משחקים בחצר האחורית – טיפוס תלול מאת: זיו קיטרו ואבי "המעניש" סבג "הפשעים אשר מתבצעים ע"י בני האדם אינם גחמות המתפרצות להן בוקר אחד.הדחפים היו שם, כל הזמן, נבנים לאט לאט, מתחת לפני השטח. הם יכולים להיות רדומים לנצח אך לעיתים, משהו קורה וגורם להם לפרוץ החוצה." כריסטופר מונטגומרי, סקוטלנד יארד. משחקים בחצר האחורית הם רחוקים שנות אור ממשחקים רגילים. הסיבה לכך היא, שבניגוד למשחקים בסוגות אחרות, שם הדגש הוא על מאבקי אינטרסים, הרפתקה, שאיפה לעוצמה ועיקר ההתרחשות הוא בעולם הממשי, כאן הציר הוא הרגש ועיקר ההתרחשות היא במוחם ונפשם של הדמויות והשחקנים. משחקים בחצר האחורית מדבר על נושאים שקשה עד בלתי אפשרי להבינם בעזרת כלים כמו היגיון ודווקא בחוסר היכולת שלנו להבין אותם טמונה עוצמתם. אם במשחקים אחרים הדגש היה על הסיפור ומטרתנו הייתה לגרום לשחקנים לעבור לאותה מציאות דמיונית, כאן אנחנו חייבים ליצור הזדהות מושלמת (ככל האפשר) של השחקן עם דמותו. תכנים אלו לא יעבדו כל עוד המשתתפים הינם צופים מהצד. הם חייבים לחוות את הזוועות, הם חייבים להתרגש מן המראות אליהן הם נחשפים, הם חייבים לכאוב את הכאב שפועם בכל רגע ושנייה בעולם הזה. עלילה שתיבנה בלי לקחת את הדברים האלו בחשבון היא עלילה שלא תתאים, אבל יותר מכך, דמויות שלא יאפשרו את ההתרגשויות והנגיעות הללו הן דמויות שימנעו כל אפשרות של משחק בסגנון זה. ישנה סקאלה ברורה בתחום של משחקי תפקידים המודדת את האיזון בין מרכזיות הדמויות למול מרכזיות העלילה. בניגוד למשחקי הרפתקות בהם הדמויות משרתות את העלילה, או שהעלילה והדמויות שוות בחשיבותן, משחקים בחומר קשה ממוקמים על קצה הסקאלה בו העלילה היא כמעט משנית לדמויות, העלילה נעה סביבם, הדגש הוא על התפתחותן של הדמויות והתהליכים שעוברים עליהן. ברור לחלוטין שהדמויות, בכל משחק, צריכות להיות אמיתיות ככל האפשר ועמוקות ככל האפשר, אבל מעבר לכך צריך לבנות מרכיב מיוחד באישיות הדמות שיסביר את משיכתה למעגל הזוועה הזה. משהו שיחבר אותה כאדם לעולם האפל הזה וימשוך אותה שוב ושוב להתבונן אל התהום הנפערת למולה. אותו מרכיב אישיותי צריך להיות "מרכז הדמות" או המניע העיקרי של הדמות. בלי מרכיב זה לא תוכלו לענות לעצמכם על השאלה הבסיסית "מה לעזאזל אני עושה פה?" לכן בכל הדמויות, במערכה אפלה שכזו, הרוע נגע באיזושהי דרך. "השער לחצר..." לדעתנו האישית בניית הדמות שלכם צריכה להתחיל באותו מרכיב אישיות עליו דיברנו. בדרך כלל דמויות מסוג זה מתעצבות עקב אירוע טראומתי בעברם, אנשים שהרוע נגע בהם והותיר צלקות עמוקות בנשמתם. השאלה החשובה במקרה זה היא "האם אני קורבן ישיר או עקיף?" כלומר האם אני הייתי הקורבן או שמה הקורבן היה מישהו הקרוב אלי. יש חשיבות עליונה להחלטה הזו כי היא תשפיע על אופן ההתמודדות, הדחפים שיווצרו מאוחר יותר בחיי הדמות והגישה כלפי אירועים דומים. ראשית יש לבחור את האירוע אותו חוותה הדמות, יש לקחת בחשבון שאירועים שונים משפיעים בצורה שונה על אנשים שונים. חשוב שנזכור שאירוע שכזה אינו בלתי תלוי, לא מדובר באונס וזהו. אתם צריכים לחשוב על דברים רבים בנודע לאותו אונס (או כל טראומה אחרת). אנחנו צריכים לקחת בחשבון דברים כמו: האם האירוע הוא חד פעמי או אירוע מתמשך? מי היה התוקף? האם היה זה מישהו הקרוב לדמות? מישהו רחוק? זר מוחלט? באיזה גיל בחיי הדמות התרחשה הטראומה? בנוסף חשוב לקבוע דברים כמו: יחס הסביבה אל הקורבן? האם זכה לתמיכה ולטיפול או שמא נאלץ להתמודד עם קיר של שתיקה, עם אטימות לסבלו? אין דבר גרוע יותר עבור הקורבן מאשר לראות את האיש אשר פגע בו מסתובב חופשי, עדיין חלק מהחברה בעוד הקורבן עצמו נדחק הצידה, מושתק, וכואב לבדו. האונס בשומרת מביא לנו דוגמה מצוינת לעניין זה. הבחורה נאנסה במשך ארבע ימים על ידי קבוצת נערים וכאשר הסיפור נחשף הקיבוץ השתיק את הדברים במהירות מאחר ואותה נערה הייתה בת למשפחה חדשה ולא מקובלת. עניין נוסף שיכול להשפיע על הקורבן הם יחסי הכוחות שבין התוקף לקורבן. מזכירה שמוטרדת באופן שיטתי על ידי הבוס שלה עלולה שלא לדווח לעולם מהפחד שתפוטר ממקום עבודתה ובכך תאבד את פרנסתה היחידה. מהגר לא חוקי עלול לשתוק גם אחרי סדרת התעללויות וזאת מהפחד שיגורש על ידי השלטונות. אופי החברה חשוב גם כן לנושא זה, אנשים שבאים מרקע דתי קיצוני סובלים במשך שנים לפעמים ולא פוצים פה בגלל הטאבו החברתי הנוקשה. הדבר הבא הוא קביעת ההשלכות של המעשה על הדמות. אחרי הכל אירוע כזה יכל לעצב ולשנות אדם מקצה לקצה. אנו מודים ומתוודים שקשה מאוד לקבוע את ההשפעות המדויקות של כל אירוע על נפש האדם ועל חייו ולכן אנחנו נמנעים מלהתיימר להבנה מלאה של פסיכולוגיה מורכבת כל כך, אבל בהחלט ניתן להצביע על מספר מאפיינים טיפוסיים או נפוצים של תופעות המלוות את הקורבנות. בדרך כלל ההרגשה הראשונה התוקפת את הקורבן היא תחושת גועל נוראית (קורבן אונס שהכרתי תיארה לי את תחושת הגועל שעלתה בה כך: "רציתי להקיא את עצמי מתוכי") שמלווה בהמון האשמה וכעס שבתחילה מופנים כלפי הקורבן עצמו. הקורבן מתחיל לומר לעצמו שהדבר קרה לו בגלל סיבות שונות כמו "לא הייתי צריכה להתלבש ככה?" או "לא הייתי צריך להסתובב בשכונה ההיא" או "אבא הרביץ לי כי אני רע" ועוד. הקורבן לא מסוגל להאשים את התוקף מסיבות שונות. כאשר התוקף הוא קרוב משפחה, אז הבעיה מחריפה כי הקורבן צריך להתמודד עם העניין שכל מילה שיומר עלולה לגרום לקרע, קרע המשפחה, קרע בגללו. הוא לא מסוגל לקחת זאת על עצמו. אחרי מעבר השלב הראשוני עולים דברים נוספים, תופעות אחרות מתרחשות בנפשו ובגופו של הקורבן. אובדן אמון, לדוגמה, בעצמו או בקבוצה של אנשים או אפילו באנושות כולה. הסתגרות והתנכרות ממנה יהיה לקורבן קשה מאוד לצאת. כעס שהולך וגדל, כעס על דברים שאולי הקורבן יכול היה לעשות על מנת שלא להיפגע, כעס על התוקף שהעיז לעשות דבר כזה, כעס על החברה שמתירה לדברים כאלו להתרחש וכעס על העולם שממשיך בדרכו כאילו דבר לא קרה. תופעות אחרות יכולות להיות דחפים אלימים. כאב מוליד כאב, לצערנו זו אחת מהאמיתויות הקשות של עולמנו, אדם שחווה אונס עלול להפוך לאנס, אדם שהוכה כילד עלול להפוך להורה מכה. פעמים רבות מידי אנחנו יכולים למצוא משפחות שלאורך כל ההיסטוריה שלה יש אבות מכים וילדים מוכים. תופעה נוספת שמתעוררת היא, שנאה שיכולה להגיע עד משאלת מוות המתבטאת בנטיות להרס עצמי מרמות שונות. החל מאורח חיים חסר אחריות דרך התמכרויות מזיקות כמו אלכוהוליזם או סמים ועד ניסיונות אובדניים. קורבנות של תקיפות מיניות יכולים לפתח בעיות הקשורות למין מאוחר יותר בחייהם, הפרעות בתפקוד המיני לכיוונים שונים, הקורבן יכול לפתח קרירות מינית שנובעת מזיכרון הטראומה (שיכל להיות מודחק, לצערי נתקלתי בקורבן לאונס שלא זכרה זאת. אביה היה מתעלל בה כאשר הייתה צעירה מאוד והיא הדחיקה את העניין. שנים אחר כך היא לא הייתה מסוגלת לקיים יחסי מין כלל והמחשבה על קירבה עוררה בה בחילה לא מוסברת.) יש גם קורבנות שמפתחים דחף מיני בלתי נישלט, נימפומניות היא דוגמה לכך (למי שלא יודע, נימפומניות היא חשק עז למין שלא מסופק לעולם. החולה ישכב עם אנשים רבים מספר רב של פעמים אך לעולם לא ימצא סיפוק). דבר נוסף וחשוב מאוד שעלול לקרות לקורבנות אלו הן הפרעות נפשיות חמורות כגון פרנויה ברמות שונות או אינסומניה (מחלת שינה, חוסר שינה כרוני למעשה) או בעיות שינה אחרות (כמו סיוטים המונעים שינה בריאה) ואולי החמור מכל: פיצול אישיות. במצב זה הקורבן יוצר אישיות אחת (או יותר) אשר פורצת החוצה מסיבות שונות אישיות זו יכולה להיווצר מסיבות שונות, הדמות החלופית יכולה להיות "חזקה יותר" עומדת על שלה יותר מהאישיות האמיתי, או דמות נקייה מכל זיכרון לטראומה וכך החולה לא צריך להתמודד. אחד המקרים המפורסמים ביותר של פיצולי אישיות התרחשו בשנות ה 70 באמריקה. גבר כבן 30 נימצא כסובל מפיצול אישיות חמור והיה נכנס להתקפי זעם נוראיים בהם היה מכה את אישתו וילדיו. אשפוז ואבחון פסיכולוגי גילה דבר מצמרר. בתחילה חשבו שלחולה יש 4 אישיות, אחר כך הסתבר שלמטופל היו לא פחות מ 12 אישיות רובן פשוט היו חלשות מאוד. הנורא מכל הוא שהסתבר שהאישיות הדומיננטית והמוכרת לא הייתה האישיות המקורית איתה נולד. אתם מסוגלים לתפוס את הרעיון? בן האדם חי במשך יותר מעשרים שנה תחת אחד מהפיצולים רק לאחר הטיפול האישיות המקורית עלתה וצפה חזרה לפני השטח. הסתבר שההתעללות שהחולה עבר בתור ילד הייתה כל כך חמורה שהיא שברה אותו לחלוטין, יוצרת אגו חליפי שחי את חייו ללא זיכרון של הטראומה ועוד אישיות אחרות שפנו לכיוונים שונים, קוברות את האישיות המקורית תחת שכבות של הכחשה. תפקידם של הפיצולים הוא להגן על הקורבן ע"י הכחשה עמוקה וטוטלית ולאפשר דרך חלופית להתמודדות עם המציאות. הדוגמה המצמררת שהבנו היא רק אחת מני רבות שקרתה (ועשויה לקרות שוב) לאדם אמיתי, בשר ודם, כמו כולנו. גם אלו שלא סבלו על בשרם את הטראומה אלא היו עדים לדברים הנוראיים הללו עוברים תופעות דומות מאוד. יש להם המון רגשות אשם על שלא פעלו ותחושת זעם נוראית שנובעת מחוסר האונים שהיו בו. ילדים שצפו באביהם מכה את אימם ולא יכלו לעשות דבר כדי להצילה סוחבים את משא האשמה על כתפיהם במשך שנים, גם אם היו רק בני 5 שראו את הדברים. הכאב שלהם יכל להיות גדול בדיוק כמו זה של קורבן הפשע עצמו. חשוב לזכור, כמו שציינו, שדברים שונים משפיעים על אנשים שונים בצורה שונה. הצלקת אחד הכוחות החזקים ביותר של האדם הוא סתגלנות, רובנו ממשיכים לתפקד, במידה זו או אחרת גם במגוון רחב של סיטואציות חדשות וזרות לו. עובדי תברואה יפסיקו להריח את ריח האשפה אותה הם מפנים או הביוב אותו הם מנקים תוך ימים ספורים. רופאים מפתחים חסינות רגשית לנוכח הזוועות אליהם הם נחשפים והכאב האנושי בו הם נאלצים לטפל מידי יום. אנו מתרגלים לחוסר שינה, מחסור במזון, תנאי אקלים קיצוניים אבל, וזה אבל גדול – לכל זה יש תמיד מחיר. רופא ותיק מצד אחד פיתח את החסינות הדרושה לו כדי לשמור על שפיותו אבל אותה חסינות פוגעת באנושיות שלו, פוגמת ברגישות שלו ויוצרת מידה של אדישות. אותה הסתגלות משפיעה גם על נפגעי טראומה בהם אנו דנים, כאשר ההסתגלות יכולה להופיע בשני אופנים שונים לחלוטין: התמודדות מודעת או הדחקה. בהתאם לאופי ההתמודדות נקבע מהלך חייהם של הקורבנות. מפני שכפי שהסברנו הטראומה מהווה נקודת תפנית המשנה את כל עולמם של אנשים אלו. הדחקה היא מנגנון הגנה נפשי ה"מסלק" חוויות קשות מהרובד המודע של מוחנו ומעביר אותם אל התת מודע. לא משנה עד כמה המנגנון חזק או עד כמה עמוקה ההדחקה הדברים לעולם לא נעלמים לחלוטין. החוויות האלו ממשיכות להשפיע גם מעומק תת המודע, התנהגותנו, האופן בו אנו מגיבים ואפילו צורת המחשבה שלנו מתעצבים ע"י אותם כוחות תת הכרתיים. בסיטואציות מסוימות חומות ההגנה שנבנו ע"י מנגנוני ההדחקה נסדקות ונופלות והדברים עשויים לצוף אל פני השטח ולחדור אל ההכרה. דמות שעברה התעללות פיזית ונמצאת במצב של הדחקה עלולה לסבול מכל אותן תופעות לוואי אותן הזכרנו מבלי לדעת או להבין את מקורן. היא עלולה לפתח תגובות יתר כלפי כל רמיזה לאיום או אפילו תנועה חדה או מהירה של מישהו בקרבתה. כלומר נראה אדם מצטנף כאשר רק מרימים יד בפתאומיות בכוונה להצביע לכיוון מסוים. הקורבן המדחיק לא ידע מדוע הוא מצטנף, רק ידע שלפתע הרגיש מאוים מאד. במקרים חמורים יותר הוא אפילו לא יהיה מודע לאופי תגובותיו ולא ישים לב לעובדה שהצטנף. ישנם גם אחרים, אצלם מנגנוני ההדחקה לא פעלו והם נאלצים לחיות עם הזיכרונות והכאב כל יום בחייהם ועם הידיעה הברורה והבלתי ניתנת להכחשה שהם חיים בעולם בו דברים כאלה אכן קורים. כל יום בחייהם מלווה בהתמודדות עם החוויה זו מחדש וניסיון לשקם את חייהם, להמשיך הלאה ונהל חיים נורמליים פחות או יותר. חשוב לזכור שכל תהליך בחייהם, אפילו הפשוט ביותר הוא מאבק הדורש את כל תעצומות הנפש שלהם. הצלקת עשויה לגרום להם לרצות להסתגר, לעולם לא לסמוך על אדם, לעולם לא להיכנס למערכות יחסים אינטימיות, לא להביא ילדים לעולם, לחלקם אפילו יציאה מהבית תהיה קשה מנשוא. אופיו של האדם, חוסנו הנפשי והתמיכה שקיבל מהאנשים הקרובים לו ואולי גם מגורמים מקצועיים תקבע את מידת הצלחתו להתמודד. בכל מקרה, תהיה דרך ההתמודדות שונה ככל שתהיה, זווית הראיה על העולם וההתייחסות לדברים תמיד ינבעו מאותו אירעו ותמיד יושפעו ממנו, לטוב או לרע. אם נרשה לעצמנו לאפיין סטריאוטיפים נמצא שיש שניים דומיננטיים אלה הנשארים כל חייהם קרוב למעגל הכאב ולעומת אלו המתרחקים כלל האפשר. חלק יבחרו דווקא לעסוק במקצועות החושפים אותם ללא הרף לפוגעים ונפגעים מתוך מטרה לתקן או להגיש עזרה, אולי אותה עזרה שנשללה מהם. אנשים אלה יהיו השוטרים החוקרים את המקרים הנוראים ביותר, העובדים הסוציאליים העובדים בשכונות הקשות ביותר או פסיכולוגים בשרות הציבורי. קשר שונה יהיה התנדבות לעמותות וגופים התומכים בקורבנות ומשפחותיהם. הטיפוס השני הם אנשים המודעים לכאב ולכך שהפשעים הנוראים ממשיכים להתרחש אבל יתעלמו מכך. הם ידאגו רק למשפחתם, לחבריהם הקרובים ולעצמם, אם הם בסדר הכל בסדר. יתכן ויהיו רגישים יותר מאחרים אבל ככלל יתנהגו כאנשים רגילים כמעט לחלוטין ביחסם אל התופעה. בדרך כלל הם ינהלו את חייהם בריחוק פיזי משמעותי מהסביבה בה נפגעו ואולי אפילו ינתקו כל קשר אם האנשים מאותה תקופה ומקום. כשהשמיים מתקדרים שוב... כעת אנו מגיעים למהות המערכה, הרגע בו אותם אנשים פגועים נפגשים מחדש עם הזוועות. כל הרעיון של משחקים בחצר האחורית מתבסס על סיטואציות בהן אנשים שנכוו בעבר נאלצים לשוב ולהתעמת עם אותה מציאות נוראית. יש פער עצום בין העוצמה של לשחק סוכן שנתקל לראשונה באנס ילדים סדרתי לבין אחד שעבר התעללות כזו בעצמו. כאופן טבעי לחלוטין, המשקעים שאדם פגוע נושא יכתיבו צורת התמודדות שונה לגמרי. כשחקן המשחק דמות שכזו אסור לך לשכוח את אותה צלקת או להתעלם מאותו מוקד של נפשך. כל דבר שתעשה, כל תגובה שלך במפגש המחודש עם חייבת לנבוע מאותו כאב, מאותם משקעים מהרקע שהביא ליצירתם. יתכן וחשיפה שניה זו תשנה שוב את מהלך חייך או את נקודת ההשקפה שלך. גם אם כל חייך נסית להימנע ממגע עם סוג זה של פשעים יתכן שהעובדה שבנך היה קורבן בעצמו תעורר אותך מאותה תרדמה בה הייתה שרוי עד כה. ההשפעות יכולות להיות גם הפוכות, התייצבות למול מצב קשה במיוחד עשוי להרוס את כל היציבות הנפשית אליה הצלחת להגיע ולדרדר את מצבך לשפל חסר תקדים. כמנחה עליך להשתמש באותו מרכיב אשיות מיוחד של הדמויות הפגועות כדי להעמיק את הקשר שלהם למערכה ולרצף העלילתי שאתה מתכנן. כפי שהזכרנו בתחילת הכתבה הכוח המניע העיקרי כאן הם ההזדהות הרגשית והמאבקים בנפשם של הדמויות. כדי ליצור עלילות שיעוררו אמפטיה אצל הדמויות ומעורבות רגשית חזקה עלינו לפנות בדיוק אל אותן צלקות בנפשן. נפגיש ילדים מוכים עם אלימות משפחה, נפגיש נפגעי אונס עם אנסים סדרתיים. ההכנסה של הדמויות לעלילה צריכה גם היא, כמובן, להתאים לאופי הדמויות לדרך בה הן מתמודדות אם העולם האפל הזה. בעוד שיהיה קל מאד לשלב אנשים שבחרו להקדיש את חייהם למאבק בזוועות, שילובם של אלו שבחרו להתרחק ידרוש לגעת בקרובים להם באופן אישי. ניתן גם לנצל את הקיבעון המחשבתי המאפיין את הדמויות מסוג, נפגעי סוג מסוים של אלימות נוטים לראות בכל פשע השתקפות של מה שעברו בעצמם. שוטר שהיה ילד מוכה יפרש כל סימן על גופו של נער כעדות לאלימות במשפחה. תוכל לנצל את הנטייה זו כדי להטעות את הדמויות ולהוביל אותם למרדפי שווא וכיווני חקירה שגויים, בעוד הפשע עצמו יכול להיות שונה מאד. חוויה מעניינת אחרת תהיה להפגיש אותם עם מתחזים, אנשים הטוענים שהיו קורבנות כשלמעשה הם פועלים ע"פ אינטרס אישי זדוני כלשהו. בעקבות פניה של נער למשטרה בטענה שהוריו מתעללים, נפתחת חקירה המגלה כי עשה זאת רק כדי לקבל תשומת לב או "להעניש" את הוריו. כיצד ירגיש חוקר משטרתי, שעבר התעללות כשיגלה זאת? כמה זמן ייקח לו להודות בטעותו ולהבין שמדובר בהונאה? דע את עצמך... הדגשנו כבר את חשיבות ההזדהות הרגשית של השחקן עם הדמות ולכן חושב שהדמות שנבחר לעצמנו אכן תהיה אדם אתו נוכל ונרצה להזדהות, אחרת החוויה לא תהיה אמיתית בעבורנו ולא תרגש אותנו. הדמויות שאת הדרך ליצירתן תיארנו מורכבות מאד ולכן יחסית קשות יותר למשחק, לא פשוט להבין את התהליכים הנפשיים העוברים על אדם שבמהלך ילדותו נסגר ע"י הוריו בשירותים למשך ימים ללא מזון, כשהרגיש רע נקשר לראשו דלי שנועד לאסוף את הקיא שפלט, לפעמים הילד נאלץ לבלוע את הקיא שלו. לא בטוח שכולם יכולים לשחק אדם שכזה או אפילו לנסות ולשער איך יראה כבוגר. לאור חשיבות הרבה, בסוג זה של משחקים, להזדהות ומשחק עמוק ישנה סכנה הגדולה במיוחד להיסחף לסיטואציות מגוחכות שיעוררו צחוקים ויהרסו לחלוטין את האווירה. לכן, חשוב כשחקן וכמנחה, לדעת את המגבלות שלך. אל תנסה לשחק דמות שלא תוכל להיכנס לעורה, לא תוכל לבטא את מחשבותיה או להבין את התנהגותה מפני שהתוצאה תהיה מותה של האווירה. לפני בניית הדמות נסו להבין עם מה תוכלו להתמודד, באלו תכנים תוכלו להיפגש מבלי לסגת לאחור ולהפעיל מנגנוני הגנה שונים כמו צחוק או אפטיה. סיכום כמו בכל תחום, משחקים בחצר האחורית מחייבים תשומת לב וגישה מיוחדת. בניית הדמויות ראויה לדגש מיוחד תמיד אלא שכאן חשוב להסביר את הקשר של הדמות אל העולם האפל. בלתי אפשרי לרכז בכמה מילים את כל הגוונים של הכאב אנושי או להתיימר להבין ולהגדיר את המבנה הנפשי של נפגעי פשעים נוראיים שכאלה. אנחנו יכולים רק לנסות להתקרב, לגרד את פני השטח ולתת את הקווים הכללים והמאפיינים הנפוצים. העקרונות שהצגנו יאפשרו לכם להתחיל בחקירה משלכם אל עומק נפש האדם. אנו ממליצים שלא להסתפק בכתבה אלא לראות בה מבוא מצד אחד והזמנה מצד שני. הזמנה להציץ אל אותו עולם נוראי, אל אותם מעגלי כאב מתוך רצון להבין, להכיר ולהתמודד. אנחנו מקווים שנתנו לכם קצה חוט עבה מספיק על מנת שתוכלו להתחיל במסע שלכם, זה מסע קשה ולפעמים לא נעים אבל הוא מספק, מעבר לכל סוג אחר או אולי בצורה שונה מאוד מכל משחק אחר, אנחנו מחזקים את ידיכם מכאן ומאחלים לכם שלעולם לא תאלצו להתעמת עם הנושאים האלו, אלא אם כן זה במשחק. שלכם זיו ואבי. קישורים נוספים, כפי שהבטחתי: http://www.geocities.com/HotSprings/2402/ אתר לעזרה לנפגעי תקיפה מינית. http://www.consultclarity.com/conference.html מאמר בנוגע להתעללות בילדים בארה"ב http://members.tripod.com/lmsurratt/ אתר המדבר על: מהו אונס? התהליכים שעוברים על הקורבן, הסברים על אספקטים שונים הקשורים לאונס. אתר חשוב לכל מי שמעוניין לדעת על הנושא. אתר חשוב לכל אחד. http://www.spe.sony.com/movies/8mm/ אתר הסרט 8 מ"מ, בנוסף למידע כללי על הסרט יש כאן הרבה חומר על הנושאים בהם נוגע הסרט וספרייה של פשעים שמעולם לא נפתרו. http://www.calib.com/nccanch/pubs/usermanuals/law/ אתר המסביר את תפקיד המשטרה בנושאים של התעללות בילדים. http://www.macom.org/ אתר ישראלי לתמיכה בנפגע תקיפה מינית. זהו אתר שהוקם ע"י נפגעים , למען נפגעים. כולל אתרים אישיים של נפגעים. http://www.geocities.com/rape_1999/ אתר ישראלי נוסף, כתוב באנגלית, בנוגע להתעללות מינית. http://www.ana.co.il/ אתר העוסק באלימות במשפחה והאלימות החברתית ההולכת ומתגברת בישראל.