שיחות עם מורגן לה פיי

מאת: ערן בן-סער ואבי סבג

פורסם לראשונה בוויז 48

 

מורגן, אבי ועבדכם (הא???) ישבנו אצל אבי ואכלנו צ'יפס. בעוד אבי טורף את המקלות הצהובים שלו בקצב של 10 לנאנו-שנייה, הבטתי אני במורגן ששפכה מלח בכמות שהיתה מספיקה לים המלח, THE NEXT GENERATION.

 

"מה את עושה?" שאלתי.

"REBEL-A-SALT!" (בעברית זהו משחק מלים משעשע בין תקיפה למלח).

אבי הביט מעלה, שרידי צ'יפס צצים מתוך מלתעותיו.

הבטתי בו ודחפתי את הצלחת שלי, "איבדתי את התאבון." אמרתי. אבי אכל גם את הצ'יפס שלי. שלושתנו למעשה היינו מבואסים, משום שכל הקבוצה מצאה תירוצים עלובים במיוחד להבריז מהמשחק. (מה אכפת לי מה ליאור הבטיח לחברה שלו?)

לאחר מספר דקות של שתיקה מעיקה, כה מעיקה עד כי אני התחלתי לחשב את כמות הכתמים הממוצעת על בלטה אחת בביתו של אבי, אבי ניסה נואשות לתפוס זבוב עם צ'ופ-סטיק (ידוע כי הסינים טוענים כי מי שיצליח בזה יצליח בהכל), ומורגן האריכה וקיצרה את ציפורניה לסירוגין. ואז פתח אבי ואמר: "מורגן, אולי תזמיני כמה חברים ונארגן איזה משחק."

פניה של מורגן אורו, גם אני זרחתי משהו, "שמע זה רעיון פיצוץ!" צעקה הקשישה. (היה לה יום-הולדת 1001 לא מזמן. אנחנו מעדיפים לא לדבר על זה.) מורגן הניפה את ידיה לצדדים, עצמה עין בלתי מכוונת ולחשה מספר מלות קסם. כלום לא קרה. "נו?" שאלתי. "שנייה," אמרה מורגן, "לוקח זמן ללחש לאתר אותם ולזמן אותם."

"מזדקנים, אה מורגן." שלף אבי. שיכנעתי את מורגן שהוא שחקן טוב וחבל להפוך אותו למלחייה עוד לפני המשחק.

לפתע מתוך כוס הקולה שלי עף החוצה גוש ירוק קטן, שהלך וגדל עד לגודל אנושי (פלוס מינוס) "גרימריידר!" צעקתי בהפתעה אל הדרקון הירוק של מורגן, "שנים לא ראינו אותך."

"הייתי עסוק." אמר הדרקון, "התחתנתי, אתה מבין, והאשה לא נותנת לי לשחק כל סופשבוע. למעשה," הוסיף גרימריידר, "הייתי צריך לספר לה שאני מוזמן לפגוש את אחי הגדול."

זו מחשבה מפחידה, האח הגדול של גרימריידר.

דפיקה נשמעה בדלת, אבי קם ופתח אותה. לבוש כולו שחור (מה עוד חדש?) עמד בחוץ באר הולידיי. רטוב עד לשד עצמותיו ואקדח שלוף בידו.

"מורגן," אמר הרוצח  השכיר בקול קריר, "אם לא אכפת לך בדיוק מצאתי את פיטר הורטון הזקן, לקח לי קרוב לשנתיים למצוא אותו." ואז צרח האר במלוא כוחו, "הייתי מרוויח שבעה מיליון דולר וחיבור חינם לכבלים, אם הייתי רוצח את הכומר האומלל. את יודעת מה ההטפות שלו עשו לרייטינג?"

"שטויות, הוא לא יברח. ואם כן אני אתפוס אותו בשבילך." הבטיחה מורגן. "אבל רציתי לחסל אותו לבד." מלמל באר ונכנס פנימה בצעד מדוכא. "יש בירה?" בדיוק אז נדלקה הטלוויזיה של אבי מעצמה. בהיתי בה בהפתעה. לא כי היא הדליקה את עצמה (ליד מורגן דברים חשמליים משתבשים לפעמים), אלא שבמקום התוכניות פרצופו המשופם של סנטלארד חייך מתוכה.

"סנטלארד?" שאלה מורגן, "למה אתה לא פה?"

"לא יכולתי לבור," השיב לוחם המדבר, "אז סגרתי עם הלחש שיתקשר בינינו דרך הקופסה הזו."

"לא פייר!" זעק אבי, "איך תגלגל קוביות?"

"אני אגלגל כאן, ואתם תראו דרך המסך." אמר סנטלארד, "אפשר לשחק?"

"היי, אני רוצה להיות קוסם!" צעק באר מהמקרר של אבי, "אגב, אין כלום חוץ ממכבי?"

"היי," אמרתי, "יש מכבי, יש חברים."

"מה פתאום קוסם?" זעק סנטלארד מהמרקע, "יש לי מספיק מזה פה! משחקים סייברפאנק ואני רוצה להיות איש מחשבים."

אחרי שהבנו שגרימריידר בכלל רוצה מדע בדיוני, מורגן מעדיפה אימה, אני רוצה פיתה עם חומוס, ואבי רוצה להראות לאמא בית שלם כשתחזור. החלטנו על משחק סופר-גיבורים,ואבי היה ה-GM.

"אוקיי," פתח אבי לאחר שיצרנו דמויות מהירות בשיטת הגיבור, "אתם מוקפים על ידי ה-X-MEN, ה-AVANGERS, ה-AMERICAN AJUSTICE LEAGE ובאטמן..."

היה פיצוץ.