אל המקום בו אסור, אבל לעולם, לפנות שמאלה!

מאת: זיו וניר קיטרו

 

"המבוך"

במאי: ג'ים הנסון

 

סרטים רבים יצאו לאורך השנים שמתאימים לסוגת הפנטזיה (סוגה, למי שלא יודע, היא המילה העברית לז'אנר) חלקם טובים וחלקם פחות טובים (וחלקם ממש נוראי). סרטים שסיפרו סיפור על כישופים וקללות עתיקות, על לוחמים אדירי כוח ומכשפים אפלים, סיפורי ויקינגים הומוריסטיים במקצת ואגדות יפיפיות על פיות ונסיכות. יהיו הסרטים טובים יותר או טובים פחות, המשותף לכולם הוא שהכוכבים (ושאר היצורים) הם בני אדם או יצירות מחשב. המבוך הוא הראשון מבין כולם שיצר משהו חדש, שילוב קסום ומיוחד. הגיבורים הראשיים (ללא ספק) הם לא בני אדם, במבוך הגיבורים האמיתיים הם...בובות. ושוב קריאה מהירה לכל "המבוגרים" (או אלו שחושבים את עצמם לכאלו ותהרגו אותי אם אני אבין מדוע) אלו לא בובות ברבי או משהו טיפשי אחר, אלו בובות נפלאות וקסומות,אבל תאלצו להמשיך לקרוא כדי לדעת מה ומי.

 

סיפורו של המבוך מתחיל בנערה, שרה. שרה היא נערה חולמנית המאמינה בפיות ובקסם, היא נוטה להיעלם לעולמות הקסומים שבספרים ולא לשוב לעולמה שלה, עולם אכזרי ומגעיל בו היא חייבת לטפל באחיה הקטן, טובי. כמובן שהעניין לא כזה דרמתי, אבל שרה נוטה לראותו כך. ערב אחד הוריה יוצאים, שוב, ומתירים את הנסיכה הקטנה לבדה לשמור על המפלץ הקטן. כאשר זה מתחיל לבכות ללא הפסק (עם הסופה שהשתוללה בחוץ גם אני הייתי בוכה) מחליטה שרה לספר לו סיפור. זהו סיפורה של נסיכה שנכלאת בארמונה ומצווה לשמור על הנסיך הקטן והמעצבן, אך מה שאיש לא ידע הוא שמלך השדים התאהב בנסיכה והעניק לה את הכוח לזמן אותו מתי שתהייה זקוקה לו. טובי לא מוצא את הסיפור מרגיע במיוחד וממשיך לבכות ושרה נאלצת לקרוא למלך השדים באמת. לצערה הרב היא מגלה שמלך השדים באמת מאוהב בה והוא מעניק לה את משאלתה, הוא לוקח את אחיה התינוק לארמונו.

 

שרה מתחרטת על מעשיה ומבקשת את התינוק חזרה אך מלך השדים (משוחק ע"י דיוויד בואי האלוהי) מסרב. לבסוף, לאחר תחנונים רבים מעניק מלך השדים לשרה שלוש עשרה שעות לפתור את המבוך שלו ולהגיע ללבו, לטירה של מלך השדים. שרה לוקחת את האתגר ויוצאת למסע. הבעיה הראשונה היא, איך לעזאזל נכנסים למבוך? כאן אנו פוגשים את אחת הדמויות המופלאות ביותר שנוצרו אי פעם: הוגל. הוגל הוא גובלין אשר כמו כל שאר הגובלינים והיצורים של המבוך, שייך למלך השדים, אך הוגל שונה משאר אחיו הגובלינים. למרות שממבט ראשון ומרושם ראשוני הוא מרושע מאוד, מאוחר יותר מתגלה הוגל בתור חבר נאמן, או שאולי זו רק אשליה בכל זאת? הוגל הוא לא היצור היחיד שאנחנו פוגשים, לאחר פתיחת הדלת למבוך אנחנו נכנסים לעולם מופלא וקסום, מלא בפיות, גובלינים, אבנים חיות, ביצות מסוכנות, ויצורים משעשעים רבים.

 

המבוך הוא בהחלט יצירת מופת ומי שאחראי ליצירה הזו הוא ג'ים הנסון. אם השם לא אומר לכם כלום אתם בבעיה רצינית. ג'ים הנסון הוא אדון הבובות. הוא זה שיצר את החבובות (ולא, הבובות במבוך לא נראות כמו צפרדעים ירוקות וחזירות שמנמנות, הבובות במבוך נראות כמו שפיות וגובלינים צריכים להראות). ג'ים הנסון יצר גם את "הקריסטל האפל" ואת כל היצורים שהופיעו בסדרת הטלוויזיה "סיפורי עמים" עם ג'ים הרט.

 

המבוך הוא יצירת מופת. מסוג הסרטים שרואים ובמשך שעה וחצי מאבדים קשר עם המציאות. זהו מסוג הסרטים שלאחר שצופים בו נשמרים בראש עשרות משפטים (שלעולם לא עוזבים ותמצאו את עצמכם מדקלמים אותם פעם אחר פעם), דמויות מופלאות וצילומים מרהיבים ובלב נשארת הרגשה חמימה שכל מה שראיתם אמיתי לחלוטין והאמונה בפיות יכולה לשוב לכולכם, גם לציניקנים. המבוך הוא מעבר לסיפור ההצלה של טובי מידי מלך השדים, זהו סיפור על עולמם הקסום והמדהים של הפיות, זהו סיפור על חברות אמיתית ועל אמונה בחברים. זהו סיפור שלצערי רבים חושבים אותו לטיפשי, כל אלו שהעולם שלנו הכניע אותם וגרם להם להפסיק להאמין בפיות. אנחנו לא הפסקנו להאמין ולעולם לא נפסיק להאמין ולכן אנחנו כל כך אוהבים את הסרט הזה.

 

צפינו במבוך, בתור ילדים, אולי חמישים או שישים פעם. הייתה תקופה בה אנחנו וחבר טוב שלנו (איש יקר בשם מיכאל) היינו צופים בסרט כל יום אחרי הלימודים, זה פשוט סרט כזה, שאי אפשר להפסיק לראות. וככל שרואים יותר וזוכרים יותר טקסט כך כיף לראות אותו עוד יותר. בסרט הזה אנשים יכולים ליהנות בין אם הם מחפשים סרט כיפי לצפייה או שעה וחצי של הומור או שעה וחצי של קסם טהור בו יוכלו לשקוע ולשכוח מכל מה שקורה מסביב.

 

דמויות כמו לודו המפלץ המגודל והחביב שמסוגל לזמן סלעים, או סיר דידמוס האביר האמיץ וה...כלבלבי, דמויות כמו האיש החכם בעל הכובע שלא שותק או השומרים על הדלתות. כל אלו הן דמויות שלא ניתן להתעלם מהן, שלא ניתן שלא לקחת ללב. הן כל כך אמיתיות עד כי אנחנו שוכחים שמדובר בבובות. אנחנו מסרבים לדבר יותר על העלילה (אם מישהו תוהה בקשר לזה) כי אנחנו רוצים שתלכו לראות את הסרט במקום לשמוע אותנו מדברים. אנחנו כאן רק כדי לספר לכם על העוצמה בה הסרט מביא את העולם, שמוכר לנו בחלקו ממשחקי פנטזיה שונים, של המבוך אל המציאות.

 

דיוויד בואי בהחלט משחק בצורה משכנעת את מלך השדים וזה תענוג לראות את כל החליפות המדהימות שיצרו לו, אנחנו מודים שהשחקנית של שרה מרגיזה במקצת אבל עשרות הדמויות שמסתובבות סביבה כל הזמן מחפות על דמותה המעצבנת ולכן גם הנקודה השחורה הזו על הסרט הופכת להיות כמעט בלתי נראית.

 

המבוך הוא עולם מפני עצמו המכיל תרבות שלמה של בני פיות (אנחנו כוללים גובלינים, אלפים, פיות קלאסיות, תולעים מדברות או כל יצור אחר שם בתור בן פיה) מכיל מקומות מופלאים כמו חדר המדרגות של אשר (האומן אשר, למי שלא יודע, הוא צייר מדהים שמתמחה בתמונות שנוגדות את המציאות, הוא צייר תמונות שונות שממבט ראשון נראות בסדר לגמרי ואז כשמעמיקים בהם מגלים שהן בהחלט לא בסדר, צריך לראות כדי להבין) או בור הידיים ומקומות נוראיים כמו "ביצת הסרחון הנצחי" או עיר השדים. ההשקעה שהשקיעו בסרט היא מדהימה. האנשים שיצרו את העולם של המבוך פשוט מוכשרים מאין כמוהם.

 

מי שאחראי על עיצוב הדמויות הוא האומן בריאן פרוד. בריאן יהיה מוכר למי שקרא את הספר "פיות" ו"פיות טובות / פיות רעות" לכל מי שלא מכיר את העבודות האלו, אנחנו מציעים, תתחילו להכיר. הבן אדם הוא צייר מ ד ה י ם. הוא חוקר פיות וגובלינים ומטורף לחלוטין על הנושא. הוא הוציא עשרות ספרים על פיות, גובלינים, ענקים ועוד וכל ספר שלו הוא עבודת אומנות בפני עצמו. אני (זיו) גאה לומר שיש לי בספרייה את כל ספרי העבודות שלו למעט אחד, שנמצא בדרכו אלי כעת מאמאזון.

 

מעבר לזה שהוא אומן מוכשר הוא גם בן אדם מקסים (איך אפשר להיות בן אדם רע כשאתה עובד עם פיות כל היום) ושילוב העבודה בינו לבין ג'ים הנסון (אומן מפני עצמו) הניבו את הסרט המדהים הזה שפשוט לא ניתן לחיות בלי לראותו.

 

אנחנו מתחילים להשתולל כאן עם סופרלטיבים מיותרים ולכן נפסיק כעת ורק נזכיר לכם שהסרט המבוך הוא ח ו ב ה!!!!!

 

ועכשיו, כולם ביחד: ה ק ט י ל ה... או שלא.

 

אנו עומדים בפני דילמה, מצד אחד הסרט שאנו עומדים לדבר עליו משעמם, עד מוות. מצד שני מדובר בסרט שכל חובב פנטזיה חייב לראות, לדעתנו הצנועה. ולכן אנחנו לא נקטול אותו אלא רק נביא את דעתנו המלאה על הסרט...

 

"הקריסטל השחור"

במאי: ג'ים הנסון

 

אז כמו שהזהרנו העלילה עצמה משעממת, מדובר בסיפור שנשמע טוב אבל מסיבה כלשהי לא עובר למסך ונמאס די מהר. אולי כי הסרט ארוך מידי בשביל סיפור שכזה ואולי זה בגלל הסיבה שאין שם בני אדם, אפילו לא אחד. כן, כן, אנחנו רציניים. אחד הדברים המדהימים בסרט הוא שלכל אורכו (הרב, עד דמעות) לא רואים אפילו לא בן אדם אחד. רק פיות, רק יצורים משונים, רק בובות.

 

זהו סיפור פנטסיה שנכתב ע"י ג'ים הנסון המספר על עולם בו קיים קריסטל קסום ורב עוצמה, קריסטל שנפגע בזמן התרסקותו על האדמה וחלק ממנו שאבד, הופך את כוחו של הקריסטל לנורא. שני גזעים נוצרים מהקריסטל. הסקסיס הרעים והמיסטיק הטובים. כאשר שלוש השמשות מגיעות למיקום אשר נחזה מגיעה הזמן לתקן את הקריסטל ולהביא אור לעולם, או לתת לשמשות לעבור ואז הקריסטל יוותר מרושע לנצח, מזכה את הסקסיס בניצחון מוחלט.

 

ג'ן, יצור משונה והשריד האחרון לגזע זה, יוצא למסע לריפוי הקריסטל והצלת העולם. סיפור חביב, לא מדהים אבל חביב ויכל היה להיות נפלא לראותו, במיוחד לאור העובדה שאנחנו צופים ביצורים הקסומים של ג'ים הנסון על המסך לאורך כל הסרט. יצורים יפיפיים ויצורים מרושעים ומכוערים  ביותר. כל אחד מהם בעל אישיות משלו, רעיונות ודעות. כל אחד מהם אמיתי כל כך עד כי ניתן להאמין שאכן היצורים הללו קיימים ביקום כלשהו.

 

ויזואלית הסרט מדהים, פשוט מטריף לראות את העיצובים של בריאן פרוד הופכים לאמיתיים בידיהם של ג'ים הנסון וצוות ההפקה שלו. כיף לא נורמלי לשבת ולראות את ההבעות הכל כך אנושיות מופיעות על גבי פנים של בובות, את התנועות המדהימות, אין מילים, פשוט מדהים. מצד שני הסרט (רק שעה וחצי) נראה ארוך הרבה יותר מידי, יש שם קטעים שפשוט נמרחים ולא זזים ומספר "פגמים". פגמים שנוצרים כי אלו קטעים מיותרים, אולי כיף לראות איך הבובה זזה וחיה אבל מבחינת עלילה הקטעים האלו מיותרים. בכל מקרה אין לי הרבה טענות, אני אישית לא הייתי מצליח ליצור סרט טוב יותר, אין לי את הכשרון לזה (אני חושב, למרות שאני מאמין שכל אדם יכול לעשות מה שהוא רוצה, אם הוא באמת רוצה אז אני אנסח מחדש "אני לא הייתי מצליח ליצור סרט טוב יותר כי זה לא התחום שאני באמת רוצה להתעסק בו") אני מאמין שניר היה מצליח יותר, אחרי הכל הוא החולה קולנוע מבינינו J

 

זו לא הנקודה, מה שאנחנו מנסים לומר הוא שהסרט מדהים וכיפי אבל צריכים להיות מוכנים לכך שיש קטעים בהם תרצו להוציא את הורידים שלכם ולהתחיל לנגן עליהם...

אנחנו לא ממש טובים בלומר את זה אחרת, הסרט משעמם וזה מצער אבל, כדאי בכל זאת.

 

עד כאן לחודש זה, לכו לראות סרטים זה כיף ומעשיר את החיים.

 

שלכם

 

האחים, האוהבים (לא אתכם, אותנו. כל כך טיפוסי שתחשבו שאיכפת לנו מכם, באמת...), לבית קיטרו J