Nethack

מאת: טל גוטמן

 

זה לא משחק – זה סוכריית הוורסטרס אורגינל ™ שסבא הביא לי...

 

מחשבים זזים מהר. מהר מאוד. אני בטוח שכל קורא וקוראת מכירים את הקלישאות לגבי המכונית שנעה במהירות הקול, צורכת אדי דלק ויודעת להכין קפה לפי פקודה. למהירות המסחררת הזאת יש כמה תופעות לוואי מעניינות, הנוסטלגיה, למשל, מואצת גם היא. אפשר בקלות לראות היום קבוצות של "ילדים" בני עשרים מעלים זיכרונות יחדיו על הקלאסיקות של תקופתם, מהעידן הפריהיסטורי של הדיסקט, אי שם בתחילת שנות התשעים. ככה זה. אם אתה זוכר משחקים שבאו על דיסקטים (לפני שלצרוב נהיה הדבר הכי זול במדינה, וענף יצוא מתקדם של אזור המשולש), אתה יכול להחשיב את עצמך old timer.

 

כמובן שעל אותם old timers יצחקו אלו שמבחינתם במשחקים לא צריכה להיות גרפיקה. מי שמע בכלל על גרפיקה? מפונקי מקינטוש! בזמני, שיחקנו זורק, והיה ממשק טקסט והיינו גאים! כמובן שאפשר להמשיך עם משעול הנוסטלגיה הזאת, ולהגיע לאלן טיורינג, שבזמנו הפנוי היה משחק שש-בש עם המכונה שתכנן לשבירת צפנים גרמניים על ידי ניקוב הביטים פנימה עם סיכה, אבל, כפי שלא כל הנוצץ זהב, גם לא כל הישן נוסטלגיה. יש דברים, כמו דיסקו (?!), החופש לשאת נשק או אלוהים,  שמעולם לא יצאו מהאופנה. וגם לא יצאו. כמו שאפשר להניח בבטחה שבעוד עשר-חמש עשרה שנה ילדינו הקטנים ישמעו את אותם דיסקים של דיוויד בואי שאנחנו שמענו, כך אפשר להניח בבטחה שגם בעוד חמש עשרה שנה, מישהו, איפושהו, ישחק nethack. קשה להסביר את מלוא ההיקף של מה זה nethack, נתחיל בזה שזה משחק מחשב. משחק מחשב ישן מאוד, עם עבר משפחתי מפואר מאוד.

 

Behold, mortal, the history of nethack

לפני קרוב ל-15 שנה ישבו קבוצה של מתמטיקאים משועממים והחליטו לכתוב משחק. אפשר לקרוא לו אפילו פרוטו-משחק, למרות שכשהם כתבו אותו הם עוד לא ידעו את תפקידו כפרוטו. למשחק קראו rouge והוא היה גירסה פשוטה של משחק ה-D&D שבדיוק יצא לשוק אז. אתה משחק לוחם/קוסם/גנב וכו', כאשר מטרתך היא למצוא את השרשרת של ינדור בתוך מבוך שורץ מפלצות ואוצרות. העלילה, כמובן, עמוקה ביותר, ומרוב התרשמות מעומק העלילה, הוחלט להשאיר אותה על כנה גם כאשר גרסאות עתידיות של המשחק, ש-nethack  המדובר הוא אחד מהם, יצאו לאור.

 

המשחק נראה, אז וגם עכשיו, איום. דמותך האימתנית הוצגה על המסך על ידי התו "@", כאשר כל מפלצת מסומלת על ידי אחת מאותיות האלף-בית האנגלי, ובגרסאות החדשות, בצבעים שונים(!). כמספר תווי ה-ASCII, כך מספר סוגי החפצים אותם אפשר היה לסמן. זהו. בלי מסרים נסתרים, בלי סקס (בעצם יש סקס...), אלימות מיותרת (כשחושבים על זה כל המשחק הזה הוא טבח אחד גדול) או סרטי ווידאו באורך של שעה וחצי לפני המשחק (זה אין), הוגדרה המסגרת למה שעתיד להיות אחד מהמשקים הפופולארים ביותר שהרשת אי פעם ידעה.

 

מ-rouge התפתחו כמה משחקים שבהם הרעיון הכללי היה זהה, אבל מגוון רחב של דקויות הבדילו ביניהם. בכולם היה מבוך עם מפלצות ושרשרת קסומה, אבל סוג הציוד, הדמויות, עלילות המשנה שהחלו לצוץ עם הזמן, ובעיקר - ההומור שהתווסף למשחק, היו שונים ממשחק למשחק. בזמן שעיתונות המחשבים העולמית נזכרה לפני שנה להתלהב מלינוקס ופילוסופית ה open source, מתכנתי nethack  האגדיים (הידועים בשם הקריפטי והלא מחייב “the dev team") דגלה בה כבר לפני 15 שנה. חלק מרשיון ההפצה של nethack  גורס שהמשחק הוא חופשי להפצה, וחופשי לשינוי. מה שגרם לכך שבכל מדינה שהמשחק עבר נוסף לו עוד חלק קטן - עוד מפלצת, עוד חדרים מיוחדים במבוך, עוד בדיחות חנונים. כולם נאגדו באהבה על ידי ה dev team ומדי תקופה לא מוגדרת של זמן (כפי שנכתב באתרם הרשמי: We don't announce schedules so we don't miss deadlines) יוצאת גירסה חדשה ורשמית. דבר שלא מפריע לעשרות גרסאות שונות ולא רשמיות להתרוצץ חופשי ברשת. המשחק גם הוסב לכל מערכת אפשרית, ביניהם דברים ביזארים כמו אטארי (?) וה-palm-pilot (בגרסה ניסיונית בלבד). והכל ללא שום תמורה נראית לעין.

 

אז איך זה נראה?

 

למרות שמו, nethack  הוא משחק לשחקן בודד, ולא משחקים בו דרך הרשת. הסיבה היחידה ל-net ב-nethack, היא העובדה שהוא הופץ דרך הרשת, בעיקר דרך Usenet. כפי שאפשר לראות בתמונה, העולם מורכב מתווים של מקלדת, בתמונה אפשר לראות אוסף חדרים, כאשר הרצפה מיוצגת על ידי נקודות והקירות על ידי קווים. הגיבור/ה (ישנן דמויות שהן נקבות בלבד, כמו דמות הוולקאירית הפופולארית), מיוצגת על ידי @. ה-f שניתן לראות, הוא החתול המלווה אותך כחיית מחמד לאורך המשחק (אלא אם כן ימות מוות טרגי ומצער). לאמור ש-nethack השתנה הרבה מבחינה גרפית ב-15 שנות קיומו יהיה לחטוא לאמת במדיה מסוימת. אבל בהחלט ישנם כמה שינויים. הכנסת צבע, למשל, או אנימציה בסיסית מאוד.

 

 אפילו מכורי hack טוטאליים יודו שהמשחק מכוער בצורה בלתי רגילה. אז למה, נשאלת סוף סוף השאלה, שורד משחק אחד במשך 15 שנה ומככב באופן קבוע ברשימת "המשחקים הפופולארים ביותר" - לא "המשחקים הקלאסיים הפופולארים ביותר" - אלא מתחרה ישיר לכל מה שזז היום ברשת, עם  עשרות אתרים המוקדשים למשחק?

 

קשה להסביר לאלה שלא נחנכו למשחק, שלא "נכנסו לתוכו". יש בו קסם מסוים, שנובע מכמה דברים, אבל גם פירוט שלהם לא יספיק להסבר מניח את הדעת. השלם, במקרה הזה, ללא ספק גדול מסך כל חלקיו. נתחיל בזה שזה משחק ארוך, עד גבול בילתי נגמר, קיימים אנשים שסיימו את המשחק, אבל לוקח חודשים לעשות זאת, פשוט בגלל שיש כל כך הרבה קומות למבוך. כל קומה חדשה  נוצרת בצורה אקראית, מה שגורם לכך שלעולם אי אפשר לדעת מה יש בקומה מתחתיך. הדבר השני הוא העושר הכמעט בלתי ניתן להסברה של עולם המשחק. לרשות השחקן עומדות עשרות פקודות ואפשרויות פעולה, כמעט כל מקש במקלדת מסמן איזושהי פעולה, החל מתקיפה של מפלצת (תנועה לכיוון המקום בו היא עומדת, כמו תקיפה של כלי בשח), דרך לבישת שריון, שתיית שיקויים ואכילת מנות קרב שונות ומשונות (לא על הלוף לבדו יחיה הלוחם. יש גם דברים מוזרים כמו slime molds או עוגות קצפת), וכלה בקניה מחנויות הפזורות ללא שום סיבה ברחבי המבוך או הטלת לחשים. עושר הפעולות במשחק הוא עצום, וככל שהמשחק התפתח נוספו לו עוד ועוד אפשרויות.

 

לדוגמא; חנויות תמיד היו במשחקים. הם מכרו שריונות, חפצי קסם, ובאופן כללי דברים יעילים להרפתקן הנודד. הבעיה היא, שהם גם נטו לעשוק אותך. לכן נוספה האופציה לגנוב מחנויות, בדרכים שונות (אפשר לחפור מנהרה דרך הקירות, או לנסות להשתגר החוצה משם, כל זאת מבלי לשלם על החפצים ש"הרמת"). אם תעשה זאת, תתקל עד מהרה בעדר חסר רחמים של keystone kops, שיזרקו אחריך עוגות קצפת בפרצוף (שיעוורו אותך לזמן קצר, אם יפגעו), וינסו להחזיר את הסחורה לבעל החנות הזועם. ה-keystone kops, לאלה מאתנו שלא בקיאים בהיסטוריה של הראינוע, הם כמה שוטרים שכיכבו בסרטי סלפסטיק בתקופת הסרט האילם, ואכן, לפי מיטב המסורת הסלפסטיקית, חטפו לא מעט עוגות בפנים. זה חלק מהיופי של nethack  - זה קצת כמו לראות פרק של סימפסונס. היוצרים השונים (ה-kops היו תוספת ישראלית, דרך אגב) לא לקחו את עצמם ברצינות בכלל וערבבו מיתולוגיות מכל הבא ליד. בין הדמויות שאפשר לשחק, מלבד האוסף הקבוע של לוחמים וקוסמים, תמצאו את הארכיאולוג - דמות אינדיאנה ג'ונס שמגיעה מצוידת בשוט ומגבעת, ולצידו את דמות ה"תייר", שמגיע מצויד בחולצה הוואית, מצלמה יקרה וכרטיס אשראי, והוא מחווה חביבה לטרי פראצ'ט.

 

המשחק ללא ספק לא מיועד לכולם. הבדיחות הם בדיחות שמכוונות לחנונים. התייחסויות לעולם ה-D&D, עושר של ציטוטים מלואיס קארול (כמובן שהג'אברווק הוא מפלצת בה נלחמים במשחק...), ובאפון כללי התייחסות לכל דבר שזז בתרבות-החנונים גורם לקהל יעד של המשחק להרגיש כאילו הם משחקים משחק שח-על-טריפים, נגד כובען מטורף שלמד אתם פיזיקה באותה כיתה. העובדה שהמשחק לא משווק את עצמו בצורה קלה (הגרפיקה בקאנטים)  ועקומת הלימוד הבעייתית שלו (לוקח זמן להתרגל לכל הרעיון...) גורמים לשחקנים המיומנים תחושה שהם שולטים במשהו סודי, ש"אנשים רגילים" לא מבינים. ש"האנשים הרגילים" ישחקו starcraft או משחקים עתירי מגה אחרים. לנו יש את המגה וחצי של גאונות שלנו.

 

לינקים:

http://pinky.wtower.com/nethack/index.shtml- אתר נחמד מלא בקטעים הומוריסטיים על מצבים ב-nethack וקישורים לאתרים אחרים.

 

http://www.nethack.org/index2.html- האתר הרשמי של ה dev team, נמצא עדיין בבניה. עדיין יש פה לא מעט הפניות שימושיות.