גרוגמן האמף – פרק 4: Al Pollo Diablo

כתיבה: עילם גלבוע ונבות רם

 

"בורגר?" שאל גרוגמן.

"אה, ואללה, אתה לא מהסביבה…" נזכר יובל.

"נתחיל בזה: אתה אוכל בשר צלוי, נכון?" שאל יובל במלוא הרצינות.

"אני נראה לך ברברי?!?" שאל האורק המגודל "כמובן שאני אוכל בשר צלוי!"

"אוקי, לא צריך לצעוק…" הגיב יובל.

"אז עכשיו, מה זה בורגר?" שאל גרוגמן.

"מקום לסחור פרות מתות בכסף…" אמר יובל בציניות.

"למה שאני ארצה פרה מתה, ומה הקשר של זה לאוכל?" שאל המכשף.

יובל נאנח וענה: "זה היה בצחוק. הבורגר ראנץ' זה מקום שבו אתה משלם על אוכל מוכן. פרות מתות ומעובדות לצורת עיגול בשר (ולפעמים גם ממוחזרות) במקרה הזה…"

 

"פרות?!? אתם אוכלים פרות?!?" צרח גרוגמן.

למרות שאני וזאב היינו סכו"ם, זה עדיין הכאיב לאוזניים שלנו.

"מה רע בפרות?" שאל יובל בפליאה.

"אין לכם אלוהים, אנשים?!?" זעק גרוגמן.

"מה כל-כך רע בלאכול פרות?!?" שאל יובל שנית.

"מה ז'תאומרת 'מה כל-כך רע בלאכול פרות'?".

הם שניהם צעקו כמו משוגעים.

"אלו פרות, לעזאזל!".

גרוגמן התאפק שלא לשלוח את בן-האדם המטופש לעזאזל.

"פרות הן פרות, ופרות זה דבר קדוש!" התרתח האורק!

יובל החל לצחוק.

 

גרוגמן לא יכל לסבול את זה יותר. עיניו הפכו שחורות וידיו הגיעו לתנוחה הנכונה להטיל כישוף. הוא מלמל מספר מילים, ואני וזאב עפנו מכיסו של יובל לכיוון כיסאו של גרוגמן בקצה השני של החדר.

המכשף (שכרגע היה במצב של אי-שפיות זמנית) הפיל את מבטו על יובל. יובל לא יכל לזוז. גרוגמן הזיז את ידיו ומלמל חרישית מילים לא מובנות. הוא שלף מגלימתו אבן חן אדומה. הוא המשיך בתנועותיו יחד עם האבן. יובל עדיין לא יכל לזוז.

 

גרוגמן גמר את הכישוף.

קוצים שחורים מחודדים במיוחד החלו לקרוע את גלימותיו של האורק. הם יצאו מתוך עורו שעכשיו שינה את צבאו לאדום כהה. הוא החל לגדול ולשנות את צורתו. הוא גדל עד לחמישה מטרים. בנקודה זו, הוא הזכיר לכולנו דמות מוכרת מאוד.

"זה לא הוגן! הברברי שלי הרג אותו בנורמל, נייטמר והל!" חשב זאב.

מישהו מלמל משהו בחוץ, אך אף-אחד מאתנו לא שמע את זה.

"אני הוא די…" נקטע קולו של גרוגמן המחודש.

הוא החל להשתנות שוב. נוצות לבנות החלו לצמוח מגופו של האורק (לשעבר…). מקור כתום ומחודד החליף את ניביו החדשים. קוציו השחורים נשארו במקום. ידיו שינו את צורותיהן לכנפיים. רגליו שינו את צורותיהן לרגלי תרנגולת. הוא הפסיק להשתנות כשהיה בסוף תרנגולת קוצנית בגובה שלושה מטרים.

 

"לא יכול להיות! חשבתי שהוא לא קיים. מסתבר שהזקן המשוגע עם שן הזהב צדק!" חשב זאב.

"לא!!!" קירקר גרוגמן התרנגולי.

יובל התפקע מצחוק בזמן שהדלת נפתחה.

נבות נכנס עם חיוך על פניו.

הוא הסתכל על גרוגמן ואמר: "תחשוב בפעם הבאה… הכישופים שלך כנראה עובדים אחרת בעולם שלנו…".

גרוגמן תקע מבט תרנגולי בנבות וקירקר: "אבל הפרות!!!".

יובל עדיין התפקע מצחוק.

נבות שרק בצורה מוזרה, ומישהו בחוץ מילמל משהו (למרות שאנחנו לא שמענו את זה).

גרוגמן החל לחזור לצורתו המקורית, אך עיניו עדיין נשארו שחורות מרוב כעס (בד"כ, העיניים שלו אדומות).

 

"חזרתי כי שכחתי את הPHB…" אמר נבות.

גרוגמן גיחך.

"אנחנו מאמינים לך," הוא אמר "בייחוד אני…".

"עכשיו כשכולם בצורתם הטבעית…" אמר נבות

"כמעט כולם." אמר יובל שעדיין התפקע מצחוק והצביע לכיווני וכיוון זאב.

נבות תקע מבט נוקב בגרוגמן.

גרוגמן לחש לעצמו "אוף!" והחזיר אותי ואת זאב לצורתנו המקורית.

"אבל יש משהו שאני חייב לעשות!" הוא אמר לנבות.

"אני יודע," הגיב נבות "וזה בסדר.".

גרוגמן התקדם לכיוון הדלת, אך נבות עצר אותו.

"תשתדל לעשות את זה בלי להראות!" הוא אמר לו.

"שיהיה." השיב המכשף, ויצא מהמקלט.

צעקתי על נבות: "למה נתת לו לצאת?!? מה אם מישהו יראה אותו?!?".

"אל תדאג," הוא הגיב "הוא יודע מה זה כישוף היעלמות יותר טוב ממך…".

יובל עדיין התפקע מצחוק.

זאב התקדם בצעדים איטיים לכיוון יובל וצעק אליו "שתוק!!!" במלוא הנימוס. זה לא עזר.

"מה הוא הולך לעשות?" שאל זאב.