המספר הארוך ביותר

מאת: אמיר איתן

 

עוד יום ארוך בבית ספר.. דן חזר סחוט.. למעלה מ-9 שעות לימוד.. 4 שעות מתמטיקה ו-5 שעות של שיעורים הומאניים.. אלוהים!, הוא נכנס לחדרו , זרק את התיק על הרצפה ואז צנח על המיטה שלו.. לא היה לו כח לזוז, הוא לקח את הפלאפון והחל לשחק עם התפריטים. רק אתמול קנו לו פלאפון ,כדי שהוריו יוכלו לדעת איפה הוא בכל זמן נתון, והוא עדיין לא הספיק ללמוד את כל התפריטים. הוא נכנס ל"ספר הטלפונים" , הוא רצה לבדוק מה מספר האותיות המקסימלי שיכול להיות בשם של מישהוא שמכניסים אותו. הוא החל להקיש אותיות. ...

32 אותיות! זה הגבול.

 

/ לבת של מדונה יש יותר, לא?!, אני חושב שכן../

דן, עדיין "הרוג" מבית ספר המשיך לבדוק כמה ספרות ניתן להכניס כמספר טלפון. הוא החל להקיש ספרות. עוד ועוד ספרות. המשיך והמשיך..

אחרי 5 דקות ולמעלה מ-500 ספרות לדן נמאס, הוא החליט שגם כדאי שילך להתקלח כי הוא ממש מזיע. הוא קם מן המיטה, הטלפון עדיין בידו ובטעות לחץ על "שלח" בעוד הוא נשען כדי לקום מהמיטה. צליל נשמע ופתאום קול ענה בצד השני, המספר הזה שייך למישהוא. דן נעצר, תפס את הטלפון והצמיד לאזנו.

"הלו..?" כל חנוק וחלש שבא כאילו מפאתי האדמה או מסוף הים נשמע. "הלו..." הקול חזר והזכיר לדן תנודת עצים ביער חלוש כשהעלים מרשרשים.. דן נתקף בהלה, צמרמורת עברה בכל גופו והוא ניתק את הנייד. הוא הזיע וקצב דפיקות הלב שלו עלה.

 

/איזה מספר חייגתי?/

/זה היה למעלה מ-500 ספרות../

/שיט!/

דן הביט בפלאפון, חושב שזה איזה שהוא נחש ארסי או פצצה שכל רגע עומדת להתפוצץ. הוא תפס את הפלאפון ונכנס מהר לתפריט השיחות וחיפש את מספר השיחה אחרונה שהתבצעה.. / אולי בטעות לחצתי על מספר אחר לגמרי/

השיחה האחרונה שהתבצעה רשומה ללפני כדקה אחת והמספר הוא:"46874242468766157907321540826581207855297......." וזה לא נגמר..

דן נתקף פאניקה.

 

טיפת זיעה זלגה ממצחו ונחתה על שפתו העליונה.. הוא בהה בטלפון באימה. האנטנה והצג המואר נראו רחוקים עכשיו.. הוא לא הבין מה קורה, זה היה מעבר לתפיסתו, הוא חשב שהוא חולם. ניסיון לגשש השערה איפה שהוא במוח שלא נכשל. לא היה לו שום מושג לאיפה הוא טילפן ולאן הוא הגיע.. והכי גרוע- האם למישהוא בצד השני יש את המספר שלו עכשיו? והאם הוא יטלפן חזרה? איפה המישהוא הזה עומד? על איזה אי בודד אי שם בעולם? אולי הוא הגיע לאיזה סוכן חשאי.. אולי הוא הגיע לאיזו ישות על טבעית מחוץ למישור שלנו? לא היה לא מושג והחשיבה שלו החלה ללכת לאיבוד..

 

לפתע נשמע צלצול חזק ורועם! שקרע את האוויר וחתך את חוסר הנשימה של דן.

על הצג היה רשום שלא ניתן לזהות את הזהות של המספר.. דן נתקף אימה שצמרמורת עברה בכל גופו... מי יהיה בקו השני? מה הוא רוצה ממנו? אחרי 5 שניות ארוכות ביותר ו3 צלצולים מעצבנים ומאיימים של הטלפון דן לחץ על הכפתור לדיבור. הוא חשש להצמיד את האוזן לטלפון , הוא חשש שבכל רגע יקפוץ עליו איזה משהו, אולי הרוח שהוא חושב שקיימת בקצה השני של הקו תחטוף אותו למישור שלה..

 

/איפה אבא ואמא... אני מפחד.../

דן הצמיד את הנייד לאזנו ושמע קול חרישי .. כמו רוח עוברת דרך הטלפון.. זה היה כמו להצמיד את האוזן לקונכיה ולשמוע את הים.. אבל הים נשמע קרוב מאד.. הוא ממש יכול היה להרגיש את הים מהנייד.. הוא יכול היה להריח את המלח.. את הריח המוכר הזה של הים, ופתאום הוא חטף רעד!

 

הוא שמט את הפלאפון מידיו , וזה נפל על השולחן ברעש מחריד.. טיפה גלשה לתוך אזנו של דן וגרמה לזעזוע.. דן טחב את האצבע לתוך אזנו וניסה לנגב את הטיפה שבתוך אזנו..

תוך כדי ניסיון נועז לנגב את הטיפה החוצה הוא הסתכל על הטלפון שהיה זרוק על השולחן ושם לב לשלולית דם קטנה על האפרכסת...

"שיט!" הוא ניגב במהירות החוצה את הטיפה והפעם גם הצליח לתופסה. האבצע שלו קיבלה צבע אדום חזק.. דן לא הבין מה קורה.. כל עולמו כאילו צנח עליו. כל הצרות של היום יום נראו כאילו הם נסתיימו ונגרמו ולעולם הוא לא הצטרך לחוות אותם שוב, אותם בעיות גדולות של לימודים לא נראות כאילו יטרידו אותו שוב.. הוא היה עסוק בלהבין את מה שקורה סביבו כאן ועכשיו.

 

כחכוך נשמע מהצד השני של הקו דרך הנייד.

קול של בן- אדם מבוגר נשמע מצידו השני: "זו הפעם האחרונה שאתה מנתק לי את הטלפון, דן!"

/מה לעזאזל קורה פה?!/

דן התעלף...

 

To be continue