משחקים בחצר האחורית- מצוקים

מאת: זיו קיטרו

 

הערה חשובה: אני כותב בלשון זכר ואני מודה. זה נעשה רק לשם הנוחות. אני פונה לשני המינים. אני בעד שוויון זכויות. אני מתנצל לפני כל מי שמרגישה נפגעת מכך שהכתבה כאילו נכתבה לגברים בלבד, זה לא נכון. מפאת בעייתיות השפה אני נאלץ להשתמש בלשון זכר. מקווה שתיהנו גם אתן ותפיקו את המרב מכל סדרת הכתבות. שלכם.

זיו.

 

הערה חשובה נוספת: אנחנו משחקים לשם ההנאה, אני לא רוצה שתצאו עם הרושם שהנושאים שאני מעלה פה חייבים להיות משוחקים רק בצורה אותה אני מראה כאן או שלא ישוחקו כלל. אני מעלה את הכתבה הזו בגלל מספר סיבות, חלקן שמור עמי. החלק השני ובכן אני רוצה להעלות לפניכם דרך שנראית לי הכי אפקטיבית לגעת בנושאים הללו. כל אחד יכל לעשות מה שבא לו. אני מאיץ בכם לקחת רק מה שנוגע לכם בתוך הכתוב ולזרוק את השאר אבל קראו עד הסוף ואולי תלמדו צורה נוספת ליהנות כי בסופו של דבר, אנחנו משחקים בשביל ההנאה, כל אחד וההנאה שלו.

 

למה?

למה בכלל לגעת בנושאים האלו?

שאלה טובה? ונשאלת במקומה אם תשאלו אותי.

הרי כאשר אנחנו משחקים אנחנו רוצים ליהנות, אנחנו רוצים להתפרק רוצים להתרחק מן העולם שלנו ולהיכנס לעולם אחר, רחוק ושונה. עולם שבו אנחנו לא פותחים את העיתון ורואים תמונת שער של ילדים שניצלו בנס משריפה שאביהם התחיל בביתם.

אנחנו רוצים להיות במקום בו יש סכנות אבל לא מקום שבו אנחנו עצמנו עלולים להיפגע.

אחד הדברים החשובים ביותר עבור רובינו בעצם הוא לא להיות אנחנו ממש, לפחות לא לגמרי.

 

כאשר מישהו בה ודוחף לנו לפנים דברים מזוויעים כמו אלו שקורים במציאות היומיומית אנחנו לרוב רוצים להיעלם משם, להתנהג כאילו כלום לא קרה. ובצדק לא? הרי זה כואב מידי, מפחיד מידי, קרוב מידי.

לא לרבים מאתנו יש את הסיבולת להתמודד עם הדברים שנוראיים שהם חלק מעולמנו היפה כל כך. וזה בסדר, אף אחד לא חייב לגעת בחומר הכואב אם הוא לא רוצה.

וזו ההתחלה של משחק עם חומרים קשים.

 

לא משחקים במקום בו עלולים להיפגע!

זה החוק הראשון, אף אחד לא חייב לעשות משהו שהוא לא רוצה. 

אין טעם לנסות להתחיל בכלל וליצור מערכה שנוגעת בחומרים קשים אם לא אנחנו ולא חברינו נהייה מוכנים ממש לגעת בהם.

הנושאים הללו חשובים מידי ואין זה נכון לגעת בהם בקלות דעת. זה לא רק לא נכון זה פשע אני לא מנסה להגזים פה, לא מנסה לעשות "צחוקים" בסדר? נושאים כמו אונס, רצח, גילוי עריות, אלימות בתוך המשפחה וסטיות שונות כל אלו הם לא דברים שצוחקים עליהם.

תמיד אפשר להתייחס בהומור לדברים, זה אולי גם בריא. משהו אמר לי פעם שהצחוק ניתן לנו על מנת שלא נשתגע בעולם הזה, אדם שמסוגל לצחוק על עצמו ועל הבעיות שלו הוא אדם שיחייה חיים ארוכים יותר, הוא אדם שיחייה את חייו.

 

עדיין כאשר אנחנו רוצים באמת להתעסק עם החומרים הקשים אנחנו צריכים להיות בטוחים שאנחנו עושים את זה מסיבות נכונות, עם אנשים נכונים ולא סתם כי זה "מגניב" לדבר על רצח.

 

נכון יש המון משחקים שלוקחים רצח כדבר מובן מאליו וחלק אינטגרלי במשחק, הרבה משחקי חקירה מתחילים ברצח שהשחקנים צריכים לפתור אבל לרוב הרצח הזה לא יהיה רצח ברוטלי של תאומות בנות 5 שנאנסו לפני כן, נכון או לא נכון?

אם אנחנו רוצים להתחיל ולגעת בחומר הקשה אנחנו צריכים לקחת על עצמנו מחויבות מסוימת לגבי המשחק, לא להקל ראש בעניין.

מה שמביא אותי לנקודה הבאה.

 

למה בכל לגעת בנושאים האלו?

וזו שאלה טובה.

הרי בכל זאת באנו לכאן על מנת ליהנות ואם אני אומר כבר כאן שאלו לא נושאים שצריכים "ליהנות" מהם אז מה הטעם?

ובכן יש כאלו שמשחקים לא רק על מנת להעביר 4 שעות של "סבבה עם החברה"  אלא גם כדי להתנסות- לחוות חוויות שלא ניתן לחוות אותם ביומיום שלנו. להתנתק מהעולם שלנו ולהיכנס לעולם אחר, עולם שיכול היה להיות מאוד דומה לשלנו אבל בעולם הזה אנחנו לא תלמידים או עובדים בחברת הייטק אלא אנחנו חוקרים במחלק הסמים של האפ.בי.איי. אנחנו שייכים לגוף כלשהו שמתעסק בדברים שביומיום אין לנו קשר אליו. יש שחקנים שמשחקים על מנת להיכנס לעורה של דמות אחרת, להיות אנשים אחרים לגמרי.

 

לפעמים זה לא יהיה נכון, לפעמים השחקנים רוצים לשחק את עצמם או משהו דומה אבל בסיטואציה חדשה ושונה, משהו שלא יכול היה או לא קורה להם בחיי היומיום שלהם. כמו למשל לשחק תלמידים שיום אחד נכנסים לכיתה שלהם ומוצאים ראש של עז מדמם זרוק על השולחן של המורה למה זה שם? מי עשה את זה? האם התלמידים צריכים ממש לחקור? זה לא עניין של המשטרה? ומה אם ראש העז מתחיל להופיע לאנשים בבית ולאט לאט אנשים נעלמים ואז ראש העז מופיע אצל אחד מהחברים בכיתה ואז גם הוא נעלם זה יהפוך סיטואציה יומיומית למשהו אחר, משהו מצמרר ומוזר שיכול היה לקרות באיזשהו מקום בעולם.

 

אז הנה מקרה שבו אנשים משחקים על מנת להיות במצב שונה (או אולי בכל זאת בדמות שונה), למה הם עושים את זה?

בשביל החוויה? בשביל ההתרגשות? אולי בשביל לגלות משהו על עצמם? כל אחת מהסיבות ועוד הרבה.

משחקי התפקידים נותנים לנו הזדמנות מצוינת לחקור חלקים באישיות שלנו, חלקים בנפש שלנו שאנחנו לא מכירים. לנסות ולהיות בתוך סיטואציות שאנחנו לא נתקלים בהן ולראות כיצד אנחנו מגיבים. משחקי התפקידים נותנים לנו כלי מצוין ואדיר לפרוק מתחים בצורות שונות, להגיע לאיזו תובנה על עצמנו.

 

שחקנים שמשחקים בשביל החוויה הזו- בשביל ההזדמנות להיות הם עצמם אבל לא ממש בכדי להבין את עצמם יותר טוב-  אלו שחקנים שיכולים לגעת בחומר הקשה.

אני רוצה להבהיר, הם לא יותר טובים משחקנים שמשחקים בשביל הכיף, אין פה שום מעמדות, הם פשוט משחקים מסיבות שונות.

אם אתם משחקים מהסיבה הזו של החקירה העצמית, חקירת הגבולות שלנו והתמודדות אזי יש לכם מקום לנסות לגעת בחומר הקשה, כי זה חומר שגורם לנו להכיר את עצמנו. זה בדיוק סוג המשחק שנותן לנו הזדמנות להיתקל בדברים שלא נתקלים בהם פנים מול פנים בחיינו הרגילים ולגלות (אולי) כיצד אנחנו מגיבים לדברים האלו.

 

לכן אנחנו זקוקים למספר דברים בכדי לשחק משחק שנוגע בחומר הקשה:

רצינות מספיקה, אולי בגרות נפשית מסוימת.

רצון לצלול אל תוך מעמקי נפשנו ונפשם ל אחרים.

רצון להתעסק עם חומר קשה.

אלו הדברים הבסיסיים, יש עוד דברים שאתם יכולים לזרוק אבל זה באמת הבסיס.

 

"אוקי, אני חושב שזה מתאים לי כל עניין החומר הקשה אז? איך אני עושה את זה?"

אני לא טוען לאיזו תובנה אדירה או לסמכות.

אני כותב את הדברים הללו משתי סיבות:

זה נושא שקרוב אליי ונוגע לי מאוד

זה נושא שעל מנת להתמודד איתו טוב יותר אני הופך אותו לחלק מדברים שאני כותב.

למה קרוב אליי? לא נראה לי שזה המקום לפרט מה אני עושה בחיי היומיום שלי אבל אני כן אומר שיוצא לי להיתקל בקורבנות לפשעים עליהם רבים רק קורים בעיתון. בגלל זה אני זקוק לפורקן מסוים שאותו אני מוצא במשחקי התפקידים. אני מציין את זה כדי שתבינו את נקודת המוצא ממנה אני יוצא אל הכתבות האלו ,לכתיבה שלי  ולמשחקי התפקידים בהם אני משחק.

 

כדי לגעת בנושאים הללו כראוי לא צריך להיתקל בהם ביומיום. אבל כן צריך רצון להשקיע קצת יותר מאשר סתם כתיבת תסריט להרפתקה או לבנות דמות שהיא חוקר אנ.אס.אי.

כדי לגעת בנושאים הללו בצורה נכונה יש צורך להשקיע קצת יותר מאשר במשחק רגיל כי אלו גם לא נושאים רגילים. צריך להבין שכדי שנוכל באמת לחוות את הנושאים הללו כראוי ולהפיק מהם את המרב בתוך משחק תפקידים אנחנו צריכים להתחייב לנושאים הללו.

שוב לא חייבים. לעזאזל, מצדי אתם יכולים להחליט להתעסק באלימות בתוך המשפחה סתם כך ולהתבסס על עיתון החדשות היומי, זה בסדר גמור מבחינתי.

 

אז אם אתם רוצים באמת לגעת בחומר הקשה אתם צריכים לעשות מחקר.

דבר שלדעתי הוא יפה במשחקי התפקידים  הוא המחקר. כך מרוויחים אנשי משחקי התפקידים לעומת שאר האנשים. רובנו מתעניינים בספרות יותר, אנחנו למדים לבד על תרבויות עתיקות על מנת שנוכל להריץ משחקים טובים יותר (במקרה של פנטזיה או משחקים של "האוקולט"). רוב שחקני הפנטזיה יודעים יותר על ימי הביניים משאר חבריהם לכיתה וזה הגיוני- אנחנו מתעסקים בנושאים ואם אנחנו רציניים בתחביב הזה אז אנחנו משקיעים בו.

 

 בדיוק באותה צורה בה אנחנו עושים מחקר על מצריים העתיקה (לפחות חלקנו) על מנת  שנוכל להריץ משחק פנטזיה בסגנון מצרי (פירמידות וכ"ו) כך אנחנו צריכים לשעות מחקר מסוים לאותם נושאים קשים.

 

"מחקר, זה לא עבודה קשה מידי בשביל משחק?"

כמו שציינתי כבר קודם, אתם רוצים לגעת בחומר קשה  באמת ובלי לעשות את זה בשביל "הצחוקים" אתם צריכים להתחייב בצורה זו או אחרת.

מחקר הוא לא רק למנחה הוא גם לשחקנים.

המנחה הוא לא היחיד כאן שיגע בחומר הקשה גם השחקנים יעשו את זה. יותר מכך הם אלו שממש יגיבו לדברים שיקרו כי הם- הם השחקנים.

 

המנחה אולי יחקור יותר, הוא יגע בחומר הקשה (ויגיב איך שהוא יגיב בזמן שהוא ילמד על אלימות בתוך המשפחה, או ילמד מקרים של אונס קטינות ויגלה מה הסיבות שנתנו אותן מפלצות בלבוש אדם למעשה הנורא שהם עשו), אבל השחקנים יהיו אלו שיופתעו ממה שקורה בזמן הפגישה וככל שיצללו לדמותם ולעלילה יותר כך יפיקו יותר ויגלו יותר על עצמם. כולכם כקבוצה (מנחה ושחקנים) תגלו כל כך הרבה על עצמכם עוד יותר בזמן המשחק מאשר בזמן המחקר כי מתחילת הפגישה ועד סופה אתם תכנסו לעולם בו הזוועות קורות סביבכם, לכם, ליקיריכם ולא רק חולפות לכם מול העיניים בתור ידיעה טלוויזיונית גורפת רייטינג.

 

לכן כאמור, מחקר הוא דבר חשוב מאוד לכולם. מה סוג המחקר?

תלוי במנחה, אחרי הכל הוא זה שיצור את העלילה. נכון ,מחובתו של המנחה למצוא את השחקנים שיוכלו להתמודד עם הנושאים, אבל עדיין לאחר שמצא מי שמוכן לגעת בחומר הקשה יהיה זה המנחה שיחליט על מה אנחנו מדברים. השחקנים ימשכו לכיוונים שלהם הם יתעסקו עם מה שנזרק עליהם אבל הם יגיבו לנושא שנבחר ע"י המנחה.

 

אולי יהיה זה נכון לומר נושא שנבחר ע"י "המנחה והשחקנים יחד", למה? כי גם בתוך החומר הקשה יש המון קטגוריות ויש שחקנים שיהיו מוכנים לדבר על רצח אבל לא על אונס. זה לגיטימי ויש להתחשב בזה. זכרו את החוק הראשון- לא חייבים לגעת במה שלא רוצים ואסור לחייב אף אחד לעשות זאת. לא רק שזה לא נכון זה גם יהרוס לכל השאר את החוויה אם שחקן אחד לא מוכן להשתתף ,כמו שזה יהרוס לכולם את חווית "המבוך" אם שחקן אחד יישב ויצחק עליהם שהם מדמיינים דרקונים.

 

בעיות חשובות!

רובנו משחקים עם חברים.

יש קבוצות שהמשתתפים בהם לא נפגשים מעבר לשעות המשחק הזה.

לא משנה מה המקרה בחבורה שלכם תזכרו דבר אחד אף אחד לא מכיר את חברו לחלוטין. תזכרו את זה ואל תתחילו להגיד "אני וחבר שלי כמו אחים, אנחנו מדברים על הכל ואני מכיר אותו הכי טוב בעולם." ואם חבר שלכם נאנס ע"י דוד שלו כשהוא היה קטן? אתם חושבים שהוא ידבר על זה בכזו קלות? אולי כן אולי לא, אבל אסור לומר "בטח שכן, הוא חבר שלי".

 

למה אני מציין את זה?

שוב שאלה טובה.

ניקח דוגמה פשוטה:

קבוצה של ארבעה שחקנים ומנחה מחליטים לשחק בחומר קשה. כולם אומרים סבבה אנחנו מוכנים. כולם לוקחים את העניין ברצינות מתרגשים לקראת ההרפתקה, מתרגשים לקראת החוויה המיוחדת הזו, אחד מהם קצת נרתע אבל הוא לא אומר למה. איפה שהוא לקראת אמצע המפגש כשהמנחה מקריא מתוך יומן של נערה שהתאבדה ומספרת על אביה שאנס אותה אותו שחקן שנרתע מעט מתחיל לבכות בהיסטריה.

 

אולי הוא נכנס לדמות יותר מידי (ואז צריך לבדוק אם זה יהיה נכון להמשיך או לא) ואולי, רק אולי גם השחקן הזה נאנס ע"י אביו.

מהסיבה הזו יש צורך להיות אנושיים ולבדוק האם זה מקובל על כל הצדדים שהמשחק יגע בחומרים האלו. אך אחד לא חייב לתת סיבה למה הוא לא רוצה, יש לכבד את רצון האנשים.

 

האם זה טוב שקורבנות אונס ישחקו במשחק תפקידים בנושא אונס כי אולי זה יעזור להם? אין תשובה מוגדרת, כל אחד יודע מה הוא יכול לעשות ומה הוא לא יכול לעשות. אם הוא לא יודע הוא יגלה מהר מאוד ועדיף שיהיה כן עם עצמו ויעצור לפני שיהיה מאוחר מידי עבורו.

דבר אחד ברור אתם לא מטפלים מוסמכים ואם מישהו נכנס להתקף היסטריה כי הוא עבר משהו קשה בחייו אתם לא יכולים להתמודד עם זה ואסור לכם להתמודד עם זה, זה פשוט לא נכון לנסות.

 

מה כן אפשר לעשות?

אתם יכולים להיות חברים. התחלתם לשחק והכל הולך טוב עד רגע מסוים שמישהו נשבר- תפסיקו מיד, תנו לבן אדם משהו לשתות- תנו לו להירגע. תהיו שם בשבילו בין אם הוא זקוק לחיבוק, להקשבה או סתם לבכות.

אל תזנקו למסקנות, אולי הוא סתם נכנס עמוק מידי למשחק והוא זקוק למנוחה. תנו לו לקבוע באם הוא מסוגל להמשיך ורוצה להמשיך.

 

בשביל מה בכלל להיכנס לזה אם יש כל כך הרבה צרות, למה אנחנו צריכים את כל הכאב ראש הזה?

מטרת הכתבה היא לעודד משחקים רציניים יותר. מטרתי כאן היא גם ללמד איך (לדעתי) יש לעשות את זה נכון. ההזהרות נכתבות כי יש לקחת דברים כאלו בחשבון.

אני לא אומר שכל אדם שני הוא קורבן תקיפה מינית או אלימות, אני כן אומר שזה עלול לקרות ואם זה קורה צריכים להיות מוכנים לזה.

למה בכל זאת להתעסק בזה?

כי זה מעניין! כי זה יכול ללמד את כולנו המון! כי זה חשוב שנדע שהדברים הללו קיימים! כי זו חוויה מעניינת שיכולה, כאמור, ללמד אותנו הרבה על עולמנו ועל עצמנו.

 

הכתבות הבאות יגעו בעוד הרבה נושאים. אני אדבר על מחקר נכון, צורת משחק נכונה, בניית דמויות, העלילה ועל המון דברים נוספים. יש הרבה על מה לדבר ואני עומד לנצל את הבמה הזו על מנת לעשות זאת.

אם יש לכם שאלות או בקשות או אולי משהו לא הובהר מספיק לדעתכם, הרגישו חופשיים ליצור עמי קשר באימייל שלי ואני מבטיח לחזור אליכם הכי מהר ולתת תשובות הכי ברורות.

 

שלכם, זיו.

 

הערות:

1 מקרה ראש העז (סתם לידע כללי)  קרה בבית ספר בראשון לציון לפני שנה (בלי היעלמויות של אנשים אלא 

   פשוט ראש עז מדמם שהושלך לאחת הכיתות בזמן מסיבה בבית ספר)

2 החלטתי מעכשיו לקרוא למפגש משחקי תפקידים- "פגישה" על מנת לתת לעניין גוון יותררציני.