אם תהיתם מה תכלית הקיום… מאת: זיו קיטרו ואבי סבג 'לשבת ולחכות פה הם אמרו, הם כבר יודיעו לי מה קורה הם אמרו, יהיו פה מליון טלפונים הם אמרו, אל תדאג הם אמרו!! אני מה איתי!! אני יושב פה כבר 4 שעות 37 דקות ו- 67 מאיות השניה, 68 מאיות השניה וכלום. אני, א נ י ברלניאר, עליון לכל כוחות היקום, שליט הזמן והמרחב יושב פה ולא עושה כלום!! משעמם לי!!' 74 חבילות במבה ריקות נחו על ריצפת המשרד והיוו נחמה פרוטה בלבד. ברלניאר הביט בהם בערגה. 80 גרם בכל חבילה, 234 במבים בממוצע, 7896 מולקולת מרוכבות של פחממנים דו-אטריים בכל במבון 57908 אטמים של פחמן, 47890 אטומים של חמצן, 67889… זיו זינק לתוך המשרד בפרץ של אנרגיה לא מתכלה, הוא חייך חיוך ענק לברלניאר המתוסכל ואמר "יש לנו משהו בשבילך" בקול מתנגן. ברלניאר נדלק, קצה פיו הימני נמתח למשהו שדמה ביקום כלשהו לצל חיוור של חיוך עצל. סופסוף עבודה. זיו הוציא מעטפה עבת קרס והשליך אותך על השולחן "דע את עצמך: 567845 צורות להנאה אישית" היה רשום על הספר שבתוך המעטפה. "מה זה אמור להיות?" שאל ברלניאר. הפונקציה שעד כה הייתה עסוקה בהתבוננות בחדר השיבה את תשומת ליבה (המועטה) לשולחן, והאדימה, "לא זה לא זה, טעות… איך זה הגיע לכאן בכלל, אבי יכעס נורא… לא משנה. הנה זה." דף נייר קטן ומקומט נפל על השולחן "אין לי חבורה. מה לעשות? שואל דרלינג משה." ברלניאר הביט בדף הקטנטן שעל השולחן ועל השאלה שהייתה כתובה על דף הנייר הקטנטן שעל השולחן. "זה הכל?" ברלניאר נכנס לדיכאון, כל הידע שביקום, ניסיון בן מאות אלפי מיליונים של מיליארדים של שנים וזה מה ששואלים אותו? הוא כעס. הר געש בצפון איטליה התפרץ, רעידת אדמה פקדה את איי הפיליפינים, סופת טורנדו החלה צוברת תאוצה ומתקדמת לחופי יפן וגשם של מטאורים ירד על מדבריות נוודה ובחוברות צביעה בכל העולם ילדים יצאו מהקווים. "תברא לך חבורה." אמר ברלניאר בפשטות, אני ממש לא מבין את כל הקטע הזה שלהם, חשב לעצמו. הוא היה לבד. גלגלי מוחו האדירים נעו במהירות בלתי נתפסת, חייב להיות מוצא מן המצב הלא נעים הזה! חייב להיות! כל המידע שנצבר אי פעם עבר דרך תודעתו האדירה. המסקנה הלכה והתגבשה – עקוף את המתווך!! יעקוב קרוייצפלדר ישב על כסא המנהלים עשוי העור שלו כשרגליו על השולחן וזמזם לעצמו שירים של דץ ודצה. מסכי מחשב ענקיים הציגו זרמי נתונים בלתי פוסקים, הדגים באקווריום שחו בשלווה, כוס הקפה על שולחן הייתה בדיוק בטמפרטורה שהוא אוהב והחיים נראו מושלמים. "שלום" אמר ברלניאר שהופיע בחדר יש מאין ובלי כל אפקטים מרשימים של פירוטכניקה. "מה.. ממממי אתה?" "זה סיפור ארוך." נאנח ברלניאר. "מה אתה רוצה? איך נכנסת לפה?" שאל יעקוב שהחל לקבל חזרה את ארשת פניו היהירה והשלווה. "יש לי הצעה שלא תוכל לסרב לה". חייך ברלניאר. "שמע ילד אני לא יודע מי אתה אבל תעוף לי מהמשרד יש לי דברים חשובים מאד לעשות". "בנקודה הזו אנחנו מסכמים, למעשה אתה הוא היחידי שעושה דברים חשובים ביקום חסר הערך הזה. על זה בדיוק רציתי לדבר. הדבר הזה, במבה! זה גדול!" "מה אתה רוצה מחיי! אני קורה לאבטחה!" "מה אתה אומר על עושר בלתי מוגבל" אמר ברלניאר ולרגליו הופיע ערמת מטילי זהב נוצצים " אולי בריאות וחיי נצח" ולנגד עיניו צץ שיקוי אדום מבעבע. על פניו של יעקוב הייתה תדהמה מהולה בפקפוק. "או אולי אוסף כל השירים שדץ ודצה הוציאו. כולל הקלטה נדירה של דרשת הבר מצווה של דצה". "רגע היא לא.. לא חשוב." מלמל "אני.." הפונקציה כרסמה את אצבעות רגליה והביטה שוב בפתק, לא מאמינה למה שעיניה שדרו למוחה שוב ושוב "נמאס לי מהעסק הזה, אני הולך למצוא במבה משלי. אני לא צריך אתכם יותר, ביי. נמאס לי ממכם ואני לא חוזר, אני רוצה במבה בלי תנאים ואני מצאתי דרך אז, ביי. אני ורק אני אשיג לי במבה אני לא זקוק לכם כמתווכים, ביי. אל תחפשו אותי לעולם לא תמצאו אותי, אני יורד למחתרת, ביי. להתראות לכם אני הולך, ביי." מה עושים? זיו היה בפאניקה כמעט מוחלטת (הדבר היחיד שמנה את הפאניקה המוחלטת היה מחסור מוחלט ביכולת ריכוז מה שגרם לזיו לבהות בכל מיני דברים בחדר ולשוב לפתק, רק כדי להיבהל מחדש ממה שקראו עיניו). "אני חייב להתמודד, אבי בפגישה עם ראשי הקרטל הקולומביאני, אלוהים לא עונה לאיתורית שלו, ואני…אני פנוי, אני יכל לעשות את זה לבד." זיו חייך לעצמו ומייד התחיל לצייר ציורים בטושים החדשים שקנה לפני שהגיע למשרד… עד שעיניו נפלו על הפתק שהשאיר ברלניאר "ואלה, אני צריך לעשות משהו בקשר לזה." זיו יצא בטריקת דלת את המשרד ופנה במסדרון עד שהגיע לדלת שעשן בקע מתחתיה. הוא נקש על הדלת וכאשר לא הייתה תשובה הוא נכנס פנימה, "אבי יש לנו…" ענן עשן הסיגריות מילא את עיני הפונקציה בדמעות וטשטש את ראייתה, זיו החל להשתעל בחנק והרגיש שמשהו אחז בו והניף אותו לאוויר קולות מטושטשים נשמעו ואז הוא שמע את אבי אומר "מ ה א ת ה ח ו ש ב ש א ת ה ע ו ש ה?" ציוץ מפוחד בקע מגרונה של הפונקציה, "ברלניאר ברח." אמר ולא הוסיף. "להיפטר מהמתווך הוא אומר, כלומר הוא רוצה להגיע ישירות למי שיספק לו את הבמבה. רגע, נראה לי שאני יודע איפה הוא". אבי וזיו החלו לרוץ במורד המדרגות אל המכונית שחכתה להם ברחוב. "קדימה זיו!" שאג, "סע! סע כמו הרוח! סע כאילו אין מחר!!" זיו הניע, לחץ על הגז, נסע 30 מטר, עשה סיבוב פרסה ועצר מתחת לבניין ההנהלה של חברת אוסם. "יהיה לנו סיכוי טוב יותר אם נתפצל". אמר אבי. "איך להתפצל? אבל.. אני צריך לשמור על השלמות האינטגרלית של הפונקציה הקיומית שהיא הבסיס לכל ו.. למה אתה מסתכל עלי ככה?" "אתה תכנס מלמטה ואני מהגג." "אבל אני רציתי מהגג." ילל זיו, אבל לנוכח פרצופו המאוד לא משועשע של חברו, זיק של הגיון בצבץ במוחו התזזיתי "טוב, טוב." "אוקי… אני לבד ואני צריך לחשוב איך להיכנס מלמטה. מהביוב? הוא באמת חשב שאני מסוגל למצוא את הדרך שם? איפה הוא לעזאזל? איך הוא עושה את התרגיל הזה של באטמן, הוא כל הזמן נעלם כשאני צריך לשאול אותו משהו." זיו היה מתוסכל לרגע קצר אבל מהר מאוד שכח מהתסכול לנוכח הרעיון המבריק שעלה במוחו "אני פשוט אצעד פנימה! איך לא חשבתי על זה, הכי הגיוני וככה אף אחד לא יחשוד שאנחנו פורצים פנימה, אבי יהיה כל כך גאה בי, חבל שהוא לא כאן לראות אותי ברגע הגדולה המחשבתי הזה." מוחו של זיו היה ממלמל עוד זמן רב אבל תנועה בזווית עינו הפסיקה את רצף המחשבות, "איך אבי הצליח לטפס משם?" בעוד השאלה מתגלגלת לה במסדרונות מוחו הלא ממופים של זיו צעדה לה הפונקציה אל השערים, "שלום אני הפונקציה הקיומית וזה ממש הכרחי שאני אכנס לדבר אם המנכ"ל…לא אתה לא מבין, זו לא בדיחה, איי!!! זה לא נעים מה שאתה עושה עם המקל הזה אתה יודע? למה אתה חושב שאני צוחק, כל גורל היקום נתון בידייך עכשיו רק שתדע. תפסיק להנהן בראש ותקשיב לי. אני חייב דבר עם המנכ"ל אחרת הסוף יגיע…מה? לא, לא שמעתי על "אברבאנל" זה שם של ממתק חדש? די מספיק, אתה חייב להכניס אותי פנימה…" זיו הבין שאין לו ברירה הוא עצם עיניים וחבט בכל כוחו בין רגלי השומר. במהירות קיפצה הפונקציה מעל גופו של השומר הענק ורצה אל הבניין, מבחינה בעשרות שומרים שמתקדמים אליה. לשמחתו ראה זיו שאבי כבר היה כמעט על הגג. לבוש בבגדי האנטי-עור השחורים שלו אבי נראה כמו גיבור-על מאיים, לא שאבי נראה לא מאיים במכנס קצר וחולצת טריקו, אבל הבגדים השחורים בהחלט הבליטו את הצד היותר.. מאיים שלו. אבי כבר היה על הגג ששמע את קולות המאבק למטה, "שוב פעם??? אני לא מאמין, טוב הוא יסתדר, הוא תמיד מסתדר.." אבי הביט סביב וחיפש נקודת כניסה. דלת על הגג שעליה היה כתוב "כניסת גג" הסגירה את עצמה מייד למוחו המבריק של אבי והוא התקדם אליה במבט מלא כוונות זדון. עדר שלם של 15 שומרים זועמים, גדולים העונים לשמות סלביים שונים החלו לכתר את זיו. "תראו.. אתם לא מבינים אני הפונקציה הקיומית. אני הציר המרכזי וסביבי הכל סובב אני… איה!" מטר של אגרופים, בירכיות, ראסיות, נוגרות וגם כמה תרגילים מסוגננים יותר כמו קטה מספר שלוש נחתו על הפונקציה חסרת ההגנה. למרות המהלומות האימתניות קולו הצורמני של זיו המשיך במנטרה הנצחית שלו, "אני חוזר ואומר... אח! אני הפונצקיההההההההה! הרגל! אני באמת הפונקציה! לא צוחק בכלל! לא בפנים! איה! מה לא ברור? שאני אאיית לכם את זה! פ' ו' נ'.. איה!" אבי אחז במעקה הביטחון ביד אחת, בסוזי ביד השניה וירה יתד עמוק לרצפת הגג. הוא קפץ מעבר למעקה והחל להשתלשל מטה עם חבל שיצא מאחד הקנים. תנופה קלה וזכוכיות החלון התנפצו לרסיסים, סלטה כפולה לפנים (שנים של צפייה בסרטי קונג –פו) ואבי נחת על השטיח היוקרתי בלשכתו של יעקוב קרוייצפלדר, מנכ"ל אוסם בע"מ. יעקוב וברלניאר הביטו בו בתדהמה, סיגר נשמט מפיו של יעקוב "מממה… מי אתה לעזאזל?" "זה אבי והוא מנסה לנצל אותי! שוב!" "מה.. אני אקרא לאבטחה" שאג יעקוב "הם יבוא וי…" את המשפט קטע זמזום צורמני "יעקוב יש כאן מישהו לראות אותך." נשמע קול סקסי. "אופקית, אמרתי לך לא להפריע לי עכשיו. אני עסוק!" "אבל יעקוב, זו הפונקציה הקיומית." "המה?" דלת הלשכה נפתחה בטריקה ופנימה צעד זיו, או יותר נכון מה שנשאר מזיו. חולצתו הייתה קרועה, פניו היו חבולות ומנופחות וידיו היו שוטטות דם. "תודה אופקית." אמר זיו, קרץ למזכירה ודידה פנימה. "אני כבר לא צריך אתכם! יש לי חוזה כמעט חתום עם ידידי הטוב יעקוב קרוייצפלדר מנכ"ל אוסם בע"מ, אזרח למופת ובקרוב בעליו הגאה של אוסף יחידאי של יצירתם הנצחית של הזוג דץ ודצה" אמר ברלניאר מדושן מעונג. אבי הביט ברלניאר במבט יוקד, ממנו העתיק את עיניו לזיו שמשום מה שיחק עם בובת הפיקצ'ו ששלף מכיסו, אבי המשיך בסריקתו והתמקד ביעקוב שהחזיר לו במבט יהיר של 'אני יעקוב קרוייצפלדר מנכ"ל אוסם בע"מ, אזרח למופת ובקרוב בעליו הגאה של אוסף יחידאי של יצירתם הנצחית של הזוג דץ ודצה'. "אהה כן?" אמר אבי באדישות. סוזי ירקה מטר שלם של עופרת רותחת אל עבר פרצופו של יעקוב. "מה אמרת?" שאל אבי את ברלניאר. "אנחנו נחכה לך במשרד" הוסיף כבדרך אגב ויצא את החדר. בדרכם החוצה קרץ זיו אל אופקית וזו שלחה לו נשיקה חזרה. אבי וזיו צעדו החוצה ובדרכם לשער נפנף זיו לשלום לכל השומרים הסלביים שפגשו בדרכם "ביי איוון, להתראות בוריס, תמסור נשיקה לסווטלנה איגור…" כל השומרים חייכו ונופפו לו חזרה לשלום כי הם ידעו שהיה להם העונג לפוצץ במכות רצח את הפונקציה הקיומית, אותה ולא אחרת… ואתם, אם אתם לא רוצים שעוד מנכ"לים חסרי ישע יומתו באופן אכזרי ביותר אנחנו מציעים לכם להתחיל לשלוח לברלניאר שאלות, אחרת אולי רק אולי הקורבן הבא יהיה אתם… mailto:barlniar@newmail.net