אם יש כותרת לא סיפרו לנו על זה

מאת: ערן בן-סער ואבי סבג

 

מורגן פתחה את תיבת המכתבים שבחזית הוילה שלה בקיסריה. התיבה היתה קטנה למדי אבל ערמת המכתבים שיצאה החוצה יכלה למלא אסם בגודל בינוני.

"חשבונות, חשבונות, חשבונות..." מלמלה מורגן וזרקה מכתבים לאוויר (מכתבים שנעלמו מייד), "פרסומות, חיובי אשראי, ויז..."

מורגן הפסיקה להעלים מכתבים ובהתה במעטפה אדומה קטנה. היא זרקה את כל יתר המכתבים לרצפה (האדמה בלעה אותם) ופתחה את המעטפה ביד לא יציבה, מתוכה היא שלפה נייר לבן חלק שבתחתיתו סמל קטן של שן שום מוזהבת.

 

מורגן נכנסה הביתה ופקדה על הקומקום: "תה, ארל גריי, חם."

"זה בדיוק מה שהיה חסר לי," היא מלמלה ובהתה בנייר הלבן, "מעניין מה הם רוצים הפעם."

כוס תה כחכחה בגרונה, "התה שלך מוכן." היא אמרה והצביע על תוכנה.

"תודה." אמרה מורגן ושפכה את כוס התה על הנייר הלבן.

הבעת פניה היתה מודאגת כשהאותיות הסודיות של כתב המוטות החלו לצוץ על הדף.

"אה, שיט!" אמרה מורגן כשקראה לבסוף את המכתב.

 

בינתיים במרחק של כמה מאות מטרים ישבנו אני ואבי אצל זיו. טוב, על זיו יהיה מדויק יותר משום שכעונש על כך שניצח אותנו בסטלרס ריתקנו אותו לרצפה והכרחנו אותו להגיד: "זה היה סתם במזל, זה היה סתם במזל."

"די נמאס מזה אחרי כמה דקות." אמר אבי.

"כן, הקסם של לראות את זיו משתעל דם הוא לא משהו בפעם השישית." עניתי.

"אני הפונקציה הקיומית." התעקש זיו, "וזה היה סתם במזל."

"או, לשם שינוי אנחנו מסכימים." אמר אבי וקם מזיו.

"משעמם לי." הודעתי, "בואו נקפוץ למורגן."

 

הבית של מורגן הוא בית מוזר. הולכים קצת ימינה, חוצים את ההר. מעבר לשביל, על יד הענן, יש שער ברזל מצחיק וקטן.

"היי שער." בירכנו אותו לשלום.

"לכו לגיהינום." ענה השער.

אבי צקצק בלשונו וזיו לבש הבעת ייאוש.

"דיברנו על קללות מודרניות יותר, נכון?" שאלתי את השער.

"שיכנס לך שדון לתחת?" הודיע לי השער.

"לא, נסה שנית."

"אהה... אהה... שיכנס לך שדון חשמלי לתחת?"

"אה, שתוק." אמר אבי ובעט בו.

"חלודה על ראשך!" צעק עליו השער בשעה שחלפנו על פניו ונכנסו פנימה.

 

"מורגן?" צעקנו שלושתנו מחוץ לדלת (אף אחד לא מצלצל בפעמון מאז התקרית עם הצרעות).

המתנו כמה דקות, לפעמים מורגן במקלחת ומשם היא שומעת רק מה שקורה ביפן.

"מורגן?" ניסנו שוב.

"היא לא בבית." אמרה לנו ידית הדלת.

"שלום!" אמר זיו לידית, "אני הפונקציה הקיומית."

"כן? ואני ידית הדלת של נפוליון."

"לא, אני באמת הפונקציה הקיומית." התעקש זיו.

"ואוו." אמרה הידית בשכנוע פנימי עמוק.

פתחנו את הדלת ונכנסו פנימה (כן, יכולנו לעשת את זה קודם. אבל אז היינו מפספסים את השיחה הנפלאה עם ידית הדלת, וחוץ מזה תמיד יש את האפשרות שמורגן במצב רוח קרבי במיוחד מהעבר השני ממתינה לנו עם פותחן מלחיות חדש).

 

סיור קצת בבית העלה את הממצאים הבית:

א. מורגן לא בבית.

ב. החדר שלה מאד מסודר, מה שאמר שהיא עזבה בחופזה.

ג. לבית של מורגן נוספה קומה רביעית שלא רואים מבחוץ והכניסה למרתף נעלמה.

ד. למורגן אין עותק של סטלרס אז אי אפשר להריץ משחק בזמן שאנו ממתינים לה.

 

"מה נעשה?" שאלתי, "אין כאן סטלרס."

"אפשר ישר להרביץ לזיו." הציע אבי.

"אבל..." התחיל זיו לקטר.

"אנחנו יודעים שאתה הפונקציה הקיומית!" איים אבי על זיו באצבע מורה, "ואם תגיד את זה עוד פעם אני אמסור אותך לידיים של ערן שבדיוק למד איך מפרקים פונקציה לגורמים ראשוניים."

"אה..." אמר זיו, "אני דווקא התכוונתי להגיד 'אבל יש פה איזה מכתב זרוק על הרצפה בתוך שלולית תה', אבל אני מניח..."

אבי חבט בזיו בחוזקה, "אז למה לא אמרת קודם?"

 

המעלית בקומה השלוש עשרה צלצלה, הדלתות נפתחו ומורגן פסעה החוצה. היא צעדה במורד המסדרון הארוך לכיוון הדלת המשרדית בקצהו השני.

אוקי - המשפט הקודם הוא דוגמה לטכניקה ספרותית שנועדה לתת לכם מעט מאד מידע כדי שתהיו מופתעים בעוד כמה שניות כשנספר לכם שמורגן פתחה את דלת המשרד והמזכירה מאחורי השולחן היתה המכשפה הרעה מהמזרח (כן זו מארץ עוץ).

 

אם היינו יותר הוגנים היינו כותבים את זה כך:

משטח המעלית עלה בעזרת להבת הגיהינום לקומה השלוש עשרה של גורד השחקים המוסתר בניו יורק, בניין התאומים השלישי. מורגן פסעה החוצה מבעד לדלתות שנפתחו כמו כנפי עטלף  וזרקה מטבע של רבע דולר כטיפ לשדון המעלית. היא פסעה במסדרון שחצה לא רק מרחב אלא גם זמן לכיוון דלת עולה בלהבות בצדו השני.

 

היינו יכולים, אבל זה לא היה נכון. מורגן יצאה ממעלית פשוטה לחלוטין בבניין התאומים הרגיל, נתנה רבע דולר לבחור המחוצ'קן בן השש עשרה ששמר על המעלית והלכה לכיוון משרד רגיל לחלוטין במסדרון רגיל לחלוטין. מה לעשות.

הקטע עם המכשפה מהמזרח, מצד שני, הוא אמיתי לחלוטין.

 

"הלו דותי." אמרה מורגן.

"או, מי קופצת לביקור." אמרה דותי, "לא ראיתי אותך מאז סיילם."

"זו היתה מסיבה!" אמרה מורגן, "הזקן בפנים?"

"יש לך פגישה?" שאלה דותי וגירדה את השומה הימנית שלה.

"כן, כן. אני צריכה לחדש את הרשיון או משהו."

"הוא בפנים," אמרה דותי, "אבל הוא לא מקבל קהל לפני שלוש."

מורגן השירה מבט לעיניה של דותי.

"מצד שני... את לא ממש קהל, נכון?" שאלה דותי ונגבה את הזיעה שניגרה ממצחה.

 

דלת המהגוני נפתחה בפתאומיות ומורגן עמדה בפתח. היא נעצה עיניים במנהל לשכת הרשיונות של רשות הקוסמים הפאן קיומית.

המנהל נעץ בה עין חודרת בחזרה. עינו השניה היתה מכוסה בידו שעברה מאחורי הגב והיתה קשורה לברך רגלו הימנית ובוהן רגלו השמאלית בשרשראות כבדות. הכסא עליו ישב בער ומעליו היה תלוי גרזן חד שעמד להתנתק מהחוט שקשר אותו לתקרה בגלל נר בוער.

"היי הודיני." אמרה מורגן.

"היי מורגן," ענה הודיני, "הקדמת."

 

אבי וזיו צפו בי מאחורי שולחן הפוך מרים את המכתב מהרצפה ומחמם את התה בעזרת מצית זיפו שהשאלתי מזיו (הוא לא מעשן, הוא מדליק קוקטיילים).

"זה עומד להתפוצץ?" שאל זיו. "איי." הוא הוסיף כשאבי בעט בו.

"לא ממש." עניתי.

האותיות הסודיות של כתב המוטות החלו לצוץ על הדף.

"זה מכתב בכתב מוטות." אמרתי.

אבי וזיו הצטופפו סביבי וקראנו את המכתב.

 

13.13.3001

 

לחברה מורגן שלום רב,

 

הובא לידיעתנו שלאחרונה ביצעת עברת קסם מדרגה שלישית (להלן העבירה) אשר מעלה את מאזן הנקודות שנצברו לרעתך לשלוש עשרה.

 

בהתאם להחלטת הועדה לרישוי קוסמים (סעיף 103, תת סעיף 66 פסקה ג') הריני להודיעך כי נשלל ממך רשיון הקסם לאלתר. צעדים הולמים בעקבות העבירה ינקטו באופן מיידי.

 

בברכה עלי והצליחי

מנהל מחלק רישוי ובוטנים פאן-קיומי

 

"מה זאת אומרת 'צעדים הולמים ינקטו באופן מיידי'?" שאלתי בקול רם.

"מה? רק שלוש עשרה נקודות?" שאל אבי בקול רם.

"תגידו, אתם לא חושבים שהשטיח של מורגן לא מתאים לצבע הרהיטים שלה?" שאל זיו בקול רם. "איי."

"ישנה מסקנה מתבקשת אחת. מורגן בצרות!" אמר אבי בדרמטיות, "אני מציע שנחזור לזיו לשחק סטלרס."

"אי אפשר." עניתי, "תחשוב, שללו לה את רשיון הקסם - היא בטח לא מסוגלת לעשות כלום. היא חסרת אונים לחלוטין."

אבי נעץ בי מבט מהורהר, "טוב אני מניח שאפשר לשחק אחרי זה."

"הולכים לטיול?" שאל זיו.

 

זמן מה לאחר מכן עמדנו אבי, זיו ואני מתחת למגדלי התאומים.

"היא בשמאלי או הימני?" שאל אבי.

סרקתי את שני המגדלים עם החמודומטר שלי, "השמאלי חמוד יותר אז היא בטח בימני."

פיצוץ עז שהרעיד את הבניין הימני וחלון בקומה השלוש עשרה שהתנפץ לרסיסים הוכיחו את טענתי.

"בטח מתעללים בה." אמר זיו.

אבי שלף את סוזי, "אף אחד לא מתעלל במכשפה שלי!"

 

"איי!" זעק הודיני, "תעזבי לי את האוזן."

"תחתום כאן," אמרה מורגן ודחפה את הדף שהחזיקה מול עיניו, "איפה שכתוב 'חידוש רשיון מיידי'."

"אבל מורגן, זה עומד בניגוד מוחלט לכל התקנות." אמר הודיני.

"יש לי תקנה חדשה בשבילך," אמרה מורגן וסובבה להודיני את האוזן בחוזקה, "אם מורגן אומרת: עושים או מתפחמים."

"אבל... אה!!! טוב, אני מניח שאפשר להוסיף את זה לתקנון." אמר הודיני. "אבל את יכולה לפחות, כטובה אישית, לעבור קורס קוסמות מונעת קצר? כדי שלא יפטרו אותי?"

מורגן הביטה בהודיני. "נו טוב, רק שלא יגידו שאני נחמדה מידי פעם."

"את מכוונת שלא יגידו שאת לא נחמדה מידי פעם, נכון?" שאל הודיני.

"לא," אמרה מורגן, "אני מתכוונת שאם תספר על זה למישהו והוא יגיד לאנשים שאני נחמדה מידי פעם אני אהפוך חלקים ספציפיים באנטומיה שלך למלחיות."

 

המעלית נפתחה בקומה השלוש עשרה ושלושתנו פסענו החוצה.

"חשבתי שיהיה אפקט של אש וכנפי עטלף." אמר זיו.

"מראה מה אתה יודע." אמרתי לו.

אבי פסע בצבאיות לכיוון המשרד כשמערכת גילוי הפולשים הופעלה ומהרצפה יצא החוצה סופרמן בכבודו ובעצמו. "עצרו בשם האמת, הצדק ודרך החיים האמריקאית!"

 

זה הספיק.

החמודומטר שלי התפוצץ מעומס יתר ובשתי נהמות גרוניות ירדתי על ארבע וצימחתי קשקשים, ניבים, קרניים ושפיצים על הגב. זיו מצד שני נדלק כולו באור זוהר, מכנסיו הפכו למכנסים לבנים עם נוצצים וזהובים, שיער החזה שלו צמח מבעד לחולצת משי פתוחה עם צווארון גבוה, גיטרה צמחה לו על הכתף ומיקרופון צץ בידו. הג'ל מהשיער שלו השפריץ לכל עבר, "בואו נדבר על ריאליזם בפנטזיה!" הוא אמר. אבי דרך את סוזי.

 

"מה לכל הרוחות אתם?" שאל סופרמן.

"זה ערן," אמר אבי והצביע לשמאלו, "הוא חיית שחור בראשיתית. וזה זיו, "אבי הצביע לימינו, "הוא חיית במה."

"ומה אתה?" שאל סופרמן.

"אני סתם חיה רעה." ענה אבי ושחרר עופרת לוהטת.

 

פרצנו פנימה בזעם, "איפה מורגן?" שאל אבי והצמיד את סוזי לשומה של דותי.

"גררר...." הדגשתי את דבריו ושחררתי את עצמי על עציץ בפינה.

"אני לא מספרת לכם כלום!" אמרה דותי ונראה כאילו היא עמדה להטיל לחש.

"לוחם בדרגה 17 מסוגל לשרוד נפילה מגובה של בניין בן שלוש עשרה קומות," הסביר זיו לדותי שעצרה והביטה בו בתדהמה, "אבל זה כלום לעומת מה שניתן לעשות באווירת אימה טובה."

דותי צווחה וניסתה לקרוע את בגדיו של זיו, "אני רוצה חתימה!"

אבי הפגיש את ראשה של דותי עם אחד מקניה העבים של סוזי. הוא בחן את הניירות על השולחן, "בואו, כתוב כאן שהיא בחדר ממול עושה מבחן מונע, בטח שם לאיזה עינוי זוועתי." אבי הביט בנו, "ערן רד מהרגל של הכורסה."

 

מורגן הרימה יד. גאנדאלף נאנח ופנה אליה, "כן מורגן, יש לך שאלה נוספת?"

"כן," אמרה מורגן, "מה שאתה אומר, בעצם, זה שאסור לי להפוך אנשים למלחיות כל הזמן ללא טופס אישור רשמי?"

"כן," ענה גאנדלף, "מלבד במקרי חירום אז יש לבקש טופס לחש חירום רשמי."

"זה נשמע לי פרוורטי." אמרה מורגן.

גאנדלף נשען על שולחן המורה. הוא היה צריך לדעת שיהיו צרות כשהודיני ביקש שהוא יעביר שיעור קוסמות מונעת לתלמידה אחת בלבד.

'זו רק תלמידה אחת, כמה דקות וזהו...' הוא אמר. למה שהוא יציין שמדובר במורגן, מה איכפת לו.

 

הדלת עפה פנימה ברעש מחריד.

"לוחם היה שורד את זה בשיטה לא מתאימה." אמר זיו ונכנס פנימה.

אבי גרר אותי אחריו בכוח, "ערן תעזוב את הנעל של הודיני."

"היי, מה אתם עושים פה?" שאלה מורגן.

"הוצאת לי את המילים מהפה." אמר גאנדאלף.

"באנו להציל אותך." אמר זיו.

"באתם להציל אותי, אתם מתכוונים..." מלמל גאנדאלף מתחת לזקן.

"לא ניתן לאף אחד לקחת ממך את כוחות הקסם!" איים אבי, "לא בלי נפגעים בדרך."

 

"למה אתה חושב ש..." התחיל גאנדאלף.

אבי רוקן עליו מחסנית, "שתוק כשאני מאיים בדרמטיות!" הוא צעק.

זיו שלף פנקס ורשם משהו.

"מה אתה רושם שם?" שאלה מורגן.

זיו הראה לה:

 

נפגעים במאמר זה:

 

זיו.

שער הבית של מורגן.

זיו.

קאל-אל (סופרמן).

דותי, המכשפה הרעה מהמזרח.

זיו.

הודיני, מנהל מחלק רישוי ובוטנים פאן-קיומי.

גאנדאלף, פרה קדושה וטולקינאיסט גאה.

 

 

"מרשים." אמרה מורגן וחתמה לעצמה על הרשיון.