גרוגמן האמף – פרק 1: המפגש

מאת: עילם גלבוע, רעיונות: עילם גלבוע וזאב שלו

 

השעה היתה תשע בבוקר, יום שבת. הלכתי עם זאב לכיוון הבית שלו, וכרגיל עברנו ליד מקלט ההתכנסות שלנו. היינו היחידים בסביבה.

"קראת את ה-Demons האחרון?" שאלתי את זאב.

"ממזמן." הוא ענה.

"אז קראת את מורגן, נכון? הקיצר – גם אני קראתי ועלה לי במוח שהם כנראה ממש, ממש משועממים!"

"למה?"

"חייב להיות להם משהו יותר טוב לעשות מלכתוב על עצמם מדברים עם דמות שהם המצי..." נקטע לי המשפט על ידי חפץ אליפסי בעובי דף, עשוי מאור כחול בהיר, שהופיע פתאום מולנו.

 

הסתכלנו אחד על השני עם פיות פעורים.

שמענו מתוך הפורטל צעקות רבות, כמה מהן הבנו:

"תמות!!! ארררג!!" נשמע הקול בלוית קול התפוצצות.

"אתה יודע שאני אנצח!! זה רשום בכוכ..." נקטע הקול לפתע וכשנייה לאחר מכן נשמע קול גוף נדפק במהירות באדמה (בוף!).

"אוף!!! נמאס לי! תאכל אש, יא קופיקו!!!" נשמע הקול צועק שוב.

מלמול חרישי נשמע ואז לפתע קול התפוצצות ענקי.

שנינו נפלנו על הגב כשהגוף נפל עלינו, סוגר מאחוריו את הפורטל.

 

לא ראינו אותו. ניסינו להזיז אותו, אבל ברגע שנגענו בו, הוא גער בנו: "תעזבו אותי!".

הוא קם לבד, ואחריו אנחנו.

"מה אמרת?..." אמר לי זאב בראותו את האורק הירוק והמגודל שעמד מלפנינו.

הוא לבש גלימות מכשפים אדומות קרועות עם ציורים של אנשים נשרפים ושל כדורי אש. מעליהן היו תלויים המוני חפצים מוזרים, מספר אצבעות, אישון או שניים ומספר מתכות נוזליות במכלי זכוכית. על מותנו היתה תלויה חרב מעוקלת מוכתמת בדם שטפטף על המדרכה. מסביב לצווארו היו תלויות מספר שרשראות של שיני אדם ויצורים אחרים.

"משהו מסוים שמעניין אתכם?" שאל האורק לאחר שבהינו בו מספר דקות.

"אה, מה? אה, כן, סליחה! זה פשוט שלא כל יום אנחנו זוכים לראות אורק. מכשף-לוחם אני מניח?" הגבתי.

 

"אתה צודק." ענה האורק "ולא סתם מכשף לוחם! אני הוא גרוגמן האמף האגדתי!" הוסיף גרוגמן.

"ובכן גרוג..." התחיל זאב.

"אל תקרא לי גרוג!!!" צעק גרוגמן.

"שיהיה... ובכן, גרוגמן, מה קורה פה?" סיים זאב.

"חשבתי שאתם יודעים." ענה גרוג "רגע אחד אני נלחם לי נגד אוגר מגודל באמצע איזה מדבר שום-מקומי, רגע אחר אני מועף אחורה על-ידי נחיתת מטאור לידי, ואז אני מוצא את עצמי נוחת על שני בני-אדם לבושים בבגדים מוזרים מאוד."

"כנראה פורטל רנדומלי." לחש לי זאב.

"מה עכשיו?" שאלתי את שניהם.

"זה תלוי," הגיב גרוגמן "יש לכם אורקים בעולם המוזר שלכם?" שאל גרוגמן.

"לא בדיוק." ענה זאב.

"אז כדי שאני אתחבא. אתם מכירים מקום?" שאל גרוגמן.

"גם אם כן, מה גורם לך לחשוב שנעזור לך?" שאל זאב.

הרמתי את זאב והכנסתי אותו לכיס.

"מתאים לו להיות מזלג עץ." חשבתי לעצמי.

"אני מניח שאתה לא רוצה להיות הסכין המשלים..." אמר גרוגמן במבט מרושע.

"אחרי." אמרתי לו, הסתובבתי, והתחלתי ללכת לכיוון המקלט.