חניבעל

מאת: אמיר איתן

 

אחרי ניסיון נואש לקבוע תאריך עם שאר השדים החלטתי ללכת לראות את הסרט עם אחר מחבריי הארציים. הגענו לסרט מלאי תקווה ונכנסנו לקולנוע ביד רמה וזרוע נטויה. הדבר המפתיע ביותר שקרה מאז שהגענו לקופות ועד שיצאנו מהסרט היה המחיר של הכרטיסים.

אחרי רבע שעה של פרסומות מגניבות התחיל הסרט, בדיעבד אני נזכר שהקולנוע לא הציג את רשיון ההקרנה...

 

הסרט חניבעל הוא ניסיון עלוב של הסופר לרכוב על ההצלחה של "שתיקת הכבשים", הספר הראשון, והספר שעובד לסרט עטור השבחים והפרסים שהיווה מותחן פסיכולוגי בלתי רגיל בו האימה שררה לאורכו ולרוחבו של התסריט. ההכנסות של הסרט בשלושת ימי ההקרנה הראשונים של הסרט, בארה"ב, רק מעידים על ההצלחה וההשפעה שהיה לסרט הפולחני "שתיקת הכבשים" . לא היה ספק, כבר אז, שיגיע סרט המשך... אבל לא ידענו שזה יהיה כל-כך גרוע.

 

ב"שתיקת הכבשים" מופיע דוקטור חניבעל לקטר- פסיכולוג גאון שהגאוניות הובילה אותו לצורת חשיבה מעוותת ולמעשי רצח שפלים. הדוקטור עוזר, על ידי ניתוחים פסיכולוגים, לסוכנת האפ.בי.איי המעולה ,קלריס, לתפוס רוצח פסיכופט אחר. הדמות של חניבעל היתה כל כך עמוקה והשפיעה כל כך על הקהל ועל הסופר היוצר בעצמו שהוא החליט לרשום ספר המשך בו הדמות המרכזית היא חניבעל לקטר והפעם הוא גם הנושא המרכזי של הסרט (שלא כמו ב"שתיקת הכבשים" שהנושא היה רוצח פסיכופט אחר לגמרי).

 

עד עכשיו אני תוהה איך אפשר היה לקחת דמות כל כך עמוקה ומיוחדת ולהרוס אותה...

אותו דוקטור חניבעל לקטר ב"שתיקת הכבשים" אשר הטיל אימה על הצופים וכבש אותם בו זמנית, נהפך להיות דמות מגוחכת ודבילית. האימה שתקפה אותנו כאשר דוקטור לקטר הוציא סיכה מגרונו ופתח את האזיקים כאשר השוטרים הביאו לו אוכל, ב"שתיקת הכבשים", לא היתה בשום מקום בסרט חניבעל. הפחד והצמרמורת שעברה בנו כאשר נעל את השוטר עם האזיקים לכלוב והחל מכה אותו עם אלת הביצוע היו כל כך גדולים ועמוקים שהסרט חניבעל היה פשוט נוק-אאוט.

 

דוקטור לקטר של חניבעל הוא ורסיה מטומטמת של טלטאביז. הרציחות לא רק שלא היו אימתיות ומטילות מורא אלא מגוחכות ומעלות חיוך. הרוצח לקטר לא רק שלא קלט שום סימן של שנאה מפני הקהל הוא התחבב על הקהל (והבמאי הסכים שזו היתה המטרה). במקום דמות של רוצח גאון שרוצח בשיטה זוועתית קיבלנו רוצח הגון, רובין-הוד משהו, שהבדיחות השנונות שלו בסרט העלו שמחה וגיל ומחקו כל זכר לסרט מתח או אימה.

 

בתור סרט המשך שמתמקד ב"חניבעל", הסרט החליט לפתוח באקספוזיציה נמרחת של כשעה בה אנחנו רואים איך כל הגופים, לעתיד- "אויביו של לקטר", עובדים ומלקטים רמזים, מה עובר עליהם ומה דרך הפעולה שלהם. אקספוזיציה ארוכה, ארוכה, ארוכה... איפה-שהוא בתוך השעה השניה של הסרט אתה נתקל בפעם הראשונה בפרצופו של דוקטור לקטר.

 

הבמאי קצת נסחף... נראה כי רידלי סקוט התאהב באנתוני הופקינס השייקספירי ובמקום לבנות שוב את דמות הרוצח המתועב והגאון, הוא החליט לעשות מהרוצח שלנו שוחר תרבות, אוהב בלטים, סוגד ליינות, חובב לבוש איטלקי, מרצה להיסטוריה של התרבות והציור, נעים שיחה והליכות. מה שבאמת קיבלנו ב"חניבעל" הוא את אנתוני הופקינס האדם ולא את חניבעל לקטר.

 

מה שנראה עוד יותר מטומטם בסרט הוא הקונטרסט בין דוקטור חניבעל לקטר כפי שמוצג ותמונות הנרצחים שלו במטה החקירות של האפ.בי.איי כאשר קלריס מתבוננת בהם. לכאורה אפשר להגיד שזה חלק מהדמות "העמוקה". בחור טוב ביום- רע בלילה, או משהו בסגנון... גם אני חשבתי שיש בו איזה רובד מדהים שנחבא. אבל לא! גם כאשר לקטר רוצח את הבלש פאצי הוא ממשיך לדבר בניחותא, כאילו הוא נמצא במחזה שייקספירי.

 

אחרי שהבמאי סיים להרוס את הדמות מכל כיוון אפשרי ופתח באקספוזיציה משעממת בליווי סונטה מדהימה, הוא החליט שזה לא מספיק. עכשיו קיבלתי עוד אגרוף ישר לפרצוף- דוקטור לקטר נהייה המאהב של קלריס. לאילו מכם שלא מבינים את גודל האסון שבדבר רק תחשבו שכותבי התסריטים של "תיקים באפילה" יחליטו שמולדר וסקאלי מתחתנים! לחניבעל לקטר ולקלריס, סוכנת האפ.בי.איי, היה כבוד אחר לשני. הם העריכו אחד את השני באופן אישי ומקצועי. בזמן שקלריס של "שתיקת הכבשים" ניסתה לתפוס את הרוצח, דוקטור לקטר עזר לה ובתמורה הוא קיבל שיחות אינטלקטואליות ממדרגה ראשונה. מה קיבלנו ב"חניבעל"?!- הדוקטור מאוהב! שלל הזדמנויות היו לו, לדוקטור, להרוג את קלריס והוא לא עשה כן. הגיוני, הכבוד שהוא רוחש לה מנע ממנו מלהרוג את הגאון החטובה שלנו. אבל מפה ועד להלביש אותה בשמלת ערב חושפנית?!, לנשק אותה! לקנות לה נעליים! מה זה פה?!?!

 

מרוב אגרופים דמותו של דוקטור לקטר נראתה כמו מר גמיש. אתם חושבים שזה הדבר היחיד שהבמאי הרס? אתם זוכרים את קלריס הגאון של "שתיקת הכבשים"?!- היו זמנים... קיבלנו קלריס חמומת מוח! במקום קלריס של מותחן פסיכלוגי קיבלנו קלריס של סרטי פעולה- דמות שטחית ודבילית, עמוקה כמו האמבטיה שלי ודפוקה כמו מסמר בניין.

 

במקום אימה גלובאלית שמופקת מדמויות טובות ועלילה מעולה, הבמאי החליט לפנות לדרגה הנמוכה ביותר של אימה- ע"י "הבהלה". מה זאת אומרת?!- רידלי סקוט שזר סצנות שבהן משהו מזנק פתאום (כל-כך רדוד...) או שמשהו שנצפה שיקרה לא קורה למרות שהסבירות גבוהה מאד שכן. סצנות צפויות ביותר... וכך קיבלנו את הקומנדטור פאצי נכנס לביתו של דוקטור לקטר, וזה- אחרי שסגר את התריסים ולבש כפפות- השאיר אותו בחיים ועזר לו לסחוב חומר חקירתי. ממש יבש...

 

אתם לא באמת חושבים שזהו , נכון? רידלי סקוט החליט לבנות את הסרט לאט, לאט, ולהרכיב את התמונה המלאה, לאט, לאט, לאט... בדרך כלל, אחרי שמרכיבים את התמונה לאט מתחילים לנפץ אותה במהירות... אבל לא רידלי היקר. וכך הסרט  חניבעל נמרח  לאט, לאט על גבי שעתיים וחצי בהן יש ניסיון עלוב ליצור אימה ,לבנות דמויות ולעניין את הצופים. לא פלא שאנשים יצאו מהסרט בהפסקה ולא חזרו. איזה שעמום...

 

אוקי, הגענו כמעט לסופו של הסיפור (אבל לא סוף הסרט)- המיליונר שרדף אחרי לקטר בעקבות מה שעשה לו בצעירותו תופס אותו בעזרת כמה שכירי חרב מגודלים ומביא אותו קשור לביתו. מה עכשיו? חשבתם שדוקטור לקטר ימות?- פה עליי להעיר שני דברים. קודם כל, הדמות של דוקטור לקטר התחבבה על הקהל עד כדי נקודה בה אף אחד לא מעוניין לראות את דוקטור לקטר מת ואפילו יבכה אם כזה דבר יקרה. הדבר השני- מעבד הספר היה כל כך מטומטם שלא רק שלא הבין שהוא עשה זבל של עיבוד והסרט "על-הפנים" הוא אשכרה חשב שהוא הצליח והוא רצה להשאיר פתח ל"שתיקת הכבשים 3" אז הוא לא היה מעוניין להרוג את לקטר.

 

מה קיבלנו?- זוכרים את הקטעים המגוחכים האלו בסרטים בהם הבחור הרע מספר לבחור הטוב את כל התוכנית שלו מא' עד ת'? בזמן שהוא מספר משהו כבר קורא ובדיוק כשהוא מסיים את הנאום הוא מבחין שמשהו השתבש?... כן, כן! הסופר כתב בדיוק קטע כזה. לאחר בדיחות רשע מטומטמות שהיו מביישות אפילו את המכשפה מ"שלגייה ושבעת הגמדים" ולאחר צחוק דבילי של רשע שהדהד במוחי (מה! הא! הא! הא! הא!) הסרט המשיך למספר סצנות המשך מייגעות בהן דוקטור לקטר הולך להיות מואכל לחזירי בר מגודלים . (ממש מצחיק).

 

פה אני חייב לעצור ולהעיר משהו בדבר בניית דמויות רוצחים... ככה לא עושים את זה! מכיוון שזה סרט ולא חיים אמיתיים, אפשר לחסוך מאתנו את הדמות ה"אנושית" של לקטר ולא להראות לנו שהוא יכול לחטוף מכות או לקבל זרם חשמלי מהמם. זה ממש מיותר. אני זוכר שתפסתי את עצמי חושב בסצנת החזירים: "תראו איזה כרס יש ללקטר, הוא גם לא ממש חזק... הוא די עלוב" אתם מבינים?! הרוצח לא ממש מפחיד ככה... כאילו...

 

בשלב הזה כבר היה ברור- הוא לא הולך למות. מפה אפשר היה לעשות כל כך הרבה דברים כדי לשפר את הסרט. מה נראה לכם קרה? קלריס הגיעה, סצנת יריות, הרשע המיליונר מת, קלריס שוכבת על הרצפה, לקטר משתחרר בצורה מטומטמת, קלריס ניצלת ושלום על ישראל- הלך הסרט!

 

ואז, בהפתעה מוחלטת, הסרט המשיך. בהמשך ראינו ניסיון עלוב לגרום לקהל להקיא. הערה המפחידה של "רק מעל גיל 16" הדהדה במוחי. ראינו מוח של בן-אדם! אוי לא... כל כך מפחיד. חשבתי אני קם ומתחיל לקרוע את מסך ההקרנה! מה זה השטויות האלה? מה מפחיד פה? איזה פן עלילתי יכול להיות לכך שלקטר מטגן את המוח של סוכן אפ.בי.איי ומעיר כמה הערות "מצחיקות"?! איך אפשר היה להרוס את הרוצח באופן כל כך שיטתי? כל השיחה הזו ב"ארוחת הערב" היא מיותרת והיא הזכירה לי את "טיטוס אנדרוניקוס" של שייקספיר... כנראה שגם לרידלי סקוט! אנתוני הופקינס שיחק בדיוק את מה שהוא שיחק ב"טיטוס"!!! אה! איך אפשר היה להרוס כזה סרט מבטיח?!

 

הסצנה חלפה... חשבתי שהולך להתחיל להיות אקשן. זוכרים את הפחד "משתיקת הכבשים" כאשר קלריס מסתובבת בבית של הרוצח עם מסכת "ראיית הלילה"? זוכרים את אותם אינסטינקטים חייתים שזיכו אותה בתארים באפ.בי.איי והצילו את חייה? אני זוכר... זה היה קטע מדהים בו קלריס שומעת את דריכת האקדח של הרוצח, מסתובבת ויורה בו למוות. חשבתי שאני הולך לקבל קצת סרט בסרט הדפוק הזה... אבל לא! הסרט המשיך להיות דבילי באופן מפגר, הרוצח היה נראה כמו בריון מגודל, סרטי בורקס הדהדו לי בראש ואז כשאיבדתי כל תקווה לצאת מאולם ההקרנה מאושר... נגמר הסרט.

 

היו שני קטעים טובים בסרט האומלל הזה. הקטע הראשון הוא ללא ספק, סצנת המרדף של הגנב. הגאוניות הבלשית הפתיעה אותי. משחק המצלמות היה טוב, המתח עלה, ודוקטור לקטר קיבל את גוון עורו בחזרה- הסצנה נגמרה ברצח פשוט, נקי וקל- עבודה מעולה!

 

הקטע השני, וחבר שלי צחק עליי כשאמרתי לו את זה, היה הקטע בו הבלש פאצי יושב במסעדה וצופה על דוקטור לקטר. הגאוניות של לקטר פשוט נשפכת מהמסך כשהוא מנגב את טביעות האצבעות והשפתיים שלו מכליי הארוחה שלו ויוצא החוצה- זה סרט!

 

זהו, יצאנו מה"סרט" הזה... זה היה זוועה. נכנסתי לאוטו והתחלתי לנסוע הביתה. ואז הבנתי משהו, לא זה לא היה קשור לסרט היבש והמטומטם הזה!, הבנתי שקניון "הדרים" בנתניה לא הקרין את רשיון ההקרנה לפני הסרט!

 

עכשיו, אני רוצה להעיר משהו. רוב בני הנוער שהלכו לראות את הסרט , נהנו. רוב בני הנוער דבילים! לא שמעתי ממבקר קולנוע אחד מכל העיתונים המפורסמים בעולם, אומר שהסרט הוא טוב. כולם דירגו אותו 2 כוכבים ומטה (עם כמה יוצאי דופן של שלושה כוכבים). אני נוטה לחשוב שאנשים שהלכו לראות את ה"סרט" הזה ונהנו פשוט לא זוכרים את "שתיקת הכבשים" ולכן הציפייה שלהם לא היתה משהו. לכן, אני ממליץ לכם לנסות לשכוח את הסרט הקודם ולבוא לסרט הסטודנטים הזה שקוראים לו "חניבעל" בלי שום ציפיות.

 

נ.ב

סרט הנסיעה שלי לפולין עשוי יותר טוב מ"חניבעל".