שכנות רעה (באנגלית זה נשמע יותר טוב)

יותם "דפאיילר" אבני

 

"האם משחקי תפקידים הם משחק בלבד? הרי משחקים הם לילדים? אולי הם למעשה תחביב אובססיבי שהתעסקות יתר בו עלולה להיות מסוכנת? אולי הם יותר מתחביב? אולי הם דרך חיים? יותר מדי שאלות עוטפות את משחקי התפקידים. יותר מדי בשבילי...אני מניח שבכובד ראש עלינו להאמין שאין אנו, שחקני תפקידים באשר הם, נולדנו לתקופה אשר הולמת אותנו. יש כאלה הסבורים שהם נולדו 400 שנה מאוחר מדי. יש כאלה שסבורים שהם נולדו 200 שנה מוקדם מדי. אלה שחושבים שהם נולדו בתקופה המתאימה כנראה לא הבינו את הכיף במשחק, ואם כן- איזה משחק אתם משחקים? אפשר גם?"

 

"ערן! ערן!" אמרה אישתו של ערן והוא זינק מכורסתו.

"כן, מה?" שאל הדוגמן הבוגר, הגבוה, בעל השיער הבלונדיני הטבעי והעיניים הכחולות את אישתו.

"יותם בוכה שוב." ענתה לו אישתו וערן התהלך בדירתו החדשה בנווה-איכסה (5 וחצי חדרים, במחיר מציאה!), וכל עוד הוא תוהה איפה הניח את התינוק נשמע צלצול טלפון.

"מתוקה, את יכולה לענות?" שאל ערן אבל תשובה לא נמצאה.

ערן המשיך לחפש אחר התינוק, ונתקל בקופסת צבע בז' שנשפכה על הרצפה.

"אוי לא! שיש חדש! הצבע...אוי." יבב ערן כאשר ראה את השלולית נמתחת לכל אורכה על הרצפה, כאילו מישהו חיכה שערן יבעט בטעות במיכל הצבע.

 

"חיכיתי שתבעט בטעות במיכל הצבע." נשמע קול מוכר מאחוריו.

"אתה?" שאל ערן. "אבל אתה נעלמת בפיצוץ לפני 7 שנים, זה לא יכול להיות."

"זה אכן אני. אתה חשבת שתוכל לברוח לנצח מגורלך? לא מספיק שפרשת ממשחקי תפקידים, כעת גם גינית את המחתרת הקטנה שלנו במסיבת העיתונאים שלך." ענה לו האיש מתוך הצללים.

"אבל אתה לא מבין. היית חשוב לי מאד. אפילו התינוק שלי קרוי על שמך." אמר ערן שחיוך מתרפס נשלח על פניו.

 

האדם יצא מתוך הצללים. היה זה איש גבוה, עורו חיוור, קעקוע של גמל שלמה קישט את פניו לאורך צדם השמאלי של הפנים, הוא לבש מדי גדנ"ע וחגורת נינג'ה.

"אל תשקר לי. אני יודע שזה על שם יותם לביא. אני קורא עיתונים. חוץ מזה השם הזה נשכח מזמן. אני רק דפאיילר עכשיו."

דפאיילר יצא לחלוטין מתוך הצללים ואחריו עוד חמש דמויות נוספות.

 

"בלאץ. טפל בידידינו ערן." אמר דפאיילר וההוא אשר מכונה בלאץ, לבוש בגדי עור שחורים, עונד משקפי שמש שחורים ורואה שחור בעיניים, גודלו המסיבי הבנוי לתלפיות, מחובר לזוג זרועות מאיימות אשר כפתו את ערן חסר האונים לחבל תוצרת בית שנעשה מחוט דנטלי, וקשר אותו לכורסה עליה ישב.

 

"מה עשיתם לאישתי וליותם?" שאל ערן זועם.

"כל דבר בשעתו." ענה דפאיילר. "הדס, בואי תעשי עליו חיפוש"

זאת אשר כונתה הדס, יפיפייה ברונטית בעלת שיער קרה וחזה שטוח שלחה ידה אל מעיל הבית של ערן ושלפה משם פלאפון.

"כפיש. ברר את המספר האחרון שאליו הוא חייג." קרא דפאיילר לזה שמכונה כפיש. כפיש היה נראה כאילו כרגע חזר ממלחמה חריפה בקרואטים, לבוש מדי הסוואה של דולפין, נושא אם 16 וכפית לייזר.

 

"מה אתם רוצים?" שאל ערן והסתכל על הדמות האחרונה. "מי אתה?"

"אני הסיוט הכי גרוע שלך" אמר מתן והתחיל להטיל חזיז ברק אבל דפאיילר עצר אותו.

"לא מתן. אחר כך. אני צריך אותו חי. הבוס אמר." אמר לו דפאיילר.

"הבוס? זה לא אותו אבי "החולני" סבג, נכון? או זיו "קטולהו" קיטרו, הלא כן?" פני ערן החווירו.

"תירגע מתוק" אמרה הדס וליטפה את חזהו בעדינות.

"כפיש. מה המספר האחרון?" שאל דפאיילר שחיוך מרושע נמרח על פניו.

דממה שררה בחדר.

"כפיש, מה המספר האחרון?" שאל דפאיילר שחיוך מרושע מרוח על פניו ועיניו בוהקות.

הדממה המשיכה, מלבד צלילי הפלאפון.

ואז צליל שונה.

"שיט! כמעט שיא בסנייק!"

 

דפאיילר הפקיע את גרונו על כפיש בצרחות בבליות.

ערן ניצל את ההזדמנות של הקללות באכדית, וניסה להשתחרר מהקשר, אך בלאץ תפס אותו ביד אחת ודגדג בכפות רגליו בידו השנייה.

"טוב, ההסוואה שלך לא יעילה יותר, הדס!" צעק כפיש במהלך הויכוח, מנסה למצוא אשם אחר למשחק הסנייק, הוציא את כפית הלייזר וכיוון אותה להדס.

"אתה הולך להחזיר לה את ה...ציצים?" שאל בלאץ בחיוך.

"כן, ערן גילה שזה אנחנו." אמר כפיש והפעיל את כפית הלייזר למצב של החזרת שדיים.

קרן אור סגולה בוהקת הותזה לעבר הדס...אך הבעיה הייתה קרבתה של הדס לערן, והכיוון העקום של כפיש (תחשבו שביד השנייה יש לו אם 16) ולאחר המפץ המסנוור מצאנו את ערן בחלוק בית ו...חזה שופע.

 

"אופס." אמר כפיש מלווה באיכס של כולם. "הדס...תתרחקי מערן לרגע...נחזיר לך את ה...ציצים ואחר כך נעלים את מה שגדל לערן."

כמובן לאחר מטח יריות קצר, לכל הנוכחים היו שדיים מעוצבים להפליא של מידת חזייה C90, כולנו מלבד הדס. גם על הקירות התנוססו עיצובי חזה מרשימים.

"אהבתי את העיצוב מחדש" אמר כפיש.

"אבסטרקטי." הוסיף בלאץ.

 

בלאץ החליט לעשות הפסקת קפה אבל לא מצא את החלב.

"אני לא מוצא את החלב. כפיש ...בוא הנה רגע." אמר בלאץ.

כפיש לא הגיב. הוא הביט בקיר שזוג שדיים היה מעל לשקע חשמלי בדיוק במקום הנכון.

"כפיש!" קרא דפאיילר. "זה קיר למען השם!"

בלאץ והדס הנהנו בהסכמה. "זה אכן קיר. אנחנו מסכימים עם יותם."

"לא קוראים לי יותם כבר! קוראים לי רק דפאיילר!" יצא דפאיילר מדעתו.

"בודאי יותם, מה שתגיד." טפח בלאץ שכמו של ידידו המטורף.

דפאיילר נשכב על רצפת הבז' והכה באגרופיו בקרקע.

"אתם רוצים לפתור את זה לבדכם?" שאל ערן ובדק את המחשוף שלו.

"לא, אתה יכול להישאר, לא אכפת לנו." אמר כפיש.

דפאיילר סתם את פיו של ידידו.

 

"אתה נשאר כאן עד שאנחנו מסיימים את העבודה." אמר דפאיילר, מצביע על ערן באצבע חדה, אישוני עיניו מכווצים, ועורקים עבים מתנפחים בצווארו.פניו האדימו והוא ראה איך המשימה שלו יורדת לטמיון.

דגדוגים קלים הגיעו לעורפו ושהוא הסתובב צווח דפאיילר על בלאץ והדס

"מי זורק עלי אבנים?!"

הדס הניחה את האבן שהרימה מהקרקע והצביעה על בלאץ "זה בלאץ! אני חפה מפשע!"

בלאץ הודה באשמה.

"זה אני. יש לך בעיה עם זה?" נשם בלאץ (יש דברים לא משתנים)

 

ערן ניסה לזחול בחזרה למטבח. מנצל את הויכוח של החבורה הלא מאורגנת הזאת.

"לאן אתה חושב שאתה הולך, לטיול?" שאל כפיש.

אוסטין חלף בריצה, הוריד את הקיר המזרחי, חזר בשיכרון קרב ונדבק לשדיים על הקיר.

כפיש הרים קולו על הכלב הסורר. "אתה מסתיר לי את השקע!"

כתגובה, זינק הכלב על רגלו של כפיש וזה חזר לרקד, מנסה לנער את החיה המטורפת.

"מהר כפיש!" צעק בלאץ. "הכפית! השתמש בכפית!"

כפיש שולף את הכפית במהירות אך זאת מותזת מידו ומתפוצצת במפץ חשמלי של אפקט של הפאוור-רנג'רס (הרבה חשמל, הרבה צעקות אה, קצת עשן – וכולם מועפים באוויר ללא שום קשר).

כשהעשן מתפזר, אוסטין עוד נמצא על רגלו של כפיש, אבל אשכיו אינם...

דפאיילר רץ אל ערן הנמלט בזחילה, גורם לרעש מקסימלי עם הפיכת עציצים ושבירת תמונות, במיוחד אלה אשר אינם עומדים בדרכו.

"ערן! אני צריך לקחת אותך למנהיג שלי." אמר דפאיילר והרים את ערן בתנוחה אנכית לנשימותיו של בלאץ.

 

"בלאץ! מה קרה לך?" שאלה הדס כאשר בלאץ נשכב על הרצפה, אוחז בחזהו בכאב, עיניו מתגלגלות בחוריהן והוא נשכב מת. לאחר המתנה קצרה הוא קם ונושם לעבר הדס.

"הוא צריך להפסיק לעשן." ענה כפיש והוציא גזע עץ וחיפש מדורה.

"אני לא מעשן!" צעק בלאץ וחיפש מזרק.

"טוב. אני אבוא אתכם. רק תפסיק את הטירוף הזה." נכנע ערן שלא יכל להביט בכלב המסורס מנסה "לפתור" את כפיש.

"כך יותר טוב." חייך דפאיילר חיוך מרושע, עיניו בהקו וריר נזל מפיו. כפיש שבר שיא בסנייק.

 

(כעבור ארבע עשרה שעות)

 

(לא רגע...חמש עשרה. טעות שלי)

 

ערן הושלך כשחזהו בגודל רגיל (וחלק כמו כל שחיין אולימפי, או סטריט פייטר מעולה) בפני המאסטר הגדול של המחתרת.

מאחורי השולחן הייתה דמות מוצללת, אשר הייתה מכוסה בבועה אטומה לכל.

המאסטר מלמל מספר מילים בשפה שאיש לא הבין, ובלאץ תרגם.

"קבל את המאסטר החדש של המחתרת, הסנדק קונסטנטין."

קונסטנטין המשיך למלמל מילים ללא כל משמעות, וסתם כאלה שהוא אסף בעברית, ובלאץ תרגם.

 

"חתול ציור מכרה פחם יש לי נעליים" אמר הסנדק קונסטנטין.

"המאסטר אומר שאתה אכזבת את כולנו, ערן בתור מנהיג הקהילה שלנו." תרגם בנו יחידו בלאץ.

"שנה טובה חג שמח." המשיך קונסטנטין.

"ועל כן עליך להיענש, ערן בן-סער." פענח בלאץ את המילים.

"פעם היה לי תוכי. אני אוהב דייסה. מה השעה. כדור אדום." המשיך קונסטנטין.

"כדור אדום?" שאל בלאץ

"כדור אדום." השיב המאסטר.

"וובכן, עונשך הוא גלות באוטובוס ההופעות של בריטני שפריץ, למשך 12 שעות...וחצי!" תרגם בלאץ.

"שקרן! את חצי השעה הוספת לבד!" אמר ערן מתפתל בתוך החבלים אשר כובלים אותו.

"אתה יודע רומנית?" שאל בלאץ תמוה.

"כן. הרי אני ערן בן סער! מה היא רומנית בשבילי?" השיב ערן

"אז תרגם לבד" התייאש בלאץ והלך לשתות קפה.

 

נותר עם המאסטר לבד, ערן ניסה לעקוב אחר השפה שלא ידועה כמעט לאיש, הרומנית. אשר זרמה בכמויות מפיו של הסנדק קונסטנטין.

"ריפוד של פרארי. עליית המפלגה הסוציאליסטית לפני מהפכת הבולשביקים. אנציקלופדיה. רכבת שדים. עגבת? עגבת. אריה מחזיק מכחול לאחר שקיבל אמנציפציה. שוב עגבת. כפיש עשה שיא בסנייק. עציצים צומחים למעלה. סבתא בישלה דייסה. שרה שרה שיר שמח. נפט נפט נפט. פיל אפריקאי קטן מפיל הודי. חיים יבין. מסתבר שזו הבירה הטובה בעולם. מטוסי אף שש עשרה יותר מהירים מאופניים.נגד כיוון השעון."

 

"אה." אמר ערן. "וכמה זמן יש לי?"

"האדמה הולכת ומתקרבת." ענה הסנדק.

"אני יכול לבקש בקשה אחרונה?" שאל ערן.

"דייסה." ענה הסנדק.

"תודה. אני רוצה לראות סרט של פוקימון." ביקש ערן, מתפתל עדיין בצורת זחל על השטיח.

 

(כעבור עשרים ושלוש דקות וחצי)

 

"מאיפה אני הייתי אמור לדעת שערן הופך לחית שחור בראשיתית ברגע שהוא רואה את פיקאצ'ו." הסביר כפיש שהוא שרוע על הקרקע...טוב, רובו שרוע על הקרקע. השאר עדיין אצל ערן.

"איפה אתה היית שצריך אותך?" שאל דפאיילר את בלאץ. "היו מכות ושוב לא באת!"

"מה? שוב פספסתי מכות עם יודניקים?" שאג בלאץ והחל לרדוף אחר מסלול ההרס של ערן צועק את המילה "יודניקים" שוב ושוב.

 

"אכזבנו אותך, אבא בועה." אמר דפאיילר וכל הארבעה השתחוו על ברכיהם מול הסנדק קונסטנטין.

לאחר מחשבה עמוקה נשמע קול מבועתו של הסנדק.

"ריבת משמשים." נהם הסנדק לעברם.

"כן, אבא בועה." הם ענו ודפאיילר חייך חיוך מרושע, עיניו בהקו, ריר נזל מפיו, והוא לבש חזיית C90

 

"ערן? ערן אתה בבית?" שאלה אישתו של ערן. כאשר חזרה מקניות יחד עם בנה יותם.

"אני כאן!" ניקה ערן את הבז' מהרצפה עם רגל של כלב.

ערן חזר לגרד את הבז' מהרצפה החדשה ואז נשמע קולה של אשתו האוהבת בשנית

"ערן? למה יש שדיים על הקירות?"