האמת האילמת

מאת: אבי סבג

 

סרטי ניילון צהובים תחמו את הכניסה לדירת היוקרה ונשאו באותיות של קידוש לבנה את הכתובת "אין כניסה – משטרה". שרון לקחה נשימה עמוקה פתחה את הדלת ונכנסה. בניגוד למה שכולם היו רוצים להאמין, אתה לעולם לא מפתח חסינות למראות האלה, לא ממש. היא הרשתה לעצמה עוד רגע אחד של חסד ואז צעדה פנימה מלאת נחישות עניינית והחלה לנהל את סקירת זירת הפשע. מאותו רגע מראות הזוועה וסימני האלימות הפכו מעדות אילמת לסבל נורא, לרמזים שהרכיבו חידה.

עוד יום.

 

משחק בלשי, בד"כ, מתנהל באווירה מציאותית מאד וחייב לציית לחוקים ברורים של הגיון, סיבה ותוצאה. במשחק בו החקירה היא אחד המוטיבים המרכזיים, יש משמעות רבה ליצירת סיטואציות אמינות ובניית מעטפת ראיות ריאליסטית שרכיבו את זירות הפשע ובאמצעותן את מהלך המשחק כולו. כמעט בכל ספר, סרט או סידרת טלוויזיה העוסק בבילוש נראה את החוקרים מתרוצצים בין זירות השפע השונות גובים עדויות ומלקטים רמזים. כמה מתוך מה שאנו רואים  נכון ומה למעשה, אשליה הוליוודית זולה?  

 

החקירה הפלילית היא חשיפת רצף התרחשויות שהתקיימו במהלך פשע או הובילו לקיומו, כאשר המטרה הראשונית היא סימון חשודים והסופית היא הגעה לרמת ודאות שתאפשר את הרשעתם. מאות שנות ניסיון וכן התפתחויות מדעיות העמידו בפני רשויות אכיפת החוק והחוקרים שונים מגוון רחב מאד של אמצעים לגילוי וחשיפת האמת. בצד האומנות הישנה והטובה של חקירת החשודים התפתחו טכניקות מתקדמות לאיסוף וניתוח ראיות, אותן עדויות מוחשיות, סימנים ממפלילים ועקבות רמות משמעות.   

 

בכתבה הבאה בחרתי לכסות את כל תחום חקר הראיות המוחשיות (physical evidence) במטרה להקנות לשחקנים ולמנחים את ידע והיכרות עם היכולות האמיתיות של רשויות האכיפה השונות. זאת מפני שבניגוד לגביית עדויות או חקירת אנשים שונים, אומנות שניתן לשחק עם מעט הגיון ויצירתיות, מחקר של ראיות פיזיות מחייב ידע מקדים. לכן, ערכתי עבורכם את התחקיר הנדרש וריכזתי את היישומים הנפוצים או המעניינים של המדע בשירות החקירה.  

 

המידע במאמר היינו אמיתי לחלוטין ועלול להיות לא נעים לחלק המקורים (בעיקר סעיפי הפתולוגיה) ראו הוזהרתם!

 

עקבות וסימני כלים

שובל הרמזים מתחיל עוד לפני הגעתנו לזירת הפשע. בדרך כבר נוכל למצוא עקבות וסימני צמיגים אותם ניתן להתאים לנעליו של חשוד או לרכב מסוים. סימני צמיגים ניתנים לסיווג על פי גודלם, עומק הטביעה והתבנית כדי לשייכם לסוגים וגדלים של רכבים. במקרים רבים, בעיקר עם זירת הפשע נמצאת בתוך מבנה, נוכל למצוא סימני כלים על משטחים שונים בזירה. שריטות, קימוטים, חריטות בעלות תבנית מסוימת יכולות להעיד על שימוש בכלי מסוים עקב סממנים ייחודים.

 

במידה ונמצא הכלי, בדיקה מקרוסקופית תאפשר לגלות, במידת ודאות גבוהה, אם הכלי היה במגע עם המשטח. במידה אין כלי כראיה ניתן יהיה להעריך מהו סוג הכלי (מברג, גרזן, פלייר וכו') שהיה בשימוש. נוכחות סימני הכלים יכולים, כמובן, להעיד על צורת הכניסה למבנה ולהצביע על דרך הפריצה אליו. לכן, כאשר זירת הפשע ממוקמת במבנה יש חשיבות רבה לבדיקת פתחי הגישה (דלתות חלונות וכו') במטרה לבדוק נזק או סימנים כל שהם למנגנוני הנעילה או לסביבתם. 

 

טביעות אצבע

טביעות אצבע הן עדות רבת ערך מפני שהן ייחודיות, משתנות מאדם לאדם ונשארות קבועות לכל אורך חייו ולכן מספקות שהן זיהוי ודאי של החשודים. הטביעות יושוו למאגר הטביעות שנמצא בידי רשויות אכיפת החוק כך שפושעים או אנשים שנעצרו בעבר מזוהים בקלות או ישוו מול טביעות שיילקחו מחשוד חדש. תהליך הפקת הטביעות משתנה בהתאם למשטח  עליו הן נמצאות, משטחים קשים (כמו מתכות או זכוכית) יטופלו באמצעות אבקות ומשטחים רכים או סופגים (כמו בדים או נייר) יבחנו באמצעים כימיים. לעיתים גם טביעת אצבע חלקית תספיק לזיהוי ודאי.

 

כלי נשק וכדורים

במקרים רבים הפשע התרחש תוך שימוש בנשק חם, ניתוח כלי הנשק, הקליעים או התרמילים יכול לספק מידע חיוני. מלבד טביעות האצבע שניתן לנסות להפיק מכלי הנשק, בדיקות יכולות לקבוע אם הוא אכן פעל, מה מידת הכוח הנדרשת להפעיל אותו, במידה והנשק לא נוקה ניתן להוכיח שהוא אכן שימש לירי לאחרונה אך לא ניתן לקבוע מתי. לכל נשק יש מספר סידרתי ייחודי על פיו נערך מעקב אחריו (ניתן לדעת מי היו בעליו, אם הוא נגנב וכו'). לעיתים ניתן לשחזר מספר זה עם הפושע ניסה למחוק אותו אך זה תלוי באיכות המחיקה.

 

קליעים או תרמילים יכולים להעיד על הקליבר של הנשק ממנו נורו או אם לא נורו ניתן לקבוע האם הטענו לנשק והוצאו ממנו, כמו כן ניתן לבחון את סימני היצרן לזהות אותו. על כדורים הנורים מהנשק נותרים סימני חריטה המוטבעים ע"י הסלילים בקנה. בדיקה בליסטית, בה נורים כרודים נוספים מנשק חשוד, מאפשרת השווה מיקרוסקופית בין הכדורים החדשים שנורו לבין אלו שנמצאו בזירת הפשע. השוואה זו יכולה להוכיח בודאות אם הכדורים אכן נורו מהנשק החשוד.

 

במידה והקליעים או תרמילים ניזוקו באופן שאינו מאפשר את הבדיקה הבליסטית, כאשר כלי הנשק לא נמצא או כאשר ישנהם הרבה קלעים ותרמילים בזירה תבוצע בד"כ בדיקה של החומרים מהם הם עשויים. בדיקות אלו עשויות לזהות את היצרן ולהתאים בין קליע לתרמיל. במהלך הירי נפלט מהנשק פיח וחלק מאבקת השריפה, חלק לכיוון הקורבן (הרחבה על כך בסעיף הפתולוגיה) וחלק נספגים בידיו של היורה. שאריות אלו אינם נשמרות לאורך זמן וניתן בקלות לנקות אותן, אך במידה וחשוד ניתפס בטווח של שעות מהירי ולא הספיק לנקות את ידיו ניתן להוכיח בודאות שהוא ירה בנשק.

 

כתמי דם

נוכחות דם בזירת הפשע מעידה רבות על האופי האלים של ההתרחשות. לפני ניתוח הדם יש חשיבות רבה לבחינת הצורה של סימני הדם שנמצאו. טיפות הן תוצאה של דימום וגודלן מעיד על הגובה ממנו נפלו. סימני התזה נובעים ממכה חזקה שגרמה לפצע חיצוני, הסימנים עצמם יהיו בצורת קבוצות של כתמים קטנים על החפצים והקירות מסביב לגופה. סימני מריחה מעידים בד"כ על כיוון ואופן ההתקדמות של החשוד או הקורבן. שלוליות דם הן עדות לדימום לאורך זמן או דימום חזק מאד (פגיעה בעורק ראשי).

 

צבע הדם מסייע רבות לקביעת שעת האירוע מפני שחשיפת הדם לחמצן משנה את צבעו ככל שהזמן עובר. דם טרי יהיה בצבע אדום, לאחר מספר שעות צבעו נעשה כהה, מאוחר יותר חום, לאחר יומיים אפור ועם התקדמות הריקבון הופך ירקרק. מידע נוסף מחייב לקיחת דגימות לבחינה מעבדתית. בבדיקה סירולוגית קובעים אם מדובר בדם אדם או דם חיה, אם מדובר בדם חיה ניתן לגלות באיזו מדובר. אח"כ מסווגים את הדם לסוגים בד"כ על פי שיטת ABO ומשווים אותו לדמו של החשוד. כיום, אין עדיין יכולת התאמה ודאית בין דגימה לחשוד אך בעתיד (אולי במערכה שלכם) כנראה שניתן יהיה להפיק מהדם טביעת DNA.

 

נוזלי גוף אחרים

באתרים שהיוו זירה לפשעים המערבים עברות מין לעיתים ניתן למצוא שיירי זרע. ראשית עצם נוכחותם עשויה להיות עדות רבת משמעות ושנית, במקרים רבים ניתן ע"י בדיקה מעבדתית לגלות מהם את סוג הדם. במקרים אחרים יתגלו רסיסי רוק (על כוסות שתייה לדוגמה) שגם ע"י בחינה שלהם ניתן לגלות, בסבירות גבוהה, את סוג הדם. למרות שכאמור סוג הדם לא מהווה הוכחה חד משמעית לזהותו של החשוד הוא עדיין מצמצם משמעותית את מרחב הספק.

 

שיער וסיבים אחרים

בחינה מעמיקה של זירת הפשע עשוי לחשוף שערות או סיבים. למרות שהשיער עצמו אינו מאפשר זיהוי ודאי עדיין ניתן לגלות אם הוא שייך לאדם או חיה. במקרה של חיה ניתן לזהות באיזו מדובר ובמקרה של אדם ניתן לשייך את השיער לאזור בגוף ולגזע כלשהו (אפריקני, סיני וכו'). במקרים רבים ממצאי השיער הם תוצאה של אלימות ונתלשו מהקורבן או החשוד. בסיטואציות כאלה יש סבירות גבוהה למצוא גם שורשי שיער מהן אפשר להפיק DNA להגדיל את ודאות הזיהוי. את השיער ניתן להשוות לזה של החשוד.

 

סיבים מחולקים לשתי קבוצות: טבעיים (צמר, כותנה) וסינתטיים (פולימרים למיניהם). בדיקות יכולות לזהות את סוג הסיב ואת מקורו, להבחין בין צורות יצור שונות או סוגי צבע בהם נעשה שימוש. את הסיבים ניתן להשוות ולקשר לדברים שנמצאים בבעלותו של החשוד.

מלבד מצבים בהם הדגימות הושוו לבגדיו של חשוד שנתפס בסמיכות לאירוע כמעט לא ניתן להוכיח את הקשר בגלל שכיחות החומרים.

 

חומרי נפץ ופצצות

השפעות הפיצוץ קלות מאד לזיהוי אך אלה מעוררות שאלות אחרות, מה היה הגורם לפיצוץ ומה היה מרכז הפיצוץ. בדיקת שירידים מזירת הפשע יכולים לגלות עקבות לחומרי נפץ ולזהות את איכות חומר הנפץ. חומרי נפץ מאיכות טובה מופעלים ע"י נפץ או מנגנון הזמה אחר (אלקטרוני או כימי לדוגמה) בעוד שחומרים פשוטים יותר יוצתו באמצעות להבה. כמעט תמיד ניתן יהיה למצוא שאריות מנגנונים אלה ובחינה שלהם תגלה רבות על מידת המיומנות של מפעיליו ועל מקור המטען.

 

חלק מהמטענים מכוסים בשכבת מתכת שנועדה להתפוצץ לרסיסים (רימונים ומטענים צבאיים אחרים) או מכילים תוספת מסמרים (מטעני חבלה) לשם הגדלת הנזק. בדיקה של רסיסים אלה יסיעו להגדיר את סוג המטען ולאפיין את מפעיליו. מסוג חומר הנפץ, היקף הנזק ובדיקה מקרוסקופית של הזירה ניתן להסיק את כמות החומר ואת מרכז הפיצוץ כלומר הנקודה בה הונח המטען.

 

סימני הצתה

לעיתים זירת הפשע היא חורבה עשנה שרובה נאכלה באש. במקרים אלה יש חשיבות רבה לגילוי סיבת השריפה. בדיקות יכולות לגלות נוכחות של חומרים להאצת בערה כמו דלקים או שמנים, כמו כן נערך חיפש אחר גפרורים, נרות, שארי בקבוקי מולוטוב או קרעי בדים שיכולים להוכיח שאכן בוצעה הצתה. העובדה שאש בד"כ מתקדמת מעלה ושהתפשטותה מושפעת מהרוח מאפשרים את קביעת נקודת ההצתה. 

 

פתולוגיה

חקירת הפשעים החמורים יותר, רצח ואונס, חושפים אותנו לקורבנות שגופם נושא את העדויות הקשות ביותר אך גם בעלות הערך הגבוהה ביותר לחקירה. הרפואה המשפטית נועדה לסייע בתהליכי החקירה ובהליכים המשפטיים. כאשר מדובר בקורבנות חיים עיקר המאמץ מתמקד באבחון זמן הפגיעה, זיהוי המכשיר שגרם לפגיעה וזווית הפגיעה. כאשר מדובר בגופות השאלות המחייבות תשובה הן סיבת המוות, כלומר מה היה הגורם למוות (לדוגמה טביעה או חניקה) וסוג המוות, הקביעה אם מדובר במוות טבעי או לא.

 

מובן שאת עיקר העניין מעוררים המיתות הבלתי טבעיות ובהן מבחינים בארבע קבוצות: מוות עקב תאונה, מוות בהתאבדות, מוות כתוצאה מפעולה אלימה ומוות ברשלנות. האבחנה בין סוגי המוות אינה פשוטה וכדי לאפשר אותה הפתולוג נדרש לקבוע את זמן המוות, מקום המוות, הגורם למוות ומנגנון המוות. תשובות לשאלות אלה מקשרות את זירת הפשע, מועד האירוע, מכשיר הפשע, הפוגע והקורבן ומשלימות את תמונת ההתרחשות.

 

זמן המוות

קביעה זו חיונית להמשך החקירה ומאפשרת, בין היתר, למקם את החשודים בזירת הפשע בזמן האירוע. לאחר המוות הגופה עוברת מספר שינויים בעזרתם ניתן לקבוע את משך הזמן שעבר בין המוות למציאת הגופה. הסימנים הראשונים שמופעים הם כתמי המוות הנוצרים עקב התנקזות דם בחלקים הנמוכים של הגופה כתוצאה מכוח המשיכה. כתמים אלה מתחילים כשעתיים לאחר המוות ומשנים את עוצמת צבעם לאורך הזמן. בחינה של העוצמת צבע הכתמים היא האמצעי הראשון לקביעת זמן המוות.

 

תופעה נוספת היא צפידת המוות (rigor mortis), התקשות השרירים לאחר המוות. שיטה זו הינה פחות מהימנה מבדיקת כתמי המוות אך היא מאפשר להעריך בגסות את משך הזמן שעבר. טמפרטורת הגוף החי היא כידוע 37 עם המוות מתחיל תהליך הדרגתי של השוואת טמפרטורה עם הסביבה. קצב ההתקררות הוא קבוע ועומד על מעלה בשעה למשך שש השעות הראשונות וחצי מעלה  מעבר להן. מובן שגורמים חיצונים כגון חום הסביבה, חשיפה לרוח וכו' משפעים על קצב ההתקררות אך למרות זאת זו הדרך היעילה ביותר לקביעת שעת המוות.

 

מקום המוות

אין שום הכרח שהמקום בו מצאנו את הגופה הוא אכן המקום בו בוצע הרצח. לכן יש חשיבות רבה לבדיקה שתבחן את הנושא. כתמי המוות שכאמור נוצרים משקיעת דם בחלקים הנמוכים של הגופה יכולים להעיד גם על התנוחה בה הגופה נחה. בשלב מאוחר יותר, אחרי היווצרות הכתמים והפיכתם לקבועים (כ-8 שמונה שעות) הגופה הוזזה והושמה בתנוחה אחרת יוצרו כתמים נוספים בהתאם לתנוחה החדשה.

 

פצעי ירי

במקרים המערבים כלי ירי נרצה למקם את היורה כלומר לקבוע את הטווח והזווית בה הוא עמד כשירה. כדי לעשות זאת ראשית חשוב להבחין בין שני סוגים של כלי ירי: כלי ירי בעלי קנה חלק, דוגמת רובי הצייד וכלי ירי בעלי קנה מחורץ, קבוצה אליה משתייכים שאר האקדחים והרובים. רובי הצייד יורים תרמיל ובו קליעים קטנים הקליעים עטופים בעטיפת קרטון, מתכת או פלסטיק. כאשר הקליעים יוצאים מהקנה הם מתפזרים בצורת קונוס. לכן ע"פ קוטר הקונוס ניתן להעריך את טווח הירי.

 

קליעים של כלי ירי מחורץ חודרים לעור ויוצרים את פצע הכניסה, אותו ניתן לזהות בשל צורתו העגולה, סימני שפשוף וחוסר של עור שנגרף פנימה עד הקליע. זיהוי פצע הכניסה האבחנה בינו לבין פצע היציאה היא כמובן קרדינלית. לא כל קליט החודר לגוף יוצא ממנו, קליעים שנורו מרחוק או קליעים בקליבר נמוך עשויים להישאר בגוף. כמו כן כדור בודד עשוי לגרום לכמה פצעי כניסה ויציאה אם לדוגמה עבר דרך יד בדרכו אל החזה או כאשר הנפגע היה מכופף. חור היציאה (של כדור רגיל) מתאפיין בצורת סדק, ללא חוסר של עור וללא סימני שפשוף.

 

פצעי החדירה מאפשרים הערכה עקרונית של טווח הירי וקביעה אם הירי נעשה בטווח מגע (מגע בין קנה נשק לגוף), טווח קצר (עד מטר) או טווח ארוך (מעבר למטר). הירי יוצר רשף (להבה), פולט גזים, פיח וגרגרי אבק שריפה. בטווח מגע הרשף חורך את הבשר, אך בטווח גדול יותר אין לו השפעה. הגזים הנפלטים מתפשטים בקוטר הולך וגדל כך שהשוואה בין הקוטר שהתגלה לבין תוצאות שהתקבלו בבדיקות בליסטיות יאפשרו הערכה של הטווח המדויק (עד למרחק בו אין שארי גז בכלל- כ 10 ס"מ). בירי בטוח מגע מלא על אזורים בהם ישנה עצם הקרובה לעור במידה שמונעת את תנועת הגזים פנימה ייווצר פצע גדול הרבה יותר כתוצאה מקריעת העור ויתאפיין בצורת כוכב.

 

מאפיין נוסף היא טבעת הפיח המקיפה את פצע החדירה  המעידה על טווח של עד 15 ס"מ, מלבד מצבים בהם הירי בוצע במגע מלא ובהם הפיח ימצא בתוך הגופה. מעבר למרחק זה ועד למטר מהגופה תישאר רק נוכחות גרגרי אבק השריפה שגם קוטר הפיזור שלהם ייתן אינדיקציה מדויקת יותר על טווח הירי. קביעת טווח ירי מעבר למטר הראשון דורשת אמצעים נוספים שלא יתארו מפאת קוצר היריעה.

 

את כיוון הירי ניתן היה לקבוע בראש ובראשונה ע"פ צורת פצע הכניסה. ירי בזווית חדה יצור פצע כניסה אליפטי עם נטייה קלה לכיוון ממנו נורה הקליעה. המשך דרכו של הקליע תיצור בגוף תעלה שאם במסלול לא פגעה בעצם תייצג את הקו הדמיוני ממקום הירי ועד לפצע החדירה. במידה ועצמות כן נפגעו השבר הנוצר בעצם ישמש עדות מדויקת לכיוון הפגיעה של הקליעה.

 

פצעי מכשירים חדים

פגיעות מסוג זה מתאפיינות בחתכים ישרים בעומקים שונים. כאשר הפצע קטן יחסית לעומקו מדובר בדקירה, כאשר בפצע ארוך אך יחסית שטוח מדובר בחתך וכאשר הפצע ארוך, עמוק ופתוח במיוחד מדובר בפצע קציצה הנגרם מגרזן או כלי דומה. פצעי חתך קשים מאד לניתוח ולא אם נעשה שימוש בכלי משונן או שבור קשה לאפיין את כלי הפגיעה. לעיתים בהמשך לחתך ישנה שריטה המעידה על כיוון החתך ומפשר הבנה של התנועה שגרמה לו.

 

פצעי דקירה מספקים מידע רב יותר, צורת הפצע מאפשר הערכה לגבי צורת כלי נשק. כאשר סכין מוכנסת בכוח עד קצה הלהב עשויים להשאיר סימנים מאפיינים סביב הפצע שנוצרו ע"י הניצב. אורך הפצע מעיד בד"כ על רוחבו המקסימלי של הנשק, כיוון תעלת הפצע מאפשר קביעה של מיקום התוקף, השערה לגבי צורת התקיפה ובאיזו יד נעשתה. עומק חדירת המכשיר או העובדה שעבר דרך עצם או רקמות קשות אחרות יכולה, להעיד על הכוח שנדרש לביצוע הפגיעה ולאפשר הסקת מסקנות לגבי מאפייני התוקף. כך ניתן להעריך אם מדובר באדם חזק או חלש, גבר או אישה וכו'.

 

ריבוי פצעים מעיד בדרך כל כלל על כך שהתוקף פעל מתוך התקף של כעס וזעם ועשוי לספק רמזים על אופי המקרה. את הפצעים שנמצאו יש להשוות לבגדי הנפגע במטרה למצוא התאמות או אי התאמות שיסייעו לקבוע את מצב הנפגע בעת הדקירה, מידע שעשוי להיות שימושי בחלק מהמקרים. ישנם סוגי פציעה המסייעים להסקת מסקנות על המקרה: פגיעות בידיים בשילוב פצע נוסף קטלני מעדים כך שהקורבן התגונן ולכן סביר שמדובר רצח או ניסיון לרצח. חתכים רבים ומקבילים על האמות הן סימן לניסיון התאבדות ופגיעות באזור אליו הקורבן לא יכל להגיע הם עדות נוספת לרצח.

 

פגיעות ממכשירים קהים

פגיעות אלה יוצרות קרעים בעור ולא חתכים, שולי הפצע יהיו משוננים ולא ישרים וחדים כפצעי חתך. חלק מהרקמות באזור הפצע יהיו עדיין שלמות ומחוברות לשפת הפצע ובמקרים רבים ייווצרו שטפי דם תת עוריים, בחינה של צבע העור תאפשר הערכה של זמן הפגיעה. קרעים נגרמים בד"כ באזורים בהם מתחת לעור ישנה עצם, צורת הקרע יכולה לרמז על צורת הכלי (קרע בצורת חצי סהר יגרם מכלי בעל שטח פני עגול כמו פטיש). במידה ונגרם שבר בעצם, בדיקה מקרוסקופית של הרקמה בנקודת האיחוי תאפשר קביעה די מדויקת של גיל הצלקת.

 

חניקה

למוות מתשניק (חנק) יש מספר סימנים האופניים לכל צורת החנק. העור מתאפיין בכחלון באזורים בהם מתרכז דם רב, ימצאו שפכי דם קטנים וסימנים להתפוצצויות נימים בעור המצח ובלחמיות העניים וכן הורידים יהיו גדושים בדם כהה. המחנק יכול להיגרם ע"י חסימת האף והפה ישירות בידי הרוצח או באמצעות חפץ כלשהו. עדות לצורת רצח זו יהיו מציאת החפצים החוסמים, שימני שריטה או דימום בשפתיים כתוצאה מלחץ שהופעל עליהם או דימום מאף.

 

דרך נוספת היא חסימת דרכי הנשימה בגרון בעזרת הידיים, לולאה המתהדקת בידיים או תליה. המקרים שלא נגרמו מתליה הם הודאות מקרי רצח ויתאפיינו בסימנים כחולים סביב הצוואר וחיוורון פנים מחור דם.  חבלים, חגורות או בדים ששמשו לחניקה מותרים סימנים אופייניים ושריטות קטנות בצורת חצאי עיגול הנגרמות ע"י הציפורניים מעידות על חניקה בידיים. במקרה של חניה בידים סימני הלחץ לא יכסו את הצוואר כלו בניגוד למצב בו נעשה שימוש בלולאה.

 

במקרי תליה הפנים יהיו גדושות, נפחות ובעלות גוון כחלחל מריכוז דם. סביב הצוואר תיווצר תעלת לחץ אופיינית ושונה מרצח בלולאה ללא תליה. עוצמת הסימן תרמז על משך הזמן שהגופה הייתה תלויה, עומקה ורוחבה יגדל ככל שהלולאה היתה הדוקה יותר ועשויה מחומר גמיש פחות. עומק התעלה לא יהיה אחיד, היא תהיה עמוקה יותר באזור הצוואר ופחות בעורף שם בד"כ נקשר החבל.

 

בדיקה טוקסיקולוגית

בדיקה מעבדתית של דם הנפגע יכולה לספק מידע רב ערך על המקרה. הבדיקה בוחנת

נוכחות של רעלים או חומרים זרים אחרים בדם. הבדיקה תגלה שארי אלכוהול, סמים אותם תוכל לזהות ולסווג, תאפשר איתור עקבות שימוש בתרופות וזיהוי שלהן, אתפשר ניתוח של סימנים ביולוגיים המעידים על מצב גופני או מחלה כלשהי, תזהה שימוש ברעלים ותנתח את סוגם.

 

סימני מאבק ואלימות

כאמור, הקביעה אם מדובר במוות טבעי או בלתי טבעי היא קריטית בחשיבותה. נוסף לכל העדויות שתוארו, סימני מאבק המעידים על התנגדות של הקורבן לתהליכים שהביא למותו יכולה להסיר ספק במקרים בהם היה קיים או להעלות ספק המקרים שנראו לפני כן כהתאבדות אופיינית. סימני  מכות, שטפי דם ושריטות יכולים להעיד על תהליך הכנעת הקורבן לפני ביצוע הפשע עצמו (רצח או אונס). ציפורניים שבורות או שיירי עור מתחת לציפורני הקורבן מעידים על ניסיון להתגונן ולסלק את התוקף ויכולים לסייע לזהות אותו.

סימני שפשוש או שתפי דם על פרקי הידיים או הקרסוליים יכולים להעיד על קשירה הקורבן. 

 

סיכום

עולם הרפואה המשפטית, הפתולוגיה והזיהוי הפלילי הוא רחב והעמקה בו מעורר בך פחד ורתיעה מצד אחד בגלל החשיפה לדברים הנוראיים אנשים מסוגלים לעשות זה לזה אך במידת מה גם מרגיע בגלל ההתקדמות הטכנולוגית המרשימה המאפשרת ללמוד כ"כ הרבה מכ"כ מעט ראיות. ישנם נושאים רבים אליהם לא נכנסתי מפני שהם רפואיים מידי (כמו נושא נתיחת הגופה), טכניים מידי (התהליכים הכימיים בבדיקה טוקסיקולגית) או איזוטריים (כמו קביעת שעת המוות ע"פ נוכחות החרקים באזור הגופה1).

 

הכתבה נועדה לתת בסיס ידע שימושי כדי לאפשר למנחים ושחקנים להכניס רמה חדשה של מציאותיות למשחקים שלהם ולתרום לאמינות ועושר המשחק. הידע מתאים בעיקר למערכות בלשיות אך למעשה גם לכל מערכה בה נרצה משחק אמיתי וכואב. תחומים שונים של הידע שתואר יכול להימצא בידיה של כל דמות בעלת הכשרה משטרתית, ידע בקרימנולגיה, רפואה מעבדתית, רפואה כלשהי וכמובן פתולוגיה. שימוש נכון במידה יבטיח יצירת אוירה אפלה וקודרת, יאפשר לזעזע את דמויות מבלי לאבד מהרצינות ע"י שימוש בתיאורים מגעילים ללא הקשר מתאים ויסייע לשחקנים לבצע משחק עמוק של דמויותיהם.

 

בהצלחה ותיזהרו שם בחוץ…

 

 

הערות העורך:

1 - בדיוק אכלתי כשערכתי את הפסקה הזו. אני רק רוצה להודות לאבי בפומבי.