אנשים של כבוד ופסטה

מאת: אבי סבג ושחר המאירי

 

טוב, אז זה היה אני, דוני "האצבעות" שקיבל את השם שלו בגלל שהיה מסוגל להרים לך ת'עדשות מגע תוך כדי שיחה על בייסבול, טוני "המצוף" גמבינו שהוא, איך אני אגיד בעדינות, שמנמן. פרנקי "הירוק" סטוצ'י, שהוא משוגע על השטות הזותי, איכות סביבה אתם יודעים , אז הוא חונק אנשים רק עם שקיות נייר ממוחזרות. סאל "הארוך" כי הוא ארוך במקומות הנכונים ו דום "היפה" שהוא פשוט, מה לעשות, יפה.

 

גדלתי עם החבר'ה האלה . מאז שאני זוכר את עצמי הסתובבנו יחד ועשינו שטויות. זה התחיל בדברים קטנים כמו להבריז משיעורים, להעביר הודעות בשביל הבוסים, להרים "פוגים" במכולת השכונתית ולרצוח גמדים, אתם יודעים, דברים קטנים.

לאט לאט התקדמנו בשרשרת המזון והתחלנו לקבל עבודה מהבוסים. פה שוד של בנק, שם סחיטה, שום דבר מיוחד. עד שהגיעה המכה על האטליז של ארנו, שהיה מודיע של האף.בי.איי, ואם יש משהו שאצלנו במשפחה שונאים זה זמרי ראפ לבנים, אבל לעזאזל, גם מודיעים של האף.בי.איי אנחנו לא כל כך אוהבים! אז אני, דוני, טוני, פרנקי ודום, סאל לא היה כי אח שלו בדיוק הופיע עם המקהלה של הכנסייה, הגענו בצהריי היום לאטליז ולא בשביל צלעות. היו לנו אלות ברזל, אלות בייסבול וסתם אלות. עד שגמרנו שם, היה קשה לזהות את ארנו מבין שאר הפגרים.

 

מאותו יום העניינים  נהיו שונים,  היה לנו כבוד, אפילו הבוסים ידעו שאתנו כדאי לעבוד. כל פעם שנכנסנו לפאב של מיקי "הזקן", כמעט היו נופלות לו השיניים התותבות מרוב שהזדרז להביא את הקיאנטי. פעם דוני גרם לתאונת שרשרת של מוניות רק כי גירד באוזן. המבוגרים רצו להיות חברים שלנו, הילדים רצו להיות כמונו והבחורות טוב, אני לא צריך להגיד לכם מה בחורות רוצות.

 

אהבנו את הרגשת הכוח, את השליטה, אהבנו לעשות בלגאן, אהבנו לראות את הפחד בעיניים של האנשים שנייה לפני ששלחנו אותם לשחות לנצח עם הדגים.

אבל אם היה דבר שאהבנו יותר מהכל, זה היה לשחק.

 

יום שלישי היה היום הקבוע שלנו, במרתף מאחורי "הבואש המהדס" המועדון של פולי "הנסיך השחור" גמבינו שהיה אח של אבא של "המצוף" או שאולי הוא היה דוד שלו בעצם, אני לא זוכר, בכל אופן החבר'ה של פולי דאגו שתהיה לנו פרטיות כי גם הם ידעו שמי שמפריע באמצע, עלול לקבל "רגלי בטון" ולגלות איך ההדסון נראה מלמטה.

 

זה היה חדר קטן אפלולי ומלא עשן, באמצע עמד שולחן לבד משופשף. רק המיני בר בפינה הבדיל את המקום ממאורת עכברושים מזוינת.

היינו מגיעים אחד אחד כדי ש"החזירים" לא יבינו מה קורה ממש מתחת לאף שלהם ומתחילים את הביזנס.

 

כשהגעתי זרקתי על השולחן את מפתחות הקדילאק, את הבארטה שלי ואת קוביות המזל:" חבר'ה, היום אני חם".

כולנו התיישבנו במקומות הקבועים ואז פתאום דוני קיבל הבעה של מישהו שאכל יותר קנלוני, "שכחתי את הדף דמות המזוין, זה בטח היה כשברחתי מהבולשת אחרי המכה 'בבנק אוצר הדייג'".

"אלוהים אדירים דוני" התעצבן דום " אי אפשר לסמוך עלייך בשום דבר".

"טוב עזוב אותך דום. נסתדר." כמו תמיד עוד מאז שהיינו קטנים סאל דאג להרגיע את העניינים.

 

"איפה הפסקנו פעם שעברה?" קטע "המצוף" את הרהוריי.

" היינו במבוך ההוא עם הגובלינים המזוינים".

"אה או.קיי. " אמר דום " אז אתם נמצאים בחדר שנראה משהו כמו מרתף היינות במסעדה של ג'ואי, רק בלי היין ויש דלת אחת החוצה, אז מה אתם עושים?"

" אני פורץ בנגינה מזוינת בחמת החלילים של סבתא שלי עליה השלום, מה אני עושה, אני פותח ת'דלת המזוינת!!!" צרח פרנקי.

"אתה פותח את הדלת ולחדר נכנסים 10 אורקים שדומים שתי טיפות רוק לכושי ההוא שישבתי איתו בסינג סינג והם לא באו לביקור חברתי".

"עשרה אורקים -ישו! מה אתה מנסה לעשות לנו, אתה נשוי לאחותי, בשם אלוהים!!!" צעק טוני שנראה לבן ומפוחד כמו שוטר בכנס של מלאכי הגהנום.

"אתם רוצים להילחם או להתבכיין" אמר דום עם חיוך של החתול שגנב את השמנת.

טוב,  אז כולנו גלגלנו את הקוביות ,מה עוד יכולנו לעשות, הוא הבוס, להתווכח אתו זה כמו להשתין נגד הרוח.

 

הקרב היה קשה כמעט כמו הפעם ההיא בקוני איילנד כשהסתבכנו עם הבבונים של משפחת ויטורה, אבל האמת הלך די בסדר עד שדוני היה חייב להרוס הכל ולהתחיל עם הרמאויות  הקטנות, אתם מבינים, דוני הוא בן אדם שהיה שובר לילדים שיניים בבית ספר כדי לרמות את פיית השיניים. אתם מבינים זה אצלו בטבע.

 

"היי, זרקתי 8, הבן זונה מת!"

"דוני תתחיל לגלגל את הקוביות איפה שאנחנו יכולים לראות אותן" נבח דום.

"אתה קורא לי שקרן, בשם פרנציסקו הקדוש" צעק דוני, נעמד והושיט את היד אל תוך הז'אקט איפה שחיכתה לו בארטה משומנת היטב.

"אתה יודע מה?" צרח דום "נמאס לי מהשטויות שלך! אז לך תזדיין אתה והזוטון המזויין שלך!!!"

"אני לא מאמין, גדלנו ביחד, אין לך כבוד לכלום" והבארטה כבר הייתה אצל דוני ביד.

"חבר'ה תירגעו, דוני אתה יודע שאני מכבד אותך ואוהב אותך כמו האח שמעולם לא היה לי" נכנס סאל לפעולה.

"אבל סאל יש לך ארבעה אחים" המהם "המצוף".

"מה זה משנה, זה ביטוי מזוין! דוני, בלי לפגוע בכבוד שלך,  אתה יודע שלפעמים האצבעות שלך עובדות יותר מהר מהמוח, ודום זה לא יפה מה שאמרת לו על הזוטון, אתה יודע איך הוא קשור אליו".

"טוב דום, אני מצטער, אתה יודע שאני אוהב אותך, אתה יורק לי בפנים אבל אני עדיין אוהב אותך" אמר דוני.

"בסדר דוני, גם אני התחממתי מהר מדי" אמר דום והשניים התחבקו והשלימו, כי אחרי הכל משפחה זה משפחה.

 

שאר הקרב הלך בסדר ודי מהר האורקים היו מוטלים כמו ערמה של לובסטרים.

"או.קיי. לא רע, אתם פותחים את הדלת ואתם רואים שם נסיכה בלונדינית עסיסית, כמו הבת של בוני." המשיך דום. "והיא ממש שמחה שהצלתם אותה."

"כמה שמחה?" התעורר "המצוף". אז פרנקי אמר "כן טוני, תן לה הצעה שלא תוכל לסרב".

"רוצה לעשות חיים בובה?" המשיך טוני תוך שהוא מנצל את כל קסמיו וכשזה מגיע לעניינים האלה, הבחור הזה הוא כמו הודיני המזוין.

"תעזבו אותי מייד או שאני קוראת למשמר!" צעק דום בתור הנסיכה.

"משמר?! מה את סמויה מזוינת , אפילו הנסיכה עובדת עם הפדראלים!" קפץ פרנקי "איזה מן הרפתקה מזוינת הבאת לנו?"

"אם זה לא מוצא חן בעינייך, אתה יכול לנשק לי את התחת" התעצבן דום.

"חבר'ה תעזבו את זה, למה לריב?" אמר סאל בקולו המרגיע "בואו ניסע למנהטן ונפוצץ כמה ברוקרים מתרוממים".

 

אז זהו, עד יום שלישי הבא.