בני מתושלח

מאת: רוברט היינלין

ביקורת: זיו קיטרו

 

אין הרבה סופרים שמשתמשים במדע הבדיוני על מנת לנגח את החברה שלנו, לפחות לא כמו היינלין. מי שקרא את ספריו האחרים כבר הבין שהיינלין אוהב לקחת את כל השאלות אשר מסתובבות לכולנו בראש ולנסות לתת להן פתרון, הוא עושה זאת מבלי לחשוש ומבלי להירתע מדברים שעלולים לומר עליו. רבים אומרים שהיינלין הוא שובניסט, פשיסט, אדם שאת דעותיו צריך אולי לקבור. אבל למרות הדברים הללו אנשים חוזרים וקוראים את הדברים שהוא כותב והם עושים זאת מאחר וקשה להשתחרר מן הרשמים אשר היינלין מותיר על קוראיו.

 

אני חובב של היינלין ואני אוהב לקרוא את ספריו משתי סיבות עיקריות: האחת, הוא כותב טוב. הספרים שלו זורמים, מהנים לקריאה. הוא כותב בגובה העיניים, גם כשהוא מתחיל להשתולל עם תיאוריות מדעיות, פיסיקליות ופסאדו- טכנולוגיות עדיין קוראיו לא מאבדים אותו. הסיבה השנייה היא שהיינלין יודע להעביר ביקורת. אימא שלי תמיד אומרת שאפשר לומר כל מה שרוצים, אפילו את הדברים הכי נוראיים בעולם, מה שחשוב הוא לדעת איך לומר אותם. היינלין יודע איך. בספריו הוא מראה את הצדדים המכוערים של בני האדם, בלי להתנצל ובלי לייפות אותם, הוא אומר את זה ויוצא מזה חי כי הוא יודע איך.

 

בני מתושלח ישב אצלי כבר זמן רב, היה לי כל כך הרבה מה לקרוא וכל כך הרבה מה לעשות שלא התפניתי לשבת על הספר הזה. לפני יומיים היו לי כמה שעות חופשיות וישבתי לקרוא אותו. הספר הוא בן 200 עמודים כמעט וכל עמוד היה תענוג. כבר בהתחלה הקורא מייד מוצא את עצמו בזרועות המוכרות של היינלין, קשה לפספס את הפתיחה ההיינלינית בסיפור הזה, וההמשך מוביל אותנו, בלי יכולת להפסיק, אל תוך העולם המופלא של כדור הארץ בעתיד. כמובן שאצל היינלין אין דבר כזה סיפור בשביל הסיפור, הוא לא כותב בשביל ההנאה אלא בשביל המוסר, לפחות ככה זה נראה ואני מוכן לקבל הרצאה על מוסר מידיו של האומן בכל יום.

 

בני מתושלח מביא את סיפורם של מספר משפחות אשר זכו והתברכו בגנים טובים שמעניקים להם חיים ארוכים מאלו של שאר בני האדם,הם יכולים לחיות מאות שנים.

קבוצה זו של משפחות חיים בשקט בין שאר האנושות, יוצאים לעבוד, שבים לבני משפחותיהם, מטיילים, צוחקים יחד עם חבריהם וכאשר מגיע הזמן הם מזייפים את מותם ועוברים למקום אחר, תחת זהות אחרת. יש סיבות רבות לסודיות, הגדולה מכולן היא הפחד שהאנשים שלא התברכו בחיים ארוכים יפנו כנגד המשפחות ויפעלו באלימות, מתוך קנאה או שנאה.

 

הכל מתנהל על מי מנוחות במשך דורות רבים, בני משפחות מזדווגים עם בני מינם בלבד, דבר זה נעשה על מנת לשמור על הטוהר ולחזק את הגנים מאריכי החיים. את הזיווגים מתאימה "מועצה" או "חבר נאמנים" שמטרתם לדאוג לכל מי שקשור למשפחות, יהיה זה במציאת זהות חדשה ומקום חדש או דאגה למסתור בעת הצורך או טיפול בזיווג. כל דבר כזה עובר דרך המועצה בצורה מאורגנת. כסף לא חסר למשפחות ולנאמנים, מאות שנים של חיים ותכנון עסקי נכון הביא אותם למצב בו יש מספיק כספים על מנת לערוך את המחקרים של המשפחות, לתחזק את אזורי המקלט של המשפחות או כל דבר אחר.

 

בכדור הארץ השנה היא 2136, עולם עתידני הומוגני ונפלא. "האמנה" נחתמה לפני שנים ומגינה על אזרחי המדינות החתומות עליה. בארה"ב ישנה מועצה שולטת, כאשר הגוף המבצע הוא המושל. עקב החלטה של בני המשפחות לנסות ולהתגלות לפני האנשים הרגילים יוצאת המועצה השולטת והמושל ומפנים את כל מרצם על מנת להשיג את סוד חיי הנצח. כמובן שלא מעניין אותם שאין חיי נצח אלא רק גנים טובים במיוחד. בני מתושלח מתחילים להירדף גם בביתם וזה הזמן להתחיל לחפש פתרון לפני שיהיה מאוחר מידי.

 

לאזורוס לונג הוא אחד מאלו שמאריכים חיים והוא הזקן מכולם (בשקט נוכל לספר לכם שהיינלין אוהב מאוד את לאזורוס והוא מופיע בספרים אחרים, אבל זה רק בינינו). במשך מאה שנים הוא לא יצר קשר עם המשפחות ורבים בכלל שכחו את קיומו. כעת, מסיבה לא ידועה, הוא שב חזרה והוא מנהיג את המשפחות אל החופש. בעזרת תכנית מתוחכמת מביא לאזורוס את אחיו אל החלל, כעת מתחיל פרק חדש בחייהם. בחיפושם אחר כוכב לכת אחר בו יוכלו לחיות בשלום נודדות המשפחות בין עולמות שונים ומשונים. כל עולם אליו הם מגיעים מביא עמו תובנות חדשות ובעיות חדשות.

 

היינלין שוב מעלה ביקורת כנגד החברה, הוא מראה לנו עולם אוטופי ובאותה נשימה מסלק את המעטפת השקרית ומראה לנו צורה חדשה של גזענות ושנאת חינם. מעבר לכך הוא מדבר על התמודדות ועל כוח רצון. יש הרבה נושאים שהיינלין נוגע בהם בפחות מ 200 עמודים וזה דבר יפה. כפי שציינתי, היינלין יודע לכתוב, הוא יודע ללכוד את תשומת הלב של הקורא והוא עושה זאת עד הרגע האחרון. מי שמחכה לפאנצ'ליין רצחני לא ימצא אותו, הביקורת והתובנות של היינלין נמצאות בעלילה, בסיפורו עצמו ולא בסוף הדברים.

 

יש לי בעיה אחת, עם התרגום. ההוצאה לא ערכה את הספר כמו שצריך ויש המון מילים שמתבלבלות, רווחים שמופיעים במקומות שאין צורך בהם וכדומה. לא הורס את הסיפור, אבל בהחלט מרגיז. אני ממליץ לקרוא את הספר בשפת המקור או להתלונן להוצאה לאור ולדרוש הוצאה חדשה.

בכל מקרה, גם התרגום מהנה לקריאה והיינלין מצליח בעבודתו.

עד הפעם הבאה, שלכם, זיו.