הבלתי משוחקים

מאת: אמיר איתן

 

משחקי תפקידים מורכבים משלושה רבדים עיקריים. רבדים אלה נוצרו מהתשובות הראשיות שניתנו ויתנו לכם משחקני משחקי התפקידים לשאלה: "למה אתה משחק?" ואלו הן התשובות:

1-     המפגש החברתי עם החברים.

2-     אני אוהב לשחק (ACTING).

3-     אני אוהב את המשחק (על חוקיו, עולמותיו, יצוריו וכו')מ

 

אלו מכם שבאים לשחק על מנת לשחק אנשים, אתם כנראה יושבים שעות על דפי דמות ומעמיקים את הידע שלכם בדמות אותה אתם הולכים לשחק. שיחות ארוכות עם המנחה הן לא מן הנמנע. קריאת ספרים שמסבירים כמה עובדות על הרקע בו הדמות שלך הולכת לשחק, גם היא יכולה לעזור. התייעצות עם חברים גם היא נפוצה. כשבאים לשחק דמות ישנה הרבה עבודה. למה אנחנו עושים את העבודה הזו? כי ככל שהדמות יותר רחוקה באופייה ובסיטואציה בה היא נתונה, מאתנו, יותר קשה לנו להיכנס לראש שלה במצבים השונים.

 

אבל מה עם לשחק דרקונים? ערפדים? רוצחים סדרתיים? אנסים? אלפים? לכאורה חלק מהדמויות האלו נראות פשוטות למדי למשחק, אבל לא לאלה שה-ACTING עומד בראש מעייניהם במשחק ודורשים מעצמם איכות גבוהה וניתוק מוחלט מהפסיכולוגיה של עצמם.

איך הדבר אפשרי? לכאורה אפשר לטעון שלא משנה כמה ננסה לשחק אלף, התת מודע שלנו תמיד יכתיב לנו את הדרך בה אנחנו נחשוב שהאלף חושב, אך האם כך המצב? אם אתם מסכימים עם המשפט האחרון אז אתם נופלים לקטגוריית השחקנים שאוהבים לשחק רק דמויות אדם (שונות ומגוונות אך עדיין דמויות אדם). אם אתם אינכם מסכימים עם המשפט המדובר, אז אתם בטח מתחילים לפקפק בעצמכם עכשיו.

 

האם באמת מישהו משחקני התפקידים, או שחקני התיאטרון, יכול לשחק ערפד? בשיחה שלי עם ערן ואבי באורך פלא הסכמנו על משהו- אין מצב בו אנחנו נשחק ערפד. למה? כי אין לנו מושג מאיפה להתחיל לחשוב כמוהו. אין לי מושג ואף חצי מושג למה ערפד רוצח ("כי הוא צריך דם כדי לחיות..." זו לא תשובה מספקת), אין לי מושג מה עובר לו בראש בזמן הרצח (מפחד?) או איך הוא מרגיש עם עצמו לאחר הרצח? האם הוא מודע לסבלם של האנשים? ככל שאני אנסה לענות על השאלות האלה אני אראה שאני נותן לעצמי תשובות מזווית פסיכולוגית של בן-אדם ולא של ערפד, ואז דמות הערפד שלי תהפוך להיות אנושית. אין שום בן-אדם בעולם שיכול לומר לי איך ערפד חושב או מרגיש, ואין שום ערפד שאני יכול לשאול את עצתו בעניין המשחק שלי.

 

השחקן הדגול ראסל קראו ששיחק בסרט "המקור" בצורה מדהימה. התייעץ עם הבן-אדם עליו נכתב הסרט (זהו סיפור אמיתי), על מנת לשאול אותו מה היו הרגשותיו בכל מצב ומצב- כך קראו קיבל תמונה יותר ברורה של הדמות אותה הוא הלך לשחק. אתם רואים דרקון או אלף בסביבה אותו אני יכול לשאול איך זה לגור כל היום על עצים? או מה עושה לו ה"עיר הגדולה"? האם יש פה דרקון שאני יכול לשאול אותו איפה בדיוק מדגדג לו בזמן הנשיפה או לשאול איך הוא מרגיש עם החורבן וההרס הטוטאלי שהוא עושה לערים?

 

מכיוון שאין לנו ולו קצה חוט להבין את הדמויות האלה, שהן לא אנושיות, אנחנו חוטאים לאומנות המשחק כשאנו באים ובכל זאת משחקים דמויות אלה, יכול להיות?

 

ישנה קבוצה לא מבוטלת של שחקני תפקידים שנמנעת מלשחק יצורים לא אנושיים. אלו אמנם הרבה יותר פנאטיים לעניין מאשר אני (או אבי או ערן שלא מוכנים או יודעים איך לשחק ערפד) אבל גם אלו קיימים. שנשתכנע? איך עולם משחקי התפקידים יראה עוד 50 שנה אם גל ה"שחקנים אנושיים בלבד" ישטוף את כולנו? מה יהיה על המנחים לעשות, הלא הם משחקים מגוון דמויות? כשאני מסתכל על רשימות הטיזרים ועל סיפורי הקמפיינים בפורומים השונים ומנסה לסנן בראש את כל הקמפיינים שיפלו מכיוון שהם מכילים ולו יצור לא אנושי אחד בלבד, אני נחרד. האם זה העתיד של משחקי התפקידים?

 

משיחות עם אנשים שאכן משחקים בלתי אנושיים עולה הסברה שאלו מאמתים את התיזה "אי אפשר לשחק בלתי-אנושי". אנשים אלו משחקים ערפדים, רוחות, אלים וכו' באותה צורה בה ישחקו אדם. האם זה נכון לשחק כך? טענת נגד אחת אומרת "מכיוון שכל היצורים האלה הם פרי דמיוננו, הפסיכולוגיה שלהם היא כמו שלנו". מכיוון שכל האגדות על ערפדים נכתבו או הומצאו על ידי בני-אדם אז העיצוב הסופי של דמות הערפד חייבת להיות בעלת פסיכולוגיה אנושית. האם אתם חושבים שערפד חושב כמו בן אנוש? ואם לא אז איך יכול להיות שבני האדם ימציאו משהו שלא חושב כמוהם בשום צורה שהיא?

 

דוגמה נוספת, חוץ מהערפדים, תהיה האלים. אלים מאז ומתמיד היו קיימים. הם היו התשובה שהאדם נתן לכל דבר שאותו לא יכול היה להסביר והאמונה בהם נתנה לו משענת. האלים העתיקים תמיד היו בעלי אופי של בני אדם ואף לחלק ניתנה צורה של בן-אדם. גם בתנ"ך שלנו ניתן למצוא האנשה של האלוהים לאורך כל הספר. האלים המודרניים יותר (כמו השטן) בדרך כלל מגלמים אבסטרקטיים שאין ביכולתנו לתפוס או להבין. יצרנו לעצמנו דמויות שהפסיכולוגיה שלהם זה "אתם לא מבינים אותי, כי אתם בני אדם", ולכן אין לנו שום דרך לשחק את מה שהמצאנו, אנחנו.

 

בסוף היום כל אחד צריך לשבת ולחשוב עם אותה דמות שהוא משחק, ניתנת להעמקה ולהבנה או שהיא תמיד תישאר תעלומה? ואם היא נשארת תעלומה האם זה נכון לשחק אותה ?

 

ואם בכל זאת לשחק אותה... את מי אני משחק? את עצמי? או אותה חושבת כמוני?

סליחה עם סיבכתי אתכם.