר אמר שהוא הולך או אולי סיפר היכן היה קודם לכן. סיטואציות אלו יביאו את החוקרים למקומות עם עדים נוספים שיוכלו לתת לנו עדויות חדשות. לרוע המזל לא תמיד העדים מוכנים לתת מידע וכמובן ישנם המצבים בהם לעדים אין שום מידע. כאן יש צורך במציאת רמזים נוספים במקומות לא שגרתיים. פחי זבל הם מקום מצוין למצוא בו ראיות. בתוך פח אשפה של נעדר ניתן למצוא אולי קבלה על כרטיס לרכבת או למטוס. פרטי הקבלה ישימו אותנו על המסלול הנכון למציאת המקום הבא אליו פנה העדר או לפחות ישלח אותנו למקום ממנו נקנה הכרטיס, דבר שבתורו יגלה לנו יותר על היעד אליו פונה הנעדר. בקומיקס עליו כתבתי ביקורת בגיליון זה מוצא החוקר בפח הזבל ראייה חשובה מאוד עבור המשך חקירה שהוא מבצע, חיפוש נעדרת. במקרה הזה החוקר הגיע למקום בו לא היו עדים משתפי פעולה אך הוא הבחין שהודעות שמתקבלות במקום נכתבות על נייר מסוג מסוים. חיטוט בפח הזבל העלה בגורל הודעה אשר התקבלה מהנעדרת, בהודעה היה מספר טלפון ממנו התקשרה, כך מצא החוקר את מקומה האפשרי של הנערה אותה הוא מחפש. חשוב לזכור דברים שכאלו, רמזים יכולים להופיע במקומות ממש לא שגרתיים. דוגמה נוספת לראייה לא שגרתית ניתן למצוא בחקירה שהתרחשה בשנות העשרים. מכתב שנשלח ע"י רוצח 6 שנים לאחר ביצוע הפשע הביא ללכידתו. לא היו אלו הפרטים במכתב שהסגירו את הפושע אלא המעטפה עצמה. על המעטפה היה לוגו משושה וסביבו אותיות שהיו ראשי תיבות של "עמותה נהגי ניו-יורק". הבלש האחראי על החקירה פנה למקום וניסה למצוא את החשוד שם אלא שהסתבר שהרוצח לא היה כלל חבר בעמותה. הפתרון להגעת המעטפה לידי הרוצח הגיע כאשר איש הניקיון במשרדי העמותה סיפר שהוא לקח חלק מהמעטפות לבניין המגורים שלו על מנת לשלוח מכתבים. מספר מעטפות נותרו בשולחן הקבלה של הבניין. הבלש הגיע לבניין המגורים ולאחר תחקור קצר של בעלת המקום גילה את האשם ולכד אותו באותו בניין. אילולא המכתב לעולם לא היו מוצאים את האשם. אנחנו יכולים להבין מספר דברים ממקרה זה, האחד שלעיתים עדויות משונות מופיעות ויכולות לבוא לעשרת החוקרים בפתרון הבעיות. העניין השני שניתן להבין הוא שישנם מצבים בהם האשמים רוצים להיתפס והם עושים דברים, לפעמים בהשפעת תת ההכרה שלהם, על מנת להיעצר ע"י החוק ולהיענש על הפשעים שביצעו. ראיות מרשיעות אלו יכולות לבוא בצורת מכתבים או לפעמים בגלל "חוסר תשומת לב" של הפושע לראיות שהוא השאיר בשטח. תת ההכרה שלנו הוא ישות רבת עוצמה שגורמת לנו לפעול לעיתים בצורה שנוגדת את צורת ההתנהגות הבסיסית שלנו. תת ההכרה של הפושעים גורם להם להיות חסרי זהירות ולהותיר טביעות אצבע או הודעה באזור הפשע. הודעות בזירת הפשע יכולות גם להופיע מסיבות שאינן קשורות לרצונו של הפושע להיתפס. לפעמים הפושע רואה את עצמו כחכם כל כך עד כי הוא מחליט לקרוא תגר לרשויות ומותיר הודעות מזלזלות כאשר הוא חושב "הם כל כך טיפשים עד כי אין סיכוי שיגלו מי אני". לעיתים הוא טועה וההודעות האלו מרשיעות אותו. הודעות בזירת הפשע יכולות לבו בצורות שונות ולאיו דווקא בתור הודעה כתובה. לעיתים חפץ שנותר בכוונה במקום או (כפי שציינתי בפסקה קודמת) צורת פעולה מסוימת, שעה של תקיפה או כל ראייה אחרת. מה קורה אם מדובר בחטיפה ולא ברצח או דבר דומה? אכן במצב כזה יש פחות הוכחות שיכולות לעזור. עדי ראייה במקרה כזה הם חשובים עד מאוד. יש לחשוב על החטוף, מי הוא ומה הדברים הבסיסיים להם יזדקקו החוטפים על מנת לדאוג לחטוף. למה זה חשוב? מייד נראה אבל ראשית בוא נדבר קצת על עדי ראייה במקום. גם כאשר מדובר באזורים ריקים יחסית מאדם יש סיכוי שמישהו ראה משהו, חלוש ככל שיהיה הסיכוי קיים. שיכורים המסתובבים ברחוב, חסרי בית, ילדים שנשארים עד מאוחר, אנשי כנופיות. כל אלו הם עדים פוטנציאלים אשר יסכימו לדבר אם ירוויחו מזה. בתור חוקרים ישנם מצבים בהם שוחד יהיה במקום או "כיפוף" החוק על מנת לעזור לאדם זה או אחר בתמורה לעזרה בחקירה. אם עדות של נער-כנופיה יכולה לעזור לחוקרים למצוא חטוף אין שום סיבה שבתמורה החוקר יעלים עין הגניבה קטנה שהתרחשה יום או יומיים לפני כן. חשוב לציין שיש חוקרים ששיטת העבודה של "יד רוחצת יד" לא מתאימה להם. חוקרים אלו יהיו מוכנים לא לשבור לעד את היד אם ייתן את עדותו המלאה. ציינתי קודם לכן שיש חשיבות לדעת מי הוא החטוף, למה זה חשוב? אם החוטפים מתכוננים לחטוף תינוק הם יצטרכו להתכונן לעניין. לקנות אוכל (הם רוצים להרוויח מהחטיפה וזה אומר שהם צריכים לדאוג לבריות מינימלית של התינוק), חיתולים או צעצועים על מנת שהתינוק יהיה רגוע. עדי ראייה במקום יכולים לספר על גבר או אישה שקונים או קנו (אותם פושעים שקונים כמות גדולה של מוצרים על מנת שלא יאלצו לצאת שוב לאחר החטיפה) כמויות גדולות של מוצרים לתינוק. הסיבה לכך שעדי הראייה חושבים שהעניין מוזר הוא, כי לאותו אדם אין שום תינוק שהם יודעים עליו (עובד בשכונות קטנות או אזורים בהם אנשים מכירים האחד את השני ו/או מקום ששמועות נעות בו במהירות). סיבה אחרת יכולה להיות שאנשים יתלוננו על בכי של תינוק בלילות, דבר שיביא משטרה לחקור אולי במזל החוקרים את הפרשה ישמעו משהו בעניין ויקשרו. תינוקות אינם היצורים היחידים שיש להם צרכים. נערים וזקנים, בנות ובנים, חיות, לכל אחד יש צורך מסוים שחשוב לספקו על מנת שהחטוף יישאר בריא (חשוב לציין שלא מדובר בחובה שכן ישנם חוטפים שמתעללים בחטופים ודואגים ממש למינימום ההכרחי להישרדות). עדים לא חייבים לראות דברים חריגים, ישנם מצבים בהם החוטפים לא זהירים והם מוצאים את עצמם אומרים משהו לגבי החטוף כשהם במקום ציבורי. הסיבה לטיפשות? אולי מדובר בבר או מכולת ולחוטפים נראה כאילו איש לא מקשיב להם. דבר חשוב נוסף שיש לקחת בחשבון הוא הצלבה ואימות נתונים. אחרי שאוספים את כל העדויות והראיות החוקרים צריכים להתחיל לסנן את הדברים על מנת למצוא את האמת. הצלבת עדויות על מנת לגלות תיאור שחוזר על עצמו (גובה או צורת אף של החשוד שחוזר על עצמו לעומת צבע עיניים שאיש מן העדים לא ממש זוכר וכל אחד מהם המציא משהו אחר). בדיקת אמינות העדים חשובה גם כן ויש לעשותה בזהירות, לפעמים השיכור חסר הבית שגר בפינת הרחוב אמין יותר מהגברת שטיילה עם כלבה ברחוב בזמן הפשע, למה? כי בעוד היא ראתה את הגבר הצעיר לבוש המעיל שטייל בשעה מוזרה ברחוב, חסר הבית זוכר את עיניו ותווי פניו של הצעיר היחיד שזרק לו שטר של חמש דולר בשעה משונה בלילה. הצלבת עדויות צריכה להתאים גם לנתונים שהתקבלו מהמעבדות. אם המעבדה קבעה ששעת המוות הייתה 5 בבוקר, ועד ראייה טוען שראה מישהו מסתובב ליד המחסן בו נמצאה הגופה בשעה 8 בבוקר יש כאן בעיה. הצלבת עדויות של מספר מעבדות יכולה רק להועיל. אם טביעת אצבע של אדם מופיע ונמצא חשוד ואחר כך יש עד שיצביע על מיקומו של החשוד בזירת הפשע ומעבדת די.אן.אי מצאה התאמה, בין רוק שהתגלה על גומי לעיסה (שהושלך בצמוד לזירת הפשע) לבין רוק של החשוד, ובכן נראה שיש לנו מנצח. ככל שנחשוב על כל הפשע, הקורבנות והמבצעים נמצא שאנחנו יודעים פרטים רבים יותר שיכולים להפוך לראיות שיהיו לעזר לחוקרים. על מנת שהרפתקת חקירה תהייה טובה וניתנת לפתרון יש לחשוב על כמה שיותר פרטים, אסור שימצאו פרטים סותרים אלא אם כן ישנה סיבה הגיונית לכך. חשוב לזכור שאין פשע מושלם וחיפוש קפדני יגלה את הראיות המרשיעות אלא שיש צורך בעקשנות וחדות מחשבה על מנת שלא לפספס את הדברים הקטנים. אם החלטתם להריץ הרפתקת חקירה צאו מנקודת ההנחה שמצפה לכם עבודה רבה, בניית המערכה (או ההרפתקה) תכלול מחקר רב מאוד בתחומים רבים מאוד על מנת שהעלילה תהייה הגיונית ונכונה. אם אתם מחליטים לבנות את הפושע המושלם, זה שלא ייתפס לעולם, אל תתחילו כלל את המערכה, אלא אם כן הנקודה שלכם תהייה לגרום לדמויות לייאוש ולהראות להם שהרשע ינצח תמיד. אם זו לא הנקודה שלכם אזי הפיכת הפושע למושלם תגרום רק לתסכול לשחקנים ולכם. אני ממליץ לקרוא ספרי בלשות, קומיקסים ולצפות בסרטים העוסקים החקירה, שימו לבכם לפרטים בקטנים, לכל אותם מקומות בהם ראיות חדשות מופיעות, לפיתולי העלילה שמעלים את החוקרים למדרגה הבאה. יש לשים לב לניואנסים הקטנים של הפושע באותם סיפורים ולצורה בה החוקרים מגיעים למסקנות. בסופו של דבר רק הניסיון יהפוך אתכם ליוצרי עלילות חקירה טובים, עד אז אין שום רע מללמוד מאלו שכבר עשו זאת כך שאין מה להתבייש במחקר "השטחי" הזה של צפייה בסדרות משטרתיות וסרטי בלשים. כאת תורכם לקחת את המושכות לידיים וליצור את העלילה שלכם, אל תפחדו לטעות, רק כך לומדים באמת ואתם תגלו שכל עלילה שתבנו תהייה טובה מהקודמת. כמובן שככל שתהיו רציניים יותר בתחילת דרככם כבלשים מתחילים כך הניסיון שלכם יהיה רב יותר והלימוד קל יותר. בהצלחה.