בדרך לעורך

מאת: איתי פורמן

 

זאת הייתה ישיבת עיתון מאוד שגרתית. העורכות צעקו על כולם שיהיו בשקט, כל הכתבים דיברו, עופר ניסה להעיף את איתי מהכסא, איתי עף מהכסא, אבל הוא כבר תכנן תוכניות לחודש הזה של העיתון. "את יודעת רעות, אם את תתני לי את תפקיד עורך העיתון אני בטוח שהכל יסתדר. אני ינהיג את השיטה החדשה שתשליט סדר...", רעות לקחה את ארגז העיתונים מהחודש שעבר והנחיתה אותו לאיתי על הראש. "אני העורכת כאן! אבל ספר לי על השיטה החדשה, אולי אני ישתמש בה." איתי העיף את הארגז הצידה, ולא שם לב לחלון שפתוח, וגם לא לארגז שנפל למטה. "למען האמת, עוד לא חשבתי על השיטה, אני רק יודע שאני ינהיג אחת כזו..." "איתי, אנחנו העורכות בינתיים, אוקי?" אמרה ארית, העורכת השנייה. "אין בעיה." חשב לעצמו איתי, "אני כבר יהיה העורך בעיתון הזה..."

 

כשאיתי הגיע לביתו הוא הניח את התיק על הרצפה עשה שיעורים ושיחק במחשב. כיוון שהוא היה עסוק במשחקי אנריל הוא לא שם לב שכבר ערב. רק כשהוא הסתכל בשעון הוא קלט זאת ולכן... החל לצפות בטלוויזיה. בערוץ שש היה פינקי והמוח. הראו שם פרק שמוח עושה שטיפת מוח לכל האנשים שבעולם, ומשתלט על העולם, אך לבסוף פינקי הורס זאת. "גאוני!" הוא צווח.

 

איתי ישב כעת בחדר תוכניות סודי ותכנן יחד עם הגורו של כל כתב בעיתון- העורך מסופרמן, פרי, ותכנן בעזרתו במי להיעזר כדי ליצור מתקן לשטיפת מוח. "איינשטיין?" הציע איתי. "מיושן." פסק העורך הזקן. "ניוטון?" ניסה איתי את מזלו בשנית. "יש לו בעיה קשה עם תפוחים." אמר פרי, "לך על מישהו חדש, מישהו שיודע מה הוא רוצה לעשות. מישהו שחי ואני לא יצטרך לעלות באוב ולשמוע כיצד הוא צורח עליי על כך שהפסקתי את מחקרו המדעי בגן עדן." "מי מספיק גאון בימינו כדי לעזור לי בהמצאה כזאת?" שאל איתי. "סטיבן הוקינג." אמר פרי והחל למלמל מילות כישוף לזימון מדענים  מניו יורק.

 

"ואוו, כניסה מרשימה!" צעק איתי לאחר שראה את המדען הנמצא על כסא גלגלים יוצא מתוך חור תולעת בין ממדי ועושה לופ על שולחן העבודה. "נעים מאוד, אני איתי, כתב שמנסה להשתלט על תפקיד העורך בעיתון בית הספר." הוא הסתכל על המדען המוזר. הוא ישב על כיסא גלגלים שבקידמתו היה מסך מחשב. בצד אחד היה את הכפתורים שבאמצעותם ניווט את הכיסא, ובצד השני מקלדת. המדען החל להקליד על המקלדת בקצב מהיר עד שפרי שקל להביא מטף לכיבוי אש. "פרי, מה הוא עושה?" שאל איתי. "הוא מתקשר באמצעות המחשב, הוא לא יכול לדבר." "אז למה הוא רשם טיפש?" שאל איתי. "הממם, זה מין ברכה אצל המדענים שאומרת שבעצם כולנו לא כל כך חכמים, אפילו הגאונים ביותר."

 

"טוב הוקינג, אני צריך שתבנה לי מכונה לשטיפת מוח." אמר איתי בזמן שעשה תחרות עם הוקניג- מי יותר מהיר, איתי בריצה, או הוקינג על כיסא הגלגלים. הוא הסתכל למסך של הוקינג, וראה שכתוב שם שהוא יכול לבנות אחת כזו בתוך חמש דקות. "אז למה אתה לא בונה עכשיו?" שאל איתי. במסך הופיעה תשובה מוזרה. "אני רוצה לנצח אותך בתחרות. אני אוהב לראות את כולכם אחר כך המומים מההפסד המוחץ." זה עצבן את איתי. "כן? נסה את זה!" הוא החל להגביר את מהירותו ורץ בשיא המהירות שלו. הוא הסתכל אחורה וראה את הוקינג מתקדם לאט לאט. "פראייר!" הוא צעק. באותו רגע עקף אותו כדור אש ענקי ומפלצתי שהשאיר אחריו שובל ענקי של אש מאחוריו. "מה לכל הרוחות?..."

 

"איתי, אתה יכול לפקוח את העיניים, המכונה מוכנה." איתי פקח את העיניים שלו. פרי התבונן בו, וגם הוקינג. "מה קרה? ראיתי כדור אש." אמר איתי. באותו רגע הוא שמע קול חזק ורועם. "זה הייתי אני, לא סיפרתי לך שיש לי טורבו, וסגור את הפה. אה, כן, שכחתי לספר לך, אני מדבר באמצעות זוג רמקולים סטריאופוניים." "טוב," אמר איתי, "כעת אנחנו צריכים להפעיל את המכונה ברגע חלוקת העיתונים, הוקינג זה לא קשה, נכון?"

 

יום חלוקת העיתונים:

"איתי פורמן הוא העורך החדש! שמעתם את החדשות? עורך חדש!" צעקו רבים מהקולות בבית הספר. "הוקינג, תודה רבה." מלמל לעצמו איתי בשקט בזמן ששמע את כל ההמולה שבכיתה שלו. באותו רגע כולם החלו לצחוק על איתי. "איתי פורמן- כתב פנימי, בדיחה!" איתי לא הבין כלום. הוא הרים את הגיליון החדש של 'בראש פתוח' והתבונן ברשימת התפקידים. הוא ראה מול עיניו כיצד שמו מחליק מראש העמוד כעורך ראשי לתחתית העמוד, ככתב פנימי. "הוקינג, אני עוד אנקום בך!" הוא אמר, וכדי להביע את כעסו הסתובב בכעס רק שעשה זאת היישר אל תוך קיר.

 

"הוקינג אתה מוכן להסביר לי את מה שקרה?" אמר איתי בעודו מחזיק את הקרח על מצחו. "טוב, עשיתי תחרות עם פרי, וכמובן שהפעלתי את מצב הטורבו, רק שהמכונה הייתה ליד, והיא... עלתה באש." כעת היה נראה כאילו פרצופו של איתי עומד לעלות באש. "הוקינג, אנסח זאת בצורה הכי עדינה שאפשר, קו... קום מהמיטה שלי, שאני ואתה יושבים עלייה כעת כי שרפת את חדר התוכניות הסודי, צא מכאן, וקנה כרטיס לניו יורק, כי אתה מפוטר!" "לא באתי עם כסף, שכחת שיגרת אותי דרך חור תולעת, או חור במרקם הזמן, קרא לזה איך שאתה רוצה." "אין לך כסף, אה? יש לי פתרון בשבילך."

 

"לא אנשים, תחזרו לכאן! ההרצאה הזאת מאוד חשובה! סטיבן שפילברג, בבקשה הישאר. התוכנית תזכה להרבה רייטינג, אני מבטיח!" אמר הוקניג בזמן שהיה באולם ההרצאות שבטיים סקוור ונאם כמה שתוכנית מצוירת תעזור לאנושות, או תעזור לחיים שלו ליתר דיוק. "אני לא מבין למה, מה רע בתוכנית על כתב שכל חודשיים מנסה להשתלט על תפקיד העורך? ג'יימס קמרון, היי אתה עם הספינה בוא הנה!.."

 

בינתיים בחזרה למקיף ז:

"שקט כתבים! העיתון החדש יצא בצורה מעוררת התפעלות, רק מוזר היה לראות בהתחלה את שם הכתב איתי פורמן בתור העורך, אבל כנראה שראייתי תעתעה בי." אמרה רעות.

"די עופר, תפסיק להעיף אותי מהכסא, ארית, רעות הצילו!" צעק איתי וכרגיל נפל על הרצפה. "אז איתי, על מה תעשה בחודשיים האלה שתצטרך לכתוב כתבות?" שאל עופר את איתי. "מה שאני עושה כל חודשיים: ינסה להשתלט על תפקיד העורך!"

 

נ.ב

איתי לא ישקוט עד שלא יהיה עורך, ולא, לא תתנגן המוזיקה של פינקי ומוח כעת.