נקמה היא מעדן שיש להגישו קר  (אמרה קלינגונית)

מאת: ערן בן-סער

פורסם לראשונה בויז 86

 

ליד בניין צפוף וקטן בפאתי תל אביב נימצא מגרש חניה מוזנח ומלוכלך- רוב הזמן הוא ריק. אבל עם בשבוע,מדי יום ג', הוא מתמלא במכוניות. בערך עשרים מכוניות ממלאות את המגרש ואנשים  קטנים הלבושים באפור ממהרים מהמכוניות אל תוך הבניין,לקומה הרביעית. ובחדר חשוך,קטן וצפוף, יושבים בערך עשרים אנשים והראשון שמדבר פותח באותו המשפט "קוראים לי דויד ואני אוהב AD&D."

 

כל הקבוצה פרצה במחיאות כפיים סוערות וכולם ביחד אמרו: "אנחנו אוהבים אותך דוד." דוד מחה דמעה. "הכל התחיל לפני שנה וחצי," הוא סיפר, "השה"ם שלי היה בטמ"י ופגש שם את ערן בן-סער." כל חברי הקבוצה ירקו הצדה בגועל נפש. "הוא, הוא שכנע אותו לקנות “.rolemaster

חברי הקבוצה נדו בראשים בזעזוע. "והוא החליט שכולנו נשחק  rolemaster במקום AD&D".

 

ביד רועדת לגם דוד מכוס המים. "בתחילה" הוא המשיך "זה היה נחמד. אתם יודעים איך זה, ספרים חדשים וכל זה. אבל אחר כך התחלנו לבנות דמויות והלחץ כמעט הרג אותי, לקח לי שלוש שעות לבנות דמות, שלוש שעות!"

חברי הקבוצה הקשיבו לדוד בדריכות רבה. " כל האופציות שיגעו אותי". סיפר דוד, " לא יכולתי להחליט באיזה שריון אני אבחר, איזה מגן, אילו יכולות יש לי וכו'"

 

"ואז התחלנו  לשחק." דוד השתתק ומחה עוד דמעה "קשה לי להמשיך", התוודה, " אבל אני אנסה. בהתחלה המשחק היה סביר- נכנסנו לקרב, שלושה אורקים, ממש שטויות, אבל כבר בהתקפה הראשונה שלהם הם הרגו את הגמד, ועוד במכת חרב אחת לראש! מי שמע על כזה דבר? " חברי הקבוצה עודדו את דוד להמשיך.

"התבלבלתי מאוד ונאלצתי להחליט כל מיני החלטות במהלך הקרב- למה אי אפשר  רק לגלגל קוביה, למה? בסוף דווקא ניצחנו דיי בקלות והחלטנו לעשות עוד הפסקה עד שבוע הבא, כדי שדן יוכל לבנות גמד חדש".

 

דוד הביט בתקרה. " מאז לא חזרתי לשחק איתם. אני נפגש בחשאי עם אנשים כמוני וכמוכם ואנחנו משחקים AD&D .  אנחנו לא מספרים לאף אחד, מפחדים. זו הפעם הראשונה שיכולתי לדבר על זה ."

דוד התיישב לקול מחיאות כפיים נלהבות. ומנהיגת הקבוצה, אישה קטנה ובלונדינית, קמה ופנתה אל הקבוצה, " חברים, כעת נעבור לקצת תרפיה." היא שפכה מתיק צד קטן שלושה ספרי חוקים של מרוצללים במרכז החדר. יתר חברי הקבוצה שפכו גם הם  ספרי חוקים שונים ומשונים  של כל מיני שיטות. "את לא רוצה להיפטר ממשהו?" שאלה המנהיגה אישה שלא זרקה אף ספר

"אה.. לא, שכחתי להביא איתי."

 

לאחר מכן שפכו חברי הקבוצה דלק על הערימה, הדליקו אותה והחלו לרקוד סביב תוך מלמול מנטרות שונות, כגון " גייגקס, גייגקס" , " מאה ואחד נק"פ, מאה ואחד נק"פ. " או " חתוך'תם וחסלת'ם , חתוך'תם וחסל'תם."

ואז הוציא מנהיגת הקבוצה כמה חברות ויז " כאן!" ,  היא שאגה אל הקבוצה, "כאן הכל התחיל! היינו שלווים, ידענו מרוגע, ושיחקנו AD&D בלי הפרעה. ועכשיו בטמ"י יותר מחצי הקבוצות משחקות מרוצללים, rolemaster, שחר הארץ, vampire  וכל מיני זוועות אחרות.  אנחנו נרדפים, והכל בגלל ערן  בן סער (טפו!), אבי סבג (טפו!) , ומורגן לה פיי (חחחק-טפו!) , זה לא  יכול להימשך!"

 

"לפחות בזה את צודקת". אמרה מורגן והפכה אותה לספר החוקים של  ars magica. חברי הקבוצה צעקו באימה כשאר הבינו מי המסתננת, אבל לא לזמן רב כי אבי ואני גם היינו שם . "טעים"? שאל אבי אחרי שחזרתי לצורה אנושית. " מעדן!" השבתי  וירקתי את הנעל של דוד.

"חשבתי", אמרה מורגן ואספה את המלחיות," שאם לאבי נשארה פה עוד תחמושת יש גם קבוצה שנפגשת ברמת השרון, ועוד דיי מוקדם..".

" למה לא,"  השבתי, "כל עוד טיטאניק משחק אין מה לעשות בקולנוע".