סוזן קלנסי וה  z-files-

מאת: אסף ארבל

 

"זהו! זה מוכן!"

"אתה בטוח שזה יעבוד, בוס?"

"בודאי! זה דומה שתי טיפות מים לסוכנת חסרת המוח, ובעזרתו נוכל להשתלט קודם על ה-F.B.I. ואח"כ על העולם כולו."

"ואז אני אקבל את אוטו הגלידה הפרטי שלי, בוס? כמו שהבטחת? לנסוע בו ולאכול כמה גלידה שאני..."

"כן! כן! אידיוט מוגבל שכמותך. תקבל 20 מכוניות גלידה. העולם יכרע לרגלי...יהיה צעצוע בידי... לעולם לא יעיזו לצחוק עלי או להשפיל אותי!"

"אה, בוס...החנות שלך פתוחה..."

 

קול צעדיה הדהד, עת ירדה האישה אט אט  במדרגות. הפנס רעד בידה בעודה מסתכלת סביבה בחשש.

"יש כאן מישהו"? שאלה, והרעד נשמע בברור בקולה. הזמן נתן את אותותיו במקום. הבית הנטוש היה מכוסה קורי עכביש, אבק וקירות מתפוררים. לפתע, פלטה האישה צווחה קצרה, אך נוכחה לדעת כי היתה זו רק מדרגת העץ הרעועה שנשברה תחת כובד משקלה. היא נשמה לרווחה. היא היתה בטוחה כי אחד היצורים המבחילים תפס אותה ברגלה. לפני כמה חודשים לא היתה מעלה בראשה רעיון מטורף שכזה, אך אחרי כל הדברים שראתה, כל השקרים וסיפורי הכיסוי הממשלתיים- היא כבר לא היתה תמימה כמקודם. היא התכופפה לחלץ את נעלה מתוך שברי העץ. נשימתה נעתקה ממנה באימה כאשר הרימה ראשה רק בכדי לראות מולה...

 

"או-הו! כמה פעמים אפשר לראות את אותו הפרק?!" פלטה סוזן בעצבנות מכורסתה, בה היתה מכורבלת בשמיכת פוך כשראשה מונח על המשענת, ושילטטה מ"תיקים באפלוליות" לערוץ ה- MTV. היא התבוננה סביבה בצער, סביבה היו מונחים קערת פופקורן גדולה נוטפת חמאה, שקית צ'יפס, מסיבמבה, קערת גלידה וניל בזיגוג שוקולד ובתוספת גדולה של קצפת, פיצה משפחתית עם תוספת גבינה ופפרוני ובקבוק דיאט קולה. לשווא עמלה על כל ההכנות לכבוד פגישתה השבועית עם הסוכנת דוניה סקאלי והסוכן פקס מודם.

 

"אני לא יודעת מה יותר על טבעי", אמרה לבראד פיט, "כל החייזרים שמתרוצצים להם מתחת לאף או צבע השיער של סקאלי". החתול לא ענה והמשיך לבהות בה כפי שעשה כבר בשעתיים האחרונות. היא נמתחה לעברו ותקעה את אצבעה בעינו. החתול מצמץ, ולא הניד אף לא שריר נוסף אחד. "רק בדקתי." מלמלה וקיפצה מהכורסה למטבח.

 

הטלפון צלצל בדיוק ברגע בו סיימה להניח את שכבת הנקניק השביעית על פריכית האורז שלה.

היא הניחה את הפריכית על מצע החסה והרימה את השפופרת.

"הלו? ג'ייק! מה שלומך?"

"אני מקווה שאני לא מפריע לך." התנצל ג'ייק (למי שאינו מכיר - ג'ייק הוא שותפה הטרי של סוזן  ב- F.B.I. אשר הפכה למורתו הנערצת ולמושא אהבתו הבוערת, כמובן בלא ידיעתה).

"בכלל לא'" ענתה סוזן, "בסה"כ צפיתי בפרק 'תיקים באפלוליות' בו סקאלי ומודם מגלים איזו מזימה ממשלתית לניסויים בבני אדם, וסקאלי נכנסת לאיזה מחסן נטוש בזמן שמודם מוצא עדויות לקיום חייזרים ולבסוף כל ההוכחות נעלמות להם ואף אחד לא מאמין להם."

"אה, דווקא את הפרק הזה פספסתי. סוזן, חשבתי...שאולי...אם את לא עסוקה...נוכל אולי... להיפגש?"

"בשמחה!" ענתה, "אבל תצטרך לתת לי זמן להתארגן. אני עומדת כאן בשיער רטוב ובחלוק חצי פתוח".

"..."

"ג'ייק? אתה שם?"

 

הדמות התקדמה בצעדים מכניים קמעה אל עבר בניין ה F.B.I.. בהגיעה לכניסה, קידם את פניה שומר הלילה.

"ערב טוב, הסוכנת קלנסי".

"א-ני סו-זן קלנ-סי."

"כן, אני יודע. אנחנו מכירים כבר שנה."

"א-ני סו-כ-נת  אפ-בי-אוי..."

"יפה מאוד..." השומר עיקם את פרצופו, "את גם יודעת את הכתובת שלך?"

"כ-ן. ר-חוב ה..."

"בסדר, בסדר, רק צחקתי. את מרגישה בסדר?"

"מ-רגי-שה ב-סדר".

"אוקי, ערב טוב, הסוכנת קלנסי".

"ע-רב טו-ב הסוכ-נת קלנ-סי". הדמות חייכה חיוך מכני ומעט שמח מידי, והמשיכה בדרכה בעוד שומר הלילה עוקב אחריה במבטו ומגרד את ראשו. משהו נראה לו חשוד, אבל מה? כשעברה בגלאי המתכות, החל המכשיר לצלצל כפי שמעולם לא צלצל, זמזומים, פעמונים, בלונים נפלו מהתקרה, זיקוקים.

השומר המשיך לגרד בראשו.

 

"הסוכנת קלנסי! מה את עושה כאן בשעה כה מאוחרת?" שאל המנהל סקיטר כשהבחין בדמות עוברת את דלת משרדו.

הדמות הסתובבה במקומה ונעמדה בפתח הדלת.

"א-ני סו-זן קלנ-סי..."

"שאלתי אותך שאלה, סוכנת!"

"א-ני מחפ-שת את הסיס-מא למח-שב המר-כזי..."

"למה את צריכה את הסיסמא?"

"כ-די להכ-נס לק-ב-צים הסו-דיים של מש-רד הה-גנה בכדי להש-ת-לט על העו-לם..."

"סוזן, לא הבטחת לי שתמצאי לעצמך תחביב? יש לך יותר מידי זמן פנוי."

הדמות הסתובבה והחלה צועדת לכיוון חדר המחשב.

"סוזן! את רצינית?!  אין לך הרשאה למחשב המרכזי! חזרי לכאן מייד אחרת כשאני אסיים איתך לא תהיה לך הרשאה לפתוח קופסת טונה!"

"א-ל תפ-רי-ע לי!"

"מה תעשי לי?! מה כבר את יכולה לעשות לי?!"

הדמות הרימה את ידה ובתנועה מהירה...תלשה את הפיאה מראשו של סקיטר.

"לא!!!!!" צעק המנהל, חפן את ראשו בבושה והתכווץ בפינת החדר. "ממתי את כל כך אכזרית וחסרת רחמים?!" בכה.

הדמות נעצה בו מבט חסר הבעה.

"די!!! תגידי משהו!!!"

הדמות התקרבה, פתחה את פיה ואמרה:

" א-ני סו-זן קלנ-סי..."

 

סוזן התיזה מעט מים על פניו של ג'ייק. ג'ייק התבונן סביבו בטשטוש.

"מה?! מי?!" שאל. "או, סוזן, טוב שבאת...אני...החלקתי על חוט הטלפון...כן."

סוזן עזרה לג'ייק לקום והושיבה אותו על הכורסה. "בוא, תשכב כאן. אני אדליק לך את הטלוויזיה ואביא לך כוס חלב". היא הדליקה את המכשיר ופנתה לעבר המטבח.

"וכעת למהדורה המרכזית: המחשב המרכזי במטה ה F.B.I. נפרץ היום בערב, וקבצים סודיים של משרד ההגנה נגנבו..."

ג'ייק התרומם לאט מהכורסה. "סוזן! אני חושב שכדאי שתראי את זה!"

סוזן הציצה מהמטבח.

"החשודה היא סוזן קלנסי, סוכנת בת 30 שעבדה במקום."

סוזן וג'ייק הביטו זה בזה.

"סוזן! זה נורא!"

"אני יודעת! איך הם העזו להמציא שאני בת 30!"

 

"העד היחיד לתקרית הוא המנהל הראשי סקיטר, אשר הובהל לביה"ח 'השומרוני הדי בסדר' במצב של הלם, לאחר שהותקף פיסית ע"י הסוכנת קלנסי אשר תלשה בברוטאליות את פאתו מראשו..."
סוזן וג'ייק הביטו זה בזו לשניה ואז בו זמנית פרצו בצחוק היסטרי. לאחר שניגבו את דמעותיהם, אמרה סוזן "איך זה יכול להיות? מדוע הם חושבים שזה אני? אני חייבת לדבר עם המנהל סקיטר...". היא החלה לובשת את מעילה, אך ג'ייק עצר אותה "חכי! זה יכול להיות מסוכן!"

"בהתחשב בכך שהאליבי היחיד שלי היה מעולף על הרצפה ליד הטלפון שלו, אין לי הרבה ברירות". אמרה.

"אני אבוא איתך!"

"לא", אמרה, "אתה צריך לנוח, נפגש בעוד שעה אצלי בדירה".

"אבל, סוזן..." שאל ג'ייק, "המשטרה לא תחכה לך שם?"

"מה פתאום", ביטלה סוזן, "הם יודעים שאני יודעת שהם יהיו שם, בגלל זה הם לא יהיו שם" אמרה בחיוך של ניצחון.

"ואוו..." אמר ג'ייק בהערצה לנוכח חכמתה של מורתו.

"חוץ מזה", הוסיפה, "אם אני אמצע שם בחוץ מישהי שמתחזה לי, זה עלול להיות מכוער. שתי נשים בחצאיות קצרות, הולכות מכות, מתגלגלות בבוץ, מושכות אחת לשניה בשיער...".

סוזן יצאה בריצה מדלת, סגרה אותה מאחוריה בטריקה, בעוד ג'ייק שוכב לו מעולף על הספה.

 

סוזן, במשקפי שמש, מעיל בלשים ארוך, כובע גדול ופיאה בלונדינית שישבה הפוכה על ראשה, עמדה בכניסה לביה"ח 'השומרוני הדי בסדר'. "אם זה עובד בסרטים, זה חייב לעבוד גם בשבילי" חשבה לעצמה, ובנשימה עמוקה פסעה קדימה. דלת הכניסה נפתחה לרווחה וחדר המיון המואר נפרש לפניה.

אם מבטים יכלו להרוג, סוזן היתה במקום הנכון לכך, כיוון שאפילו הגופות פתחו את עיניהם כדי להביט באשה המוזרה, לבושת השחורים, בעלת הפיאה הבלונדינית המזויפת שישבה הפוכה על ראשה.

היא ניגשה לדלפק הקבלה, נשענה קדימה, ולחשה לאחות שישבה שם "אני מחפשת את חדרו של המנהל הראשי סקיטר...".

"את קרובת משפחה?" שאלה האחות באדישות.

"כן!" קפצה סוזן בחופזה, ואמרה את הדבר הראשון שעלה במוחה "אני אחיו!"

"את...אחיו." חזרה האחות בגבה מורמת.

"כן..." אמרה סוזן. "את...לא מבחינה בדמיון המשפחתי?..." כשראתה את מבטה המפקפק של האחות, לחשה בארסיות "מי את שתשפטי אותי?!"

"חדר 324!" אמרה האחות בפחד.

"תודה" חייכה סוזן, וצעדה בצעדים גבריים במורד המסדרון.

 

סוזן הציצה לחדרו של סקיטר. סקיטר שכב שם, בוהה בתקרה. סוזן נכנסה ועמדה לידו.

סקיטר הפנה מבטו לעברה, חייך ושאל "אימא?". הוא בברור היה מטושטש לגמרי, אך היא חייבת איכשהו לדבר איתו.

"לא", לחשה לו סוזן והורידה את הפיאה ומשקפי השמש, "זו א-ני, סו-זן קלנ-סי" אמרה כאילו היה סקיטר ילד בן שלוש.

"לא!!!" צעק סקיטר, וניסע לקפוץ מהמיטה בכדי להתרחק מסוזן.  סוזן קפצה על סקיטר ורתקה אותו למיטה בכובד משקלה.

סניטר וכן האחות מדלפק הקבלה רצו לחדר בתגובה לצרחתו של סקיטר.

"הכל בסדר?" שאל הסניטר הגדול בחשדנות.

"כן!" צעקה סוזן מבין רגליו של סקיטר.

"זה בסדר", אמרה האחות לסניטר, "הם אחים".

"הלוואי ואני ואחי היינו כל כך קרובים", מלמל הסניטר לאחות בעודם מתרחקים במסדרון.

 

מאחר ובמצבו הנוכחי סקיטר לא היה מועיל אפילו בתור פס האטה, התגנבה סוזן חזרה לדירתה.

ג'ייק קיבל את פניה במבט מפוחד.

"סוזן! הם היו פה!" אמר בהיסטריה.

"מה? מי היו פה?" שאלה סוזן בבלבול.

"הם! אלו שהפלילו אותך! כדי לאיים עלייך הם...הרגו את החתול שלך." אמר ג'ייק בצער.

"מה?!" צעקה סוזן, "הם הרגו את בראד פיט?". היא החלה מחפשת אחריו בהיסטריה.

"הוא שם..." הצביע ג'ייק, "מאחורי הספה...".

סוזן זינקה אל מאחורי הספה. החתול שכב על גבו בעיניים פקוחות ובהה במבט אטום אל החלל.

ראשה של סוזן הגיח מאחורי הספה. "הוא לא מת, ג'ייק.." אמרה בצחוק, "הוא תמיד ככה!"  

ג'ייק נשם לרווחה, ואז נזכר - "סוזן", קרא, "מרוב התרגשות מה' חתול - עציץ' שלך, כמעט 

שכחתי: אנו צריכים ללכת מייד. קבלתי טיפ אנונימי ממישהי בשם לילי".

"טיפ אנונימי, ממישהי בשם לילי..." סוזן עקמה את פרצופה לעברו ונדה בראשה. ג'ייק הסמיק.

"היא טוענת שיש לה מידע חשוב ביותר בקשר לפריצה ל F.B.I."

"מה המידע!?" שאלה סוזן במתח.

"לא שאלתי." ענה ג'ייק.

"ל א  ש א ל ת ? ! " סוזן משכה אותו בחוזקה בצווארונו והצמידה את מצחו למצחה בחוזקה במבט מאיים. ג'ייק היה מוכן למות כאן ועכשיו. הוא תמיד חלם ללכת ככה.

 

המכונית נעצרה במקום המפגש. סוזן יצאה מהמכונית והסתכלה סביבה. הירח היה מקור האור היחידי אשר האיר את קרחת היער, והאור ריצד על השלוליות שנותרו מהגשם האחרון.

"קבעת עם אישה שאתה לא מכיר, בקרחת יער חשוכה במרחק 100 ק"מ מכל אזור מיושב..." סוזן נתנה בו מבט מאיים. "אה..." ג'ייק השפיל את ראשו בניסיון לרצות את מורתו האהובה "היא נשמעה לי בסדר. כמה מסוכנת יכולה להיות אישה בשם 'לילי'"?

"אתה ג'ייק?" נשמע קול עמוק מאחוריהם. הם הסתובבו רק בכדי לראות מולם את לילי. לילי היתה אישה שחורה, במשקל 150 קג' לפחות, לבושה טרנינג אפור וצעיף משובץ כשבידה רובה צייד.

 

"אופס..." חייך ג'ייק לסוזן בפחד.

"הי, אל תדאג..." לחשה לו סוזן, "איך יכולת לדעת שאיש הקשר שלך הוא בעצם האישה שנבחנה

לתפקיד בסרט  'לשחרר את ווילי 3'?"

"אתה ג'ייק או לא?!" נהמה האישה גדולת הממדים.

"אני לא זוכר!" מלמל ג'ייק בפאתטיות.

"אני הסוכנת סוזן קלנסי" סוזן שלפה את תגה והעבירה אותו במהירות מול לילי.

לילי הניחה את רובה הצייד. "יש לי מידע בקשר לפריצה ל F.B.I.. זו הכתובת בה תוכלו למצוא את האחראים לתקרית". לילי הסתכלה סביבה בחשדנות ומסרה לסוזן פתק.

"מאיפה קבלת את זה?" שאלה סוזן בגבה מורמת.

"זה אינו משנה..." אמרה לילי באדישות.

"בטח שזה משנה!" התעצבנה סוזן. "איך אני יודעת שאני יכולה לבטוח בך?!"

לילי נתנה בסוזן מבט עמוק ומאיים, ואז החלה מושכת באיטיות את הצעיף מצווארה.

בפני סוזן וג'ייק נתגלה מראה אשר לא ישכחו כל חייהם...הגרון של לילי היה...ירוק.

"את 'גרון ירוק'?!?!", שאלה סוזן בתדהמה. "את איש הקשר שלי שתמיד משאיר לי רמזים כאשר אני תקועה באמצע חקירה?"

"כן." אמרה לילי. "עכשיו אתם יודעים".

 

"זה לא אומר שתצטרכי להרוג אותנו עכשיו, נכון?" אמר ג'ייק בפחד וניסה לצחוק.

"אולי פעם אחרת" אמרה לילי במבט מאיים, אח"כ חייכה לעצמה ופנתה לדרכה.

שלוליות הגשם רעדו עם כל צעד, עת התרחקה לילי לתוך היער. המצב הזכיר לסוזן סצנה מ"פארק הג'ורה".

 

"או, לא, ההיפופוטם האידיוט נתן להם את הכתובת שלנו! הם בדרך לכאן!"

"מה נעשה, בוס?"

"אל תדאג, היא לא תצליח לעבור את ההגנה שלנו...אבל ליתר בטחון-תכין את היציאה הסודית".

"בוס, איפה היציאה הסודית?"

"אם אני אספר לך, היא כבר לא תהיה סודית, אידיוט!"

 

סוזן וג'ייק התגנבו מחוץ למחסן הגדול. "בוא נראה..." אמרה סוזן והסתכלה סביבה. "כתוב בפתק שצריך לפנות ימינה כשמגיעים לכניסה למערכת הביוב הישנה" אמרה והמשיכה קדימה,

"אבל איפה לעזאזל הכניסה ל... אאאאאהההההה!".

ג'ייק הציץ לתוך חור הביוב "את בסדר, סוזן?"

"מה אתה עומד שם כמו אידיוט?" בקע קולה המעוצבן של סוזן מהחור "פנה ימינה!"

 

סוזן, רטובה ומסריחה משחיה בביוב, וג'ייק, ידו על אפו, הציצו לתוך המעבדה שהיתה מוחבאת עמוק במחסן הנטוש.

"ג'ייק!" פקדה עליו סוזן, "תבדוק אם יש מישהו בפנים, אני אחפה עליך."

"כן, המפקדת!" הצדיע ג'ייק בידו החופשית. "יש-כאן-מישהו?!" צעק ג'ייק לתוך החדר.

האגרוף של סוזן לא אחר לבוא.

 

בפנים מצאו מחשב, חלקי אלקטרוניקה שונים, וכן ספר עזר בשם 'איך לבנות העתק של סוכנת F.B.I. בכדי להשתלט על העולם'. "מעניין מה הם עשו כאן?" שאלה סוזן והעיפה מבט בחדר.

המבט פגע בג'ייק, אשר מצא בפינת השולחן כלוב ומעט גבינה ישנה. הוא הסתובב וניער את ראשו, שכן מאחוריו עמדו שתי סוזניות. "סוזן?" אמר ג'ייק וגירד בראשו, "אני חושב שהמבט שלך פגע בי קשה ממה שחשבתי. אני רואה כפול!"

סוזן הפנתה את ראשה וראתה מולה...את עצמה.

 

היא קרבה את ראשה לדמות בחשד...הדמות קרבה את ראשה לסוזן.

סוזן הרימה את ידה השמאלית...הדמות הרימה את ידה הימנית.

סוזן פצחה במחול פולקה קצר...הדמות פצחה במחול פולקה קצר.

"יפה מאוד!" התפעלה סוזן, אך התפעלותה היתה קצרה שכן אגרוף מכני פגע בלסתה.

סוזן החליקה לאורך החדר ונחתה בערמת קרטונים.

"אז את רוצה קרב, מתחזה מכוערת שכמותך! בואי תנסי את זה שוב!"

הדמות זינקה על סוזן, התיישבה לה על גבה והחלה דופקת את ראשה של סוזן ברצפה.

"ג'ייק! ת...ע...שה...מ..ש...הו...!...!...!" צעקה לו סוזן בין מכה למכה.

ג'ייק קם על רגליו, תפס באקדחו...והכה בעזרתו על פעמון שהיה תלוי על הקיר.

שתי הסוזניות קמו, פנו כל אחת לפינה בחדר והתיישבו על שרפרף.

 

"סוזן," אמר ג'ייק בעודו מעסה לסוזן את כתפיה, "הסגנון שלך טוב, אבל תשימי לב שהיא משאירה את צד ימין שלה לא מוגן ופתוח להתקפה!". "תודה, מאמן..." אמרה סוזן וירקה את המים שהתיז לה ג'ייק לפה. ג'ייק הכה בפעמון, ושתי הסוזניות היו שוב זו בגרונה של זו.

הן התגלגלו אחת על השנייה, משכו אחת לשניה בשיערה, קרעו זו את חולצתה של זו.

"ג'ייק!...ת..ע..שה...מ...ש...הו!...!...!" צעקה סוזן, אך לא קבלה תשובה, שכן ג'ייק שכב מעולף כשחיוך על פניו.

"ג'ייק! תתעורר!!!" צעקה סוזן.

"ג'ייק, שצעקות עמומות חדרו לתודעתו, התעורר בטשטוש וראה את שתי הסוזניות מתפתלות אחת על השנייה.

"תירה בה!!!" צעקה לו סוזן.

"תירה בה!!!" צעקה לו סוזן.

"במי לירות?!" צעק ג'ייק בבלבול, והעביר מבטים מהירים מסוזן לסוזן.

"בה!!!" צעקה סוזן.

"בה!!!" צעקה סוזן.

"יש לי דרך לגלות מי סוזן האמיתית!" צעק ג'ייק. "רק סוזן האמיתי תדע לומר לי מה היה הגורם המרכזי והחשוב ביותר שגרם לסוזן להפוך לסוכנת F.B.I.?"

"דיוויד דוכובני!!!" צעקו שתי הסוזניות ביחד.

 

"טוב, ננסה משהו אחר." אמר ג'ייק ביאוש. "בסדר! רק סוזן תדע מה השם האמצעי שלי!"

שתי הסוזניות בהו זו בזו.

"אנחנו לא יודעות את זה!!!" צעקו יחד בכעס.

"טוב, סליחה..." נעלב ג'ייק, ושקל לירות בשתיהן. "טוב, תגידו לי מה הדבר שהכי מעצבן את סוזן?"

"החור באוזון והעלמות יערות העד!" צעקה סוזן.

"כשאתה משעמם אותה עם ההטפות המוסריות שלך על כללי האתיקה!" צעקה השנייה.

קול אקדח נשמע. ג'ייק נשף על קנה אקדחו והחזיר אותו למקומו. סוזן הביטה בהלם ביריבתה שהתעוותה על הרצפה כשניצוצות עפים מתוך חזה ועיניה מתגלגלים בחוריהן.

"א-ני סו-זן קל-נסי...א-ני סו...". קולה נדם.

"ואוו" אמרה סוזן בעוד ג'ייק עוזר לה לקום. "איזה מזל שאנו מכירים עד כדי כך טוב שאתה יודע שאתה משעמם אותי."

"בעצם..." אמר ג'ייק בחיוך עקום, "לא ידעתי. מה שכן ידעתי הוא שלסוזן האמיתית אין שמץ של טאקט..."

 

"אני מצטער שהתוכניות שלך להשתלט על העולם נכשלו, בוס".

"לא נורא, עדיין יש את מחר בערב..."

"מה אנחנו עושים מחר בערב, מוח?"

"מה שאנחנו עושים בכל ערב, פינקי! מנסים להשתלט על העולם!"

 

 

* - זהו סיפור הסוזן קלנסי השני שנכתב על ידי אסף, והוא האמצעי בטרילוגית ה-Z-Files. השלישי יפורסם בקרוב, אך הראשון אבד לנו משום מה. מכיוון ששלושת החלקים פורסמו בביטאון מועדון וואלהלה (ז"ל) ייתכן ולמישהו מכם יש אותו - אם כן צרו עמנו קשר, אנו מעונינים בו מאד!