מועדון שרב

מאת: ערן בן-סער ואבי סבג

 

"החוק הראשון של מועדון שרב," נבחה מורגן לחמשת הצעירים לבושי השחור שעמדו דום מולה, "אתם לא מדברים על מועדון שרב!"

"החוק השני של מועדון שרב," נבחה מורגן שוב, "אתם לא מדברים על מועדון שרב!"

"והחוק השלישי של מועדון שרב," אמרה מורגן והתכופפה קדימה בפתאומיות, "אתם מנגבים נעליים בכניסה למועדון שרב!"

אחד הבחורים התעלף.

 

"רגע, רגע. תסביר לי את זה שוב." אמרתי לאבי. שנינו הלכנו על כר דשא מצוייר.

"השגתי אישור מיוחד," הסביר לי אבי, "בתור כתבים של העיתון 'זמן שדון' לראיון בלעדי עם כוכב טלוויזיה ענק."

"מי?"

"איזה ילד יפני בשם 'אש'".

 

"שניה, אתה הצוציק שכולם פוחדים ממנו?" שאל אבי את הזאטוט.

"שמע, אני אש!" אמר הילד בקול גבוה, "מאמן הפוקימונים הטוב ביותר שיש, אני מציע לך להיזהר."

"אין לך איזה קייטנה ללכת אליה? חוברת לקיץ? משהו?" שאל אבי.

"עד כאן! עכשיו תראה מה-זה!" אש זרק כדור אדום-לבן לאוויר, "פיקאצ'ו, אני בוחר בך!"

אבי החטיף לעצמו במצח מרוב ייאוש ומשהו צהוב נחת לו מול הרגליים.

"פיקה-פיקה!"

'לשלוף את האקדח או לדרוך על זה?' שקל אבי במחשבתו, 'רגע'

 

"הי ערן," אמר אבי, "תראה איזה חמוד."

"הררררררררר," אמרתי בזעם דרך הניבים, שכן זה מגרד נורא כשהשפיצים האלו על הגב צומחים לי.

"מה זה?" שאל אש, "פוקימון חדש?"

"זה נקרא חיית שחור בראשיתית," הסביר אבי, "וזה תמיד רעב."

 

"איך היה?" שאל אותי אבי אחרי שהאמבולנסים פינו את אש וזרקו אותנו מהסט.

"כמו סוכרייה קופצת." עניתי מהורהר.

"בסך הכל היה יום די טוב." אמר אבי.

"אתה משכנע אותי או אותך?"

"למורגן?" שאל אבי.

"שיהיה."

 

מורגן עברה לפני שבוע לווילה דו קומתית בקיסרה, מסיבות לא הכי ברורות וברכה. כשהגענו אליה הופתענו למצוא שני אנשים עומדים דום מחוץ לדלת שלה. אחד היה גבוה וגמלוני, השני היה גוץ ונמוך. אבי התקרב אליהם בחיוך ונעצר סנטימטרים לפני הפרצוף של הנמוך.

"אתה גוץ ונמוך מדי!" הוא שאג עליו.

"ואתה גבוה וגמלוני!" הוא שאג על השני.

"עופו מפה!"

מישהו יצא מדלת ביתה של מורגן, מה שמאד מפתיע כי בד"כ אבי, מורגן או אני יוצאים משם, כל השאר רק נכנסים. הוא התקרב לשני הבחורים.

"אתה גוץ ונמוך מדי!" הוא שאג על אחד, "ואתה גבוה וגמלוני! עופו מכאן!"

"זה בדיוק מה שאמרתי להם." אמר אבי.

"רק להפך." ציינתי.

 

"המפקדים!" פנה אלינו הבחור החדש, "ברוכים הבאים!"

הוא היה בלונדי, גבוה, רזה ובעל עיניים כחולות. על המקום שנאתי אותו, אבי נכנס מייד לתפקיד, תמיד נראה לו טבעי שקוראים לו המפקד.

"יפה!" הוא ענה בטון צבאי, "וסדר את עצמך!"

"מה קיבינימט קורה כאן?" שאלתי את הבלונדיני בקול רם, "ואיך קוראים לך בכלל?"

"החוק הראשון של מועדון שרב הוא שלא מדברים על מועדון שרב!" דקלם הבחור, "החוק השני של מועדון שרב הוא"

אני ואבי נכנסו פנימה ונעלנו אותו בחוץ.

 

"מורגן!" צעקתי. ואז הסתכלתי סביב.

הבית דמה לכוורת הומה, אנשים לבושים שחור רצו מצד לצד נושאים כל מיני ניירות וחפצים, במטבח ראינו שבעה צעירים מכינים ארוחה גדולה, מפות היו תלויות על כל הקירות, ועל הרצפה מישהו צייר תבנית לקלאס. הכי מעצבן היה שכל מי שעבר לידנו הצדיע וקרא לנו "המפקדים."

 

"תזיזו את התחת שלכם!" צעק אבי, "זה גילוח זה?, רד ותן לי שלושים!"

"אבי?" משכתי אותו.

"12, 13, לא עכשיו ערן! אני נהנה! 14, 15, מהתחלה! 1, 2"

ניסיתי גם, "בחור, רוץ מסביב לתנור חמישים פעם!"

"הא?" שאל הבחור הגדול (מאד) והמשיך ללכת.

"מורגן!!!" צעקתי בקול רם לכיוון הכללי של הקומה העליונה.

"תעלו!" נשמע מלמלה קולה של המכשפה.

 

אחרי שהתחמקנו מחביות הזפת שהבחורים גלגלו במורד המדרגות נכנסנו לפינת הישיבה של מורגן בקומה העליונה. הכל היה מלא הדפסי מחשב וסרטוטים, בכלל לא היה איפה לשבת.

"אין פה איפה לשבת." ציין אבי.

"אבל זו פינת ישיבה." אמרתי והתיישבתי איפה שזכרתי שהייתה פעם ספה.

"מה קורה?" שאלה המכשפה.

עכשיו כדאי לציין למי שטרם קלט שהצבע האהוב על מורגן הוא שחור. פעמים רבות היא ציינה באוזנינו ששחור כל-כך מופלא בעיניה בגלל הדרך בה הוא משתלב עם צבאים אחרים. למשל עוד שחור. אבל בחיים לא יצא לי לראות את מורגן בחאקי.

"הלכנו לצופים?" שאל אבי.

"הלכנו לעזאזל?" שאלה מורגן חזרה, והשלימה את טכס הברכה ההדדי בניהם.

"משהו פה הלך לעזאזל." ציינתי, "מה קורא כאן?"

 

"אדוני!" שאג לי מישהו באוזן.

"החוק הראשון של מועדון שרב הוא שלא מדברים על מועדון שרב! החוק השני אה!!!"

אבי לימד את הבחור את חוק אפס של מועדון 'כאב איום ונורא כי מישהו דקר אותך בברך'.

"תגידי לו שיעזוב לי את הברך!" התחנן הבחור.

"חוצפה!" אמרה מורגן, "לא מדברים ככה על אבי!"

היא נקשה באצבעותיה, והבחור לא הפך למלחיה!

"מורגן, הוא לא הפך למלחיה." אמרתי.

"לא כולו, לא."

 

הלכנו לחדר העבודה של מורגן וסגרנו את הדלת.

"איך הארגון הקטן שלי נראה לכם?" שאלה מורגן.

"אוקי, הייתי מנומס עד עכשיו!" אמר אבי, הרהר לרגע בדבריו, והמשיך, "אבל מה קורה במוח הסנילי שלך?"

הנחתי את המלחייה שהייתה אבי על השידה.

"בכל אופן, אולי תסבירי?" ביקשתי.

"מידע יסופק ע"פ הצורך בלבד. מה עשיתם הבוקר?"

"אכלנו משהו." אמרתי והוצעתי שערה צהובה מהשיניים.

"בוא, אני אראה לך משהו מדליק."

"מה עם אבי?"

"תביא אותו."

 

מורגן גררה אותי לחצר, נשאתי את אבי בכיס. בחוץ, באמצע הגינה שעודרה ע"י שישה בחורים בשחור, עמדה מכונה גדולה שנראתה כמו מסננת הפוכה עם אנטנות (תגידו, שמתם לב שלדברים מוזרים תמיד יש אנטנות?).

"מה זה?" שאלתי.

"החוק הראשון של מועדון שרב," יידעו אותי כל ששת הגננים במקהלה, "הוא שלא מדברים על מועדון שרב. החוק ה"

"אבי תראה להם מה זה!" אמרתי ופיזרתי מלח לאוויר. אבי לא יעיל בצורת מלחיה.

"שני של מועדון שרב הוא שלא מדברים על מועדון שרב, והחוק השלישי של מועדון שרב"

"נדמה לי שקלטתי!" הכרזתי בתוקפנות.

"הוא שמנגבים נעליים בכניסה למועדון שרב."

 

"" עמדתי להגיד, אבל עצרתי. "האמת," הודאתי, "האחרון דווקא נשמע הגיוני."

מורגן נקשה באצבעותיה וכל השישה רצו פנימה מייד, אם כי הם התעכבו רגע לנגב נעליים.

"אם היית צריך לשנות משהו אחד בבסיס הקיומי שלנו, ערן," שאלה מורגן פילוסופית, והניחה את ידה על כתפי, "מה היית משנה?"

"אה, זה קל," עניתי, "הייתי עושה שמרק יהיה קודם מלוח ורק אחרי זה חם."

"בדיו מה?" הפנתה אלי מורגן מבט מודאג.

"או שהייתי עושה שהקצף בבירה יהיה מלמטה ולא מלמעלה. או שהגזים בקולה יכנסו לבקבוק רק כשאתה פותח את הפקק, או"

"שתוק!" ציוותה מורגן.

"כן, בוס."

 

"אם היית משנה משהוא אחד בלבד, ערן!" חזרה מורגן לנאום בקול מתלהב והישירה מבט אל האופק. משב רוח פתאומי פרע את שיערה ועיניה נצצו. "היית מבטל את החום והלחות הבלתי נסבלים האלו." מורגן המשיכה להישיר מבט אל האופק.

"את יודעת," הערתי, "חאקי ממש לא מתאים לך."

"היי, הפעם שחררת אותי מהר." אמר אבי, הרים אותי ושם בכיס.

"למה שקית של תבלין פיצה?"

"הוא ממש עיצבן אותי." אמרה מורגן, "אבל עכשיו יש לך צ'אנס, אבי, להביט בהיסטוריה בהתהוותה. האנשים שלי הציבו מכונות כאלו בכל קניון בעולם!"

"כאן זה לא קניון." העיר אבי.

"ובכן ערן," המשיכה מורגן לאחר ששמתי את בקבוק הסחוג בצד, "הנה זה מתחיל!"

"לא יותר פשוט לקנות מזגן?" שאלתי.

 

"ולסיום," אמר כתב החדשות, "הפתעה בתחזית מזג האוויר."

מורגן ישבה בחאקי על הספה ואכלה מלון, בקבוק סחוג ובקבוק שמן זית הונחו בעדינות על השולחן.

"נראה כי מחר עומד להיות מעונן, הטמפרטורות יהיו נמוכות מאד מהרגיל ואך יש סיכוי לממטרים מקומיים."

מורגן הרימה את אלוויס, החתול שלה, וליטפה את פרוותו השחורה. "אתה רואה חמודי?" שאלה, "מה אימא לא עושה כדי שלחמוד שלה יהיה נעים."