Scene of the crime: a little piece of goodnight Ed Brubaker Writer, Michael Lark Penciller ביקורת: זיו קיטרו העבר נוטה לרדוף אותנו, זה לא דבר חדש. ישנם מקרים בהם העבר מתעקש למצוא אותנו ולגרום לנו להתמודד עם מאורעות מהם אנו מנסים להימלט. ישנם מקרים בהם אנחנו מתפללים שהעבר ישיג אותנו ונוכל להיכנע לו, לפשעים אשר מעולם לא שילמנו עליהם. באחד מסיפורי המתח היותר מרתקים שקראתי לאחרונה אנחנו יכולים לראות מה קורה לאלו שעברם לא נותן מנוח. מדיום הקומיקסים חדר לנישות רבות לאורך השנים, פותח עולמות חדשים לקהל ההולך וגדל ומושך קהל חדש שעד כה לא מצא עניין בסיפורים המצויירים. בין הנישות היותר פופולאריות אנחנו יכולים למצוא את הסיפורים "הריאליסטים", אותם סיפורים בהם לא נימצא גיבורי על לבושים בגרביונים ומסיכות, גם לא אנשים המצוידים באביזרים טכנולוגיים מתקדמים. אלו סיפורים על אנשים רגילים לחלוטים בסיטואציות קיצוניות. אם בעבר תחום זה של סיפורים היה שייך לספרות "הרצינית" בלבד, היום אנחנו נוכחים לגלות שכותבי הקומיקס מצאו לנכון להשתמש במדיום הזה על מנת לספר את הסיפורים הפשוטים ביותר, לכאורה, והבינו שדווקא בגלל העוצמה הויזואלית המיוחדת כל כך של הקומיקס ניתן לספר בו סיפורים שתוכנם אינו לאיו דווקא "סיפורים על טבעיים". שילובם של תמונות ומלל מביא דגש מיוחד מאוד לסיפורים אלו שמתרכזים בחיים רגילים הנצבעים בגוונים אפורים מידי פעם ומאלצים אנשים לפעול בצורות שונות מהרגיל. אחת מהנישות האהובות ביותר שאי פעם התקיימו היא נישת "הבלשים", אותם סיפורים העוסקים בחקירות שונות המתבצעות ע"י אנשים שניחנו בזווית ראייה מעניינת מאוד ובמוח חריף כל כך עד שאין דבר שאין הם מבחינים בו. סיפורים על פשעים שהתבצעו והרדיפה אחרי האשם. בין אם אלו סיפוריה של אגתה קריסטי או ארתור קונאן דויל השורה התחתונה דומה מאוד. סיפורי החקירה לוקחים את הקורא לעולמות רחוקים אמנם, עולמות אליהם כמעט ואין לו קשר, מצד שני מדובר בעולמות קרובים מאוד, מרחק של ידיעה בעיתון או כתבה טלוויזיונית. בגלל הכנות שיש בסיפורים האלו, בגלל המצבים החיים כל כך בהם נתקלים גיבורי הספר, הקורא מוצא שקל לו להתחבר. כמובן שלא רק עניין הקרבה משך קוראים רבים כל כך לאורך השנים. בסיפורי החקירה אנחנו מוצאים מפלט מסוים ותקווה. אנחנו מגלים עולמות מעוותים מאוד, עולמות שמתעוותים בגלל הפושעים המבצעים את הפשעים השונים עליהם אנחנו קוראים, עולמות שניצלים בגלל הגיבורים שלנו. גיבורים אלו סוחפים כל כך לא בגלל שיש להם יכולת על טבעית המעניקה להם את האפשרות לקרוא את מוחותיהם של החשודים, גיבורים אלו סוחפים כל כך בגלל שהם פותרים את הפשע בעזרת מוחם האנושי והטבעי עד מאוד. מסיבה לא ברורה, כאשר אנחנו חושבים על חקירה משטרתית או חקירה בלשית באופן כללי הדבר הראשון שעולה לנו לראש הוא רצח. למרות שישנם פשעים רבים נוספים אנחנו התרגלנו שעלילות בסרטים או בספרים מעורבות ברצח, אחרת אין כאן חקירה רצינית. כמובן שזו טעות, לא חסרים נושאים לחקירה בין אם עסקות סמים או שוד או חטיפה. הנושאים רבים ומגוונים אלא שרצח מושך אותנו יותר מכל דבר אחר, אולי בגלל הפחד האישי שלנו מלאבד את חיינו. פחד הוא מניע עוצמתי מאוד, הוא מסוגל לדחוף אנשים לעשות דברים שבזמן רגיל הם לא יחשבו לעשות, הוא יעשו זאת מתוך ייאוש, ייאוש שנובע מתוך הפחד. פחד הוא דבר שקיים בכל אחד מאתנו, הוא חלק ממנגנון ההגנה העצמית שלנו, לרוע המזל עם הזמן מתווספים לפחד הבסיסי פחדים נוספים אשר מקשים על חיינו. פחד זה גורם לנו לעשות החלטות שגויות לפעמים. החלטות שנלקחות תחת השפעת פחד, יש להן השלכות רבות על העתיד. בחירה שגויה של אם יכולה להשפיע על גורל ילדיה בעתיד הרחוק, החלטה של גבר צעיר שמפחד ממערכות יחסים יכולה להשפיע באופן ישיר על כל חייו, כעת ובעתיד. כאשר ההחלטה נעשית מתוך פחד היא לפעמים גויה ואז אנחנו מוצאים את עצמנו מסובכים עד מעל לראש במאורעות שלא היה לנו קשר אליהם ושום רצון להקשר אליהם מעולם. החלטות שנובעות מתוך פחד הן הבסיס לחקירה שלוקח על עצמו חוקר פרטי בשם ג'ק הרימן. ג'ק הוא אחיינו של נוט הרימן, צלם עיתונות מפורסם שמתמחה בצילומי זירות פשע, יותר נכון בצילומי קורבנות והרס בזירות פשע והוא גם בעליה של חנות קטנה המציגה את עבודותיו ובה ניתן למצוא ספרות בנושאי פשע. משרדו של ג'ק נמצא בקומה השנייה של החנות הקטנה, שם הוא מקבל לקוחות השוכרים את שירותיו השונים. נראה שהדבר שג'ק מתמחה בו הוא מציאת אנשים כך שאין זה פלא שערב אחד נתקל ג'ק בפול ריימונדס, בלש משטר וחבר טוב לשעבר של ג'ק. ריימונדס מודיע לג'ק שהוא שולח לו עבודה ואכן ביום המחרת מגיעה אלכס ג'ורדן למשרד ומבקשת מג'ק עזרה בחיפוש אחר אחותה הצעירה שניתקה קשר לפני כחודש ומאז לא שמעו ממנה עוד, לא אלכס ולא אימה. ג'ק לוקח על עצמו את העבודה ומתחיל בחיפושים, משבצת הפתיחה היא "לונהאווס", בית פתוח-רוחני בו מוצאים אנשים את עצמם, ג'ק יוצא למקום כדי למצוא את מגי ומגלה הרבה יותר ממה שחשב שימצא. החקירה הפשוטה יחסית מתחילה להסתבך כאשר ג'ק מגלה שמדובר בהרבה יותר מנערה שנעלמה. החקירה מובילה אותו אל ההיסטוריה של "לונהאווס" שקשורה באופן ישיר למשפחת ג'ורדן ולחקירה הנוכחית. וכך מה שמתחיל בתור חיפוש אחר בחורה שנעלמה מתגלגל והופך להיות משהו הרבה יותר מסוכן, משהו שמערב מין, סמים ובסופו של דבר גם רצח, והדבר שהופך להיות קשה יותר למציאה הוא לא הרוצח כי אם האמת שחבויה במעמקי העבר הטעון בזיכרונות ורגשות שרבים מנסים להסתיר ולשכוח. כאשר לקחתי לידי את הקומיקס ציפיתי לסיפור בלשים מעניין שיעביר לי את הזמן ויפיח רוח רעננה במוחי שהיה נעול בנושאים מורבידיים הרבה יותר מידי. אני מודה שזה לא עזר במיוחד והסיבה אינה איכותו של הסיפור כי אם תוכנו. נכון זהו סיפור חקירה וחקירה מאוד מעניינת,סיפור שבכל עמוד שלישי מגלים בו משהו חדש שמשנה את כל מה שחשבנו עד כה אבל זהו סיפור הרבה יותר טעון ממה שהוא נשמע. הנושאים בהם הסיפור נוגע הם נושאים ששזורים ביום יום של כולנו, זהו סיפור על ניצול ופחד, סיפור על תנועות "רוחניות" חדשות שמסתירות מתחת לפני השטח משהו הרבה יותר אפל ונוראי. סיפור על שקרים וחשוב מכל, זהו סיפור על אנשים. אנשים שמוצאים שחייהם משתלבים יחד בעזרות מקומות. זהו סיפור של אנשים שמחפשים דבר שבסופו של גבר עלול להובילם לאבדון. אד ברובקר, הסופר, מוביל אותם במעלה רחוב חד סטרי ארוך מאוד ומפותל, זהו רחוב שמואר לחליפות במנורות שלא נותנות אור רב ומסתירות יותר מאשר מגלות. זהו רחוב ממנו אין מקום להימלט ומי שמתחיל בדרכו במורד הרחוב מגלה שהדרך היחידה לצאת ממנו היא להגיע לסופו, דבר שעלול להיות מסוכן מאוד. הדמויות של ברובקר גם הן מסתירות הרבה יותר ממה שהן מוכנות לגלות, גם לאחרים וגם לקורא אבל הן רומזות מספיק על מנת שנסתקרן ונמשיך לקרוא. ציוריו של מיכאל לארק תואמים את סגנון הסיפור המיוחד של ברובקר, הדמויות לעולם לא מתגלות לנו באור מלא, תמיד נמצא צללים נזרקים על תווי הפנים ועל הגוף, במיוחד כאשר מדובר בגיבורנו אשר מסתיר סיפור כואב יותר משל כל אלו להם הוא עוזר. לארק יודע להשתמש בשפת גוף על מנת להעביר את המסר, מאחר והוא מצליל את הדמויות שלו וכמעט לעולם לא ניתן לראות את שהן חושבות מקריאת פניהן אנחנו מוצאים שאין לנו ברירה אלא להביט בגופם כדי לקבל את המסרים החבויים, מיכאל לארק עושה את העבודה. פן אומנותי נוסף שחשוב לציין הוא הצבע בקומיקס. אני אישית מעדיף ציורים בשחור לבן, אני חושב שכמות הרגש שיכולה לעבור בגוונים של שחור, לבן ואפור היא גדולה מאוד. זהו סוג הסיפור שגם דורש ציורים ללא צבעים ובכל זאת הקומיקס צבעוני. אני חייב להודות שהעבודה שנעשתה ע"י James Sinclair, אחראי הצביעה, היא עבודה מצוינת. ג'יימס בחר בצבעים קרים מאוד, שקטים מאוד שנותנים תחושה מציאותית יותר לסיפור. דבר אחרון לפני שנסיים. לקומיקס, שמובא לנו בצורה של TP (חוברת אחת המאגדת את כל החוברות שיצאו לקומיקס בכריכה אחת), שהסתיים לאחר 4 חוברות מצורף כאן סיפור נוסף שיצא באסופה של סיפורים קצרים וכלל את הדמות הראשית (ג'ק הרימן) בחקירה אחרת שמתנהלת במהלך חופשת חג המולד. זהו סיפור מאוד אנושי ומאוד כואב ואני שמח שהעורכים מצאו לנכון להוסיפו בתור בונוס לקוראים. הסיפור הקצר הזה העביר בי צמרמורת כאשר סיימתי אותו והוא היה הרבה יותר חזק מכל 4 החוברות הקודמות של הקומיקס (שלא היו קלות לעיכול בתורן). הקומיקס יתאים לכל מי שחובב סיפורי בלשים. לכל מי שמעדיף סיפורים מציאותיים יותר ואין לו בעיה עם הנושאים אותם הזכרתי קודם לכן. זהו קומיקס משובח שיעניין גם את כל המנחים מבינכם שתוהים על הדרכים בה ניתן לנהל מערכה או משחק חד פעמי של חקירה. ניתן למצוא בו המון דמויות וסיטואציות קלאסיות יחד עם התפניות הלא צפויות בהן משתמש ברובקר על מנת לגרום לנו להישאר במתח כל הזמן. בברכת קריאה נעימה, שלכם, זיו.