סיפור הגיבור במציאות הריאליסטית

מאת: דניאל ויינברג

 

הרוח נשבה דרך השדות בזמן שרכבתי על הפרדה הרתומה למחרשה, העבודה הזאת מעייפת ביותר חשבתי, טוב נו, הגיע הזמן לחזור הבית לאבא, התחלתי להפנות את הפרדה כשפתאום מבין השיחים רץ אבי ובידו חבילה, " קח את זה ורוץ מתקיפים אותנו שבט האורקים הצפוני, נדמה כאילו יש איתם עוד איזשהו סוג של חיית תועבה אבל אני לא מצליח לזהות מהי. עכשיו קח את זה וסע מפה לאני שיהיה מאוחר מדי". שאלתי את אבי למה הוא ממהר כ"כ והוא פשוט אמר שאני אלך מהר ולא אשאל שאלות. חשבתי, טוב נו מחר אני אחזור מה כבר יכול לקרות, סובבתי את הפרדה, ניתקתי את המחרשה והתחלתי לרכב לכיוון דרום כששמעתי זעקה משונה , עד שהספקתי לרדת ולחזור גופת אבי הייתה מוטלת על הקרקע בין השיבולים כשגרונה משוסף. עמדתי שם כמשותק במשך זמן שנדמה לי כמו שנים, לבסוף החלטתי לבדוק מה קורה בכפר, אם אמא ורואנדה אחותי, אך לפני זה פתחתי את החבילה ולא האמנתי, מאיפה בשם כל הרוחות אבא שלי השיג זהב ולהב כזה משובח, טוב , אני אוכל למכור את זה וכך להרשות לעצמי לתקן את כל הנזקים שפשיטת האורקים הזאת עשתה. בדרך פגשתי את מר בריימסבי הזקן שישב על האדמה ומלמל "לא, לא שוב,הבטחת, לא שוב, למממהההה?" ואז נדמה הייה שמישהו חבט בו בעצם קשיח באחורי הצוואר והוא נפל והתמוטט, שתי אנשים מתים ביום אחד, ואחד מהם הוא אבי, עוד קצת מזה ואני כבר מתאבד.

 

הגעתי לכפר אחרי הליכה קצרה ומצאתי אותו שלם ולא פגוע בכלל, כל התושבים היו רגועים ונדמה היה ששום דבר לא קרה, ניגשתי אל אמי והתחלתי לספר לה על מה קרה והיא הגיבה בקרירות כאילו היא אפילו לא שמעה את מה שאמרתי , המשכתי לנסות לספר את מה שקרה לאנשים אחרים אבל נדמה שכולם התעלמו ממני, לא הבנתי, איך אנשים שרק אתמול שוחחו איתי בשטף והתלהבות פתאום מתעלמים ממני כאילו הם רוחות רפאים או משהו. ואז חשבתי, רגע, מה אם הם באמת רוחות רפאים ופשיטת האורקים הפתיע אותם כ"כ עד שהם הפכו לרוחות על המקום. הסתובבתי עוד קצת עד שהרגשתי טפיחה על הכתף, או שבעצם לא הרגשתי, לא משנה, באותו הרגע הסתובבתי וראיתי בנאדם שבחיים לא ראיתי ברנש רזה וצנום שלבש חולצת משי לבנה רקומה ומעיל שחור יותר מכל שחור שאי פעם ראיתי. "ספר לי מה קרה." הוא אמר , אז סיפרתי לו מה קרה וגם דיברנו קצת על כל מיני דברים, ואז חשבתי על משהו, שאלתי אותו למה בעצם הוא רוצה לדעת את זה, והוא אמר בקול הכי מפחיד ששמעתי בחיי בזמן שהפך לענן ערפל בשביל לרשום את זה בסוף ספר החיים שלך.

 

טוב,נו, לפחות עכשיו אני כבר לא צריך לשקול התאבדות.