גדול הבלשים מאת: ערן בן-סער בשבילי יש בלש אחד, מר שרלוק הולמס. לא יעזור כלום, קראתי די הרבה ספרות בלשית (ואני מבדיל בין ספרות בלשית לספרות מתח) ולמרות שבהחלט יש יצירות ספרותיות טובות יותר, אין בלש טוב יותר. אחרי הכל מהי התכונה שנערצת ביותר אצל בלש? מה הופך אותו מעוד חוקר תעלומות למפצח התעלומות הטוב ביותר שחי אי פעם? נכון - מחשבתו החריפה ויכולת הניתוח שלו. אין בלש, ולא היה בלש, שעשה זאת טוב יותר מהולמס. אבל מובן ששרלוק הולמס היה רק דמות ספרותית, אך - לו רק היה אמיתי. כל מי שיצא לדרך עם חקירה בשני לא יכול היה שלא להתאהב בדמותו של הולמס, הבלש המיוחד הזה שהכיל כל כך הרבה בתוכו. אחרי הכל במאה ומשהו השנים שחלפו מאז החל סר ארתור קונן דויל לפרסם את עלילותיו של שרלוק רק התרבו סיפורי הבלשים ששאבו מדמותו המזהירה. היו מי שהעריצו את הולמס היושב בחדרו ופותר בעיות בכוח הגיונו בלבד, היו מי שנשענו על יכולתו להתרוצץ בכל רחבי לונדון בחיפוש אחר פיסת מידע שתסיע לו בחקירתו והיו מי שהתאהבו בהולמס מלך התחפושות. אבל אף אחד לא עשה את זה טוב כמוהו, בעיקר בתחום בו הולמס הצטיין יותר מכל, עליו היתה גאוותו ועליו קיבל את הערצת ידידו ד"ר ווטסון - מדע ההיקש ההגיוני. הולמס היה יכול להביט באדם ולחרוץ את עיסוקו על פי כל אחד מהדברים הבאים: ציפורני אצבעותיו, השרוול של מעילו, נעליו, הברכיים של מכנסיו, הבעת פניו, החפתים של חולצתו וכו'. בעוד שווטסון מסוגל לנחש שבעליה של מגבעת מסוימת הינו אמיד, הרי שהולמס מסוגל במבט בלבד להודיע לו כי האיש אינטלקטואל מאד ואכן היה פעם אמיד, אך ירד מנכסיו ומצבו הכלכלי מתדרדר בהתמדה, קרוב לודאי בהשפעת משקאות חריפים וייתכן כי זו הסיבה שאשתו חדלה לאהוב אותו. ואז, מול עיניו המשתאות של ווטסון, מול פליאתם של הקוראים, מסביר הולמס שלב אחר שלב את מסע ההיקשים שלו עד כי נדמה כי אנו הסומים על שלא ראינו זאת קודם. משם הדרך אינה רחוקה אל הפסקה המהוללת והאהובה עלי: "כלום יש איזו נקודה נוספת, שהיית רוצה להפנות אליה את תשומת ליבי?" "לתקרית המוזרה של הכלב בשעות הלילה." "הכלב לא עשה דבר בשעות הלילה." "זו התקרית המוזרה". ובכל זאת יש לציין שלהולמס יש מגרעות, מגרעות ההופכות אותו מדמות עליונה של בלש מיעץ לדמות אנושית ככל דמות אחרת. התמכרותו לקוקאין, סלידתו מנשים (רמיזה להומוסקסואלית שקשה להתעלם ממנה בעיקר לאור העובדה כי הוא כינה את שלושת נישואיו השונים של ווטסון כ-"בגידותיו היחידות בי") וחוסר מוכנותו להשלים עם טעויותיו שלו ואף להודות בהם מעידה על הצד השני בבלש הגדול. סר ארתור קונאן דויל פתח בעלילותיו של שרלוק עם רומן בשם חקירה בשני שפורסם בשנת 1887. האנקדוטה המעניינת היא שהוא מעולם לא חיבב במיוחד את הבלש שיצר וטען שוב ושוב כי הולמס מונע ממנו לכתוב ספרות רצינית יותר. הוא ניסה להרוג את הולמס בסיפורו הבעיה האחרונה לאחר שעימת אותו מול פרופסור מוריארטי, בסיפור שחזה לדעתי את הפשע המאורגן. אבל לאחר לחץ חברתי רב (אנשים בלונדון לבשו תג שחור לאות אבל!) הוא החזיר את הולמס לחיים מאוחר יותר בסיפורו מקרה הבית הריק. מעניין לציין שרוב עלילות הולמס נכתבו לאחר "שובו לחיים" כביכול. עלילותיו של הולמס מתפרסות על פני מה שמכונה "האוסף הקנוני", ארבע רומנים וחמישים ושישה סיפורים. הרומנים הם: חקירה בשני, חותם הארבעה, עמק הפחד וכלבם של בני בסקרוויל. הסיפורים הקצרים פורסמו באוספים: הרפתקותיו של שרלוק הולמס, זכרונותיו של שרלוק הולמס, שובו של שרלוק הולמס, קידתו האחרונה וספר החקירות של שרלוק הולמס. ספרו המפורסם ביותר הוא גם יוצא הדופן ביותר, כלבם של בני בסקוויל הוא ללא ספק ספר מדהים, אך מוזר לציין כי שרלוק משתתף ביותר ממחצית הספר רק בעקיפין בהותירו את הבמה המרכזית לווטסון עצמו. לא רק זאת, אופי המקרה, הסיפור המצמרר ותחושת האימה של הרומן מעפילים בו על דמותו המזהירה של הולמס עצמו. לכן במילים אחרונות, לפני שאני בועט בכל מי שלא קרא את כל עלילותיו של הולמס ללכת לעשות זאת, אני ממליץ לקרוא את כלבם של בני בסקוויל, אך לא להסתפק רק בו. אותיר אתכם עם מספר לינקים. www.bakerstreet221b.de - אתר בו תוכלו למצוא את כל עלילותיו של הולמס על הרשת (זכויות היוצרים פקעו מזמן). 221bakerstreet.org - אתר מידע טוב על הולמס, גם כאן ניתן למצוא מיצירותיו. www.ytown.com/holmeshome/index.shtml - אתר קישורים מעולה לאתרי הולמס נוספים.