ראיון  עם הערפד / אן רייס

מאת: אבי סבג

 

ניו אורלינס של סוף המאה השמונה עשרה היא עיירה אקזוטית וקסומה בה מתמזגים גינוני פריז עם הוודו של עמי הקריביים וחיי המותרות של בעליי האדמות עם סבלם של העבדים. משפחתו של לואיס קיבלה לידה שטחי מטעים על גדות המיסיסיפי והקימה שם את ביתה בתקווה לחיים שלווים. אך נועד לו גורל שונה, רק משלווה כאור מחושך.

 

מותו הטרגי של אחיו של לואיס הותיר אותו הרוס, שבר כלי אכול תסכולים, שנאה עצמית ורדוף רגשות אשם. הוא ניסה לברוח מהאשמה האובססיבית, הקשה מנשוא. אך פיקח או שתוי לא מצא שלווה או כפרה לנפשו. מראה גופת אחיו המנותצת חזרה אליו בשנתו ובעירותו ומחשבות טירוף שבו ותקפו את מוחו הקודח. הוא שוטט ברחובות העירה כסהרורי, מייחל למותו, משתוקק אליו ומזמין אותו. הוא ציפה למלח או גנב אך היה זה ערפד שנמשך אל סימני חולשתו כחיה משחרת לטרף.

 

אך לסטט הערפד ראה בלואיס יותר מקורבן מזדמן, יותר מדרך להשביע את רעבונו לדם, הוא ראה בו את עתידו, את הכלי שיבטיח לו חיי נוחות. כך, בלילה של חולשת גוף ונפש הפך לואיס לערפד, לאורך יום שלם מת גופו האנושי ופינה את מקומו לגוף אחר, לצרכים אחרים ולרעב אחר. מאותו רגע הכל השתנה, העולם כפי שניבט מעיניו היה שונה, אוזניו החדות הזרימו למוחו את הדקים שברחשים אך גם אלה לא השכיחו את משאלת המוות.

 

היה עליו ללמוד את משמעות התמורות שחלו בו, את המשמעויות של להיות ערפד ואת המשמעות של להרוג כדי לחיות. למרות כל ההתנגדות והדחייה שחש מהצורך לשתות את דמם של אחרים, ברגע שנעץ את שיניו בקורבנו הראשון העולם כולו נשכח, הייתה זו חוויה עילאית, עונג שאין כדוגמתו. באותו רגע עוצב הקונפליקט שיגדיר את מהותו של לואיס, הערפד המיוסר. ההתנגשות העצומה שבין הרעב והצורך בדם למול קדושת החיים שעדיין היתה חלק מנפשו השסועה.

 

דמותו הנפלאה של לואיס היא מרכז העלילה והספר הוא סיפור מסעו אל ההשלמה והשלמות. מסע בצל האנשות ולאורך שתי מאות, בהן הוא מחפש ללא הרף משמעות לקיומו ותשובות לשאלות הטורדות את מנוחתו. האיש שביקש את נפשו למות קיבל חיי נצח ובהעדר כוח לסיימם הוא נאלץ לחיות אותם. לואיס למוד הסבל לומד מחדש את משמעות ההנאה אך גם מגלה רבדים נוספים לכאב אובדן, חווה אהבות עזות אך גם חי מספיק כדי לראות אותן נמוגות.

 

העלילה היא רצף מרתק של אירועים מרגשים בעוצמתם, יכולתה של אן לתאר אוירה, מקום ותקופה עוטפת את הקורא ויוצרת חווית קריאה שלמה. מלבד לואיס, הספר מפגיש אותנו עם דמויות בלתי נשכחות נוספות כמו קלודיה ולסטט עצמו ועם שאלות עמוקות בדבר קיומה של אלוהות או תשובה למהות. האינטראקציה בין הדמויות היא אחת מנקודות החוזקה של הספר והקשר המיוחד בין לואיס לקלאודיה האישה – ערפדה הכלואה בגוף ילדה מרגש ומצמרר כאחד.

 

לכל אלה שראו את הסרט קודם אומר רק שאין מה להשוות ודבר לא יכול להחליף את סגנונה המיוחד ושפתה הקולחת של רייס, כמו שהיא פועמת אפילו דרך התרגום לעברית. בעיני מדובר בהחלט ביצירה מעולה שלא מאכזבת את השבחים להם היא זכתה מכל עבר. דמות הערפד המיוסר היא אחת התרומות הנפלאות שאן העניקה לעולם הספרות והספר עצמו הוא קריאת חובה לכל מי שמגדיר עצמו כחובב ספרות.