שיחות עם מורגן לה-פיי

בשולי מציאות נגטיבית

מאת: ערן בן-סער

פורסם לראשונה בוויז 57



"ערב טוב, ערב טוב." אמר המנחה, כשהוא מחייך מאוזן לאוזן ומסמן לקהל להפסיק את התשואות. "ברוכים הבאים לעוד תוכנית של..." ועל פי אות מוסכם מראש שאג הקהל "קנינו שסק!" "ומה יש לנו להגיד לאנשים בבית?" המשיך המנחה בקושיותיו. "בוז!" שאג הקהל ופרץ שוב במחיאות כפיים ספונטניות.

המנחה נופף בשתי ידיו והשתיק את הקהל. הוא הרגיש בעצמותיו כי זו עומדת להיות תוכנית מוצלחת ורבת רייטינג. "גבירותיי ורבותי את העסק הראשון שלנו נעשה עם.." המנחה המחייך הסתובב והצביע בעזרת המיקרופון שלו על הקהל. כל יושבי הקהל קפצו במקומם כדי להדגיש את התחפושות המוזרות שלבשו על מנת למשוך את צומת ליבו של המנחה האגדי. היו שם ליצנים, אנשים צבועים, אנשים מחוברים וחובשי כובעי מוצץ ענקיים. המנחה סקר בחיוכו את הקהל וחיפש את הדמות היחידה שתקפיץ את הרייטינג הקדוש גבוה ככל האפשר. ואז הוא ראה אותה, בקצה השורה האחרונה, לבושה בשמלה שחורה והדוקה, אשה שכלל לא הייתה מחופשת. ליבו החסיר פעימה. אשה כזאתי תעלה את הרייטינג בקרב הגברים לשיאים חדשים. "את בקצה!" צעק והצביע לעברה, "רדי אלינו!" האשה נראתה המומה מעט, היא הצביעה על עצמה וללא קול שאלה "אני?" "כן, כן, את. האשה המקסימה בשחור." אמר המנחה וחייך אל עבר המצלמות, "רדי אלינו ונשחק יחדיו ב..."
"קנינו שסק!" צעק כל הקהל ופרץ, הרי זה פלא, במחיאות כפיים ספונטניות. האשה קמה וירדה למטה, כשראה אותה המנחה לא יכול היה שלא לחשוב לעצמו "לכל הרוחות! אשה כזו אפילו אין ב'מטוטלת הגוזל'!" "בואי הנה גברתי," אמר המנחה ואחז ביד האשה שלבשה הבעת פנים חשדנית משהו, "גלי לקהל בבית מהו שמך." ביקש בחיוך.
"מורגן." ענתה האשה קצרות.

"וכן מורגן," אמר המנחה בחיוך רחב, "אנו עומדים לשחק משחק פשוט מאוד. את רואה את הקופסה עם החריץ הזה?" מורגן הנהנה בראשה, מה שהפריע מאוד למנחה להתרכז בתוכנית. "ובכן בקופסה זו יש סרט ועליו יעדים שונים של חופשות. בכל פעם שאת רוצה אני מושך את הסרט ויעד החופשה משתפר, אבל אם ייחשף קטע עליו כתוב הביתה את הולכת מיד הביתה. מובן?"
"אני מניחה," השיבה מורגן בספק, "אבל אני לא ממש צריכה חופשה כרגע, והביתה זה בדיוק לאן שניסיתי להגיע." המבט המבולבל על פניו של המנחה גרם לה לעצור, "אבל אוקיי, שיהיה."
"בסדר." ענה המנחה המבולבל ושלף את החלק הראשון של הסרט. "תורכיה!" הכריז בחיוך גדול, "זכית בטיסה לתורכיה, מספק אותך או שאמשוך עוד?"
"אהה, תמשוך." ענתה מורגן.
המנחה משך בסרט, "יוון!" הוא הכריז, "זכית החופשה ליוון, למשוך שוב?"
"שיהיה." ענתה מורגן.
המנחה המשיך לחייך כשמשך את הסרט. "הבי..." התחיל להגיד, שכן זכר היטב שהיעד הבא היה הביתה, אלא שאז הביט בסרט וראה שכתוב עליו 'ארה"ב'. "אה, ארצות הברית!" הוא אמר בקול רם ושמח. "כנראה בלבלתי את הסדר." חשב לעצמו. "למשוך עוד?" שאל.
"לא, זה בסדר." ענתה מורגן בחיוך קל, "אני מתחילה ליהנות מזה."

"אוקיי!" שאג המנחה בחיוך רחב תוך נפנוף ידיים, "זכית בחופשה בארה"ב הכוללת לינה מלאה במלון פאר. אבל..." הוא המשיך בטון מפתה, " את יכולה להחזיר לי את החופשה בתמורה למה שיש בקופסה האדומה הגדולה ששם!" המנחה הצביע על קופסא אדומה, גדולה ונוצצת בקצה האולפן, שם ידע כי מונח מחשב חדיש. "או," המשיך המנחה, "בתמורה לקופסה הירוקה והקטנה שלידה." הוא הצביע על הקופסה בה היה, למיטב זכרונו, חציל.
"אני חושבת שאבחר בקופסה האדומה." הכריזה מורגן.
"אם כך בואי איתי." המנחה אחז בידה של מורגן וגרר אותה בריצה אל השולחן עליו הונחו הקופסאות. הוא הרים את הקופסה האדומה.
מתחתיה הייתה מונחת שרשרת יהלומים מרהיבה. מורגן קיפצה מרוב אושר. " עוד פאשלה אחת כזאת והלכה לי התוכנית." חשש המנחה. "איחוליי!" שאג בקול, "זכית בשרשרת יהלומים מרהיבה מתנת..." הוא סימן לקהל...
"קנינו שסק!" שאג הקהל ומחה כפיים, ספונטנית כמובן.
"אני יכולה לקבל גם את הקופסה הירוקה?" שאלה מורגן את המנחה בתמימות וחייכה אליו.
"למה לא?" שאל המנחה וחייך את חיוכו הרחב. "הרימי את המכסה בעצמך וגלי לנו במה זכית. אך זכרי, אם יש שם חציל כל הפרסים חוזרים אליי."
מורגן הרימה את המכסה.
עגלי זעה בצבצו על מצחו של המנחה המחייך בעת ששאג, "נהדר! זכית במייבש שיער משוכלל ההופך למיקסר בלחיצת כפתור. הכול מתנת..."
"קנינו שסק!" צעק הקהל ומחה כפיים ספונטנית מרוב התרגשות.

המנחה הביט בשנאה תהומית באורחת המקוללת. חיוכו הרחב אמר דבר אחד. חציל!
"מורגן עד עכשיו זכית בפרסים נהדרים."
"מאוד." הדגישה מורגן בחיוך רחב כמעט כמו של המנחה.
"אני מציע לך להחזיר את כולם התמורה לווילון מספר... שתיים!" המנחה הצביע הווילון המרכזי.
"אוקיי," ענתה מורגן.
חיוכו של המנחה חשף את שיניו הטוחנות בעת שפתח את הוילון. רק שנים של אימונים שמרו על החיוך הזה בזמן שמאחוריי הווילון התגלה אוטו קטן וכתום. מורגן זכית בחיפושית של..."
"קנינו שסק!" צעק הקהל ומחא כפיים (אמרתי ספונטנית?).
מורגן קיפצה במקום, ולמרות שאילו הייתה עושה זאת לפני חמש דקות היה המנחה מבלה כמה רגעים שמימיים בגן העדן, הוא שקל להמשיך.
"אוקיי," אמר המנחה בחיוך רחב ועיניים זאביות. "אני מציע לך עשרת אלפים ש"ח, כדי להחליף את חיפושית 'קנינו שסק' במה שיש מאחורי וילון מספר שלוש. מה את אומרת?"
"מצדי?" שאלה מורגן, "אפילו חינם."
"בבקשה," אמר המנחה, "וילון מספר שלוש!" הווילון נפתח, מאחוריו היה סט שלם של אביזרי חשמל. "זכית בסט של אביזרי חשמל." חייך המנחה ומחה את הזעה ממצחו, "יש לך מקרר, מקפיא, מכומת כביסה, מייבש כביסה, טלוויזיה, וידאו ומחשב נישא משוכלל!"
"אני אחזיר את זה בתמורה לווילון מספר אחד." אמרה מורגן בחיוך גדול, "בבקשה?"
הקהל השתתק. אם היו פרסים מאחורי וילון מספר שניים ושלוש אז הרי החציל המשוקץ ממתין למטורפת מאחורי וילון מספר אחד.
המנחה לא היה כל כך בטוח. "לעזאזל!" חשב לעצמו, "שמתי את החציל הארור איפשהו, היא לא יכלה להעלים אותו. מה היא, מכשפה?"
"בבקשה!" שאג באושר וחיוכו חזר להיות רחב , "וילון מספר אחד מסתיר את הח..." הווילון נפתח ומאחריו עמדה מכונית מירוץ אדומה ומשוכללת, 'פרארי' היה כתוב עליה. גם 'קנינו שסק', אבל זה מובן מאליו.
הקהל הגיב בתשואות ומחיאות כפיים ספונטניות באמת. מעולם איש לא זכה בכזה פרס.
"מכונית פרארי אדומה!" צרח המנחה, ספק לעצמו, ספק כי היה צריך, "זכית במכונית פרארי אדומה!" הצבע הארגמני שעל פניו רמז כי ייתכן והוא לוקה בהיסטריה.
"אני יודעת." אמרה מורגן מקפצת מעלה ומטה, "נכון שזאת תוכנית נפלאה!"
המנחה לחץ את ידה של מורגן ודמיין כיצד הוא חונק אותה בלילה, "היית גדולה, תודה רבה לך. נשוב אחרי הפרסומות."
הבמאי הכניס את אות הסיום והמנחה הפסיק לחייך, כשמכל עבר עטו עליו מפיקי התוכנית.

מורגן חזרה למקום והתיישבה לידי.
"איך הייתי?" שאלה.
למעשה הייתי עסוק בהסרת קוצי קקטוס מרגלי הימנית אז לא שמתי כל כך לב למה שקרה. "לא ראיתי," אמרתי והצבעתי על ערימת הקוצים הקטנה, "זכית במשהו?"
"שום דבר רציני." ענתה מורגן, "אני חושבת שלקחתי פנייה לא נכונה באיזו צומת תלת-קיומית, בוא ננסה לחזור הביתה."