|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|||
המשך צורם
מאת: ערן
בן-סער פורסם לראשונה
בויז 80 תקציר וויז
שעבר: הדול-בוי של פיפזבריק, הנמר של בונגר נאנץ, השפן של אנטי-גיגר וזית סורי
עסוק חטפו את מורגן לה-פיי, אותי ומלצרית תמימה בשם מירי כדי לנקום את נקמתו של
וויז בוי ז"ל. מכיוון
שהם עמדו להקרין לי סדרה של הסרטים החמודים ביותר שיש, שלחתי מסר מצוקה תת-הכרתי
לחבורת יצורי סימני פיסוק ואיבדתי את הכרתי.
"קום!"
סטר לי השפן של אנטי-גייגר, "קום!" פקחתי את
עייני, "כמה זמן הייתי מחוסר הכרה?" שאלתי את מורגן, שעדיין הייתה
כלואה בתוך ציור המלחייה. "מאז
שנולדת," אמרה מורגן, "אבל בעיקר בחצי השעה האחרונה." הבטתי סביב,
מירי הייתה בפינה מוקפת גדר עשויה שרשראות זהב, והביטה בהם חיוורת ומהופנטת. "דול-בוי,
הוא התעורר." אמר השפן בקול רם. מהדלת הסמוכה נכנסו פנימה הדול בוי, הנמר
והזית. "דע לך
שהתעלפויות פתאומיות לא יחלצו אותך." אמר דול-בוי, "החלטנו לסגור איתך
חשבון פעם אחת ולתמיד. לא עוד תטריד יצורים חסרי ישע רק משום שהחמודומוטר שלך
מראה על מסה קריטית, לא עוד נאלץ לחיות באימה מתמדת. זה עומד להיגמר. אנחנו
עומדים להפוך אותך לחמוד!" פרצתי בצחוק
היסטרי. "מורגן," אמרתי, "ספרי לו במה הוא זכה." "ובכן,"
התחילה מורגן, "ערן בן-סער קיבל את המינוי שלו שש מאות שישים ושש שנים לפני
שהוא נולד –
כלומר בשנת 1307 שהייתה ידועה בחוגים מסויימים כשנת החצץ הגדול מסיבות לא
רלוונטיות. בתמורה למספר אי זוגי של קשקשים, טפרים, ניבים, עיניים אדומות וכל
הציוד, ויתר ערן על ההילה ההיו-חיובית שלו. בעברית פשוטה
בתמורה להפיכתו לחיית שחור בראשיתית ויתר ערן על היכולת שלו להיקלט כיצור חמוד,
ללא שום קשר להאם הוא באמת חמוד או לא." "מרשים,
לא?" שאלתי. "עכשיו שחררו אותי מכאן לפני שאני מאבד גם את
שפיותי!" הזית הסורי
העסוק פתח את התיק שלו, שלף תמונה והראה לי אותה. "אאאאאאאההההה!!!!!!!!!!!!!!!" זו הייתה
תמונה של יו גראנט. הוא הראה לי
תמונה נוספת. "אאאאאאאההההההההה!!!!!!!!!!!!!" זו הייתה
תמונה של יאיר לפיד. הוא הראה לי
תמונה נוספת. "אתה לא
רציני." אמרתי, "אתה יודע איך נראה בראד פיט בלי התחפושת?" באותו רגע
נשמע קול מחשבי, "ספינה זרה מתקרבת למעגן, ספינה זרה מתקרבת למעגן." רביעיית
החוטפים מיהרו אל הקיר ולחצו על כפתור שהזיז חלק ממנו וגילה מערך מחשוב.
"מי אלה?" שאל הנמר. "אין לי מושג." השיב השפן. "מעניין
למה החללית שלהם בצורת סימן שאלה?" שאל הדול בוי. "פתח
ערוץ תקשורת." הוא הוסיף ואמר, "ספינה זרה, זהו עצמכם, הי-הי!." "<<(+-==>
^>>>" אמר מכשיר הקריזה. "מחשב
תרגם לי את זה והפעל תרגומן אוניברסאלי." אמר הדול-בוי. "פירוש
השדר: מה נשמע?" אמר המחשב. "או
יופי," אמר הנמר, "אורחים! מעניים אם הם רוצים מתנות?" "או
צריכים בטריות." "או שהם
רעבים." הפלאפון של
הזית הסורי צלצל. הוא שלך אותו מהחגורה וענה, "הלו?" לפתע פרץ מהמכשיר
זרם עז של אור שהפך לכדור ונחת כמה מטרים קדימה. מולנו התממשו <-- +
/=/=>, <!!#^^#!> ו-[**%*] שנראו כמו תיקנים ענקיים ההולכים על שתיים. "היי,"
אמרה מורגן, "פספיסיקים! הם נכחדו לפני המון זמן!" "מי
מכם," שאל <-- + /=/=> "הוא ערן בן-סער?" "אני,"
הודיתי, "למה?" "קיבלנו
את המסר ששלחת באופן תת-הכרתי אל העבר על מנת שנטוס במהירות האור כדי להגיע
בדיוק בזמן כדי לעזור לך." אמר <!!#^^#!>. "וואו,
אני טוב." שיבחתי את עצמי על הגאונות הבלתי צפויה. "אתה
מדהים." אמרה מורגן בסרקאזם, "הדברים שאתה עושה כשאין לך מושג מה אתה
עושה הם פשוט לא מעולם הזה" "רגע,
רגע," התערב הדול בוי, "מה פתאום לחלץ? תבדקו אותו, תראו מה זה."
[**%*] כיוון אלי מכשיר כלשהו וחרחר בתדהמה. "Geneserian Black Beast" שני חברי חרחרו גם הם. "רואים."
אמר הדול בוי, "יש להשמידו ומיד, יש להכחידו, הי-הי! אחת ולתמיד." "תסתכל
עלי רגע," אמר <-- + /=/=> ופרס את כל המחושים שלו הצידה, "נראה
לך שאני בצד של חמוד?" "אופס."
אמר השפן של אנטי-גייגר. "מה זה
משנה." אמר הדול בוי, "מה כבר אתם יכולים לעשות." "למען
האמת," אמר <-- + /=/=>, "הבאנו איתנו את הנשק האולטימטיבי של
היקום." הוא הוציא
קופסה קטנה, קופסה ובתוכה אבי סבג. הוא פתח את
הקופסה ואבי קפץ החוצה, על כל ציודו. "אאאאאהההההההההההה!!!!!"
הפעם אלה היו החוטפים. "אני מת
על זיתים." אמר אבי והביט בתאווה על הזית הסורי העסוק. החבורה החלה להימלט
לכל עבר אבל אבי זינק על הזית בסכין ומזלג. "זה לא אנושי!!" זעק הדול
בוי מהפינה כשראה מה אבי עשה לזית. "היי,"
אמר אבי וזרק את הגרעין הענק הצידה, "זית בלי חתיכת גמבה אדומה באמצע הוא
לא זית." הוא התנפל על
הנמר של בורגר נאנץ, "בוא אני אראה לך כמו שנאי אוהב." אמר אבי ושלך
מכונת גילוח חשמלית. "אאאאההההה!!!" את השפן של אנטי-גייגר הוא צבע
באדום וזרק אל תוך חדר מלא שוורים. "לדעתי, הוא הולך והולך." צעק אבי
בחוסר שפיות. הדול בוי ירד על ברכיו וביקש רחמים, אבי אפה אותו בחום בינוני
ושחרר אותי ואת מורגן. "אנחנו
שמחים שיכולנו לעזור," אמר <!!#^^#!>, "אין כל צורך להודות
לנו." "להודות?"
שאל אבי, "להודות? אתה יודע מה זה להיות כלוא בקופסה כזאת קטנה למשך מאות
אלפי שנים?" הוא שלף פצצה תרמו-גרעינית, "אני אדגים לך!" למחרת היום
כבר ישבנו כרגיל בדירה של מורגן. "הג'וב
הזה הורג אותי." התלוננתי,
"בסוף משהו ורוד ורך יתפוס אותי על אמת ואז מה?" "עזוב
אמר אבי, "אתה בראשיתי מדיי בשביל שטויות שכאלו. חוץ מזה לא עשיתי כזה כיף
מאז הביקור שלנו ב-1307 עם החצץ. "אני
מקווה שלמדנו לקח מכל זה." אמרה מורגן. "אלכסון
הוא אסון!" "אין חכם
כבעל ניסיון." "בייגלה
הכי טעים כשהוא חם." "אל
תתעטש נגד כיוון הרוח." מורגן הביטה
בנו בחמלה. "משעמם
לי." התלוננתי. "או,
לא." אמרה מורגן, "לא שוב." והפכה את שנינו למלחיות. |
|
|||||
