בלאץ- מלש"ב חדש בשכונה

יותם דפאיילר אבני

 

"חיי היום יום של שחקני התפקידים אינם קלים. לא תוכל לבוא לאיש הגר בבניין הסמוך ולשאול אותו על טיב ההרפתקה שהמנחה הריץ אתמול. רוב הסיכויים שאם תעשה את זה הוא יביט בך ויקרא למשטרה. אם מזלך רע מהרגיל, תשכב על קרקע של אספלט, מוחך מפוזר על כל הצד הזה של המדרכה לאחר שמטורף זקן ירה בך ברובה צייד. כך או כך, אנשים לא מעריכים אותנו, שחקני התפקידים. האם אנו נושאים חובה להוכיח להם שאנחנו לא אנשי כת שטן רצחניים, אשר מכים זה את זה עד זוב דם וניתוץ איברים בחרבות ומורגים? (טוב, לפחות אתם לא כאלה)"

 

"בלאץ! כל כולך על הספסל!" צעק כפיש על בלאץ כשראה את חברו רחב המימדים, לבוש מעיל עור שחור המקושט בסמלי נאצה כנגד אנורקסיים. משקפי השמש של בלאץ נראו שחורים מתמיד, כמו הלילה, ונראה שיש מבט עצוב בעיניו. אולי היתה זו הסיבה שהוא ישב בסמוך לדלת שעליה היה שלט גדול שבו כתוב:

"קב"ן- לבורים בניכם זה קצין-בריאות-נפשי, כל מי שיושב פה או מטומטם או מטורף! (חדר 822)"

 

"חשבתי שאתה קטן ממני בשנה? מה אתה עושה פה בלשכת הגיוס?" שאל כפיש, מנפנף בכרטיס המגנטי שלו כאילו חסר לו הפלאפון ביד (הוא חייב להיות כבוי בלשכת גיוס).

"אני קטן ממך בגיל, אני לא יודע למה קיבלתי צו כזה מוקדם." ילל בלאץ אל המסדרון הארוך כמו כביש החוף.

"זה משום שהדבר היחיד שאתה קטן ממני זה הגיל, בלאץ, שמן יקר." ענה כפיש משועשע.

בלאץ הרים לעברו אצבע משולשת כתגובה.

"אה כן- המשיך כפיש- שכחתי. גם זה."

 

מספר ערסים התקרבו לדוכן הכרטיסים המגנטים, ונראה שהם ניסו להבין איך המכשיר עובד, באמצעות חבטות ודפיקות חזקות על גב המכשיר (כמו כן- יכול להיות שהמכשיר העליב אותם וקילל אותם ואת הוריהם). לאחר שנוצחו ונמצאו מוטלים מותשים בסמוך למכשיר שכנראה ההבלגה שלו גברה עליהם, קמו הערסים והתקרבו אל בלאץ וכפיש.

"אוי לי. חשבתי שנפטרנו מאלה עוד בנהריה." אמר כפיש, ובלאץ הרים ראשו לקראת הנחיל המתקרב.

 

הערסים התכוננו לשחרר צרור בדיחות ולעג בנוגע לבלאץ, אך ברגע שעברו את מחסום אפס נבלעו בכוח המשיכה שלו ונבלעו עמוק בחשכת מעילו. כפיש בהה בכוח הפלאים של בלאץ המכונה גרביטציה, וכיצד יש בכוחו לנקז חיים שלמים ולא להשאיר זכר או שרידים (משהו כמו חור שחור, אבל לא לערב הורים).

בלאץ התנשם בכבדות והתכונן כבר למכתבים של הורים מודאגים כאשר נשמעה קריאה של חייל לבוש מדים ממעמקי המסדרון :

 

"בלאץ באציליו, יש כאן מישהו בשם בלאץ באציליו?"

 

בלאץ קם ונופף לכפיש לשלום, כאשר זה נופף בחזרה ועצר את התפרצות צחוקו כאשר מצא את כנופיית הערסים מוטלת על רצפת המסדרון מחוסרי הכרה.

 

"אני בלאץ." אמר בלאץ כאשר הגיע לחדר הקב"ן ממנו חיפשו אותו.

"אפשר תעודת זהות בבקשה?" הסתכל החייל ביראה על ממדיו האדירים של בלאץ.

בלאץ משה מתוך מעילו את תעודת הזהות שלו והחייל הסתכל על פניו של בלאץ.

"הלמה אותך דווקא יותר שהיתה לך תסרוקת אפרו גדולה על הראש." אמר החייל כאשר השווה את ראשו של בלאץ לראש שנמצא בתמונה.

"זה לא אפרו" העיר בלאץ "זה אבסטרקטי."

בלאץ צעד לתוך החדר הקטן, והביט בפקידה המפוחדת אשר הצטמצמה על הכסא, נבלעת בחשש מגודלו.

 

הוא צעד לכיוונו של אחד מאותם חדרים קטנים בעלי דלתות צהובות, ודפק על הדלת ולפני שהיתה תשובה פתח את הדלת לרווחה.

 

"היי ! נא להיכנס אחד אחד!" צעק מישהו מאחורי גבו של בלאץ ונפילינו הגדול הביט בחייל אשר הבין את טעותו ותיקן עצמו "אה...אתם רק אחד..."

 

בלאץ צעד והתיישב על הכסא המינימלי, מול האיש במדים עטוף הדרגות שהיה מולו, עם תג זיהוי העונה לשם "יעקב (קובי) איילון".

יעקב הביט בבלאץ במבט שרמנטי, אינו מפחד כלל וכלל מממדיו של בלאץ ונראה כאילו ראה דברים קשים יותר בחייו.

 

"ערב טוב" פתח קובי בדברים.

"ערב..." ניסה בלאץ לענות לו אך קובי קטע אותו והמשיך בדבריו.

"בעקבות המצב הביטחוני בארץ החליט הרמטכ"ל שאול מופז (המכונה שולי) לגשת לגייס ציבור רחב יותר...(קובי סקר את בלאץ לאורכו ולרוחבו והמשיך לאחר הפסקה קצרה של עשר שניות מודאגות)...של בני נוער צעירים יותר ולכן הוחלט על גיוס מחזור נוסף של מלש"בים. אבל מהראיון האישי שלך הבנתי שאינך נער מן המניין."

בלאץ הביט במבט מודאג בעיניו של קובי. משום מה הוא נראה לו אדם מאד מוכר.

"מה הכוונה?" שאל בלאץ שזיעה קרה ניגרת על טבעותיו, אצבעותיו ובעצם כל פינה אפשרית בחדר.

 

קובי התיישב על השולחן (כנראה על מנת להימלט מהשלולית שנוצרה על הרצפה) והמשיך.

"תבין בלאץ...איך הוגים את זה ? בלאץ או באלץ ? אולי אף בלץ ? או האם זה בץ?"

בלאץ הבין שצוחקים על חשבונו.

"בלאץ וויל בי פיין." ענה בלאץ במבטא ישראלי כבד (עם נגיעה רומנית).

"וובכן בלאץ, מה תאמר אם אגיד לך שאתה מסופח לחיל השריון בתור טנק כל עוד זה תלוי בי, אבל  מכיוון שישנו איזה חוק מסוים בהיסטוריה של האנושות והסוציאליזם שאומר שאני צריך להתחשב בך, שפוך בפני את צרותיך...הבנתי מדו"ח הראיון האישי שאתה מרגיש מקופח. איזו סיבה יש לך להרגיש מקופח ?"

"אני חושב שאתה..." ניסה בלאץ לענות אך קובי קטע אותו שוב.

"האם זו הסיבה שאתה דתי ? האם אתה חושב שאמונותיך ב...סמלים הפאגאנים האלה שאתה עונד על אצבעותיך וצווארך הן פתרונות למצוקה של החברה הישראלית? או אולי זו פשוט משיכת תשומת לב התקשורת גרידא?"

בלאץ אחז בתליון (המשמש כסכין קצבים) והרהר במוחו עד כמה הוא רוצה "לפתור" את קובי.

 

"אנחנו נעשה לך שאלון קטן, על מנת לבדוק את מצבך הנפשי ויכולתך לתפקד כחייל בצה"ל."

בלאץ הרים אין-גבה (הוא נולד ללא גבות אז כפיש מכנה אותן אין-גבות) ושאל את קובי:

"מי אלה אנחנו? אתה ומי?"

קובי הביט אליכם הקוראים דרך עדשת המצלמה (כן, כן ! אליכם !) וחזר לבלאץ.

"the royal we בלשון מלכותית. התכוונתי אני בלבד." ענה קובי והסיר את משקפיו של בלאץ.

אז הרים קובי אצבע אחת מול עיניו ושאל אותו:

"מה אתה שומע ?"

בלאץ ניסה להבין וענה:

"אני לא שומע טוב בלי המשקפיים."

קובי רשם משהו במחברתו.

 

"וובכן, שאלה יותר אינטלקטואלית. בלאץ." קובי הוציא חפיסת קלפים צבעוניים, שלף אחד סגול:

"איזה חלק של הפרי הוא הזג?"

בלאץ בהה בקובי כלא מבין עניין

"ממה מייצרים פלסטיק ?" המשיך קובי להקריא שאלות מהכרטיס.

בלאץ המשיך לבהות.

"מה היתה הבעיה באולימפיאדה המיוחדת במכסיקו 1968?"

בלאץ משך בכתפיו ונשען על כיסאו בהתרווחות לחוצה.

"איזה פיל קטן יותר האפריקאי או ההודי ?"

בלאץ רצה לענות "האפריקאי אני חושב..." ואז נזכר במשפט שקונסטנטין לימדוהו "זה לא הגודל זו האיכות."

"מה היה שם סוסתו של דון קישוט?" סיים קובי את הכרטיס, קיפל אותו בצורה מעגלית, הכניסו לפיו ובלע.

 

"אבל לא עניתי על שום שאלה!" השיב בלאץ.

קובי הנהן ורשם משהו במחברתו, הניח את המחברת לצידו.

"כעת נצא להפסקה קצרה ומיד אחריה פרופילך הנפשי, ייעודך בצבא והתחזית."

בלאץ הרים ידיו כאיש אשר שואל "What the F**k ?”.

קובי הוציא כוס מים מן המגירה, לגם ממנה ואמר

"הישארו עמנו."

 

בלאץ ענד בחזרה את משקפיו אך במקום לראות שחור כהרגלו ראה מסך כחול ובו רשום :

"דולר 4.01, -0.2%. יורו 3.55, +4.001%,פיסת זהב 100 פ"נ, 0.0% (כבר די הרבה זמן), שקל תמיד יורד ויורד, תתרגלו לזה..." בלאץ הסיר את משקפיו והספיק לראות אישה רצה אל מחוץ לחדר עם תיק איפור.

 

בלאץ תהה וחזר להרכיב את משקפיו, אז שמע קול ברקע

"כשאת מכבסת באבקת כביסה רגילה, כתמי דם נותרים תמיד. אם תכבסי באבקת הכביסה רולמאסטר (עם ההרחבות של הקסם והנשק) תגלי שזה לא רק נראה נקי, זה לא רק מריח נקי, ולא רק שיש לזה טעם נקי..." בלאץ מיהר להסיר את משקפיו.

 

קובי הרכין ראשו מול בלאץ וחזר לרשום במחברתו.

"מה אתה רושם שם ?" שאל בלאץ.

קובי השיב ללא שום קשר.

"תודה שחזרתם אלינו. כעת לפרופיל הנפשי."

מן המגירה הוציא קובי רולטה קטנה וסובב אותה על השולחן.

"נפל על 69...מה זה אומר ?" שאל בלאץ בתמיהה.

"זה לא 69, זה 96 ! אתה לא רואה טוב, זה הפוך בצד שלך." אמר קובי והסיט קצת את כוון הרולטה.

"הפרופיל שלי הוא?" תהה בלאץ על קנקנו.

"בלאץ, שמן יקר, הפרופיל שלך הוא 8!" ענה קובי והשליך את הרולטה מהחלון (החלון לא נשבר, הוא נקרע ומישהו מיהר להדביק אותו עם סלוטייפ, אבל זה כבר לא נראה אמין)

"חשבתי שזה לא יורד מתחת ל21..." אמר בלאץ, שוב, חסר אונים.

"אה....אה...בלאץ  שמן יקר, שלם את דוחות החניה שלך." ענה קובי במהרה.

בלאץ התחיל לחשוד במשהו בקב"ן פה.

 

קובי פתח מגירה נוספת ושלף סט של חיילי שחמט.

"עוד מבחן אינטלקטואלי ?" שאל בלאץ.

"לא בדיוק." ענה קובי הרים את אחד הפרשים ופשוט זרק אותו על פניו של בלאץ.

בלאץ ההמום המתין שני שניות ואז ספג צריח לפנים.

"מה לעזאזל אתה עושה ?" שאל בלאץ בהלם.

קובי לא השיב והמשיך להשליך את סט השחמט, ולכשזה נגמר שלף קוביות מרובות פיאות צבעוניות...

 

"מה אלה ?" שאל קובי.

"אלו קוביות למשחקי תפקידים, זו הסיבה שאני פה, בגלל שאני נמלט כל הזמן למשחקי תפקידים ואינני נוהג להתמודד עם המציאות ומזניח את עצמי ואת חיי ובגלל זה אני מושם ללעג מצד חבריי וידידיי..."

"אה בסדר" ענה קובי והמשיך להשליכם על בלאץ.

"תפסיק עם זה!" צווח בלאץ

"אבל אני נהנה!" השיב קובי.

 

לאחר שאזלו הקוביות ניסה קובי להשליך חצץ מהמגירה, אך באותו רגע נתון, צעדו שני אנשים לבושים לבן ואחזו בזרועותיו.

"בוא ידידי" אמר אחד מהם. "ניקח אותך למקום טוב יותר."

"אתם לא יכולים לעשות לי את זה ! אני אישיות מפורסמת!" צעק קובי

"או כן?" שאל אותו הגברתן השני.

"כן ! אני איש הטלוויזיה חיים יבין!!! בורים ועמי ארצות!" צרח קובי.

"בוא נבדוק אותך." המשיך הגברתן הראשון. "תוציא אותנו לפרסומות"

"ונעבור לפרסומות" אמר קובי בקול רגוע.

 

השניים חשבו לעצמם.

"אתה לא חיים יבין. בערוץ הראשון אין פרסומות. יש תשדירי חסות. מלבד זאת – איש לא מסוגל לבטא את המילה הזאת שם." ענה הגברתן השני והם פינו את קובי משם.

לאחר עשר דקות שבלאץ ישב על הכסא ללא מעש, הוא העיף מבט במחברת (שם ראה ציור משורבט שלו, רק עם חבל תלייה קשור לצווארו).

בלאץ נשם ופתח את המגירה, הוציא בקבוק של וויסקי והלך משם.

 

"איך היה בקב"ן?" שאל כפיש את בלאץ בצאתו מהמקום.

"אתה לא תאמין את מי פגשתי" אמר בלאץ והרים את הפלאפון הלוויני העצום שלו והתקשר לאביו.

"נכון." ענה כפיש.

מיד חלפה הבלאץ מוביל ועצרה מול כפיש ובלאץ.

"פעם הבאה תעצור מחוץ לבנין." אמר אחד החיילים לקונסטנטין וזה הנהן אליו כתגובה (קונסטנטין אינו מבין עברית) והבלאץ מוביל יצאה לדרכה.

 

"בלאץ, את מי פגשת ?" שאל כפיש, כשהוא לחוץ לדפנת הרכב.

"אתה לא תאמין. את חיים יבין בכבודו ובעצמו." נשם בלאץ.

"באמת? מה חיים יבין עשה בלשכת גיוס?" שאל כפיש.

"זרק קוביות, מה אתה חושב? איבד רייטינג, כרגיל." נשם בלאץ בשנית לאחר שהרבה זמן היה בהלם.

כפיש עשה פרצוף של מילא ואמר:

"אם אתה אומר, מי אני שאגיד שאתה שמן. יאללה קונסטנטין, תאכיל אותם אבק!!!"

בלאץ-מוביל נעלמה בשובל אבק...ואחריה רדפו הדס ואנוכי (הייתי צריך להכניס אותנו איפשהו לא?)