כת-טטר

מאת: ערן בן-סער ואבי "הרקטה" סבג

 

"… משטרת ישראל מוסרת כי מתהדקת החגורה סביב מנהיגי כת המורגניזם ויש לצפות למעצרים בקרוב. מפכ"ל המשטרה, רב ניצב שולה, קובעת כי הכת הנה כיום הסכנה הגדולה ביותר לשלום הציבור וקוראת לאזרחי המדינה לא לשתף פעולה עם התמהונים. בתחום הפוליטיקה ראש הממשלה לשעבר, מר שמעון פרס, הודיע כי אין בכוונתו להתמודד על ראשות מפלגת העבודה בפריימריז הקרובים…"

                                                                        מתוך חדשות "בוקר מוקדם בישראל"

                                                                        השני לאוגוסט, 2347.

 

המסדרון היה מואר באור לפידים עמום. שני נערים הלכו לאורכו ולא יכלו להסתיר את ההתרגשות שאחזה בהם. הם נעצרו למול דלת משוריינת עליה צוירה מלחיה. הבחור הגבוה יותר נקש בדלת שלוש פעמים, המתין מספר שניות, ונקש שוב עשרים ושבע פעמים ברציפות מאד מהר. מלבן דק בגובה העיניים ממטח הדלת הפך לשקוף, דרכו ניבטו זוג עיניים ירוקות.

"מיהו היריב?" נשמעה שאלה מאחורי הדלת.

"קובי סיט!" ענו שני הנערים.

"מה יהיה סופו?" שאלו מאחורי הדלת.

"יהפוך למלחיה כמו כולם." פיזמו הנערים.

הדלת נעלמה ומאחוריה התגלה בחור כבד גוף בעל שפם דק ועיניים כחולות. "בואו אחרי, ואל תגידו מילה אם לא פונים אליכם קודם." הוא ציווה.

 

הנערים נכנסו לאולם קטן אפוף עשן שאת כל קירותיו קישטו הולו-תמונות של ירחוני ויז ישנים (בעיקר גיליון 192 המצוין)  וכן הולו-פסל גדול אחד של אישה גבוהה בעלת שיער שחור ארוך ושמלה שחורה עם הרבה תחרה. הבחור הכבד הוביל את הנערים לאדם בגיל העמידה שעמד בקצה החדר. הוא לבש גלימות שחורות ולגם מכוס יין אדום.

"מאסטר גרום, הנה האחים החדשים. הם הושבעו אתמול בביצת הירקון וכבר שבוע הם אוכלים רק מלח."

"במבה על ביתכם." בירך מאסטר גרום את האחים החדשים.

"מי ייתן ולא תדע חומד." ענו הנערים.

"תסתובבו, אחים, הכירו את חבריכם לחיים ולכת. מצפה לנו לילה נהדר."

הנערים הנהנו בראשם, הם כבר שמעו כי זיגי קיטרו, נין-נינו של זיו קיטרו הגדול, ירצה מאוחר יותר על ריאליזם במשחקי תפקידים.

 

לאחר שעה נראה היה שכל האחים בכת הגיעו ומאסטר גרום כינס את כולם במעגל מקודש. "אחים, הבה נאחוז ידיים בשעה שהכהן הגדול יוציא את ספרי הקודש מארון אפס הזמן הקדוש."

כל חברי הכת אחזו זה בידיו של זה והכהן הגדול (הבחור כבד הגוף) פתח ארון אפס-זמן במרכז החדר. כל חברי הכת כרעו ברך והסיטו את מבטם בשעה שהכהן שלף את העותק היחידי של ויז ששרד את מלחמת הגוגל-מוגל הגדולה. הוא עבר בין חברי הכת שנישקו את דפיו המצהיבים.

 

לאחר מכן, כמו בכל כת המכבדת את עצמה, הגיע שלב התרומות, שלאחריו מאסטר גרום נשא נאום חוצב להבות על חשיבות המלח בעולם השלישי. לבסוף הגיע הטראנס והמדיטציה וכל חברי הכת זימרו "המכשפה חיה! המכשפה חיה!" ו-"דימונס! דימונס!" (חוץ מדני שפיזם "ויז! ויז!" וקיבל מכות מהאחים שסבבו אותו).

"ועכשיו," אמר מאסטר גרום, "הדבר שלשמו אנו מתכוננים כבר שנים. רבותיי, החל מהלילה אנו עולים מדרגה בסולם הפעילות שלנו, הלילה מגיע לקצו מבצע "מועדון שרב". העוצמה האמיתית עומדת להיות שלנו. אנו עומדים לזמן מהעבר את מורגן לה-פיי בעצמה!"

שאגות היסטריות פילחו את חלל האוויר וכולם צרחו באושר (חוץ מדני שטען "הרי ידענו מראש, מה כל הרעש?" וקיבל מכות מהאחים שסביבו).

 

מאסטר גרום לחץ על כפתור בשרוולו ובאמצע החדר התממש מזבח קטן מסגסוגת טיטניום. הכהן הגדול ניגש אליו עם עותק הויז הקדוש ומספר חפצים נוספים.

"הו מורגן גדולה!" הוא החל בטכס, "אנו מקריבים לך שתי מלחיות מלאות מלח," הוא הניח שתי מלחיות על המזבח, "אנו מקריבים לך שערות מפרווה של חתול," קמצוץ שיערות שחורות נוספו למזבח, "וסרטן מבושל אחד – כדברי הנביא בן-סער הראשון 'לאוכל אמיתי יש מחושים'." סרטן אדום מעלה אדים צנח על מזבח.

"אנו ממשיכי דרכך הקדושה ואנו קוראים לך מן העבר הרחוק לבוא לעזור לנו במשימתנו עלי אדמות. לאות ברית הנצח שבינינו אנו מקריבים לך גם עותק מירחון ויז!" הוא הניח את הגיליון הקדוש והדליק את כל המרכיבים.

"בואי אלינו מכשפה גדולה…"

"אהם." התערב מאסטר גרום.

הכהן הגדול סב לאחור וגילה את המאסטר מחזיק משלפלף קווארקי, "אתה שוכח שצריך להקריב קורבן אדם לנביא הזעם אבי." אמר המאסטר.

"אה… די קיוויתי שנוכל לוותר על זה…" החל הכהן לפרפר, אבל מאסטר גרום לחץ על ההדק וקווארקיו של הכהן נוספו למזבח.

 

היה רעש גדול מאד וכל המזבח התקפל ארבע פעמים לתוך עצמו ופעם אחת לתוך דני. רצף הזמן חלל נעצר, הביט אחורה, גירד בפדחתו בתהייה והמוזות שתקו. לבסוף הוא מצא פתרון משביע רצון וגיהק בקול רם.

בהבזק ורוד בוהק הופיעו שני אנשים במקום בו היה מקודם מזבח.

אחד מהם לבש פיג'מת ארנבים ונעלי בית גדולות מפרווה, הוא גם צחצח שיניים בקול רם וטרם פקח את עיניו. השני לבש תחתוני טנגה והחזיק סכין גילוח עם ידית ארוכה מהרגיל. הוא דווקא הביט סביב בערנות דרוכה.

"בניגוד להרגלי," אמר אבי ביובש ודרך את סכין הגילוח, "אני אשאל קודם כמה שאלות ורק אחר כך אטפל בקיומכם העלוב." הוא הודיע לקהל המאזינים המופתע.

"כן, מה שהוא אמר." אמרתי וירקתי משחת שיניים מוקצפת.

 

"נראה שנעשתה פה איזו טעות קלה," התחיל מאסטר גרום.

"לא, באמת?" שאלתי.

"אנחנו ניסנו לזמן מן העבר את המכשפה האדירה מורגן לה-פיי."

השתרר שקט.

"אתם מה?" שאל אבי בשעשוע.

אני מצידי נחנקתי מצחוק.

"אתם מה?" חזר ושאל אבי.

"מדוע אתם לועגים לנו?" שאל מאסטר גרום. "מי אתם בכלל?"

"קטע היסטרי," הכרזתי, "אני ערן בן-סער וזה אבי סבג, אנחנו המצאנו את מורגן לה-פיי. היא דמות בדיונית, הכל סיפור, בדיה, יצירה אומנותית קלוקלת, ביטוי, אלגוריה, משל…"

"אני חושב שהם הבינו, ערן." אמר אבי.

"מה פתאום!" צעק מישהו מאחורה, "אני זיגי קיטרו, נין-נינו של זיו קיטרו ואני יודע אישית…"

אבי ירה ברגלו עם סכין הגילוח.

"איי. למה עשית את זה?" שאל זיגי.

"לא שוברים מסורת." ענה אבי. "וחוץ מזה זה יעזור לך בהרצאות על ריאליזם."

 

"אין שום סיכוי," אמר גרום, "זהו חילול הקודש. אנחנו יודעים בודאות שאבי היה בגובה מטר תשעים, שרירי כמו הרקולס שירה ברקים מעיניו ואקדחים מאפו. לא גמד מקריח וממושקף."

"כן," צעק דני, "ערן היה נמוך, היתה לו כרס קטנה… שיער קצר… אסטמה… היי, זה בעצם די דומה לערן." אחיו לכת הביאו לו מכות.

"טוב, נדפקתם." אמר אבי, "מישהו מכר לכם שטויות. תחזירו אותנו הביתה ונשכח מזה."

"… פרודיה, סטירה חברתית נוקבת, פרוזה במקרה הטוב, אנטי פרוזה במקרה הרע…" המשכתי כאילו אין מחר.

"אתם לא הולכים לשום מקום. הסיפור שלכם נשמע לי מצוץ מהאצבע, אנחנו נהרוג אתכם בגין התערבות לא חוקית בזימון והפרעה לכהן במילוי תפקידו." אמר גרום.

"אז אתה רוצה הוכחה?" שאל אבי.

 

חמש דקות מאוחר יותר אני עמדתי וחתמתי על בובות מורגן וכרטיסי חבר בכת המורגניזים, אבי ישב על גרום ודפק לו את הראש ברצפה עוד כמה פעמים, "אתה זוכר את כל מה שהראתי לך? יהיה מבחן על זה."

"כן, כן, אתה אבי הגדול, אייי, רד ממני."

אבי קם ובעט בגרום עוד פעם אחת, לסיפוקו האישי.

"טוב, אם אני כבר כן," אמר אבי, "יש לי כמה רעיונות לשינויים."

 

"… זהו מבזק מיוחד, אנו קוטעים את כל השידורים בכל התחנות. חברי הכת שנקראה עד לאחרונה כת המורגניזים ועתה מכונים 'הכת-באר' השתלטו על בניני הממשלה העולמית ומחזיקים במתאם הגלובלי כבן ערובה. הם דורשים כניעה מוחלטת של כל כדור הארץ לסמכותם וכן כי כל מפעלי המזון בעולם יעברו מייד ליצור בלתי מוגבל של במבה…"

                                                                        מתוך חדשות "בוקר מוקדם בישראל"

                                                                        החמישי לספטמבר, 2347.

 

 

ישראל, 2001:

"אתם מה?" שאלה מורגן.

"הלכנו על פי סיפור הכיסוי," אמר אבי, "אמרנו להם שהמצאנו אותך."

"כן," אמרתי, "טענתי שאת דמות בדיונית, סיפור, בדיה, יצירה אומנותית קלוקלת, ביטוי, אלגוריה, משל…"

מורגן התעלמה ממני. "אוקי, אז יש תקווה." היא אמרה, "אנשים מפתחים טעם."

"אה, כן," נזכר אבי, "עזרנו להם להפוך לארגון צבאי משומן ושלחנו אותם להשתלט על העולם."

"שוב?" שאלה מורגן.

"… פארודיה, סטירה חברתית נוקבת, פרוזה במקרה הטוב, אנטי פרוזה במקרה הרע…"