להיות מנחה טוב

מאת: ערן בן-סער

 

אתם יודעים, בוודאי נכתבו ונקראו מאות, אם לא אלפי, כתבות המנסות ללמד את המנחה לכתוב הרפתקות, לכתוב מערכות, ליצור עולמות, לנהל דמויות ועוד כהנה וכהנה כתבות, שמטרת כולן הייתה להפוך את המנחה הקורא למנחה טוב יותר. אלוהים יודע שאני עשיתי את חלקי בעניין, אבל בכל אופן, אם ניקח שני מנחים וניתן להם להריץ את אותה הרפתקה, באותה מערכה, באותו עולם ועם אותם דמויות רקע מוכנות ומפורטות, אחד מהם יהיה טוב יותר מהשני. השאלה היא למה? ויותר מזה, איך הפחות טוב הופך לטוב יותר.

 

אני אצא מנקודת הנחה שיש דברים שמנחה צריך לדעת לעשות, וככל שהוא כשרוני יותר בהם הוא יעשה זאת טוב יותר. זה כמו במשחקי תפקידים, אם לדמות שלך יש יותר זריזות היא טובה יותר בחץ וקשת, אז אם למנחה יש תכונות טבעיות טובות יותר, קל לו יותר להגיע לרמות גבוהות. זה לא אומר שרק הוא יכול, פשוט יש לו יתרון. מה נחוץ אם כן למנחה, ואיך עושים את זה?

 

עקרונות-על

אלו העקרונות שעליהם מתבססת הנחיה טובה. כל אחד דורש שליטה בכמה תכונות וטכניקות, בהם נעסוק בהמשך.

 

להיות מבדר

לא בקטע של הומור, בקטע של להשאיר חבורת אנשים מרותקת ומרוכזת בעלילה שלך משך כמה וכמה שעות. מישהו שמע את האקסיומה המטופשת שתפקיד המנחה הוא להיות האלוהים של העולם שלו? תמחקו אותה, מטרתך כמנחה אינה לגרום לדברים להתנהל כמו שאתה רוצה, אתה לא סופר (או לפחות אינך כותב ספר בזמן שאתה מריץ), אתה מנסה ליצור עלילה שתבדר אותך, ויותר חשוב מכך, את שחקניך. בסופו של היום, גם אם הדברים התנהלו אחרת לחלוטין ממה שצפית, אם שחקניך נהנו, הם יגידו לך את זה, והם יחזרו לשחק איתך בפעם הבאה. לא סתם זו הדרישה הראשונה, אם אתה מבדר אותם, גם אם אתה בינוני ומטה ביתר הדרישות, אתה תהיה טוב בעיניהם.

 

לעולם אל תשכח, הם באו לשחק וליהנות, הם בראו לצורך בידור והתנתקות, גם אם לזמן קצר, מהמציאות שקשה לפעמים לראות עד כמה היא מבדרת.

 

דע את שחקניך (לא במובן התנכי! )

אחרת איך תבדר אותם? התכונה החשובה ביותר למנחה היא היכולת "לקלוט" אדם ברגעים ספורים ולדעת מה ירתק אותו, מה יגרום לו לשבת מולך, להקשיב בשקיקה למה שיש לך לומר, ולהשתתף בהתלהבות בעלילה שלך. מי שמשחק עם קבוצה קבועה יכול לקחת את הזמן שלו, יש לו שנים, אבל מי שמריץ כל פעם לחברה אחרים חי על התכונה הזו. ולא, אין אלמנטים קבועים שכ-ו-ל-ם אוהבים, זו פיקציה, פשוט יש כמה דברים פופולאריים יותר מאחרים. עובדה, כבר הרצתי משחק לחבורת שחקנים ששנאה חידות, פוליטיקה וקרבות. הם היו בקטע של לחקור אזורים חדשים ולהגיע כל פגישה למקום אחר במערכה.

 

אם תכיר את השחקנים שמולך, תבין מה הם רוצים, ותדע איך לשלב את זה בעלילה שלך, עשית את רוב העבודה, השחקן אוהב הפאזלים יקבל את שלו, דינה שחייבת לשחוט שלושה יריבים כל מפגש תקבל את שלה, ורוני שאוהב גיבורים טראגיים יקבל לב שבור אחת לחודש. הם יחזרו לשחק אצלך, הם לא יבינו למה, אבל אצלך זה יותר כיף, יותר מרתק ועם יותר אדרנלין.

 

עמוד על שלך (כלומר, לא... עזבו את זה)

בניגוד מוחלט לשני הסעיפים הקודמים, דע לנווט את הדברים ביד חזקה כאשר צריך את זה. אחרי הכל מכל חבריך אתה המוכשר ביותר ביצירת סיפורים (אחרת למה אתה מנחה?) ויש דברים שחייבים לקרות בדרך שלך כדי שהעלילה תהיה טובה יותר. מנחה שלא ינווט את העלילה ביד אומן, ותכף נבין מה זה, אולי ישמע מהשחקנים שלו שאצלו הכי כיף לשחק, אבל העלילות שלו קצת תפלות, ויש מנחה אחד בבאר שבע שמספר סיפורים שטולקין לא יכול היה לכתוב (אם אינך מחובבי טולקין, החלף את שמו בשם הסופר האהוב עליך).

 

השאלה החשובה היא איך עושים את זה ועדיין ממשיכים לתת לשחקנים את מה שישאיר אותם במשחק וישאיר אותם מבודרים. קודם כל יש סוג אחד של שחקנים שכבר בכיס שלך, אלו ששם בכדי ליהנות מהעלילה. מבחינתם אפילו אם מה שהם הכי אוהבים זה פוליטיקה, אבל המערכה שלך היא הכי לא פוליטית שיכול להיות, עדיין אם הסיפור טוב שבית אותם. לגבי היתר, תצטרך לעבוד קשה ולמצוא דרך לתת לכולם מה שהם רוצים במידה נכונה, כך שהם ייהנו מזה והעלילה שלך לא תפגע. שה"ם מוכשר בטירוף, זה "שקולט" אנשים, יודע לעשות את זה עם חבורת אנשים שלעולם לא פגש. שה"מים אחרים לומדים לאט לאט להכיר את הקבוצה שלהם ולהגיע איתם לעמק השווה.

 

להיות הוגן, להיות פייר

אני יודע שזה נדוש, ואני לא מתכוון למונח הנדוש של לא לתת להם אתגרים גדולים מכפי יכולתם לפצח. למען השם, לתת להם אתגרים כאלו זה הרעיון המרכזי של משחק קתולהו טוב. אני מתכוון לכך שעליך לתת לכל שחקן יחס שווה, גם אם יש לך שחקן מועדף, אסור שהאחרים ירגישו את זה (אלא אם זו טכניקה בעזרתה אתה מנסה לגרום לשחקן להשתפר, אבל גם אז - בזהירות). תן להם אותו זמן במה, תן להם אותו יחס, תן להם להרגיש שכל אחד חשוב לך וחשוב לעלילה שלך, במשחק תפקידם טוב השחקנים אינם דמויות משנה, בשביל זה יש דב"שים.

 

לגבי הוגנות עם החוקים, כלומר אם משהו אפשרי ליריב אז הוא אפשרי גם לדמויות, כן ולא. בגדול צריך שהשחקנים ירגישו שאתה לא נגדם, מעשית לפעמים כדי לתת להם תחושות מתאימות לרגע הנתון בעלילה עליך לעוות את החוקים לכאן ולכאן בהתאם לצורך. שחקנים טובים יבינו שזה לטובתם יותר מכל, הם אולי רוצים להרוג את החייזר יורק הקרינה, אבל הם לא ייהנו אם זה יהיה קל מדי.

 

תהנה

אני מאד מקווה שזה לא נשמע לכם דבילי. אם אתה לא נהנה, עזוב אותך מזה שאתה לא אמור להריץ, אין שמץ של סיכוי ששחקניך יהינו. ההנאה שלך אומנם נשאבת עד מאד מהנאת שחקניך ומהצלחת עלילתך, אבל תזכור תמיד שאם משום מה אתה לא נהנה אתה יכול לדבר עם השחקנים שלך על זה, סביר שיחד תוכלו למצוא מה לעשות. הדגש משחק תפקידים הוא משחק, והמטרה של משחק היא כיף והנאה.

 

תכונות וטכניקות

הדרכים בהם תקיים את עקרונות ההנחיה הטובה, התכונות אותם עליך לפתח והטכניקות אותם עליך לשכלל.

 

רכוש לך תחת - תכנן דברים מראש

ואם אני, ערן בן-סער הראשון, מלך מלכי המנחים המאלתרים, שעד לפני שנתיים לא כתב יותר מחצי עמוד לפני כל הרפתקה אומר לכם שטעיתי, ובגדול, תקשיבו לי. ברגע שהכרחתי את עצמי להצמיד תחת לכסא, עיניים למסך ויד למקלדת וכתבתי עמודים על עמודים על עמודים לקראת המערכה ולקראת כל הרפתקה, זה פשוט היה יותר טוב, ובהרבה. אין שתיקות מביכות, אין רגעים בו אתה חושב לעצמך "איך, קיבינימט, אני ממשיך מכאן", הדברים זורמים וקולחים, כמו שהם אמורים להיות.

 

גם השחקנים מרגישים את זה, הם רואים לך בעיניים מתי אתה שולף ומתי אתה מוכן מראש, והם מרגישים שלכל מקום שילכו יש לך מענה, יש לך תכנון לגבי מה יקרה שם. אתה מוכן, לכל דבר. והכי חשוב, אתה הכנת מראש את הדרך בה תשלב את הרצונות האישיים של כל שחקן בסיפור שלך, הדברים האלו קשים לאלתור הרבה יותר מאשר חתיכה בעלילה, פה אתה חייב להיות מוכן.

 

תהיה גמיש - דע לאלתר

זו התכונה שתעזור לך לשלב את הצורך בהכרת השחקנים וסיפוק מטרותיהם שלהם במשחקי תפקידים והצורך שלך לספר את הסיפור שלך. השחקנים, שיקברו כולם, בחיים לא עושים את מה שאתה מצפה מהם. אני חושב שגם נוכלים, יריבים, וכוחות רשע מתלוננים על כך. הם ירצחו את המלך ויכתירו את הבוגד (שחקני מאיגור 7, זוכרים אותי?), כמה שלא תהיה מוכן, עליך לדעת לשלוף מהמותן, לספק עלילה מאולתרת וכל זאת בלי שירגישו. אם יש דרך להיות מוכן לכל מראש, האי-מייל שלי מופיע באתר הזה, שתפו עימי את הסוד. אגב, הדרך הטובה ביותר לדעת לאלתר מלבד כשרון טבעי, היא לקרוא בטירוף ולהכיר אלפי טכניקות עלילה של סופרים ידועים, אם השחקנים מתפרעים, לך צריך להיות מאגר הפתעות גדול לא פחות.

 

יכולת דרמטית

כפי הנראה הנושא שדנו בו יותר מכל, אם אתה אומר לשחקנים שלך משהו בסגנון: "קפצת הצידה והסתתרת ממטח היריות" אתה מפקשש טיפה (אני אפילו לא רוצה לדבר על: "גלגלת 17, אז הצלחת להסתתר"). נסה משפט כמו: "ברגע האחרון זינקת אל מאחורי השידה ההפוכה, מטח הכדורים שורק מילימטרים ספורים מאוזניך..." ככל שתהיה יותר דרמטי, יותר סיפורי ותיאורי כך השחקנים יוכלו בקלות רבה יותר "להיכנס" אל תוך העולם שלך ולהרגיש כי הוא עולם ממשי ואמיתי.

 

אל תפחד לזרוק את החוקים לרוח אם הם מפריעים לתיאור שלך, אל תפחד לעשות מעצמך אידיוט (מה, שאני יקום וידבר כמו קוסם מרושע?) ושלא תעיז לפחד לדרוש משחקניך לנהוג כמוך, ואגב הם יעשו זאת אם אתה תתחיל בכך, הסיפור, הדרמה, התיאור קודם לכל. אגב, זו הסיבה שמשחק תפקידים נקרא משחק תפקידים ולא "מערכת חוקי קרב", חשבתם על זה?

 

בנה עלילה טובה

אני יודע שזה שקול למשפט כמו "תראה חכם יותר", קשה לרכוש כלים לבניית עלילה טובה. אבל זו תכונה חשובה. לדעת ליצור סיפור טוב ומרתק, ושימו לב שאני לא מתכוון להריץ אותו באופן מוצלח, אני מדבר על כתיבת הסיפור מראש, בין אם ברמת עולם, מערכה או הרפתקה. ברור לי שלא כולנו מייקל מורקוקוים קטנים, אבל צריך לנסות, ולנסות חזק. קרא המון ספרים, צפו בסרטים הקרובים לז'אנר שאתה מריץ, שקע במאמרים אמיתיים, מהספרות או מאינטרנט, תחקור. כל אלו יתנו לך רעיונות, טכניקות עלילה ויכולת לארגן מצבים שונים יותר ויותר, ולא חזרה בילתי פוסקת על אותו רעיון עלילתי.

 

דע לשתף באופן נכון

השחקנים לא שם כדי להקשיב לך, עליך לדעת איפה אתה יכול לשתף אותם. זה הסיפור שלהם לא פחות משזה הסיפור שלך, אתה המנחה לא הסופר. אגב אני מודע לכך שבמשחקי White Wolf המנחה נקרא "המספר", אבל עדיין הוא מנחה - הוא לא יושב ומדבר וכולם מקשיבים לו. למעשה, אם תחשבו על זה נכון, השחקנים שלכם הם המספרים האמיתיים, הם מספרים לך מה הדמויות בעלילה שלך עושות. מנחה טוב יודע מתי להפסיק לדבר ולהתחיל להקשיב, ולהקשיב לשחקנים זה הכלי העיקרי בללמוד אותם, להבין אותם ולדעת לתכנון את מה שיבדר אותם.

 

בנה דמויות אמיתיות

אחד הגורמים שמניעים סיפור יותר מכל הוא הדמויות המעורבות בו, מלבד דמויות השחקנים. לדעת לבנות את הדמויות האלו, בנוסף לבניית העלילה שלך, מהווה גורם מפתח ביכולת שלך לרתק שחקנים. האינטראקציה של דמויות שחקניך עם הדמויות שלך,  ידיד או יריב, מהוות את לב ליבו של המשחק. אם השקעת פחות מדי זמן הדמויות האלו יהיו חד ממדיות ולא מעניינות כלל. בנה דמויות ששחקניך יזכרו, אם אחרי שנה הם עדיין מדברים על המכשף שברח מהם עם ראשו הכרות של נסיך הכתר, כנראה שידעת ליצור דרמה וידעת ליצור דמות.

 

סיכום

בסופו של היום מה שהופך שה"ם לטוב יותר הוא היכולות העיקריות שלו לבדר את השחקנים ולהכירם. התכונות המשניות (אך החשובות גם הן) הן היכולת לבנות סיפור טוב והיכולת להריץ אותו במתכונת דרמטית מתאימה. ככל שאתה מנוסה יותר, כמובן, כך תשתפר.

 

מה תוכל לעשות עוד?

ובכן תמיד מומלץ לשחק אצל מנחים אחרים, מנחים שיש לך מה ללמוד מהם. קפוץ לטורנירים רציניים, שחק אצל מנחים מנוסים יותר ממך ששמעת כי הם טובים, אומנם יש המון מה להגיד לטובת לימוד עצמי, אבל הוא איטי יותר ולוקח זמן להבין איפה אתה טועה.

 

כמו כן תריץ משחק למנחים אחרים, אל תיתן להם להתערב לך בזמן המשחק בהרצה שלך, ואל תחשוש מהם, אבל אח"כ שב ותקשיב למה שיש להם להגיד על הסגנון שלך ועל היכולות שלך, תהיה פתוח וקשוב לרעיונות של אנשים שונים.

 

ותקרא, הכי חשוב, תמיד תהייה צעד אחד לפני השחקנים שלך. ככל שתכיר יותר עלילות, תגלה שיש לך מאגר גדול יותר לשאוב ממנו רעיונות, סיפורים וקטעי דרמה.