נחום ססמו- הדשב"ש איום!

מאת: יותם דפאיילר אבני

 

"כששחקן ניצב מול בעיה, הוא מנסה לפתור אותה, אך על המנחה לשים לב, שאין הוא פותר בעיות כמו הדמות שלו. זו הדרך הטובה ביותר לגלות, אם יש השקעה של משחק תפקידים בדמות, או שהשחקן מבצע אחיזת עיניים בשאר המשתתפים, נותן להם להאמין שהוא משחק, שלמעשה הוא לא עושה דבר מלבד לגלם את עצמו. אם המנחה מגלה...טוב, המנחה זה המנחה. אני הייתי תולה את השחקן (טוב, גם את הדמות)."

 

"בלאץ. אתה שוב מסיים לנו את האוויר." טענתי כאשר הרגשתי עקצוצים קלים ביד שמאל.

"אני לא אשם" טען בלאץ לחפותו. "המזגן בקושי עובד היום. חשבתי שזו תהיה נסיעה קצרה." אמר בלאץ ונשם.

"בלאץ, לאן אנחנו נוסעים בכלל ?" שאלה הדס ונדחקה לעבר ידית דלת הבלאץ-מוביל, כאשר הואקום התחיל להעיק גם עליה.

"לחבר שלי, נחום ססמו. הוא אמר שנוכל לשחק אצלו." ענה בלאץ כשהבלאץ-מוביל עצר והוא נזל החוצה. אני והדס נפקענו בעוצמה כאשר היא פתחה את החלון קצת והותזנו במהירות על-קולית על בנין הנראה נטוש למדי.

"זה המקום ?" שאלתי וניקיתי את האבק אשר דבק לשיערי

"כן. זה הבית של ססמו." ענה בלאץ והרגיש את הרוח נשאבת לנחיריו הכבירים.

"איך נפגשתם, אתה והססמו הזה ?" שאלה הדס והרימה את הקוביות והניירות מהקרקע המעופשת

"הוא איתי בכיתה, אבל היינו חברים מאד טובים מאז שהיינו בסרט של גודזילה נגד קינג-קונג."

אני והדס הסתכלנו זה על זו...

"צפינו בסרט ! לא השתתפנו בו !" הבין בלאץ את שגיאתו המילולית.

חיכינו לכפיש אשר הגיע תוך דקה חומק מאש הצלפים.

"תודה שחיכיתם לי. מה המצב ?" שאל כפיש וניגב את הדם מירכו. נראה שכדור תועה פגע בו קלות.

"זה בסדר כפיש. בדיוק דיברנו על ססמו." המשיך בלאץ "אני מבקש שלא תצחקו על עודף המשקל שלו."

"אתה מתכוון שהוא יותר גדול ממך ??" הוכה כפיש תדהמה "מבחינה לוגית, זה אפשרי ?"

בלאץ נשם עליו נשימה זועמת.

 

"המקום הזה נראה כאילו איש לא גר פה כבר שנים " טענה הדס והצביעה על השלד שעמד והמתין למעלית.

"כנראה שהססמו הזה כילה את כולם." צחק כפיש לעצמו ונפל במדרגות מנשימותיו של בלאץ.

(ייתכן גם שהמדרגות באמת התנכלו אליו. הן אף פעם לא אהבו אותו)

בלאץ הגיע לדלת עץ וצלצל בפעמון.

נביחותיו הזועמות של כלב בקעו ממעבר לדלת.

"אוי לא. שכחתי לגמרי את הכלב של ססמו, אוסטין." נזכר בלאץ והמשיך לצלצל בפעמון.

לאחר חמש דקות הבין בלאץ שאיש לא מתכוון לבוא ולפתוח את הדלת, אז פתח אותה בעצמו.

עם דריכתו הראשונה של בלאץ על מרצפות דירתו של ססמו, יכולתי להרגיש שמשהו א כשורה בנוגע לרצפה. אולי זה היה העובדה שזוג עיניים גדולות בהה בי מתוכם.

בלאץ צעד קדימה ואנו צעדנו אחריו. שמתי לב לכך שברגע שבלאץ דרך על הרצפה המעופשת והירוקה-צהבהבה, והותיר עקבה בתוך הרפש, הירוקת כיסתה עצמה, כאילו מחדשת ומעלימה את השאריות של העקבה של בלאץ, עד שנראה שאיש לא דרך שם (זה אולי נשמע לכם נורמאלי, אבל בלאץ הוא גדול...)

"ססמו, זמן רב עבר !" אמר בלאץ לידידו הטוב והגדול פי 2 ממנו.

ססמו הנ"ל באמת היה תופעת טבע חריגה. הוא ישב על ספה  (בעצם יכול להיות שהוא שכב, אין לי מושג !) ושם רגליו על השידה המחוזקת בטיטאניום על מנת שלא תשבר תחת העומס הכביר של רגליו.

וובכן, ססמו באמת היה גדול. חשבתי שבלאץ היה נפיל, אך ססמו חרג מתקנות אמנת-ז'נבה. לפחות 200 ק"ג של...משהו, אין לי מושג מה זה ! משקפיו העגולות והקטנות מורכבות על אפו ונבלעות בתוך שומן לחייו.

"שלום, אני הדס." ניגשה הדס ללחוץ את גפו של ססמו

ססמו לא הגיב.

"ואני כפיש !" קפץ כפיש מאחורי הדס ובלאץ.

ססמו שתק ורק הביט בהם

"אתה בטוח שהוא לא רוצה לאכול אותנו ?" שאל כפיש.

"לא, אבל נקווה שאתה צודק." ענה בלאץ.

 

"וובכן, איפה הפסקנו פעם שעברה. אה כן ! הפלדין, הגנבת והעלף הקוסם רצו להגיע לטירת המשמר הגדולה של הגובלינים. אתם יודעים שאתם צריכים להצטייד בלא מעט מנות מזון,כי מדובר בטיול לא קטן..."אמרתי שדבריי נקטעו בהסתערותו של כלב שמן אשר הזכיר תיבת אוצר עם רגליים וזינק לעברי,מנסה להוריד את אפי בחוזקה.

"אמרת את המילה האסורה." אמר בלאץ "אסור לומר את המילה עם הט' בביתו של ססמו, מכיוון שהכלב הזה, אוסטין, לא הוצא לטיול עוד מימי גבעת התחמושת."

לאחר שניערתי את הכלב המעוות הזה והשלכתי אותו בחוזקה לעבר השטיח השקוע בירוקת.

"למה אתם לא שוטפים את הרצפה ?" שאל בלאץ כאשר ראה את אוסטין נאבק בירוקת המנסה לחנוק אותו.

"לא." ענה ססמו בקצרה עייפה, אך עיניו הכחולות נצנצו מבעד למשקפיו העגולות, כאשר ראה את הכלב משתחרר ומגיע אליו.

"אוסטין !" פלט ססמו פליטה מקוצרת. "בוא !"

הכלב (אשר משך את תשומת לבי מאשר להמשיך לשחק) הגיע כשזנבו בין רגליו כאשר ססמו ניסה ללטפו באזור חלציו.

פניו העצובות של הכלב, אשר עמד בפני בכי קרעו את לבי, אז החלטתי להמשיך ולשחק.

 

"וובכן, רודריק הפלדין פותח את שער העץ הגדול של המבצר, כשחרבו הכבירה מונחת לצידו בתנוחה שיוכל להרימה בקלות, ובדיוק כאשר רודריק צעד פנימה..."

הכלב אשר התעכב (אני לא רוצה לדעת למה) עם ססמו חזר לסורו והחל מקפץ לכפיש על הרגל.

"ססמו, תעיף את החיה החולנית הזאת מהרגל שלי !" קרא כפיש והחל לנתר בחדר כאילו רגלו עולה בלהבות.

ססמו קם מאחורי הספה (באמת תהיתי איך החמצתי אותו. ייתכן שהוא פשוט התמזג עם הספה?) ולבש את חולצתו הענקית (לא חולצה, אוהל).

"הייתי בטוחה שלבשת חולצה שהגענו." הודיעה הדס בחשש שראתה את נפתולי חזהו של ססמו הענק.

"מה ?" לא הבין ססמו במה מדובר עד שכבר עמד על גפיו האחוריות.

"ססמו." בעט בלאץ בכלב אשר רק התלהט יותר ויותר "באנו הנה כדי לשחק, אתה יכול לדלל את הפרעות האלה קצת ?" בלאץ נשם וססמו חייך חיוך דבילי.

"הוא הבין את שפתנו ?" שאל כפיש לאחר שאוסטין היה דבוק אל הקיר.

"אני לא בטוח." עניתי וניסיתי לגשת לקובייה, אך בשביל זה הייתי צריך לעבור מסע מפרך בין כורסאות אשר בצבצו מתוך הירוקת אשר עיכלה את רובן.

"אולי כדאי שנשתף אותו במשחק, הוא יהיה יותר נינוח." חששה הדס מהמבט האדיש של ססמו.

אני וכפיש לא היססנו.

"אכפת לך לגלם כוהן של אל המרפא ?" שאל כפיש.

להפתעת כולנו ססמו ענה ב"כן."

בלאץ חייך. סוף כל סוף נמצא מישהו שיותר גדול ממנו שמשחק משחקי תפקידים. מניעו הסמוי היה גם לגרום לכפיש להפסיק לצחוק עליו- אבל זה כבר מסובך מדי בשביל מוחי הקטן, אז אחדל מלתאר את מחשבותיו של בלאץ.

 

"אני מכה בו עם החרב הדו-ידנית שלי!" קפץ כפיש על שולחן המשחק והניף אץ ידו בקול תרועה.

"אני מטיל עליו חץ-קסמים, ומכין אבקת חימר ללחש הגנה" התכונן בלאץ ובין נשימה לנשימה הביט בכל הסובבים אותו מבעד למשקפי השמש שלו.

"הוא הבחין בי ? אם לא- אני חושבת שאנסה להתחמק מאחורי עמודי המקדש ולהסתתר בצללי ההריסות. אם אני בטווח הראייה הנורמאלי שלו, לפי השערת הדמות שלי, אני חושבת שאיסוג קצת אחורה, למקום בו אוכל לשלוף קשת קצרה וחצים ללא פגע." הודיעה הדס לאחר ששאר חבריה נכנסו לפאניקה של הקרב מול הגורגון.

כל עוד הדס וכפיש התווכחו על כמות הקרבות במשחק, אם זה טוב ואם זה רע, ולמה דווקא בקרבות עיניי זורחות מאושר עד תום הקרב שם אני שב מלנכוליה שלי, בלאץ ואני שאלו את ססמו מה הוא עושה.

"ססמו, מה אתה עושה ?" שאל בלאץ ונשף נשיפה אוורירית של דו תחמוצת הפחמן לעברו של ססמו, אבל האיש הגדול לא ענה.

"חכה רגע, תן לו איזה כמה דקות." הודע הכפיש. "אנחנו לא בטוחים מה מהירות מערכת העצבים שלו." בלאץ הביט בכפיש במבט עוין וכפיש השתתק מיד מחשש לקיומו.

"ססמו, אני חוזר על דבריו של בלאץ. מה הדמות שלך מחליטה לעשות בקרב ?" אמרתי בשפה איטית יותר, כדי שהגוש יבין את דבריי. אך ססמו לא הגיב.

"טוב" הודעתי."אני רואה בזה כעמידה במקום ואי-עשייה מוחלטת." הודעתי כשזיז עצבני נשקף על לחיי. בלאץ וכפיש הביטו בססמו במבט מלא-שנאה וחזרנו אל המאבק בגורגון.

 

(כעבור חמש דקות)

 

"אני לא מאמין, הדבר המגעיל הזה נגח בי !" זעק כפיש כשוריד המרוקאיות שבו מרצד על צד מצחו, מפמפם דם קדמון למוחו המעורפל זמנית של כפיש.

"אנחנו צריכים את רודריק הפלדין במצב בריא, אין לדעת מה הדבר הזה מחביא בשרווליו הפרטיים והמבורזלים." חשבה הדס בקול רם וכולנו הנהנו כאשר שערה הבלונדיני האסוף קיפץ על צד צווארה (בעצם אני חושב שאני הייתי היחיד שהבטתי באמת רק על השיער, אבל היי- אני שה"ם- המציאות נתונה להחלטתי, אם אני אומר שהבטתי על השיער, אז הבטתי על השיער)

"ססמו, תאמר לכוהן שלך, מה-שמו, להטיל לחש מרפא על רודריק שלי." ביקש כפיש שעצביו בוערים בו.

"נחום" הגה ססמו את שמו שלו (ולאחר בדיקה קצרה זה באמת היה שם הדמות...כמה מקורי).

"לפחות הוא מחובר, תרפא אותי!" התעצבן כפיש. ססמו חזר לתנוחת הבהייה שלו כמו מתעלם מכפיש ומהעולם הסובב אותו (או שמא זו מערכת יחסים דו צדדית, ססמו והעולם), חזר לפעור את פיו וריר נזל נקצה שפתיו.

"נאמר שהוא ריפא אותי." אמר כפיש וקיווה להמשיך לשחק אך עצרתי אותו.

"השחקן נוכח, הוא לא דב"ש- הוא חייב לפעול אחרת הדמות עומדת בחוסר מעשה." הבהרתי לכפיש המאוכזב.

"אז ססמו, נו-יאללה, רפא אותי כבר !" נכנס כפיש לקריזה.

 

(כעבור עשרים דקות)

 

כפיש התהלך הלוך ושוב על הירוקת, ולא היה אכפת לו שנעליו מתמוססות בחומצה הקטלנית. פעם ראשונה שדמות שהוא משחק מתה, ולא סתם אחת בדרגה ראשונה. רודריק, הפלדין המושקע של כפיש, דמות בעלת עומק, חוש צדק, כבוד והערכה מיוחדת ויוצאת דופן לסיירים באשר הם (כל פעם שרודריק ראה סייר הוא נפל על ברכיו, שמט ראשו, השתחווה מספר פעמים, הקריב מחצית מהציוד שלו למען הסייר ואת השאר העלה באש למען אותו סייר, כזבח. אחרי שורת נשיקות ונדנודים הסייר לרוב היה בורח- ורודריק היה חוזר לעיר הקרובה לקנות ציוד) והכי חשוב,חרב דו ידנית !!!(מקוללת, אבל אל תגידו לו!) מוצאת את מותה בצורת פסל אבן לאחר שמפלצת אימתנית נשפה עליה (כפיש היה בטוח שככה הוא יסיים את חייו, לא הדמות שלו).

גם מצבם של בלאץ והדס לא הרקיע שחקים. לאחר שהביסו את הגורגון, נהרגה פלינה של הדס במלכודת מתוחכמת מאד (ברגע שפותחים את הדלת מזנק ממנה ליצן לבוש בחוסר טעם משפריץ עליה שפריץ מהפרח שלו, והיא היתה נמסה מזה) כיירון של בלאץ נותר לבדו (ליתר דיוק עם נחום של נחום, אבל זה די לבד) ונהרג בקרב מול גובלין עם גרזן (חי חי).

כעת נותר ססמו לבדו עם הדמות שלו.

"ססמו, תעשה משהו !" אמר בלאץ וניסה לגעת קלות בססמו כדי למשוך את תשומת ליבו, אך זה לא עזר.

"ססמו !! הדמות שלי מתה ! תוביל אותנו לכפר !" קרא כפיש בפיוז קופצני.

"ססמו, תגן על עצמך, גובלין יהרוג את....נחום...שלך, וזה לא דבר טוב." הודיעה הדס.

"ססמו, אם לא תגיד לי שאתה מגן על עצמך, הדמות שלך באמת תיהרג." הודעתי ברצינות וחזרתי להתפרצות הבדיחות שלי.

חיכינו דקה שססמו יעשה תנועה כלשהי, אך בסוף ויתרנו.

"אני מצטער להודיע לכם, בלאץ,כפיש והדס (לססמו אני פשוט לא מצטער להודיע), גובלינים אכלו את בשר העלפים של כיירון- עשו ניסויים מיניים בגופתה של פלינה ושמו את רודריק בתור קישוט בכפר השבטי שלהם. בנוגע לססמו..." הבטנו כולנו בססמו שלא שינה תנוחה בשעה האחרונה "הדמות שלך, מה ששמה לא יהיה, יצאה לטיול ארוך."

ברגע שאמרתי שוב את המילה טיול, זינק אוסטין מהתרדמת ששקע בה אחרי שבלאץ קישט אותו על הקיר, ומיהר לרגל של כפיש להמשיך את תחנוניו לטיול (או שמא הוא באמת חשב דברים אחרים ?)

עיניו של ססמו חזרו לבהוק בצורה שלא מצאה חן-אפילו לא בעיני בלא..

"אני לא יודע מה עליך בלאץ יקירי" אמר כפיש "אבל כדאי שנזוז מפה לפני שהססמו הזה יבצע בנו מעשים מגונים כמו שהוא עשה לכלב שלו."

כשנאמרו המשפטים האלה, הדס כבר לא היתה בנמצא, אלא מחכה לבלאץ-מוביל במורד הרחוב. אני למעשה כבר סידרתי ממזמן את כל הספרים שלי בחזרה לתוך התיק (שאותו מקבל רק מי שהיה בכלא 6) ומיהרתי למדרגות.

"אני לא יודע מה עליכם." הודעתי לפני יציאתי הדרמטית החוצה "אבל אם יש משהו שאני יותר שונא מנק"ניסטים, אלה דשב"שים !" הודעתי וקפצתי מפיר המעלית מטה.

 

כאשר כפיש הצליח לחלץ את בלאץ מדלת הכניסה הוא מיהר אליי ושאל אותי בחמימות מה זה דשב"ש.

"וובכן כפיש, דשב"ש הכוונה היא לדמות שחקן בלי שחקן. ססמו אולי גילם דמות על הנייר, אבל הוא לא היה איתנו באמת. דשב"ש רק חוסכים למנחה גלגולי קוביה נוספים." עניתי לו בטוב-לבב ואנושיות פתאומית.

"רגע, ססמו לא חסך לך שום גלגול, הוא כן היה שם באמת ולא שמתי לב כמעט לשום דבר אחר מלבד נוכחותו העצומה, וחוץ-מזה- חשבתי שאתה אוהב לגלגל קוביות."

בעוד אני חייכתי לעצמי חיוך מלא שיניים ושיננתי את המילה קוביות שוב ושוב, בלאץ ניגש לכפיש ושאל אותו על החמימות שלו ושלי שהגיעה בפיתאום.

"אה זה ? סתם חשבון אישי נגדך. אל תיעלב." אמר כפיש וטפח על שכמו של בלאץ.

בלאץ הביט אל עדשת המצלמה (כן, כן ! איפה שאתם !) ושמט את משקפי השמש על אפו והניע את ראשו לשלילה באומרו "לא חשוב. אבל מכל מקום (בלאץ כבר לא מסתכל עליכם, אתם יכולים להירגע) דשב"שים ידועים גם בשם עציציסטים או ספוגיסטים (לפי אתר עם עורך מאד מאד מאד אינטליגנטי, כמובן שבלאץ חושב את זה לבדו, ואין לי שום קשר לפרשה ומי שקורא לי לקקן מקבל ברק) ושמתי לב שאתה כבר לא מכנה אותי בשמות, הם אתה מאמין לי שיש ישויות גדולות ממני ? "

"שאני אבין בלאץ, שמן יקר שלי, כל זה היה רק בגלל כדי להוכיח לנו שאתה לא הכי גדול בעולם ? זה קצת אנוכי מצדך להעביר אותנו את מדורי הגהנום האלה בגלל זה, לא ?" רטנה הדס. בלאץ נראה פגוע מדבריה (ייתכן שזה היה אירוע פוסט מודרניסטי אשר ניסה לכפות עליו להיכחד- אבל מי אני שאשפוט) אבל אז חייך לעצמו ואמר :

"מה אכפת לי, אני הכי אהוד מכולנו פה על ידי משאל הצופים בבית"

כולנו הנהנו בהסכמה.

הבלאץ-מוביל הגיע במדויק בשעה שש ארבעים ואחת (כנראה בלאץ הוא זה שגורם לאיחורים...טוב לא אמרתי כלום...אני מבין שמכונית עם בלאץ נוסעת יותר לאט ממכונית בלי בלאץ) וכולנו נשאבנו פנימה.

בלאץ השליך כמה מילים ברומנית לקונסטנטין אביו והרכב התחיל לנוע קדימה.

"יאללה קונסטנטין, שרוף את הצמיגים, מחר יום חדש !" קרא כפיש והניף את הפלאפון שלו בצורה אנכית לנשימותיו של בלאץ, והבלאץ-מוביל נעלמה מעבר לשקיעה.